בשתי פרשיות קריאת שמע מופיע ציווי לדבר בם 'בשכבך ובקומך'. חז"ל למדו מכך חובת קריאת שמע פעמיים ביום - בערב ובבוקר. התנאים חולקים בנוגע להגדרת הזמנים הללו. ישנם דעות רבות ומגוונות, אך ניתן לסווג אותן לכמה דעות מרכזיות:
'בשכבך' - האם משמעו זמן תחילת השכיבה בו האדם נכנס לביתו ממלאכת היום, והוא מוגבל לתחילת הערב; או שמא מדובר בכל זמן שבני אדם שוכבים בו - כל הלילה. 'בקומך' - האם משמעו זמן קימה עקרוני המוגדר בתחילתו של היום, מתחילת שעות האור ועד הנץ החמה; או שמא מדובר בכל טווח הזמן בו נוהגים בני האדם לקום משנתם, אפילו עד שלוש שעות מתחילת היום.
המחלוקות הללו משפיעות גם על תחילת זמן הקריאה, אבל הפערים הזמניים בין הדעות אינם משמעותיים.
להלכה נפסק:
זמן קריאת שמע של ערבית הוא כל הלילה - אלא שגזרו חז"ל עד חצות שמא ירדם וישכח
זמן קריאת שמע של שחרית עד שלוש שעות זמניות, אך ישנה מעלה לסיים קודם הנץ החמה, כותיקין.