דין לינה בירושלים משמעותו חובת שינה בירושלים בלילה לעולי רגלים, וכן לאחר שמביא אדם קרבן למקדש.

מקור הדין

נאמר בתורה לאחר הקרבת קרבן הפסח: "וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ" (דברים טז ז), מפסוק זה למדו חכמים שקיימת חובה לעולי רגלים ללון בירושלים.

וכן למדו מן הפסוק: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט לה) - "עצרו הכתוב מלצאת [מירושלים]"^[1].

וכן כל אדם שמביא קרבן למקדש צריך ללון בלילה בירושלים ולחזור לביתו למחרת^[2], ואמרו: "כל זמן שאתה פונה מן המקדש כשתבוא לו - לא יהיה אלא לאחר לינה בבוקר"^[3].

בשלושת הרגלים

בשלושת הרגלים בהם אדם חייב לעלות לירושלים ולהביא קרבנו לבית המקדש, יש מצוה על האדם להישאר ללון בירושלים ולא לחזור לביתו מיד ביום בואו, שכן נאמר בפסח: "ופנית בבוקר והלכת לאהליך", ולמדו חכמים,

שכשם שחג המצות טעון לינה - כך חג הסוכות טעון לינה^[4], ואף שבועות כן^[5]. נחלקו הראשונים במשך הזמן שהאדם צריך להישאר בירושלים: יש אומרים שהאדם מחוייב להישאר רק יום אחד לאחר בואו,

כלומר, שבבוקר היום הראשון של חול המועד הוא יכול לשוב לביתו, ואין צורך להישאר עד אחרי יום טוב שני^[6]. לעומתם סוברים ראשונים אחרים, שיש חיוב להישאר בירושלים כל ימי החג, עד למחרת שביעי של פסח, או למחרת שמיני עצרת^[7].

ויש שכתבו לחלק בין סוכות לפסח: בסוכות יש חובת לינה כל ימי החג, כולל שמיני עצרת, אבל בפסח, אין טעונים לינה אלא רק ביום הראשון של חול המועד^[8]. יש מפרשים שנראה מדבריהם, שבפסח יש רק חובת לינה בליל יום טוב,

ואילו במוצאי יום טוב יכול כבר לחזור לביתו^[9].

לינה לאחר הבאת קרבן

לא רק עולי רגלים נדרשים ללון בירושלים, אלא כל המביא קרבן כל שהוא, חייב במצות לינה.

וכן למדו חכמים: "אין לי אלא אלו בלבד [המקריב את הפסח במועדו], מנין לרבות עופות ומנחות, יין ולבונה ועצים [שחייב בלינה]? תלמוד לומר 'ופנית', כל פונות שאתה פונה – מן הבוקר ואילך"^[10].

המביא ביכורים חייב במצות לינה^[11], אף אם הביאם בלא קרבן^[12].

בעניין 'פסח שני' נחלקו תנאים אם יש חיוב לינה או לא:

ר' יהודה אומר: פטור מלינה, וחכמים מחייבים^[13].

השליח שהביא קרבן בשביל חברו, גם הוא צריך לינה^[14]. אך מי שבא למקדש ולא הביא קרבן אלא נכנס לתפילה או לדבר מצוה אחר, אינו חייב לינה^[15].

יש מי שכתב שטעם הדבר שכהן גדול אינו יוצא מירושלים לעולם^[16], מפני שכל יום הוא לו יום הקרבת קרבן, שהרי מביא קרבן חביתין בכל יום^[17].

מקום הלינה

מדברי הראשונים הסוברים שחובה ללון לילה אחד, נראה שחובת הלינה היא בתוך חומות ירושלים המקודשת, לשיטה זו אסור לצאת וללון מחוץ לחומות, אף לא בתוך תחום אלפיים אמה^[18].

וכן משמע מדברי חכמים שאפילו לשהות בבית פגי הסמוכה לחומות ירושלים, אינו רשאי כיון שהיא מחוץ לעיר^[19].

יש להוסיף כי דין זה נהג גם בשילה בעת שהמשכן שכן שם, והיה חיוב לינה ברגלים בתוך חומות שילה, וכן על יחיד המקריב את קרבנו^[20]"לא יצא באותו היום מירושלים לחזור למקומו".

מעולם המחשבה

טעם מצות הלינה -'קשה עלי פרידתכם'

בטעם עניינה של מצוה זו כתבו ראשונים ואחרונים, שהדבר בא לבטא את הכבוד שיש לאדם כלפי היום שבו הביא קרבן למקדש^[21], שלא יהיה בואו למקדש כדרך עראי ומקרה^[22],

ושיהיה ניכרת ביאתו שהיא לשם המקדש ולא לשם הילוך אחר^[23]. כן גם בא הדבר לשמר בקרבו את רשמי הקדושה שחווה במקום המקדש, וזאת על ידי ההמתנה והלינה בירושלים עד למחרת היום.

באופן זה ייקבעו בנפשו פנימה רשמי הקודש של המקדש ועבודתו^[24]. כמו כן הלינה במקום לילה נוסף מוכיחה, שקשה על האדם פרידתו מן המקדש^[25].

יש שביארו שטעם הדבר שהיחיד חייב ללון כשמביא קרבן, הוא שיום שמביא בו קרבן - כמוהו כרגל בשבילו^[26].

עוד יש מקום לומר, שמצוה זו מבטאת את אהבת ה' לבאים בשערי המקדש. ולינה זו עניינה, כדרך שאמרו חכמים בעת שעשה יעקב אבינו את דרכו לחרן, כשחזר למקום המקדש להתפלל,

אמר הקדוש ברוך הוא: "צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה?! מיד – 'וילן שם כי בא השמש!'"^[27] כעין זה אמרו חכמים על הפסוק: "'עצרת תהיה לכם' - עיצרו מלצאת, מלמד שטעון לינה...

כשבאין ללכת [מן הרגל] אמר להם המקום: בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם... התעכבו לי מעט עוד... כבנים הנפטרים מאביהם, והוא אומר להם: קשה עלי פרידתכם"^[28].

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)