|
טהרת מצורע טהרת מצורע - תהליך טהרתו של המצורע לאחר שנרפא מצרעתו. מצות עשה על המצורע להטהר מצרעתו. סדר הטהרה מתואר בראשונים: "כיצד מטהרין את המצורע? - מביא מזרק של חרס חדש... ונותן לתוכו רביעית מים חיים... ומביא שתי ציפורים דרור טהורות[1]... ושוחט את הברורה שבשתיהן על המים שבכלי חרס, וממצה עד שיהיה הדם ניכר במים... ונוטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת... ולוקח עם שלושתן הציפור החיה... וטובל ארבעתן במים שבכלי, ובדם שעליהן, ומזה שבע פעמים על אחר ידו של מצורע - ומשלח את הציפור. וכיצד משלחה? - עומד בעיר וזורקה חוץ לחומה... שנאמר: 'מחוץ לעיר אל פני השדה'"[2]. תהליך הטהרהתהליך היטהרותו של המצורע הנרפא מנגעו, מפורט בפסוקי התורה[3] בהרחבה; הכהן יוצא אל המצורע המתגורר מחוץ לעיר, ומורה לו להביא שתי ציפורים חיות טהורות וכן את עץ הארז, תולעת השני, והאזוב. כאמור, הכהן שוחט את אחת מן הציפורים לתוך כלי חרס ובו מים חיים, טובל את עץ הארז והציפור החיה - כשהכל אגוד יחד - בדם הציפור השחוטה, ומזה על המצורע שבע פעמים. לאחר מכן, הכהן משלח את הציפור החיה לחופשי מחוץ לחומת העיר. בכך רשאי המצורע להכנס לעיר חומה וכן לירושלים, זאת, לאחר שיכבס את בגדיו, יגלח את כל שערו, ויטבול במקוה. עם זאת, המצורע מטמא עדיין במגע כשרץ, ואסור בתשמיש המיטה למשך שבעה ימים[4]. ביום השביעי לטהרתו, מגלח הנטהר מן הצרעת בשנית את כל שערו וטובל במקוה, ולמחרת מביא את קרבנות טהרתו לעזרה[5][./טהרת_מצורע#cite_note-הערה5-5 [5]]. הכהן המטהרמצוה לכתחילה שהכהן שטימא את המצורע בתחילה, הוא יהיה הכהן שיעסוק בטהרתו, אולם אין כל עיכוב בדבר, והכל כשרים לעסוק בטהרתו. יתירה מזו, גם כהנים זבים או טמאי מתים, וכן כהנים בעלי מומים רשאים לטהר מצורע[6], לא כן כהן מצורע[7]. זמן המצוהכאמור, מצות עשה על המצורע להיטהר באופן האמור בתורה[8]. משעה שנתרפא המצורע מנגעו, יקרא כהן לביתו שיבוא לטהרו, ואין לו לשהות בטומאתו[9]. יש מי שכתב, כי אם המצורע אינו בא להיטהר באותו היום, יש להביאו בעל כרחו[10]. שחיטת הציפור, התגלחת וההזאה, צריכות להתקיים דווקא ביום, אך שאר הפעולות נעשות אף בלילה[11]. מקום המצוהטהרת המצורע נוהגת בין בארץ ובין בחוץ לארץ[12], בפני הבית ושלא בפני הבית[13]. ואף על פי שהמצורע אינו מקריב את קרבנותיו, טהרתו אינה תלויה בקרבנותיו אלא בתגלחתו[14]. מן המדרשעץ ארז אזוב ושני תולעת – המשמעות המוסרית"'וידבר [שלמה] על העצים': וכי אפשר לאדם לדבר על העצים?! - אלא אמר שלמה: מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים - בעץ ארז ובאזוב? על ידי שהגביה עצמו כארז - לקה בצרעת. כיון שהשפיל עצמו כאזוב - נתרפא על ידי אזוב" (במדבר רבה יט). הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
