סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

עֲשָׂרָה קִידּוּשִׁין אֶלָּא לְרַבָּנַן תִּשְׁעָה הֲווֹ אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן קִידּוּשָׁא בָּתְרָא כִּי פָּשֵׁיט בִּגְדֵי קֹדֶשׁ וְלָבֵישׁ בִּגְדֵי חוֹל עָבֵיד לֵיהּ הָתָם
תָּנוּ רַבָּנַן וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָמָה הוּא בָּא אֵינוֹ בָּא אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה (שֶׁכׇּל) הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ נֶאֶמְרָה עַל הַסֵּדֶר חוּץ מִפָּסוּק זֶה מַאי טַעְמָא
אָמַר רַב חִסְדָּא גְּמִירִי חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִידּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם וְאִי כְּסִדְרָן לָא מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ טְבִילוֹת וְשִׁשָּׁה קִידּוּשִׁין
תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִנַּיִן לְחָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִידּוּשִׁין שֶׁטּוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם תַּלְמוּד לוֹמַר וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה הָא לָמַדְתָּ שֶׁכׇּל הַמְשַׁנֶּה מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה טָעוּן טְבִילָה
אָמַר רַבִּי מִנַּיִן לְחָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִידּוּשִׁין שֶׁטּוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כְּתוֹנֶת בַּד קוֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגּוֹר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנוֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם הָא לָמַדְתָּ שֶׁכׇּל הַמְשַׁנֶּה מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה טָעוּן טְבִילָה וְאוֹמֵר בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם הוּקְשׁוּ כׇּל הַבְּגָדִים כּוּלָּן זֶה לָזֶה
וְחָמֵשׁ עֲבוֹדוֹת הֵן תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בְּבִגְדֵי זָהָב עֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּבִגְדֵי לָבָן אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם בְּבִגְדֵי זָהָב כַּף וּמַחְתָּה בְּבִגְדֵי לָבָן תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּבִגְדֵי זָהָב
וּמִנַּיִן שֶׁכׇּל טְבִילָה וּטְבִילָה צְרִיכָה שְׁנֵי קִידּוּשִׁין תַּלְמוּד לוֹמַר וּפָשַׁט וְרָחַץ וְרָחַץ וְלָבַשׁ
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קַל וָחוֹמֶר וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁאֵין טָעוּן טְבִילָה טָעוּן קִידּוּשׁ מְקוֹם שֶׁטָּעוּן טְבִילָה אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן קִידּוּשׁ
אִי מָה לְהַלָּן קִידּוּשׁ אֶחָד אַף כָּאן קִידּוּשׁ אֶחָד תַּלְמוּד לוֹמַר וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר לָבַשׁ כְּלוּם אָדָם פּוֹשֵׁט אֶלָּא מַה שֶּׁלָּבַשׁ אֶלָּא לְהַקִּישׁ פְּשִׁיטָה לִלְבִישָׁה מָה לְבִישָׁה טָעוּן קִידּוּשׁ אַף פְּשִׁיטָה טָעוּן קִידּוּשׁ
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִנַּיִן לְחָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִידּוּשִׁין שֶׁטּוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם תַּלְמוּד לוֹמַר וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ הָא לָמַדְתָּ שֶׁכׇּל הַמְשַׁנֶּה מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה טָעוּן טְבִילָה אַשְׁכְּחַן מִבִּגְדֵי לָבָן לְבִגְדֵי זָהָב מִבִּגְדֵי זָהָב לְבִגְדֵי לָבָן מִנַּיִן

