אין מחייבים עדים זוממין (ע"ע) במה שרצו הם לחייב את האדם שהעידו עליו, אלא אם כן הוזמו קודם ביצוע פסק הדין שהוציאו בית דין על הנידון על פי עדותם, אבל אם הוזמו לאחר שכבר בוצע בנידון פסק הדין, אין מקיימים בהם דין "כאשר זמם", שנאמר (דברים יט, יט): "כאשר זמם" - ולא כאשר עשה.
לדוגמא: עדים שהעידו על אדם שעבר עבירה שעונשה הוא מיתת בית דין, אינם נהרגים משום "כאשר זמם" אלא אם כן הוזמו קודם שהומת הנידון על פי עדותם, אבל אם הוזמו לאחר שכבר הומת הנידון, אין הם נהרגים*.
----------
* ברם, גם אם עדיין לא הומת הנידון על פי עדותם, אין העדים הזוממים נהרגים, אלא אם כן הוזמו לאחר פסק הדין שהוציאו בית דין על פי עדותם, שהנידון חייב מיתה, אבל אם הוזמו לאחר שקיבלו בית דין את עדותם, קודם פסק הדין, אין הם נהרגים.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)