|
מחוסר כיפורים מחוסר כיפורים הינו כינוי למעמד ההלכתי של הזב, זבה, יולדת ומצורע, לאחר טבילה והערב שמש - עד שמביאים את קרבנם, שהוא כפרתם. בחלק מן הטומאות קובעת התורה תהליך כפרה, שאינו נשלם אלא בהבאת קרבן. ארבעה טמאים חייבים להביא קרבן כחלק מתהליך כפרתם, והם: זב, זבה, יולדת ומצורע. הטמאים במצבם זה נקראים 'מחוסרי כיפורים', שכן, כל אחד מהם, אף על פי שכבר נטהר מטומאתו וטבל והעריב שמשו, כיון שלא הביא את קרבנו לכפרה, עדיין אסור הוא באכילת קדשים ובכניסה לעזרה שבמקדש[1]. השלב בו הטמא טבל והעריב שמשו, והוא עדיין בהמתנה להבאת קרבנו – שלב זה נקרא בהלכה 'מחוסר כפרה'. לשון 'כפרה' ומשמעותההכינוי 'כפרה' בא מלשון התורה האמור בהבאת קרבנותיהם של הטמאים: "וְכִפֶּר"[2]. יש מפרשים בעניינו של מושג זה, שהקרבן משמש כמין כופר ותשלום, וכתחליף לעונש המגיע לאדם[3]. פירוש אחר: 'כפרה' עניינה כיסוי, מגן, כמו הכפורת המכסה ומגינה על הארון[4]. עוד יש מפרשים את המושג 'כפרה', במשמעות קינוח והעברה[5]. קרבנות אלו, אמנם, אינם באים על חטאים, אלא על מצבים שאירעו לאדם[6], עם זאת, חייבה התורה את האדם לאחר שנטהר ממצב זה להביא קרבן לכפרה, זאת כחלק מתיקון האדם, וכדי "לתת הודאה לשם שריפא אותו וטיהרו"[7]. הקרבן, וזמן הבאתוהזב והזבה - קרבנם "שתי תורים או שני בני יונה", אחד עולה ואחד חטאת"[8]. יולדת עשירה - קרבנה כבש לעולה, ובן יונה או תור לחטאת[9]. יולדת עניה - קרבנה שתי תורים או שני בני יונה[10]. מצורע עשיר - קרבנו שני כבשים - אחד לעולה ואחד לאשם, וכבשה אחת לחטאת[11]. מצורע עני - כבש לאשם, ושתי תורים או שני בני יונה - אחד עולה ואחד חטאת[12]. הזב הזבה והמצורע מביאים קרבנם ביום השמיני לטהרתם, לאחר שספרו שבעה ימי טהרה, ולאחר שטבלו ביום השביעי והעריב שמשם[13]. היולדת מביאה קרבנה ביום ארבעים ואחד ללידת זכר וביום שמונים ואחד לנקבה[14]. ורשאים להביא את קרבנם לאחר זמן זה, אלא שיש מצוה בהבאת קרבן בזמנו. מכל מקום, כל זמן שלא הביאו את קרבנם - אסורים בקדשים[15]. אין העולה מעכבת אכילת קדשים, ומיד כשהקריב את החטאת יכול לאכול בקדשים[16]. הקרבת האשם אף היא מעכבת את הכפרה[17], ויש חולקים[18]. באכילת קדשיםמחוסר כיפורים אסור באכילת קדשים[19], ואפילו נגע בהם נפסלו[20], אבל מותר לו לאכול תרומה ומעשר[21]. מחוסר כיפורים שאכל קודש עובר בלאו ולוקה, אבל אינו חייב כרת, מפני שחיוב כרת הוא רק על טמא, שכל טומאתו עליו ולא על מחוסר כיפורים[22], ויש חולקים וסוברים שיש בכך איסור כרת[23]. לאחר שמביא את קרבנותיו צריך טבילה נוספת כדי לאכול קדשים, ותיקנו חכמים טבילה זו, מפני שעד עתה היו אסורים לאכול את הקודש והסיחו דעתם, ושמא נטמאו ולא ידעו, אך בנגיעה אינו פוסל את הקדשים[24]. בכניסה למקדשאין מחוסר כיפורים רשאי להיכנס לעזרת-ישראל[25], אבל רשאי להיכנס לעזרת נשים[26]. אם נכנס מחוסר כיפורים לעזרת ישראל לוקה מכת מרדות מדרבנן, אך אינו לוקה מן התורה ואינו חייב כרת[27]. יש חולקים וסוברים, שהנכנס לעזרה במזיד - חייב כרת ולוקה, ובשוגג -חייב חטאת[28]. ומכל מקום, מפני האיסור להיכנס לעזרה, כל טהרת מחוסרי כפרה היתה מתקיימת בשער ניקנור[29]. בעבודת הקרבנותכהן מחוסר כיפורים אינו חולק עם הכהנים בבשר הקדשים על מנת לאכול בערב[30]. כמו כן כהן מחוסר כיפורים אסור בעבודת הקרבנות ומנחות עד שהביא את קרבנו, ואם עבד - עבודתו פסולה ופטור[31]. יש מקורות שנראה מהם, שכהן מחוסר כיפורים שעבד - חייב מלקות ומיתה בידי שמים[32]. מחוסרי כפרה וקרבנם כשהם קטניםאף שכל מחויבי קרבן אין מקריבים עליהם אלא מדעתם[33], מחוסרי כפרה אין צריכים דעת בעלים, ומקריבים עליהם את קרבנם אפילו בלא דעתם. לאור האמור, מביא אדם קרבן על בניו ובנותיו הקטנים, וכן על החרש והשוטה, כדי שיהיו רשאים לאכול מן הקדשים[34]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
