הוי אומר זה טלה של קרבן תמיד של שחר, שהצריך הכתוב לסדר לצורכו בכל יום מערכה חדשה של עצים, ולהביא אש על המזבח בכל בוקר מחדש.

א אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: זר שסידר את המערכה חייב מיתה, משום שעשה עבודה המותרת רק לכהן. כיצד הוא עושה כדי להכשיר את המערכה — פורקה וחוזר וסודרה. ותוהים: מאי אהני ליה [מה הועיל לו]? הרי אותו זר שפירק הוא החוזר וסודרה, ואם כן הריהי שוב מסודרת בידי זר! אלא כך יש לומר: פורקה זר וחוזר וסודרה הכהן.

מתקיף לה [מקשה עליה] על עיקר ההלכה ר' זירא: וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה ופסולה בזר? וסידור המערכה יכול הרי להיעשות גם בלילה, הרי שאין זו עבודה מובהקת.

ותוהים על שאלתו: ולא [וכי אין] עבודה כזו נחשבת כעבודה גמורה שיהיה זר חייב עליה? והרי הקטרת אברים ופדרים על המזבח שנמשכת כל הלילה, ושנינו שלדעת הכל זר שעשאה חייב עליה? ודוחים: מזו אין להקשות, כי הקטרת איברים ופדרים אינה נחשבת כעבודת לילה, אלא סוף עבודה דיממא [של היום] היא.

ומקשים עוד: והרי תרומת הדשן שהיא עבודת לילה ופסולה בזר! ודוחים: גם מזו אין להקשות, כיון שתחלת עבודה דיממא [של היום] היא. שאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: כהן שקידש ידיו לתרומת הדשן, למחר, כלומר: לכשיאיר היום אינו צריך לקדש את ידיו בשנית לעבודה אחרת, כיון שכבר קידש מתחלת עבודה משמע שתרומת הדשן שייכת וראשונה היא לעבודות היום. כיון שלא נדחתה קושיית ר' זירא, אומרים: ואלא קשיא [קשה] לדברי ר' יוחנן, לענין זר שסידר את המערכה!

אלא עלינו לומר כי לא כך אמר ר' יוחנן, וכי איתמר הכי איתמר [כאשר נאמר כך נאמר]: אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: זר שסידר שני גזירי עצים — חייב, הואיל ועבודת יום היא. מתקיף לה [מקשה על כך] רבא: אלא מעתה אם סידור שני גזירי העצים עבודת כהונה חשובה היא, אם כן תיבעי [שתצטרך] פייס והרי לא שנינו שעשו לה פייס מיוחד! ומעירים: אשתמיטתיה [נשמט ממנו] כלומר שכח רבא, הא דתניא [הלכה זו ששנינו בברייתא]: מי שזכה בפייס בתרומת הדשן — זכה אף בסדור המערכה ובסדור שני גזירי עצים. ואם כן הרי שהיה פייס לעבודה זו.

ושואלים מצד אחר על רבא: למימרא [האם לומר] מכל האמור שעבודת יום בעיא [צריכה] פייס ואילו עבודת לילה לא בעיא [צריכה] פייס? והרי הקטרת אברים ופדרים על המזבח שנעשית בלילה ובכל אופן צריכים לכך פייס! ומשיבים: זו אינה קושיה כי הקטרת איברים ופדרים סוף עבודה דיממא [של היום] היא. ומקשים: והרי תרומת הדשן שהיא עבודת לילה והצריכו לה פייס! ומשיבים: לא הצריכו בה פייס אלא משום מעשה שהיה, שבאו בה לידי סכנה.

ושואלים עוד: למימרא [האם נאמר] כי מסקנת הדברים היא שכל עבודה שהיא עבודת יום ושזר חייב עליה מיתה בעיא [צריכה] פייס, ואילו עבודה שאין זר חייב עליה מיתה לא בעיא [צריכה] פייס? והרי שחיטה שכשירה בזר וצריכה פייס! ודוחים: שאני [שונה] שחיטה שתחלת עבודה היא ולכן היא חשובה בעיני הכהנים וצריכה אף היא לפייס.

אמר מר זוטרא, ואיתימא [ויש אומרים] רב אשי: והא אנן לא תנן הכי [והרי אנו לא כך שנינו] שסידור הגזירים הוא עבודת יום דווקא, שהרי שנינו: אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. ואילו "אם הגיע זמן שני גזירי עצים" לא קתני [שנה], והרי זו ראיה שעבודה זו אינה דווקא עבודת יום, ויכולה להיעשות גם בלילה.

ודוחים: מכאן אין להוכיח כי רק הך דלית לה תקנתא קתני [זו, שחיטה בלילה, שאין לה תקנה — שנה] כי אם נשחט הקרבן שלא בזמנו, בלילה, אין כל תיקון לדבר, והקרבן נפסל. אבל הך דאית לה תקנתא [זו, סידור גזירי העצים, שיש לה תקנה] שהרי אפשר להסירם ולחזור ולהניחם — לא קתני [שנה] אך לכתחילה זמנם ביום.

ואיכא דאמרי [ויש אומרים] סוגיה זו בלשון אחרת, מתקיף לה [מקשה עליה], על דברי ר' יוחנן בענין זר שסידר את המערכה ר' זירא: וכי יש לך עבודה שיש אחריה עבודה אחרת (כמו סידור שני גיזרי עצים) ופסולה בזר?