רש"י

עשרה קידושין. לחמש טבילות: תשעה הוו. דחסרא ליה טבילה ראשונה חד קידוש: אמרי לך רבנן. קידוש עשירי החסר כאן: קידושא בתרא. כשגמר עבודת כל היום ופושט בגדי קודש ולובש בגדי חול: עביד ליה התם. כשבא לפשוט בגדי קודש דלדידן סבירא לן קידוש חד אפשיטה וחד אלבישה ולר' מאיר לא מקדש מידי שהרי אינו בא ללבוש בגדי קודש: ובא אהרן אל אהל מועד. נאמר אחר שגמר הקטרה ומתן דמים פר ושעיר: למה הוא בא. אל ההיכל הרי גמר עבודותיו אף במקרא זה לא פירש מה יעשה לשם: אינו בא אלא להוציא כף ומחתה. שהניח בין הבדים כדכתיב ונתן את הקטרת על האש וגו': שכל הפרשה. נאמרו המקראות על סדר העבודות המחלפות כסידרן בפרשה כך סדר עבודתם חוץ ממקרא זה שכתב הוצאת כף ומחתה עם עבודות הפנימיות ולא הפסיק עבודת אילו ואיל העם בנתיים והיה לו לכתוב בתחילה ויצא ועשה את עולתו וגו' ואח''כ ובא אהרן להוציא כף ומחתה ואח''כ ופשט את בגדי הבד והניחם שם ורחץ את בשרו במים ולבש את בגדיו שמונה של כל השנה ועשה המוספין ותמיד של בין הערבים: מאי טעמא. צריך להפסיק באילו ואיל עם בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה: אמר רב חסדא גמירי. הלכה למשה מסיני: חמש טבילות. בו ביום: ואי כסידרן. של עבודות כתיב מקרא זה: לא משכחת בהן אלא שלש טבילות. אחת לתמיד של שחר ואחת בינו ובין עבודת היום כולה עם הוצאת כף ומחתה ואחת בין הוצאת כף ומחתה לאילו ואיל העם ועמהם המוספין ותמיד של בין הערבים לפיכך צריך להפסיק אילו ואיל העם בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה והוצאתן תפסיק בין אילו ואיל העם לתמיד של בין הערבים הרי חמש תמיד של שחר בבגדי זהב עבודת היום בבגדי לבן אילו ואיל העם בבגדי זהב על המזבח החיצון הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן ומוספין ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב: ולבש את בגדיו. שמונה בגדים המיוחדים לו כל ימות השנה: מעבודה לעבודה. מעבודת פנים לעבודת חוץ וה''ה מחוץ לפנים ולקמן מסיים מילתיה וקתני חמש עבודות הוו הרי חמש טבילות: כתונת בד קודש ילבש ורחץ במים וגו'. הרי כשהוא משנה מעבודת התמיד להתחיל בעבודת היום שהיא פנימית כדכתיב בתריה ולקח את שני השעירים וגו' וכוליה עניינא: ואומר בגדי קדש הם. בתוך מקרא זה עצמו לדרוש יש לך שלש תיבות הללו שהן יתירות כולן ולקמיה מפרש מאי דרשה: וחמש עבודות הן. אתיא בין לרבי בין לר''י: ת''ל ופשט ורחץ וגו'. הך מילתא רבי קאמר לה דגמר טבילות מורחץ במים דכתיב בבגדי לבן ואייתר ליה האי קרא דר''י ודריש לה לקידושין ופשט ורחץ ורחץ ולבש הטיל הכתוב ורחץ בין ופשט ולבש ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה: מה מקום שאין טעון טבילה. כל ימות השנה הבא לעבוד אין טעון טבילה מן התורה אלא מדברי סופרים לזכור טומאה ישנה: טעון קידוש. דכתיב (שמות מ) בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו: מקום שטעון טבילה. ביוה''כ לכל חליפות בגדים: מה לבישה טעון קידוש. דנפקא לן מק''ו מטבילה כדאמרן ומופשט ורחץ לא דריש ר''א בר''ש שטעון קידושין דמיבעי ליה לטבילה להחליף בבגדי זהב כר' יהודה:

תוספות

גמירי חמש טבילות וכו'. תימה לי אי הלכתא קרא למה לי לקמן וי''ל אי לאו קרא הוה אמינא חמש טבילות יטבול אפילו בזה אחר זה כולם ביחד להכי אצטריך קרא דכשהוא משנה מעבודה לעבודה עביד להו ואי לאו הלכתא הוה אמינא אינו משנה מעבודה לעבודה אלא ג' פעמים דהוו להו ג' טבילות ותו לא: ואי כסדרן לא משכחת להו ה' טבילות. וא''ת ומנלן דהאי קרא שלא על הסדר נאמר טפי משאר קראי דילמא קטורת דיום הכפורים שלא על הסדר נאמר ומשכחת לה ה' עבודות תמיד של שחר בבגדי זהב קטורת דיוה''כ בבגדי לבן אילו ואיל העם בבגדי זהב עבודת היום בבגדי לבן מוספין ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב וי''ל אם איתא דלא הוה הפסק בין הוצאת כף ומחתה לעבודת היום שלפניה למה נאמר בה ובא אהרן והא התם קאי אלא ש''מ משום דאפסקה בעבודה חיצונה להכי כתב ובא וא''ת א''כ לימא משום דכתיב ובא אהרן ש''מ שלא על הסדר נאמר ומאי איצטריך רב חסדא למימר טעמא משום דגמירי ה' טבילות וי''ל דה''א גזירת הכתוב הוא שיוציא כף ומחתה לאחר גמר עבודת פנים ושוב חוזר לפנים ופושט את בגדי הבד והניחם שם ושוב יוצא ועושה אילו ואיל העם ומוספין ותמיד של בין הערבים וא''ת ואימא דהאי ובא אהרן לאו להוציא כף ומחתה אלא להפסיק בעבודת פנים ונימא ובא אהרן להקטיר קטורת או להזאת פר ושעיר ואי משום ה' טבילות נימא דמפסיק באילו ואיל העם בין קטורת להזאות אבל הוצאת כף ומחתה מנלן דעבודה היא להצריך לה טבילה בפני עצמה י''ל משום דכבר כתב בכולהו עבודות היום ובא והביא אבל הוצאת כף ומחתה לא כתיב להכי איכא למימר דבהוצאת כף ומחתה איירי: ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש וכו'. ליכא למימר טמא ליכנס לעזרה יוכיח שטעון טבילה ואין טעון קידוש די''ל מה להתם שאינו עובד תאמר ביוה''כ שהוא רוצה לעבוד: מה לבישה טעון קידוש אף פשיטה. ואם תאמר והא לבישה גופה בק''ו אתיא ובעיא היא בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ:) למ''ד בתר מלמד אזלינן אי דבר הבא בק''ו חוזר ולמד בהיקש בקדשים וי''ל דהני מילי בקדשים כגון קרבנות גופייהו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר