תן (נכה, הורד) מהם מאותם שלושה טפחים חצי טפח לכל כותל מכתלי הארון, שזהו עובי עץ הארון עצמו, נשתייר איפוא בתוך הארון רווח שני טפחים כדי להניח שם את ספר התורה שכתב משה (ראה בבלי ב"ב יד,א). ולשיטה זו היו הלוחות מונחות בארון כך: רחבו של ארון תשעה טפחים, דכתיב [שנאמר] "אמה וחצי רחבו" (שמות כה, י), אמתא אשיתא ופלגות אמתא תלתא [אמה היא שישה טפחים וחצי אמה היא שלושה], סך הכל תשעה טפחים. וארבעה לוחות היו בו, שנים שלימים ושנים שבורים. ומנין שאף השבורים היו מונחים בארון — דכתיב [שנאמר] "אשר שברת ושמתם בארון" (דברים י, ב). הלוחות היו כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן של שנים מהם ביחד ששה טפחים. תן רחבן של לוחות לרוחבו של ארון, ונשתייר שם איפוא שלשה טפחים. נכה, כאמור, חצי טפח מכאן לעובי כותל זה, וחצי טפח מכאן לעובי כותל זה, ונותרו טפחים לשילוט (לשליטה, לרווח) מקום שספר תורה מונח, כדי להשאיר את המקום שיהיה ספר התורה מונח בתוכו ויוצא ונכנס בחזרה בריוח. זוהי שיטת ר' מאיר.

ר' שמעון בן לקיש חלוק על ר' יוחנן הסבור שמידות הארון היו באמה של ששה טפחים, ואמר: באמה בת חמשה טפחים היה הארון עשוי. ומסבירים: מאן תנא [מיהו התנא] שסובר כי במידות של אמה בת חמשה טפחים היה הארון עשוי? הרי זה ר' יהודה. דתנינן תמן [ששנינו במשנה שם] במסכת כלים (פי"ז מ"י), ר' יהודה אומר: אמת הבנין שבה נמדד בנין בית המקדש של ששה טפחים היא, אמה של הכלים חמשה, וההן ארון [וארון זה] הרי כלי הוא, ולכן הוא נמדד בשל חמישה. ושיטת ר' שמעון בן לקיש כשיטה זו. נמצא אם כן שעל דעתיה [לפי דעתו, שיטתו] של ר' יהודה דו אמר [שהוא אומר] באמה של חמשה טפחים היה הארון עשוי, אורכו אם כן עשוי שנים עשר טפח ומחצה, דכתיב [שנאמר] "אמתים וחצי ארכו" (שמות כה, י), ולפי חשבון זה: אמתא חמשה ואמתא חמשה ופלגות אמתא תרי ופליג [אמה אחת היא חמישה טפחים, ואמה נוספת היא חמישה טפחים, וחצי אמה הם שנים וחצי טפחים], ובסך הכל שנים עשר טפחים וחצי. וארבעה לוחות היו בו, שנים שלימים ושנים שבורים, דכתיב [שנאמר] "אשר שברת ושמתם בארון" (דברים י, ב), והלוחות היה כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן של שתים מהם ששה טפחים. תן ארכן של לוחות לארכו של ארון, ונשתייר שם חצי טפח רווח, שהוא כמידת אצבע (רבע הטפח) לכותל מכאן וכמידת אצבע לכותל מכאן. ולשיטה זו לא היה ספר התורה מונח בתוך הארון. ולשיטה זו היו הלוחות מונחות בארון כך: רוחבו של ארון היה שבעה טפחים ומחצה, דכתיב [שנאמר] "אמה וחצי רחבו", ואמתא חמשה [אמה היא חמישה טפחים] ופלגות אמתא תרי ופליג [וחצי אמה היא שנים וחצי טפחים], ובסך הכל שבעה טפחים ומחצה. וארבעה לוחות היו בו, כאמור, שנים שלימים ושנים שבורים, דכתיב [שנאמר] "אשר שברת ושמתם בארון". הלוחות היה כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן של שנים מהם ביחד ששה טפחים. תן את רחבן (ששה טפחים) לרוחבו של ארון (שבעה טפחים ומחצה) ונשתייר שם איפוא טפח ומחצה. תן מתוכם אצבע לכותל מכאן ואצבע לכותל מכאן, ונותר איפוא חלל טפח, וממנו תן חצי טפח סמוך לכותל מכאן וחצי טפח סמוך לכותל מכאן לשילוט, כדי להשאיר רווח ללוחות. כיון שעסקנו בענין הארון מביאים עוד בעניינו.

כיצד עשה בצלאל את הארון? ר' חנינא אמר: שלש תיבות עשאו, כשהאחת גדולה מחברתה (ראה יומא עב,ב), שתים מהם של זהב ואחת של עץ. נתן את הקטנה ביותר שהיא של זהב בתוך של עץ שהיתה בינונית ואת של עץ בתוך של זהב הגדולה מכולן, וציפהו את שפת הארון של עץ העליונה אף היא בזהב, דכתיב [שנאמר] "וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ" (שמות כה, יא), ומאחר שכבר נאמר "וציפית" מה תלמוד לומר עוד "תצפנו"? אלא הרי זה להביא (ללמד) על שפתו העליונה של ארון העץ שגם היא היתה בציפוי של זהב. ואילו ר' שמעון בן לקיש אמר: תיבה אחת עשאו בצלאל לארון, וציפהו מכל צידיו בזהב, דכתיב [שנאמר] "וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ". ושואלים: אם כן מה תלמוד לומר שוב "תצפנו"? אלא אמר ר' פנחס: להביא (ללמד) שאם היה רווח בין נסר לנסר, שגם אותו צריך לצפות בזהב, כדי שלא תהיה פינה בארון שלא תהיה מצופה. כיון שעסקו בענין הלוחות, מביאים עוד בעניינם.

ושואלים: כיצד היו הלוחות כתובים? ר' חנינה בן גמליאל אומר: חמשה מעשרת הדברים היו כתובים על לוח זה והחמשה האחרים על לוח זה. הדא הוא דכתיב [זה הוא שנאמר] "ויכתבם על שני לוחות אבנים" (דברים ד, יג), לומר: חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. ואילו רבנן אמרי [וחכמים אומרים]: כל העשרה דברים היו כתובים על לוח זה, ובדיוק אותם העשרה על לוח זה. הדא הוא דכתיב [זה הוא שנאמר]: "ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים" (שם), לומר: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. ר' שמעון בן יוחאי אומר: עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה, שעל כל לוח היו כתובים פעמיים, דכתיב [שנאמר]: "ויכתבם על שני לוחות אבנים", לומר: עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. ר' סימאי אמר: ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, שכל עשרת הדברים היו כתובים ארבעה פעמים על כל לוח, פעם אחת על כל אחד מארבעת צידיו. דכתיב [שנאמר] "מזה ומזה הם כתובים" (שמות לב, טו), כלומר, טטרוגה, בארבעה צדדים. ועוד בענין הלוחות, חנניה בן אחי ר' יהושע אומר: בין כל דבור ודבור שהיה בעשרת הדיברות היו כתובים דקדוקיה ומדרש אותיותיה של תורה, דכתיב [שנאמר] "ממולאים בתרשיש" (שיר השירים ה, יד), ו"תרשיש" הוא שמו של ים, וכוונת הכתוב שהתורה מלאה בכל אלו כימא רבא [כמו הים הגדול] שהוא מלא בגלים. וכדי לבאר מדרש זה מביאים שר' שמעון בן לקיש כד הוה מטי הדין קרייה [כאשר היה מגיע לפסוק הזה] "ממולאים בתרשיש" הוה אמר [היה אומר]: יפה ומתאים המשל שלמדני חנניה בן אחי ר' יהושע לנמשל. שכן מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול יש גלים קטנים, כך בין כל דבור ודבור בעשרת הדיברות היו כתובים דקדוקיה ואותיותיה של תורה. שנינו למעלה שנחלקו ר' מאיר ור' יהודה במידות הארון, וכן שלשיטת ר' מאיר היה ספר התורה של משה מונח אף הוא בתוך הארון, ולשיטת ר' יהודה לא היה מונח שם.

אמר ר' תנחומא: איתקשיית קומי [התקשיתי בבעיה זו לפני] ר' פנחס, כי אתיא [בא, עולה יפה] הפסוק שיובא להלן דווקא כשיטת ר' יהודה, ולא אתיא [ולא באה] כשיטת ר' מאיר. שכן מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהודה? — דכתיב [שנאמר]: "לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' " וגו' (דברים לא, כו), הרי שהיה ספר התורה מונח בצד הארון ולא בתוכו. וזהו על דעתיה [על דעתו, לפי שיטתו] של ר' יהודה דו אמר [שהוא אמר] היכן היה ספר התורה של משה נתון? — כמין גלוסקייא (מדף, תיבה) היה עשוי לו לארון מבחוץ, והיה ספר התורה נתון בתוכו. ושואלים: אם כן, מאי טעמא [מה הטעם] של ר' מאיר הסבור שספר התורה היה מונח בתוך הארון? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] "ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" (שמות כה, כא). ומלשון הכתוב משמע שתחילה ניתנה הכפורת על הארון ורק לאחר מכן ניתנה העדות בתוכו. ועל כרחך "עדות" זו היא ספר התורה של משה ולא הלוחות. שהרי הכפורת ניתנה על הארון רק לאחר שניתנו בה הלוחות, ואילו ספר התורה של משה לא היה יכול להינתן אז בתוך הארון שהרי נכתב רק בשנת הארבעים להיותם במדבר, זמן רב לאחר נתינת הכפורת על הארון. ומפורש איפוא בכתוב ("ואל הארון תתן את העדות") שספר התורה ניתן בתוך הארון, וכשיטת ר' מאיר. ומעירים: על דעתיה [על דעתו לפי שיטתו] של ר' יהודה יש לתרץ דו אמר [שהוא אומר] ביישוב הכתוב שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ופעמים דברים המאוחרים בזמן, באים יותר מוקדם בכתוב, אלא הרי זה כאילו נאמר "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" ואחר כך "ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה". וכיון שעסקנו בלוחות ובתורה מביאים את שאמר ר' פנחס בשם ר' שמעון בן לקיש בענין נתינה בסיני: התורה שנתן לו הקדוש ברוך הוא למשה, נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה, שהיו דבריה כתובים באש שחורה על גבי אש לבנה. היא, התורה עצמה, אש מובללת (בלולה) בתוך אש, חצובה מאש, מתחת כסא הכבוד שהוא אש, ונתונה מאש, מהקדוש ברוך הוא עליו נאמר "אש אוכלה הוא" (דברים ד, כד. שם ט, ג). וזהו דכתיב [שנאמר] "מימינו אש דת למו" (דברים לג, ב), שהתורה שהיא אש ניתנה לישראל מימינו של הקדוש ברוך הוא.

א הלכה ב משנה הזכרנו במשנה הקודמת שהיו שלוש עשרה השתחוויות בבית המקדש, ומסבירים במשנה: היכן היו השתחויות האלו? ארבע בצפון העזרה, וארבע בדרום, שלש במזרח, ושתים במערב, הרי שלוש עשרה השתחוויות שהם כנגד שלשה עשר השערים שהיו בעזרה. ומפרטים אלו הם: שערים דרומיים לפי הסדר החל מה סמוכים למערב הם: שער העליון (השער הסמוך לצידו המזרחי של המקדש, שכיון שהיה הר הבית משופע ממזרח למערב היה שער זה גבוה לעומת אחרים), שער הדלק (דרכו היו מכניסים את העצים למערכה שעל המזבח), שער הבכורות (דרכו היו מכניסים את בכורות הבהמות הטהורות להקרבה הנשחטים אף בדרום העזרה), שער המים. ולמה נקרא שמו של שער זה 'שער המים'? — שבו היו מכניסין לעזרה צלוחית