וכי יש מי שחולק על כך שתפילת ערבית חובה היא וסובר שאינה אלא רשות.
"מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו: תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות? אמר לו: המתן עד שייכנסו בעלי תריסין לבית המדרש. כשנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל: תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה? אמר לו רבי יהושע: לאו. אמר לו: והלא משמך אמרו לי רשות? אמר לו: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת. עכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי? (ועל כרחך אני צריך להודות שאמרתי לו רשות - רש"י). היה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן (שהיה עומד ומשמיע לרבים את דרשתו של רבן גמליאל - רש"י): עמוד (שתוק - רש"י), ועמד. אמרי עד כמה נצעריה וניזיל? בראש השנה אשתקד ציעריה; בבכורות במעשה דרבי צדוק ציעריה; הכא נמי ציעריה, תא ונעבריה (בואו ונעבירו מהנשיאות - רש"י). מאן נוקים ליה? נוקמיה לרבי יהושע? בעל מעשה הוא (ודבר זה היה מצער את רבן גמליאל ביותר). נוקמיה לרבי עקיבא? דילמא עניש ליה (רבן גמליאל), דלית ליה זכות אבות. אלא נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה, שהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא" (ברכות כז, ב).
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)