סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בְּעִידָּן הֲטָבָה תְּהֵא מִקְּטַר קְטוֹרֶת דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי בֵּין הָעַרְבַּיִם דִּכְתִיב וּבְהַעֲלוֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה הָכִי נָמֵי דִּבְרֵישָׁא מַדְלִיק נֵרוֹת וַהֲדַר מַקְטִיר קְטוֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהָתַנְיָא מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר
תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת כׇּל הַלַּיְלָה מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר דָּבָר אַחֵר מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר אֵין לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁרָה מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא מַאי קָאָמַר רַחֲמָנָא בְּעִידָּן הַדְלָקָה תְּהֵא מִקְּטַר קְטוֹרֶת הָכָא נָמֵי בְּעִידָּן הֲטָבָה תְּהֵא מִקְּטַר קְטוֹרֶת
וְאַבָּא שָׁאוּל אָמַר לָךְ שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב אוֹתוֹ
רַב פָּפָּא אָמַר לָא קַשְׁיָא הָא רַבָּנַן הָא אַבָּא שָׁאוּל בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לְמַתְנִיתִין דְּהָכָא כְּרַבָּנַן פַּיִיס כְּאַבָּא שָׁאוּל
אֵימָא סֵיפָא הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד קְרָצוֹ וּמֵרַק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ נִכְנַס לְהַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת וּלְהֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת אֲתָאן לְרַבָּנַן רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבָּנַן וּמְצִיעֲתָא אַבָּא שָׁאוּל אָמַר לְךָ רַב פָּפָּא אִין רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבָּנַן וּמְצִיעֲתָא אַבָּא שָׁאוּל
בִּשְׁלָמָא אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַב פָּפָּא רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבָּנַן וּמְצִיעֲתָא אַבָּא שָׁאוּל לָא מוֹקֵים לַהּ אֶלָּא רַב פָּפָּא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי אָמַר לָךְ תְּנָא בְּרֵישָׁא הֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת וַהֲדַר הֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת
וְאַבָּיֵי אָמַר לָךְ אוֹרוֹיֵי בְּעָלְמָא הוּא דְּקָא מוֹרֵי וְסִדְרָא הָא הֲדַר תָּנֵי לֵיהּ
גּוּפָא בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית נוֹתֵן מִזְרָחִית צְפוֹנִית מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית נוֹתֵן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית וְתָנֵי עֲלַהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה מְשַׁנֶּה בַּתָּמִיד בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית נוֹתֵן מִזְרָחִית צְפוֹנִית מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית נוֹתֵן מַעֲרָבָה וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן דָּרוֹמָה מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם חַד דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמַר קְרָא וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה' עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ עוֹלָה הִיא וְאָמַר רַחֲמָנָא עֲבֵיד בַּהּ מַעֲשֵׂה חַטָּאת
הָא כֵּיצַד נוֹתֵן אַחַת שֶׁהִיא שְׁתַּיִם כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן שְׁתַּיִם כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת וְלִיתֵּן שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה וְאַרְבַּע שֶׁהֵן אַרְבַּע כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת
לֹא מָצִינוּ דָּמִים שֶׁמְּכַפְּרִין וְחוֹזְרִין וּמְכַפְּרִין וְכִי מָצִינוּ דָּמִים שֶׁחֶצְיָין חַטָּאת וְחֶצְיָין עוֹלָה אֶלָּא עַל כׇּרְחָן הַקִּישָׁן הַכָּתוּב הָכָא נָמֵי בְּעַל כׇּרְחָן הַקִּישָׁן הַכָּתוּב
הָתָם פִּיסּוּק מַתָּנוֹת בְּעָלְמָא הִיא וְנִיתֵּיב אַחַת שֶׁהִיא שְׁתַּיִם לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן שְׁתַּיִם לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת
לֹא מָצִינוּ דָּמִים שֶׁחֶצְיָין לְמַעְלָה וְחֶצְיָין לְמַטָּה וְלָא וְהָתְנַן הִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה
כְּמַצְלִיף מַאי כְּמַצְלִיף מַחְוֵי רַב יְהוּדָה כִּמְנַגְּדָנָא
וְלָא וְהָתְנַן הִזָּה מִמֶּנּוּ עַל טׇהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים מַאי לָאו אַפַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי טְהַר טִיהֲרָא הוּא פַּלְגָא דְּיוֹמָא
אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא לָא

