"נון בנו יהושע בנו" (דברי הימים א, ז, כז) ואין לרשימה זו המשך, ומזה משמע שלא היו בנים ליהושע.

א ופליגא [וחלוקה מסורת זו] על דבריו של ר' אבא בר פפא, שאמר ר' אבא בר פפא: לא נענש יהושע שימות בלא בנים אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחד מפריה ורביה, ומדה כנגד מדה נענש שלא יהיו לו בנים,

שנאמר "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וגו'", וכתיב [ונאמר]: "ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי וגו'" (יהושע ה, יג—יד), משמע שבא המלאך לתבוע דבר מה מיהושע ולהוכיחו.

אמר לו המלאך: אמש בשל עיסוקכם בפעולות המלחמה ביטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו ביטלתם בלילה תלמוד תורה. שאל אותו יהושע על איזה חטא מהם באת במיוחד להוכיחני? אמר לו: "עתה באתי" כלומר, ממה שלא באתי אמש אלא עתה מובן שעוון זה של ביטול תורה חמור יותר.

מיד עשה יהושע תיקון לדבר והחליט שיש להוסיף בלימוד התורה, כאמור: "וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק" (יהושע ח, יג), ואמר ר' יוחנן: מלמד שהלך כל הלילה בעומקה של הלכה, ועל ידי כך כיפר על חטא ביטול תורה.

ואולם גמירי [למודים מן המסורת] שכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן — אסורין כל העם בתשמיש המטה, ומשום שהיו עסוקים במלחמה לא החזירו את הארון למקומו במשכן. ויהושע שלא דאג לכך, גרם לעם להיבטל מפריה ורביה, ועל דבר זה נענש.

ומוסיפים עוד הנלמד מענין זה, אמר ר' שמואל בר איניא משמיה [משמו] של רב: גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין, שהרי אמר ליה [לו] המלאך: "עתה באתי", כלומר על העוון האחרון, משמע שביטול תורה הוא חמור יותר מביטול התמידים.

בענין ביטול פריה ורביה מובא עוד שאמר רב ברונא אמר רב: כל הישן בקילעא [בחדר] שאיש ואשתו שרויין בה, ועל ידי כך מבטלם מלהתיחד — עליו הכתוב אומר "נשי עמי תגרשון מבית תענגיה" (מיכה ב, ט), ועונשו נאמר להלן באותו פרק.

ואמר רב יוסף: דבר זה נאמר לא רק כאשר האשה טהורה ומותרת לבעלה, אלא אפילו באשתו נדה נוח להם שיהו שניהם ביחד.

רבא אמר: אם אשתו נדה היא — תבא עליו ברכה, שהריהו שומר את בני הזוג מאפשרות של חטא. ודוחים: ולא היא, ואין נימוק זה תופס, דעד האידנא, מאן נטריה [שעד עכשיו, מי שמר אותו]? ואין אנו חוששים לענין זה. וכיון שיש בכך צער לבני הזוג, יש להיזהר שלא לעשות כן.

ב ומעתה חוזרים אנו לענין ההלכה בנושא שכירת רשות. מסופר, ההוא מבואה דהוה דייר בה [מבוי אחד שהיה גר בו] הגוי לחמן בר ריסתק. אמרו ליה [לו]: אוגר לן [השכר לנו] רשותך, כדי שלא תאסור רשותך את הטלטול בחצר, לא אוגר להו [השכיר להם] ולא יכלו לטלטל במבוי בשבת.

אתו [באו] אמרו ליה [לו] לאביי ושאלוהו מה לעשות. אמר להו [להם]: זילו בטילו רשותייכו לגבי חד [לכו בטלו כולכם רשות שימושכם במבוי אצל אדם אחד] שיהא מותר לו לטלטל בו, ועל ידי כך הוה ליה [הריהו] יחיד במקום גוי, וכבר נפסקה הלכה שיחיד במקום גוי לא אסר, ואז יוכל לפחות היחיד להשתמש במבוי.

אמרו ליה [לו]: מידי הוא טעמא [והלא הטעם הוא] אלא ביחיד במקום גוי, שלא שכיח (מצוי) דדירי [שדרים עמו], והכא הא קדיירי [וכאן הרי דרים הם], שהרי בפועל דרים רבים במבוי זה ומצוי שיגורו עם הגוי, ובאופן כזה לא התירו!

אמר להו [להם] אביי: כל בטולי רשותייהו גבי חד, מילתא דלא שכיחא היא [ביטול רשותם של רבים אצל אדם אחד, דבר שאינו שכיח הוא], וכלל הוא: מילתא דלא שכיחא [דבר שאינו שכיח], לא גזרו בה רבנן [חכמים], ובשעת דחק זו אפשר להשתמש בהיתר זה.

אזל [הלך] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אמרה לשמעתא קמיה [להלכה זו לפני] רבא, אמר ליה [לו] רבא: