|
מוצא מוצא: מקום סמוך לירושלים משם הובאו ערבות למקדש בחג הסוכות. העיר מוצא, נזכרת במקרא בשם 'מוצה', ונמנית בספר יהושע כאחת מערי בנימין[1]. מקום העיר, בעמק פורה בנחל שורק ובו מעיינות - מערבית לירושלים. חז"ל מנו עיר זו כאחת מן הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון[2]. הדבר מעיד על חשיבותה ומעמדה המיוחד בעבר, מעמד הקשור גם במקדש. מקור השםבגמרא מבואר, שהשם 'מוצא' הוא על היותה של עיר זו מקום פטור ממיסים, כלומר, 'מוצא' – עיר שיצאה מכלל הערים בעניין החיוב לשלם מס. בירושלמי נאמר שמוצא היא 'קלוניא'[3], שם בלשון רומי המתאר מושבה, כששורש המילה – קלניא – פירושה ברומית - 'חופשי' ממיסים. יוסף בן מתתיהו מתאר בכתביו, שאספסינוס קיסר נתן מקום זה במתנה לחייליו ופטר אותם ממיסים[4], אולם נראה שהפטור ממיסים עיקרו במהלך ימי בית שני, ומלכי ישראל בירושלים, הם שפטרו את המקום ממס, זאת, כדי להקל על אנשי המקום, ולאפשר לתושביו לעסוק בגידול ערבות ולספקם למקדש בחג הסוכות[5]. מוצא – מקום גידול עצי ערבה מיוחדיםבמשנה מתואר, שבחג הסוכות היו מביאים מורביות של ערבה, לקיום מצות הערבה במקדש ממוצא[6]. נראה שהסיבה לכך היא, שבמקום זה, הנמצא בעמק 'למטה מירושלים'[7], יש בו מים רבים, נחלים ומעיינות[8]. ריבוי מים זה, מאפשר לחקלאים לגדל פירות וירקות הזקוקים למים, וכך גם לגדל עצי ערבה הגדלים על שפת נחלים ומעיינות, וכשם הערבה בתורה - 'ערבי נחל'. יתירה מזו, איזור זה התייחד בענפי ערבה ארוכים הצומחים בו, ולפיכך דוקא הוא נבחר לספק ערבות בסוכות למקדש. מתואר בגמרא, שלקיום מצות ערבה היו הכהנים זוקפים אותה בצד המזבח, באופן שקצה הערבה היה משתפל על גג המזבח. ערבות אלו היו גבוהות - בגובה אחת עשר אמה – וחכמים מצאו במוצא ערבות ארוכות לפאר בהן את מצות ערבה סביב המזבח[9]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
