מילתא דכתיבא בהאי ענינא [דבר שכתוב בענין זה] בספר שמות בפרשת מצוות המילואים אליו מתייחסים הדברים. אולם, מילתא דלא כתיבא בהאי ענינא מנא לן [דבר שאינו כתוב במפורש בענין זה מנין לנו] שאף הוא מעכב? שהרי יש פרטי דינים שלא נאמרו שם אלא נאמרו בספר ויקרא, כשמסופר כיצד נעשו המילואים!

אמר רב נחמן בר יצחק: יליף [למד] דבר זה בגזירה שווה מן המילים "פתח" "פתח", שנאמר בשעת הציווי: "פתח אוהל מועד" (שמות כט, לב) וכן נאמר בעשייה: "פתח אוהל מועד" (ויקרא ח, לא), ללמד מפרשה אחת על חברתה. רב משרשיא אמר: אין צורך בגזירה שווה, אלא מעניינו הוא נלמד, שאף בשעת העשייה נאמר: "ושמרתם את משמרת ה' ולא תמותו כי כן צוויתי" (ויקרא ח, לה) הרי הקפדה זו של "משמרת ה'" באה ללמד עכובא [לעכב] שאף פרטי הדינים שנאמרו בעשייה מעכבים. רב אשי אמר: נאמר בכתוב: "כי כן צויתי" והדגשה זו באה ללמד לעכובא [לעכב].

כיון שהוזכר כתוב זה מביאים מדרש הלכה הקשור בו, תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר בפרשת המילואים כמה לשונות של ציווי: "כי כן צויתי" (ויקרא ח, לה), "כאשר צויתי" (ויקרא י, יח), וכן "כאשר צוה ה'" (ויקרא י, טו) ומה למדים אנו מחזרות אלה? כך יש ללמוד: "כי כן צויתי" כוונתו להדגיש: אפילו באנינות (ביום ראשון לאבילות, שהאבל קשה) יאכלום לקרבנות הללו. "כאשר צויתי" — בשעת מעשה אמר להם, שבאותה שעה שמתו נדב ואביהוא והיו אהרן ובניו אבלים, אמר להם לעשות כן. וכשאומר "כאשר צוה ה'" הריהו בא לומר: ולא מאלי (מעצמי) לפי סברתי והבנתי אני אומר כן, אלא כך נאמר לי במפורש מפי הקדוש ברוך הוא.

כיון שהזכרנו דברים שאינם מפורשים בפרשה מביאים מה שאמר ר' יוסי בר' חנינא: מכנסים כחלק מפרטי לבוש הכהן בעבודת המילואים אין כתובין ומוזכרים בפרשה, וכשהוא אומר "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי" (שמות כט, א) הרי זה בא להביא (לרבות) את המכנסים שכן "ו" של המילה "וזה" בא להוסיף על מה שנאמר קודם לכן ובין השאר אף את דין המכנסים, וכן לרבות לימי המילואים אף את קרבן עשירית האיפה שמביא כל כהן ביום חינוכו לעבודה.

ושואלים: בשלמא [נניח] לענין מכנסים מובן כיצד למדים אנו אותם, שהרי כתיבי בענינא [כתובים הם בענין] הבגדים שנתפרש עניינם סמוך לענין המילואים, אלא קרבן עשירית האיפה מנא לן [מנין לנו] שחייבים בו במילואים? ומשיבים: אתיא [באה, נלמדת] הלכה זו בגזירה שווה של המילים "זה", "זה", שנאמר: "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האפה" (ויקרא ו, יג) ובענין מילואים נאמר: "וזה הדבר", ללמד שגם במילואים יש להביא עשירית האיפה.

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: מנין שאף מקרא פרשה זו של מילואים לפני הציבור מעכב את המילואים, תלמוד לומר: "ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות" (ויקרא ח, ה) ללמד: אפילו דיבור ("הדבר") מעכב שגם אמירת הדברים לעדת ישראל מעכבת במצוה זו.

א כיון שאנו עוסקים בפרשת המילואים, שואלים: כיצד באיזה סדר הלבישן משה לאהרן ובניו את בגדי הכהונה? ותוהים: כיצד הלבישן?! מה מקום לשאלה זו, הרי מאי דהוה הוה [מה שהיה היה] ומה לנו לשאול על מה שכבר היה, ואין ללמוד ממנו להלכה? אלא אם שואלים בענין זה כך יש לשאול: כיצד מלבישן לעתיד לבוא לכשיחיו המתים ויתחדש סדר העבודה, כיצד ילביש את הכהנים? אף נוסח זה נדחה: לעתיד לבוא נמי [גם כן] לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם, והרי הוא יודע כיצד סדר הלבישה, ומה לנו לחקור בדבר?

אלא כך יש לשאול: כיצד הלבישן כדי למיסבר קראי [להבין את הכתובים]. שכן הכתובים הדנים בדבר, סותרים זה את זה במקצת. ומשיבים: אכן בשאלה זו פליגי [נחלקו] בה בני ר' חייא ור' יוחנן. חד [אחד מהם] אמר: אהרן הולבש בגדים תחילה ואחר כך בניו, וחד [ואחד מהם] אמר: אהרן ובניו הולבשו בבת אחת בזה אחר זה שלא להפסיק ולשנות את הסדר.

אמר אביי: בכתונת ומצנפת — כולי עלמא לא פליגי [לדעת הכל אינם חלוקים] שאהרן הולבש קודם ואחר כך בניו. ומדוע אומרים כן כי בין בצואה (בכתובים המצווים על המילואים) ובין בכתובים המדברים בעשייה — אהרן קדים [קודם] בתיאור לבישת בגדים אלה, ואם כן פשוט לנו לומר שבזה הוקדם אהרן. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בלבישת האבנט, מי מהם קדם ללובשו. ובירור צדדי הספק: מאן דאמר [מי שאמר] אהרן ואחר כך בניו, הדבר נלמד ממה דכתיב [שנאמר]: "ויחגור אתו באבנט" (ויקרא ח, ז) והדר כתיב [ואחר כך נאמר]: "ויחגר אתם אבנט" (ויקרא ח, יג) משמע שתחילה הלביש את אהרן את כל בגדיו ואבנט בכללם, ואחר כך הלביש את הבנים. ומאן דאמר [ומי שאמר] כי אהרן ובניו בבת אחת — דכתיב [שנאמר] בציווי לאחר שמצוה על הלבשת בגדים לאהרן: "וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו" (שמות כט, ט) משמע חגירת אבנט היתה לכולם כאחת. ושואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאמר] כי אהרן ובניו בבת אחת, הכתיב [הרי נאמר]: "ויחגר אתו באבנט" והדר כתיב [ואחר כך נאמר] בהפסק ניכר: "ויחגר אתם אבנט", משמע שלמעשה סיים להלביש את אהרן ורק אחר כך הלביש את בניו!