ההתחייבויות שמתחייבים ההורים בשידוכי בניהם, הרי הם חוב גמור בדיבור בלבד, בלי כל מעשה קניין.
למרות שכל התחייבות צריכה קניין, מכל מקום אם ישבו שני אנשים, והסכימו להשיא את ילדיהם זה לזה, וקבעו כמה יתן אבי החתן וכמה יתן אבי הכלה, ולאחר מכן עמדו הילדים ונישאו זה לזה - קנו מה שפסקו להם ההורים, למרות שלא נעשה כל קניין. הסיבה לכלל חריג זה היא, מפני שבאותה הנאה שהם מתחתנים זה עם זה הרי הם גומרים בדעתם להקנות זה לזה.
יש אומרים שהוא הדין להתחייבויות שמתחייבים החתן והכלה; ויש אומרים שהוא הדין אף להתחייבויות שמתחייבים קרובי החתן והכלה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)