מצות התורה המנוגדת לסברת האדם(1) או למצוות אחרות מן התורה(2). או מצות התורה שאין טעמה ידוע לנו(3).
----------
(1) כגון: בן סורר ומורה, שפרטי דינו וחומר עונשו הם נגד סברת האדם, כפי שאמרו בירושלמי (סנהדרין פ"ח ה"א): "מי היה בדין שיהא חייב, הבן או הבת? הווי אומר: הבת (כפי שאמרו בסנהדרין ע' ע"א: "אמר רבי שמעון, בדין הוא שתהא בת ראויה להיות בן סורר ומורה, שהכל מצויין אצלה בעבירה", כלומר שכשבת זוללת וסובאה בקטנותה, סופה עומדת בפרשת דרכים ומרגלת הבריות לעבירה בשביל אתנן); ופטרה התורה את הבת וחייבה את הבן. מי היה בדין שיהא חייב, קטן או גדול? הווי אומר: גדול; פטרה התורה את הגדול וחייבה את הקטן. מי היה בדין שיהא חייב, הגונב משל אחרים או הגונב משל אביו ואמו? הווי אומר: הגונב משל אחרים; פטרה התורה הגונב משל אחרים וחייבה הגונב משל אביו ואמו. ללמדך שכולן אינן אלא בגזירת מלך".
(2) כגון: בדין היה שקטן פטור ממצות ראיה, שכן פטור הוא מכל המצוות, אלא גזירת הכתוב היא (ירושלמי חגיגה פ"א ה"א).
(3) כגון: איסור אכילת חזיר ולבישת שעטנז ושעיר המשתלח (יומא ס"ז ע"ב).
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)