רש"י

מערב עד בקר. בנרות כתיב יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר: תן לה. למנורה מדת שמן כדי שתהא דולקת כל הלילה ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר ויש בו כדי להדליק כל הלילה של תקופת טבת ואם יותיר בקצרה יותיר: אין לך עבודה שכשירה. כלומר אין לך עבודת יום כשירה אחר הדלקתן דדריש הכי אותו מערב ועד בקר ולא אחר מערב עד בקר: דכתיב אותו. כדפרישית ועל כרחך בעידן הדלקה תהא מיקטרא קטורת קאמר אבל שחרית בסדר משמעו של מקרא סדר העבודה בהיטיבו והדר יקטירנה: רב פפא אמר לא קשיא. סדר יומא אסדר יומא וכו' בהטבת שתי נרות הא דתנן קטרת ברישא רבנן והא דתנן נרות ברישא אבא שאול: למתניתין דהכא. דפירקא קמא (יד.): פייס. דמתניתין דפייסות השנויה בפ' שני (דף כה.) דקתני קטרת לבסוף כאבא שאול: אימא סיפא. דסדר יומא קתני בפ' שלישי (דף לא:) הביאו לו את התמיד לכהן גדול ביום הכפורים: קרצו. חתכו חתך בו הכשר שחיטה ברוב שנים ולא כולן לפי שצריך הוא עצמו למהר וליטול מזרק לקבל הדם שכל עבודת יום הכפורים אינה כשירה אלא בו: להיטיב את הנרות. ועל כרחך בשתים האחרונות קאמר דליכא למ''ד קטורת קודמת לחמש הנרות: רישא וסיפא. דסדר יומא רבנן וכו' בתמיה [דכל מסכת זו כמשנה אחת שעסוקה כולה בסדר כמות שהן הפסוקים סדורין והולכין]: תנא ברישא וכו'. [בתמיה] דאוקי אביי מתניתין דפ''ק בהטבת שתי נרות ודפרק שני בהטבת ה' נרות: ואביי אמר לך. האי דפ''ק דקתני כל שבעת הימים הוא זורק כו' לאו ביום הכפורים קאי ולא קפיד אסידרא אלא אורויי בעלמא מיירי ומלמדנו שצריך כהן גדול להיות עסוק בעבודה כל שבעה כדי שיהא רגיל ומזומן בה ביום הכפורים וסדרא דיומא הדר תני לה לכך שנה בפרק שני הטבת חמש ובפ''ג שנה הטבת שתים: לחטאת לה' על עולת התמיד. מעשה חטאת על עולת התמיד והחטאת טעונה פיסוק מתנות שהרי דמה ניתן על ארבע קרנות אף עולת התמיד יש בה פיסוק מתנות לא שביטלו ממנו מעשה עולה שהרי עולה היא אלא שניהן נוהגין בה: ארבע שהן ארבע. על ארבע קרנות: לא מצינו דמים שמכפרים. כפרה אחת שלהן וחוזרין ומכפרין כפרה אחרת: פיסוק מתנות בעלמא הוא. הואיל ושתיהן בקרן אחת אין כאן הוכחת מעשה חטאת: וניתיב אחת וכו'. דם עולה ניתן למטה מחוט הסיקרא ודם החטאת למעלה וכיון דהך מתנה בתרייתא המפסקת משום מעשה חטאת עבידא תהוי למעלה כחטאת: הזה ממנו כו'. לקמן בפרק חמישי [דף נג:] כשהוא מזה מדם הפר כנגד עובי של כפורת וקא ס''ד אחת מאמצע עוביה למעלה ושבע מאמצעיתה ולמטה: ומשני כמצליף. האי למטה ולמעלה דתני לא אאמצעית קאי אלא ראשונה נתן תחילה כלפי מעלה והשבע תחתיה זו למטה מזו כמצליף: כמנגדנא. כשליח ב''ד המכה ברצועה זו למטה מזו שאינו מכה במקום אחד ולשון מצליף לא נודע לי: הזה על טהרו של מזבח הפנימי שבע פעמים. כמו שנאמר והזה עליו מן הדם וגו': אפלגיה. נגד אמצע גובה קירו: טיהרא. צהרים פלגא דיומא וכיון דשבע הזאות הזה המזה אי אפשר לצמצם שלא יהא מהן לא למעלה ולא למטה:

תוספות

בעידן הטבה תהא מקטר קטורת. תימה לי אמאי לא קאמר בהיטיבו את הנרות היינו חמש נרות ואחר כך יקטיר דבקטורת מפסיק להו ויש לומר משום דדרשינן לקמן בפ''ג (דף לג:) בבקר בבקר בהיטיבו חלקיהו לשני בקרים פירוש חמש נרות לחודייהו ומפסיק והדר ב' נרות וא''כ בהיטיבו הנרות מיירי נמי בשתי נרות ועוד י''ל דשינויא דמשני עדיפא ליה דמייתי ראיה לדבריו כדקאמר דאי לא תימא הכי: אימא סיפא הביאו לו את התמיד קרצו כו'. תימה לי אמאי פריך מההיא דפ''ג (לקמן דף לא:) ליפריך מההיא דפ''ב גופא דקתני (דף כה.) מי שוחט מי זורק והדר מי מדשן מזבח הפנימי והמנורה ואבא שאול סבירא ליה לקמן פרק אמר להם הממונה (דף לג.) גבי אביי מסדר מערכה ואליבא דאבא שאול דדישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודם לדם התמיד ויש לומר דילמא רב פפא פליג עליה דאביי וסבירא ליה אפילו לאבא שאול דם התמיד ברישא והדר דישון מזבח הפנימי: אורויי בעלמא דקא מורי וסידרא הדר מתני לה. אין להקשות כיון דלא תנא סידרא במתניתין. אם כן לדידיה לא צריכא לשינויא דלעיל (יד:) דמשני ארומיא דמתניתין אמתניתין דתמיד דיש לומר דלעולם מאי דקתני במתניתין על הסדר שנה אותו וה''פ הא דלא תנא נמי הטבת ה' נרות משום דלא הויא בכהן גדול: כמצליף תימה במאי טעה והא בהדיא תנן בה הכי כמצליף לקמן בפרק הוציאו לו (דף נג:) לא היה מכוין לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף ויש לומר שבא לתרץ דהאי כמצליף היינו כמנגדנא והכל במקום אחד וכמו שפירש בערוך כמנגדנא שמרים ידו ואינו מכה עד שיורד: מאי לאו אפלגיה דמזבח. ואם כן מצינו דמים שחציין למטה וחציין למעלה דמתחילה נתן על הקרנות ואחר כך על חצי המזבח ורש''י לא פירש כן:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר