סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

יְהוּדָה כֵן עָלוּ לְרֹאשׁ גַּגּוֹתֵיהֶן וְנָֽפְלוּ וָמֵתוּ. הָדָא הוּא דִכְתִיב מַשָּׂא֭ גֵּ֣יא חִיזָּיוֹן מַה־לָּ֣ךְ אֵיפוֹא כִּֽי־עָלִ֥ית כּוּלָּךְ לַגַּגּֽוֹת. תְּשֻׁא֣וֹת ׀ מְלֵאָ֗ה עִ֚יר הֽוֹמִיָּ֔ה וגו׳.
משנה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוּלְחָנוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ שְׁמוֹנֶה שֶׁל שַׁיִישׁ בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם שֶׁעֲלֵיהֶן מְדִיחִין אֶת הַקְּרָבַיִים.
וּשְׁנַיִם בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ אֶחָד שֶׁל שַׁיִישׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף עַל שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִין אֶת הָאֵיבָרִין וְעַל שֶׁל כֶּסֶף כְּלֵי שָׁרֵת.
וּשְׁנַיִם בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת אֶחָד שֶׁל שַׁיִישׁ וְאֶחָד שֶׁל זָהָב. עַל שֶׁל שַׁיִישׁ נוֹתְנִים לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ
שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.
אֶחָד שֶׁל זָהָב מִבִּפְנִים שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד׃
הלכה תַּנֵּי. עַל שֶׁל כֶּסֶף. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. רִבִּי חֲנַנְיָה מַטֵּי בָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן שֶׁלְכֶּסֶף מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְתִּיחַ.
לֹא כֵן תַּנֵּי. זֶה אֶחָד מִן הַנִּיסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ חוֹם כָּךְ הָיוּ מוֹצִיאין אוֹתוֹ חוֹם. [שֶׁנֶּאֱמַר] לָשׁוּם֙ לֶ֣חֶם חוֹם כְּיוֹם הִלָּקְחֽוֹ:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֶׂה נִיסִּים.
בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם מָהוּ לְהַנִּיחוֹ לַשַּׁבָּת הַבָּאָה. אֲמַר לוֹן. כְּתִיב וְנָֽתַתָּ֧ עַל־הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִי֭ם לְפָנַ֥י תָּמִֽיד׃ לֶ֥חֶם פָּנִי֭ם אֲפִילוּ פָסוּל.
עֲשָׂרָה שׁוּלְחָנוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה. וַיַּ֣עַשׂ שֻׁלְחָנוֹת֘ עֲשָׂרָה֒ וַיַּנַּח֙ בַּֽהֵיכָ֔ל חֲמִשָּׁ֥ה מִיָּמִ֖ין וַֽחֲמִשָּׁ֣ה מִשְּׂמֹ֑אול.
אִין תֵּימַר. חֲמִשָּׁה בַדָּרוֹם וַחֲמִשָּׁה בַצָּפוֹן. וַהֲלֹא אֵין הַשּׁוּלְחָן כָּשֵׁר אֶלָּא בַצָּפוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַשֻּׁלְחָן תִּתֵּ֖ן עַל־צֶ֥לַע צָפֽוֹן. מַה תַלָמוּד לוֹמַר. חֲמִשָּׁ֥ה מִיָּמִ֖ין וַֽחֲמִשָּׁ֣ה מִשְּׂמֹ֑אול. אֶלָּא חֲמִשָּׁה מִיָּמִין שֻׁלְחֲנוּ שֶׁלְמֹשֶׁה וַֽחֲמִשָּׁה מִשְּׂמאֹלוֹ.
אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מְסַדֵּר אֶלָּא שֶׁלְמֹשֶׁה בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַשֻּׁלְחָ֗ן אֲשֶׁ֥ר עָלָי֛ו לֶ֥חֶם הַפָּנִי֭ם. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עַל כּוּלָּם הָיָה מְסַדֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַשּׁוּלְחָנוֹת וַֽעֲלֵיהֶם֭ לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים.
תַּנֵּי. מִזְרַח וּמַעֲרָב הָיוּ נְתוּנִין. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. צָפוֹן וְדָרוֹם הָיוּ נְתוּנִין.
מָאן דְּאָמַר. מִזְרַח וּמַעֲרָב. נִיחָא. כּוּלְּהֹן רְאוּיִין לְשֵׁירוּת. מָאן דְּאָמַר. צָפוֹן וְדָרוֹם. נִמְצָא שׁוּלְחָן בַדָּרוֹם


קרבן העדה

הלכה ג* מתני' על של שיש מניחין את האברים. אחר הנתוח מסדרין אותן על השלחן עד שיעלום הכהנים ובגמרא מפרש למה לא עשאו של כסף או של זהב: ועל של כסף. כלי שרת שמוציאין בכל בוקר שלשה ותשעים כלי שרת כדתנן בתמיד: נותנין לחם הפנים בכניסתו אחר שנאפה עד שיסדרוהו על השלחן: ועל של . זהב ביציאתו. והיה מונח שם עד זמן חילוק: שמעלין בקדש ולא מורידין. דכיון שסלקוהו מעל השלחן של זהב אין מורידין אותו להניחו בשל כסף: גמ' תני על של כסף . אותן של אילם אחד היה של כסף ואחד של זהב על של כסף היו נותנין בכניסתו דאין עניות במקום עשירות: לית כאן של כסף. לא היה באולם של כסף אלא כדתנן במתני' דשל כסף מרתיח ומתחמם הלחם ויש לחוש שיתעפש: ופריך לא כן תני זה אחד מן הנסים וכו'. שהיה נשמר חום הלחם עד שעת סילוקו בשבת הבא א''כ לא היה מתעפש אפי' היו מניחין אותו על שלחן של כסף: אין מזכירין מעשה נסים. כלומר אין סומכין על הנס ועושין הכל שלח יתעפש בדרך הטבע: לא היה שם לחם לסדר בשבת ובתוך ימי השבוע נזדמן להם מהו להניחם מלסדר עד שבת הבאה או דלמא אע''ג שהוא פסול דכל שלא עברה עליו שבעה ימים על השלחן פסול הוא מ''מ לקיים מצות לתם הפנים לפני תמיד אין להניחו בלא לחם א''נ לא היה שם לחם לערוך ביום השבת מהו להניח הלחם הראשון על השלחן שהרי לא יתקלקל גם בשבת הבאה מיהו פסול הוא משום לינה: לפני תמיד. שיהו תמיד לפני ה' אע''פ שהן פסולין: עשרה שולחנות עשה שלמה. דכתיב ויעש שולחנות עשרה וגו': אין תימר חמשה בדרום וכו'. ומימין היינו מימין הפתח ומשמאל היינו משמאלו של פתח שהפתח היתה באמצע ההיכל בכותל מזרחי א''נ מימין היינו דרום שנקרא ימין ומדדרום נקרא ימין צפון נקרא שמאל: אלא של משה באמצע וה' מימינו וחמשה משמאלו וכולן בצפון ההיכל: את השלחן. לשון יחיד: על כלם היה מסדר. פעמים בזה ופעמים בזה: מזרח ומערב היו נתונין. השולחנות ראשו אחד למזרח ואחד למערב דהיינו ארכו לאורך הבית: כולהון ראוין לשירות. ואיכא למימר על כולם היה מסדר: נמצא שלחן בדרום וה''פ שלחן ארכו ב' אמו ' (ומחצה) הרי הוא (שלשים) עשרים אמה לעשרה שלחנו' וההיכל כולו אינו אלא עשרים אם כן חמשה שלחנות

ריבב"ן

כדאי' ביומא פ''ג (דף לו.) נקנור שם אדם ומזכירין אותו לשבח פשפשין שערים קטנים שלא היו גבוהין ורחבין כשאר שערי הבית: לא היה להם שם. מה היה משמש: מתגי' י''ג שולחנות. אינו מונה י' שולחנות שעשה שלמה כדכתיב במשכן דשלמה במלכים וסדר הנחתן מביא בפ' שתי הלחם במנחות אלא בבית שני עסקינן שלא היו שם אותן שלחנות. אחד של שיש . שמניחין שם האברים: ירושלמי ר' יוסי בשם ר' שמואל בר יצחק בשם ר' יוחנן לית כאן של כסף מפני שהוא מרתיח יתחממו האברים ויסריחו ולפי שבקרבנות יחיד כהן א' יכול להוליך כל האברים ומניחן שם כדי לנוח והא דתנן בפ''ב דיומא תמיד קרב בא' עשר וכו' ומונה שם דכך הולכת אברין למזבח הא אמרינן התם (דכ''ו:) בד''א בקרבנות צבור אבל בקרבנו' יחיד כל שרוצה להקריב מקריב אפילו אחד: על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתי כדי לנוח ועל של זהב ביציאתו עד שיוקטרו בזיכי לבונה הבאין עם הלחם כך פירש רבינו שלמה בפ' שתי הלחם הכא תנן אחד של שיש ובפ' שתי הלחם (דצ''ט.) תניא ר' יוסי בר יהודה אומר שנים שהיו באולם אחד של כסף ואחד של זהב ופירש רבינו שלמה אותו של כסף על שהוא לבן כשיש נקרא של שיש ולי נראה דתנאי היא דההיא ר' יוסי היא: שמעלין בקודש מנלן בפרק שתי הלחם בחמר רב אחא בר יעקב אמר קרא את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח בתחלה תשמישי מזבח ולבסוף גופו של מזבח. ולא מורידין מנלן אמר ר' אחי דאמר קרא ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו רישיה וסיפיה לשון הקמה ולא כתיב ירידה ועוד שלא סייעו אחר אלא הוא עשהו שהוא גדול כך פירש רבינו שלמה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר