סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

(תְּנֵם לְאִיסְטְּווָה) [תֵּן מֵהֶם חֲצִי טֶפַח לְכָל־כּוֹתֶל נִשְׁתַּייֵר שְׁנֵי טְפָחִים לְסֵפֶר תּוֹרָה.]
רָחְבּוֹ שֶׁלְאָרוֹן תִשְׁעָה טְפָחִים. דִּכְתִיב אַמָּה וָחֵ֨צִי֙ רָחְבּ֔וֹ. אַמְתָּא אֲשִׁיתָא וּפַלְגּוּת אַמְתָּא תְּלָתָא. וְאַרְבָּעָה לוֹחוּת הָיוּ בָהּ. שְׁנַיִם שְׁלֵימִים וּשְׁנַיִם שְׁבוּרִים. דִּכְתִיב אֲשֶׁ֣ר שִׁבַּרְ֑תָּ וְשַׂמְתָּם֭ בָּֽאָרֽוֹן׃
הַלּוּחוֹת הָיוּ כָּל־אַחַת וְאַחַת אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבָּן (שְׁלֹשָׁה) [שִׁשָּׁה.] תֵּן אוֹרְכָן שֶׁלְלוּחוֹת לְרוֹחְבוֹ שֶׁלְאָרוֹן נִשְׁתַּייֵר שָׁם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים חֲצִי טֶפַח מִיכָּן וַחֲצִי טֶפַח מִיכָּן לְשִׁילּוּט. וּמְקוֹם שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ סֵפֶֶר תוֹרָה טְפָחַיִים.
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בָּאַמָּה שֶׁלְחֲמִשָּׁה טְפָחִים הָיָה הָאָרוֹן עָשׂוּי. מָאן תַּנָּא. בָּאַמָּה שֶׁל חֲמִשְּׁה טְפָחִים. רִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַמַּת הַבִּנְייָן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְשֶׁלְכֵּלִים חֲמִשָּׁה: וְהָהֵן אָרוֹן כֶּלִי הוּא.
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה דּוּ אָמַר. בָּאַמָּה שֶׁלְחֲמִשָּׁה טְפָחִים הָיָה אָרְכּוֹ שֶׁלְאָרוֹן עָשׂוּי. שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח וּמֶחֱצָה. דִּכְתִיב אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ. אַמְתָּא חֲמִשָּׁה וְאַמְתָּא חֲמִשָּׁה וּפַלְגּוּת אַמְתָּא תְּרֵיי וּפְלִיג.
וְאַרְבָּעָה לוֹחוּת הָיוּ בוֹ. שְׁנַיִם שְׁלֵימִים וּשְׁנַיִם שְׁבוּרִים. דִּכְתִיב אֲשֶׁ֣ר שִׁבַּרְ֑תָּ וְשַׂמְתָּם֭ בָּֽאָרֽוֹן׃ וְהַלּוּחוֹת הָיוּ כָּל־אֶחָד וְאֶחָד אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבָּן שְׁלֹשָׁה. תֵּן רָחְבָּן שֶׁלְלוּחוֹת לְאוֹרְכּוֹ שֶׁלְאָרוֹן וְנִשְׁתַּייֵר שָׁם חֲצִי טֶפַח. אֶצְבַּע לִכְתָלִים מִיכָּן וְאֶצְבַּע לִכְתָלִים מִיכָּן.
רָחְבּוֹ שֶׁלְאָרוֹן שִׁבְעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה. דִּכְתִיב אַמָּה וָחֵ֨צִי֙ רָחְבּ֔וֹ. אַמְתָּא חֲמִשָּׁה וּפַלְגּוּת אַמְתָּא תְּרֵיי וּפְלִיג. וְאַרְבָּעָה לוֹחוּת הָיוּ בוֹ. שְׁנַיִם שְׁלֵימִים וּשְׁנַיִם שְׁבוּרִים. דִּכְתִיב אֲשֶׁ֣ר שִׁבַּרְ֑תָּ וְשִׂמְתָּם֭ בָּֽאָרֽוֹן:
הַלּוּחוֹת הָיוּ כָּל־אֶחָד וְאֶחָד אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבָּן שְׁלֹשָׁה. תֵּן אָרְכָן שֶׁלְלוּחוֹת לְרָחְבּוֹ שֶׁלְאָרוֹן נִשְׁתַּייֵר שָׁם טֶפַח וּמֶחֱצָה. אֶצְבַּע לִכְתָלִים מִיכָּן וְאֶצְבַּע לִכְתָלִים מִיכָּן. חֲצִי טֶפַח מִיכָּן וַחֲצִי טֶפַח מִיכָּן לְשִׁילּוּט.
כֵּיצַד עָשָׂה בְצַלְאֵל אֶת הָאָרוֹן. רִבִּי חֲנִינָה אָמַר. שָׁלֹשׁ תֵּיבוֹת עֲשָׂאוֹ שְׁתַּיִם שֶׁלְזָהָב וְאַחַת שֶׁלְעֵץ. נָתַן (שֶׁלְעֵץ בְּשֶׁלְזָהָב וְ)שֶׁלְזָהָר בְּשֶׁלְעֵץ [וְשֶׁל עֵץ בְּשֶׁלְזָהָב]. וְצִיפָּהוּ. דִּכְתִיב וְצִפִּיתָ֤ אוֹתוֹ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר תְּצַפֶּ֑נּוּ. לְהָבִיא שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה.
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. תֵּיבָה אַחַת עֲשָׂאוֹ וְצִיפָּהוּ. דִּכְתִיב וְצִפִּיתָ֤ אוֹתוֹ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר תְּצַפֶּ֑נּוּ. אָמַר רִבִּי פִינְחָס לְהָבִיא בֵין נֶסֶר לְנֶסֶר.
כֵּיצד הָיוּ הַלּוּחוֹת כְּתוּבִים. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וַֽיִּכְתְּבֵ֔ם עַל־שְׁנֵי֖ לוּחוֹת אֲבָנִֽים: חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. וְרַבָּנִן אָֽמְרִין. עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וַיַּגֵּ֨ד לָכֶ֜ם אֶת־בְּרִית֗וֹ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת עֲשֶׂרֶ֭ת הַדְּבָרִ֑ים. עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר. עֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה וְעֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה. דִּכְתִיב וַֽיִּכְתְּבֵ֔ם עַל־שְׁנֵי֖ לוּחוֹת אֲבָנִֽים: עֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה וְעֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה. רִבִּי סִימַאי אָמַר. אַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה ןְאַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה. מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתוּבִים. טֶטְרַגוֹנָה.
חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. בֵּין כָל־דִּיבּוּר וְדִיבּוּר דִּיקְדּוּקֶיהָ וְאוֹתוֹתֶיהָ שֶׁלְתּוֹרָה. מְמוּלָּאִים בַּתַּרְשִׁ֑ישׁ. כְּיַמָּא רַבָּא.
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כַּד הֲוֵי מַטֵּי הָדֵין קִרְייָא הֲוָה אֲמַר. יָפֶה לִימְּדֵנִי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַה הַיָּם הַזֶּה בֵּין גַּל גָּדוֹל לְגַל [גָּדוֹל] גַּלִּים קְטַנִּים כָּךְ בֵּין כָּל־דִּיבֵּר וְדִיבֵּר דִּיקְדּוּקֶיהָ וְאוֹתוֹתֶיהָ שֶׁלְתּוֹרָה.
אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. אִיתְקַשְׁייָת קוֹמֵי רִבִּי פִינְחָס. אַתְיָא כְרִבִּי יוּדָה וְלָא אַתְיָא כְרִבִּי מֵאִיר. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. לָקוֹחַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֹּאת וְשַׂמְתֶּ֣ם אוֹתוֹ מִצַּ֛ד אֲר֥וֹן בְּרִית־יְי וגו׳. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה דוּ אָמַר. אֵיכָן הָיָה סֵפֶר תּוֹרָה נָתוּן. כְּמִין גְּלוֹסֳּקוֹס עָשָׂה לוֹ מִבַּחוּץ וְהָיָה סֵפֶר תּוֹרָה נָתוּן לְתוֹכוֹ.
מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. וְנָֽתַתָּה אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָֽאָרוֹן מִלְמָ֑עְלָה וגו׳.
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר דוּ אָמַר. אֵין מוּקְדָּם וּמְאוּחַר בַּתּוֹרָה. אֶלָּא וְאֶל־הָֽאָרוֹן תִּתֵּן אֵ֚ת הָֽעֵדוּת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃ וְאַחַר כָּךְ וְנָֽתַתָּה אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָֽאָרוֹן מִלְמָ֑עְלָה.
רִבִּי פִינְחָס בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא לְמֹשֶׁה נְתָנָהּ לוֹ אֵשׁ לְבָנָה חָרוּתָה בְאֵשׁ שְׁחוֹרָה. הִיא אֵשׁ מוּבְלֶלֶת בְאֵשׁ חֲצוּבָה מֵאֵשׁ וּנְתוּנָה בָאֵשׁ. הָדָא הוּא דִכְתִיב מִֽימִינ֕וֹ אֵ֥שְׁ דָּ֖ת לָֽמוֹ
משנה הֵיכָן הָיוּ הַהִשְׁתַּחֲוִיּוֹת הָאֵילּוּ. אַרְבַּע בַּצָּפוֹן וְאַרְבַּע בַּדָּרוֹם שָׁלשׁ בַּמִּזְרָח וּשְׁתַּיִם בַּמַּעֲרָב כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים שְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים סְמוּכִין לַמַּעֲרָב שַׁעַר הָעֶלְיוֹן שַׁעַר הַדֶּלֶק שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת שַׁעַר הַמָּיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם


קרבן העדה

תן מהם חצי טפח לכל כותל. שהרי מבחוץ נמדד אמתיים וחצי ארכו: ה''ג תן רחבן של לוחות לרחבו של ארון: ה''ג חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לכותל נשתיירו שני טפחים לשילוט. וה''פ לשילוט שתהא ס''ת נכנסת ויוצאת בריוח לפי שהיתה מונחת אורכה לרוחב הארון דהיינו באותן שני טפחים שנשתיירו באורך הארון וש''ת עביה שני טפחים וארכה ששה טפחים והיתה מונחת בדוחק באותן שני טפחים שבאורך לכך היה הארון רוחב יותר ב''ט לשילוט וליטלה כרצונו: וההן ארון. והאי ארון נמי כלי הוא שהרי מיטלטל בשעת הנסיעה: ה''ג ורחבן שלשה תן ארכן של לוחות לארכו של ארון: אצבע לכתלים מכאן. שהטפח ד' אצבעות: חצי טפח מכאן וכו' לשילוט. ליטול הלוחות מן הארון לעת הצורך: נתן של זהב. הפנימית בשל עץ האמצעי ושל עץ נתן בשל זהב החיצון: להביא שפתו העליונה של העץ שיחפנו בזהב: להביא בין נסר לנסר. נמי יצפה זהב דקמ''ל קרא בכל היכא דאפשר לצפותו זהב יצפה אבל ציפוי העליון לרשב''ל א''צ ריבוי דלא גרע משאר מקומות: ויכתבם על שני לוחות אבנים. מיעוט לוחות שנים מה ת''ל שני שיהיו שניהם שוים חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה: עשרת הדברים. ויכתבם על שני לוחות אבנים משמע דעשרה על כל אבן כתב דאל''כ עשרת הדברים ל''ל: דכתיב ויכתבם. משמע שיהו כתובים שני פעמים על כל לוח: מזה ומזה הם כתובים היינו ב' בארכו וב' פעמים על . שני צידי רחבו ועל שטח שלמעלה ושלמטה לא היו נכתבים שכל לוח ארכו ו' ורחבו ג' ועביו ג' א''כ השטחיים שלמעלה ושלמטה לא היו כ''א שלשה על שלשה ולא היו ראויין לעשרת הדברים ולכתוב חמשה מכאן וחמשה מכאן אין זה דרך כבוד לחלקם למ''ד שכולן היו נכתבין באורך (ועיין ביפה מראה): טטרוגא. מרובע בלשון יון: בין כל דבור ודבור. היו כתובים דקדוקי התורה: כימא רבא. ששמו תרשיש והוא הים הגדול והוא מלא מיני דגים הרבה: אתקשית וכו'. הקשיתי לפני ר''פ דקראי כר''י דייקי ולא כר''מ: מצד ארון ברית ה'. מצד הוא מונח ולא בתוכו: ע''ד דר''י. דהוא אמר שמצד היתה מונחת היכן היתה מונחת: כמין. תיבה עשה לארון מבחוץ ועלי' היתה ס''ת מונחת: ונתת את הכפרת על הארון ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך וה''ל למיכתב תחלה ואל הארון תתן את העדות ואת''כ ונתת את הכפורת אלא ודאי דעדות דקרא היינו ס''ת והיא נתונה לתוך הארון בסוף מ' שנה שכבר היה הכפורת נתון על הארון: ה''ג ע''ד דר''י דו אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה. וה''פ לר''י ל''ק הך קרא דאיכא לשנויי אין מוקדם ומאוחר בתורה אפי' בחד ענינא והיינו דקשיא ליה לר' תנחומא קרא דר''י לר''מ דקרא דר''מ לר''י ל''ק כדשנינן (ומה מאוד נתלבטו המפרשים בפי' סוגיא זו ועיין בי''מ והנראה לי כתבתי): אש לבנה. הם . האותיות חקוקים אע''ג אש שחורה והיינו כתב ליבונאה א''נ בהיפך והוא ככתב שלנו: היא אש. התורה עצמה אש ובלולה באש: חצובה. אותיותיה באש: ונתונה. מהקב''ה למשה מאש שלמעלה: הלכה ב* מתני' והיכן היו משתחוין. שלש עשרה השתחויות דתנן לעיל: שער העליון. הר הבית היה משופע ועולה ממזרח למערב והשער הסמוך למערב הוא שער העליון ואחריו שער הדלק הוא שער של לשכת העצים שהיתה בעזרה ודרך שם מכניסין עצי המערכה שדולקין על המזבח: שער הבכורות. שמכניסין שם הבכורות הנשחטים בדרום:

ריבב"ן

מתני' (עד ד') צליחית. שלימה שהיתה מחזקת ג' לוגין כדאמר בסוכה בפ' בתרא שהיו מנסכין בתמיד של שחר בחג בשעת ניסוך היין שהוא רביעית ההין דהיינו ג'

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר