סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אִיכְּרַפוּ דַּדַּיִךְ לָא הֲדַרְתְּ בָּךְ אִישְׁתְּדוֹ דַּדַּיִךְ נָמֵי לָא הֲדַרְתְּ בָּךְ
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהָא אַתַּחְתּוֹן סָמְכִינַן מְנָלַן אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר קְרָא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכׇּל חַטֹּאת הָאָדָם הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכׇל עוֹנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה מָה אִישׁ בְּסִימָן אֶחָד אַף אִשָּׁה בְּסִימָן אֶחָד
וְאֵימָא אוֹ הַאי אוֹ הַאי כְּאִישׁ מָה אִישׁ תַּחְתּוֹן וְלֹא עֶלְיוֹן אַף אִשָּׁה תַּחְתּוֹן וְלֹא עֶלְיוֹן
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק כָּךְ הָיוּ מְפָרְשִׁין בְּיַבְנֶה וְאָמְרוּ כֵּיוָן שֶׁבָּא תַּחְתּוֹן שׁוּב אֵין מַשְׁגִּיחִין עַל עֶלְיוֹן
תַּנְיָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בְּנוֹת כְּרַכִּים תַּחְתּוֹן מְמַהֵר לָבֹא מִפְּנֵי שֶׁרְגִילוֹת בְּמֶרְחֲצָאוֹת בְּנוֹת כְּפָרִים עֶלְיוֹן מְמַהֵר לָבֹא מִפְּנֵי שֶׁטּוֹחֲנוֹת בְּרֵחַיִם
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר בְּנוֹת עֲשִׁירִים צַד יָמִין מְמַהֵר לָבֹא שֶׁנִּישּׁוֹף בְּאֶפִּקְרִיסוּתָן בָּנוֹת עֲנִיִּים צַד שְׂמֹאל מְמַהֵר לָבֹא מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹאֲבוֹת כַּדֵּי מַיִם עֲלֵיהֶן וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִפְּנֵי שֶׁנּוֹשְׂאִין אֲחֵיהֶן עַל גִּסְסֵיהֶן
תָּנוּ רַבָּנַן צַד שְׂמֹאל קוֹדֵם לְצַד יָמִין רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מֵעוֹלָם לֹא קָדַם צַד שְׂמֹאל לְצַד יָמִין חוּץ מֵאַחַת שֶׁהָיְתָה בִּשְׁכוּנָתִי שֶׁקָּדַם צַד שְׂמֹאל לְצַד יָמִין וְחָזַר לְאֵיתָנוֹ
תָּנוּ רַבָּנַן כׇּל הַנִּבְדָּקוֹת נִבְדָּקוֹת עַל פִּי נָשִׁים וְכֵן הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹסֵר לְאִשְׁתּוֹ וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מוֹסֵר לְאִמּוֹ
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לִפְנֵי הַפֶּרֶק וּלְאַחַר הַפֶּרֶק נָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן תּוֹךְ הַפֶּרֶק אֵין נָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין סְפֵקוֹת עַל פִּי נָשִׁים רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף תּוֹךְ הַפֶּרֶק נָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן וְנֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לְהַחְמִיר אֲבָל לֹא לְהָקֵל
כֵּיצַד גְּדוֹלָה הִיא שֶׁלֹּא תְּמָאֵן קְטַנָּה הִיא שֶׁלֹּא תַּחְלוֹץ
אֲבָל אֵין נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר קְטַנָּה הִיא שֶׁתְּמָאֵן וּגְדוֹלָה הִיא שֶׁתַּחְלוֹץ
אָמַר מָר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לִפְנֵי הַפֶּרֶק וּלְאַחַר הַפֶּרֶק נָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן בִּשְׁלָמָא לִפְנֵי הַפֶּרֶק בָּעֵי בְּדִיקָה דְּאִי מִשְׁתַּכְחִי לְאַחַר הַפֶּרֶק שׁוּמָא נִינְהוּ
אֶלָּא לְאַחַר הַפֶּרֶק לְמָה לִי בְּדִיקָה וְהָאָמַר רָבָא קְטַנָּה שֶׁהִגִּיעָה לִכְלַל שְׁנוֹתֶיהָ אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה חֲזָקָה הֵבִיאָה סִימָנִין כִּי אָמַר רָבָא חֲזָקָה לְמֵיאוּן אֲבָל לַחֲלִיצָה בָּעֲיָא בְּדִיקָה
תּוֹךְ הַפֶּרֶק אֵין נָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן קָסָבַר תּוֹךְ הַפֶּרֶק כִּלְאַחַר הַפֶּרֶק (דָּמֵי)
וּלְאַחַר הַפֶּרֶק דְּאִיכָּא חֲזָקָה דְּרָבָא סָמְכִינַן אַנָּשִׁים וּבָדְקִי תּוֹךְ הַפֶּרֶק דְּלֵיכָּא חֲזָקָה דְּרָבָא לָא סָמְכִינַן אַנָּשִׁים וְלָא בָּדְקִי נָשִׁים
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף תּוֹךְ הַפֶּרֶק נָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן קָסָבַר תּוֹךְ הַפֶּרֶק כְּלִפְנֵי הַפֶּרֶק וּבָעֲיָא בְּדִיקָה דְּאִי מִשְׁתַּכְחִי לְאַחַר הַפֶּרֶק שׁוּמָא נִינְהוּ
וְנֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לְהַחְמִיר אֲבָל לֹא לְהָקֵל הַאי מַאן קָתָנֵי לַהּ אִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי יְהוּדָה וְאַתּוֹךְ הַפֶּרֶק

רש"י

איכרפו. כשהתחילו לגדל ולעקוץ: אישתדו. גדולות כל צרכן כשדים גמורים לשון אחר איכרפו נפחו ממיעוך מצרים כלומר לקית על ידם אישתדו יבשו זאת מצאתי: איש. אין בו סימן עליון שאין בו סימן דדים משתנים: תניא נמי הכי. דאתחתון סמכינן: שטוחנות ברחים. ומתוך שמנידות זרועותיהן תדיר מתפשטים דדיהן: שנישוף. פריי''ד בלעז כמו (יומא דף ל.) מצוה לשפשף: אפקריסותן. מעפורת והוא סודר ותולה על דד הימין אבל בנות עניים אין להן מעפורת: על גססיהן. על צדיהן על צד תנשאו מתרגמינן על גססיהן תתנטלון (ישעיהו סו): לפני הפרק. קודם עונת נדרים שאפילו הביאה שומא נינהו וקטנה היא: נשים בודקות אותן. דבין אמרו איתנהו בין אמרו ליתנהו בקטנה מחזקינן לה ולאו עלייהו סמכינן ובדיקתן להכי מהניא דאי משתכחי בה הני גופייהו לאחר הפרק אמרינן שומא נינהו כדמפרש לקמן ולאחר הפרק נמי אי אמרי איתנהו מהימני וחלצה דהא אורחא הוא למיהוי לה ואי אמרי ליתנהו לא ממאנת דחיישינן שמא נשרו הלכך אנשים לא סמכינן: תוך הפרק. דמסתמא לאו גדולה היא ואי משתכחי מחזקינן לה בגדולה: אין נשים בודקות אותן. שאין נשים כדאי לסמוך עלייהו להתיר ספקות על פיהן ולומר גדולה היא שתחלוץ וס''ל לרבי יהודה הביאה שתי שערות תוך הפרק סימן הוא כלאחר הפרק הלכך לא מהימנן והכי מפרש לה לקמן: ר''ש אומר כו'. מפרש לקמן: דאי משתכחי. השתא אמרינן נמי לאחר הפרק שומא נינהו ולא חלצה אי לא אתו בה אחריני ולהכי הוא דמהימני למיאון להחמיר שלא תמאן: אבל לחליצה בעיא בדיקה. ואשה נאמנת עליה הואיל ולאחר הפרק הוה ואורחא למהוי לה כדפרשינן לקמן לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים: ה''ג קסבר תוך הפרק כלאחר הפרק (דמי) ולאחר הפרק דאיכא חזקה כו'. והכי פירושא תוך הפרק להכי לא מהימנא דקסבר רבי יהודה תוך הפרק אם הביאה אמרינן סימן הם וגדולה היא הלכך אתי למשרי מידי דלאו אורחא ע''פ נשים דלאו כהלכתא דאע''ג שנאמנות הן לאחר הפרק התם הוא דאיכא חזקה דרבא אבל תוך הפרק כו': ר''ש אומר כלפני הפרק דמי. ושומא נינהו הלכך לאו עלייהו סמכינן למימר גדולה היא או קטנה היא ולהכי הוא דמהני דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו: הא מאן קתני לה. דהא אדר''ש לא מתוקמא דכיון דאמר תוך הפרק כלפני הפרק אי בדקו לה תוך הפרק מאי גדולה היא שלא תמאן איכא והא אמרת אפי' משתכחי שומא נינהו: אי בעית אימא רבי יהודה. ואתוך הפרק דקאמר אין הנשים בודקות אותן דתוך הפרק כלאחר הפרק דמי ואי לא בדקו שפיר אתי למימר אקטנה דגדולה היא וקמ''ל דלהחמיר מהימנא אבל לפני הפרק ליכא למימר גדולה שלא תמאן דהא אפילו הביאה דברי הכל שומא נינהו ולאחר הפרק אפילו להקל קאמר רבי יהודה מהימנא:

תוספות

רבן שמעון בן גמליאל אומר בנות כפרים כו'. פליג אדרבנן דאמרי בכולהון ממהר לבא התחתון ואדר''מ נמי פליג דהא ר' מאיר לא מפליג בין כרכים לכפרים: בשלמא לפני הפרק כו' דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו. פירש בקונט' ולא תחלוץ והדין עמו דליכא לפרושי שומא נינהו ותמאן דהא קתני בסיפא דאינה נאמנת לומר קטנה היא ותמאן וא''ת אמאי בודקין אותה לא תבדוק ותחלוץ לאחר הפרק דהא השתא סבר המקשן דחזקה דהביאה סימנין דקאמר רבא דהויא לחליצה ולמאי דמשני נמי דבחליצה בעי בדיקה נבדוק אחר הפרק ותו לא דליכא למיחש שמא מלפני הפרק באו והוו שומא דהא דוקא כי ראו אותם לפני הפרק קאמר הכא דשומא נינהו אבל אם לא ראו אותם מקודם משמע דאין לנו לחוש ובשלהי מצות חליצה (יבמות דף קה:) נמי דאמר ליה רבי לאבדן זיל בדקה מסתמא לא בדקוה לפני הפרק וכן משמע בפרק מי שמת (ב''ב דף קנה.) גבי בני ברק דקאמר מהו לבודקו אלמא אי משתכחי בהו סימנים לא אמרינן דלפני הפרק באו וי''ל דהא דקאמר דבודקין אותן היינו לכתחילה א''נ בודקין לאו דוקא אלא כלומר דאם בדקו דמהני בדיקתן קאמר וא''ת אמאי פריך אלא לאחר הפרק למה לי בדיקה הא נפקא מינה שאם בדקו ולא מצאו שום שערות או שמצאו אותן שערות עצמן דאינה חולצת כמו שאנו מפרשים בדיקה דלפני הפרק ויש לומר דהך בדיקה דלאחר הפרק משמע ליה דהיינו להחזיקה כגדולה דאי להחזיקה כקטנה א''כ תוך הפרק אמאי אינן נאמנות השתא אחר הפרק נאמנות כ''ש תוך הפרק ולכך פריך דבלא בדיקה נמי מחזקינן לה כגדולה: איבעית אימא רבי יהודה ואתוך הפרק ואי בעית אימא ר' שמעון כו'. וא''ת ומאי קאמר דנאמנת לומר גדולה היא שלא תמאן מה צריך לנאמנות הא בלאו הכי לא ממאנת ואפילו אמרה קטנה היא אינה נאמנת כדקתני סיפא אבל אינה נאמנת לומר קטנה היא ותמאן וי''ל דנפקא מינה שאם בדקו אנשים אחר בדיקתה ולא מצאו שערות אפ''ה לא תמאן ואי לאו נשים הוה ממאנת שפיר דאפילו למ''ד חוששים שמא נשרו היינו דוקא לאחר הפרק לר' יהודה משום דרבא דחזקה שהביאה סימנין אבל תוך הזמן לרבי יהודה דליכא חזקה או אחר זמן לר''ש דלית ליה חזקה דרבא אין חוששין שמא נשרו והשתא שאמרו הנשים שהיו שערות נאמנות ולא תמאן ואע''ג דאפילו תוך הזמן לר' יהודה דליכא חזקה או אחר זמן לר''ש אינה ממאנת אהני חזקה דרבא לבדקו ולא מצאו שערות דמשום חזקה אמרינן דנשרו כדפסיק לעיל והילכתא חוששין שמא נשרו והוא שבעל לאחר זמן וא''ת ונאמנת לומר קטנה היא שלא תחלוץ מאי אהני נאמנת הלא אפילו אמרה יש שערות אינה נאמנת כדקתני סיפא אינה נאמנת לומר גדולה היא כו' וי''ל דנאמנת לומר שאותן שערות היו קודם הפרק דאי לאו האשה הוה אמינא אחר הפרק באו וחלצה כדפריך לעיל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר