מחנה שכינה: חצר המשכן במדבר הגדרתה ההלכתית היא 'מחנה שכינה' וכך גם חצר העזרה במקדש.

'מחנה ישראל' במדבר היה מורכב משלשה מחנות זה בתוך זה, 'מחנה שכינה' הוא חצר המשכן, 'מחנה לויה' הוא מחנה שבט לוי המקיף את מחנה שכינה מארבע רוחות השמים, 'מחנה ישראל' הוא מקום אהלי השבטים סביב שני המחנות במרכז. 'מחנה שכינה' הוא המקודש מבין שלשת המחנות. קדושת מחנה זה חלה על השטח המוקף בקלעים, מפתח חצר המשכן ולפנים.

מחנה שכינה בירושלים

משנבנה המקדש בהר המוריה עברה קדושת המחנות לחצרות המקדש ולעיר ירושלים[1][./מחנה_שכינה#cite_note-הערה1-1 [1]], ומאז מוגדר 'מחנה שכינה' מפתח העזרה ולפנים^[2]. בשל קדושת העזרה יש לה דינים מיוחדים באכילת קדשים, בעבודת הקרבנות ובשילוח טמאים.

אכילת קדשים ועבודת הקרבנות

קדשי הקדשים נאכלים על ידי הכהנים רק בתחום מחנה שכינה^[3]. העבודות הקשורות בקרבן כגון שחיטה וקבלת הדם נעשות כולן במחנה שכינה, אלא שקדשי קדשים בצפון העזרה בלבד, וקדשים קלים בכל תחום העזרה[4][./מחנה_שכינה#cite_note-הערה4-4 [4]].

שילוח טמאים

טמא הטעון טבילה אסור בכניסה למחנה שכינה, ואם נכנס בטומאתו לחצר העזרה חייב כרת^[5]. לא רק אנשים טמאים אסורים בכניסה למחנה זה, אלא אפילו כלים טמאים אסורים בכניסה^[6], עם זאת, אדם שהכניס כלים טמאים לעזרה אינו מתחייב כרת,

אלא מלקות^[7]. יש מי שכותב, כי חיוב מלקות אינו אלא בהכנסת אב הטומאה, ואילו בהכנסת ולד הטומאה, יש להתחייב רק מכת מרדות[8][./מחנה_שכינה#cite_note-הערה8-8 [8]], ויש מי שסובר, שאין לחלק ביניהם^[9].

מן המדרש

מחנה שכינה ולויה במדבר – רוחבו ארבעה מיל

"מחנה ישראל [היה] שנים עשר מיל על שנים עשר מיל. דגלו של יהודה - ארבעה מילין [במזרח]. מחנה שכינה ומחנה לוייה - ארבעה מילין [במרכז]... דגלו של דן [במערב] - ארבעת מיל. נמצא בארבעת זויות המשכן ארבע מחנות שמשמשין לכל הצדדין" (ברייתא דמלאכת המשכן יג).

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)