נידה כ ע"א

בקילור (משחת תרופה לעינים), שנתעסקה בה לפני כן האשה, שלדעתו יכולה האשה לתלות את הכתם הנמצא בקילור זה. וכן נמסר כי אף רבי נהג כן הלכה למעשה ותלה את הכתם הנמצא בשרף היוצא מעץ השקמה, אם נתעסקה בו האשה קודם לכן. ויש לשאול: מאי לאו [האם אין] הכוונה שתלו ר' מאיר ורבי את הכתם שצבעו אדום בקילור ובשרף השקמה משום שאף אלו צבעם אדום, ואף שאין הוא אדום כל כך. הרי שאין מקום לכל ההבחנות הללו שהזכירו החכמים שיהא הצבע אדום ביותר!

ומתרצים: לא, הכוונה שתלו ר' מאיר ורבי בקילור ובשרף השקמה את הכתם שצבעו הוא כשאר הדמים הנזכרים במשנתנו, שהם הדומים לקילור ולשרף השקמה.

ומסופר כי החכמים אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי קמיה אומנא [היו יושבים לפני אומן, מקיז דם] לצורך הקזת דם לבריאות. שקלי ליה קרנא קמייתא [נטלו לו האומן דם בקרן, כלי ההקזה, פעם ראשונה] לאמימר, חזייה [ראה אמימר אותו, את הדם שבקרן], ואמר להו [להם, לחבריו]: "אדום" דתנן [ששנינו] במשנתנו — הכוונה למראה דם כי האי [כמו זה]. לאחר מכן שקלי ליה אחריתי [נטלו לו דם בקרן הקזה אחרת ], ראה אמימר את הדם שבקרן זו, ואמר להו [להם]: אשתני [השתנה] מראה דם ממראה הדם הקודם. אמר רב אשי שישב אף הוא לפני מקיז הדם, וראה את שני הדמים הללו: כל חכם כגון אנא, דלא ידענא בין האי להאי [אני, שאיני יודע להבחין בין דם זה לדם זה] — לא מבעי לי למחזי דמא [איני צריך לראות דם] ולפסוק בו אם טהור או טמא הוא.

א שנינו במשנתנו בכלל מראות הדמים הטמאים מראה דם שהוא שחור כחרת. אמר רבה בר רב הונא: חרת שאמרו במשנתנו — הכוונה לדיו. ומציינים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: מראה שחור — כחרת, ושחור שאמרו — דיו. ושואלים על ברייתא זו: מדוע כפלה לשונה בהגדרת השחור, שהוא כחרת ושחרת הריהו דיו, ולימא [ויאמר] בפשטות ששחור הכוונה לדיו! ומשיבים: אי אמר [אם התנא שבברייתא היה אומר] רק שחור כדיו — הוה אמינא [הייתי אומר] שהכוונה: כי פכחותא דדיותא [כמו שקיפות הדיו, חלקו העליון של נוזל הדיו שבקסת שהוא בהיר יותר], לכן קא משמע לן [השמיע לנו] בזה שאמר כחרת וכדיו, שהכוונה היא כי חרותא דדיותא [כמו חרת, שחרות הדיו, חלקו התחתון של נוזל הדיו שבקסת שהוא כהה יותר].

איבעיא להו [נשאלה להם, לבני בית המדרש] שאלה זו: באיזה חרת אמרו חכמים, האם בלחה או ביבשתא [ביבשה]? ומביאים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה שנמסר שכך נהג הלכה למעשה ר' אמי, שכאשר היה בא לפניו מראה דם שחור היה פלי קורטא דדיותא ובדיק [מבקע חתיכת דיו יבש, ובודק] בה.

ב שנינו במשנתנו במראה הדם השחור שאם היה עמוק (כהה) ממראה החרת — הרי זה דם טמא, ואם היה בהיר יותר — הרי זה דם טהור. ובענין זה אמר רב יהודה, אמר שמואל: אשה שראתה דם שמראהו כקיר (שעוה שחורה), או כדיו, וכן שמראהו כענב שחור — הריהי טמאה, וזוהי הכוונה במה ששנינו במשנתנו עמוק יותר מכן ממראה החרת — הריהי טמאה. ועוד במראה הדם השחור, אמר ר' אלעזר: אשה שראתה דם שמראהו כזית, או כזפת, וכן כמראה העורב — הרי זה דם טהור, וזוהי ששנינו במשנתנו בדם השחור שאם היה דיהה (בהיר) יותר מכן ממראה החרת — הרי זה דם טהור.

עולא אמר: זה ששנינו במשנתנו שהדם השחור טמא, הכוונה שמראהו כלבושא [מלבוש] בני המקום סיואה שהוא שחור מאד. ומסופר כי עולא אקלע [הזדמן] לעיר פומבדיתא. חזייה לההוא טייעא [ראה ערבי אחד] שהיה לבוש לבושא אוכמא [מלבוש שצבעו שחור], אמר עולא להו [להם] לחכמי פומבדיתא: "שחור" דתנן [ששנינו] במשנתנו שדם הנמצא במראה זה הינו טמא — הכוונה לשחור כי האי [כמו זה]. ומסופר כי כיון שרצו הכל שיהיה בידם דבר שצבעו שחור כעין השחור השנוי במשנתנו, מרטו מיניה פורתא פורתא [תלשו ממנו, מאותו בגד שחור, מעט מעט], וכתשלום על אותו בגד שקרעוהו יהבו ביה ארבע מאה זוזי [נתנו בו ארבע מאות זוזים].

ר' יוחנן אמר: הדם השחור ששנינו במשנתנו שהריהו טמא, הכוונה שמראהו כאלו הכלים (בגדים) האוליירין (של הבלנים) הבאים ממדינת הים (מחוצה לארץ). ושואלים על כך: למימרא דאוכמי נינהו [האם נאמר מתוך דברי ר' יוחנן אלו, ששחורים הם] כלים האוליירים, והאמר להו [והרי אמר להם] ר' ינאי בצוואתו לבניו קודם פטירתו: בני, אל תקברוני כשאני לבוש לא בכלים שחורים ולא בכלים לבנים. וטעם הדבר, לא בבגדים שחורים — שמא אזכה בדין לעולם הבא להיות יושב בין הצדיקים, ואהיה נראה בבגדיי השחורים כאבל הלבוש שחורים בין החתנים הלבושים לבנים. ואל תקברוני בבגדים לבנים — שמא לא אזכה לבוא בין הצדיקים אלא בין הרשעים הלבושים שחורים, ואהיה נראה בבגדיי הלבנים ביניהם כחתן בין האבלים. אלא הלבישוני בבגדי קבורתי בכלים האוליירין הבאים ממדינת הים.

אלמא [מכאן] נסיק כי לאו אוכמי נינהו [לא שחורים הם]! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שמובן מדברי ר' ינאי שכלים האוליירים אינם שחורים — הרי זה בבגד כגלימא (גלימה), ואילו הא [זה] שאמרנו שכלים האוליירים הינם שחורים — הרי זה בבגד הניתן על חפץ כפתורא [שולחן] ומיטה.

ואשר לאופן בדיקת חמשת מראות הדמים הנזכרים במשנתנו אמר רב יהודה, אמר שמואל: וכולם, כל המראות הללו, לגווניהם השונים, אין בודקין אותם אלא כשהם נתונים על גבי מטלית בד לבנה. שרק באופן זה ניתן לבדוק במדוייק ולבחון את צבעם האמיתי של המראות הללו. אמר רב יצחק בר אבודימי: אכן יש להניח את המראות הללו על גבי מטלית בד לבנה, ואולם כדי להבחין במראה שחור אם מראהו כחרת — יש להניחו על גבי מטלית בד בצבע אדום.

אמר רב ירמיה מדפתי: ולא פליגי [ואין שמואל ורב יצחק בר אבודימי חלוקים], שכן הא [זה] שאמר רב יצחק בר אבודימי שצריך לבדוק על מטלית בד בצבע אדום — הרי זה דווקא במראה שחור, ואילו הא [זה] שאמר שמואל שיש לעשות את הבדיקה על מטלית לבנה — הכוונה בשאר ארבעת מראות הדמים הנזכרים במשנתנו. מתקיף לה [מקשה עליה, על הסבר זה] רב אשי: אי הכי [אם כך], לימא [שיאמר] שמואל באופן זה: "וכולם חוץ משחור אין בודקים אותם אלא על גבי מטלית לבנה"! אלא אמר רב אשי: אכן בשחור גופיה קמיפלגי [עצמו הם חלוקים], אם יש לבודקו על גבי מטלית לבנה או אדומה. אמר

עולא: בכולן, בכל חמשת המראות הנזכרים במשנתנו — אם היה מראה הדם עמוק (כהה) מכן, מצבעם האמור במשנה — הריהו דם טמא, ואם היה מראה הדם דיהה (בהיר) מכן — הריהו טהור, והוא הדין בכל המראות, וכדינו של המראה השחור הנזכר במפורש במשנה.

ויש לשאול: אם כך אלא מאי שנא [מה שונה מיוחד] מראה שחור דווקא דנקט [שאחז] בו התנא להשמיענו דין הנוהג בכל המראות? — שכן סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר]: הואיל ואמר ר' חנינא כי דם שחור — אדום הוא, אלא שלקה, הילכך (משום כך) יהא דינו שאפילו אם הוא דיהה מכן נמי ליטמא [גם כן שיטמא], לכן קמשמע לן [השמיע לנו] דין זה שאם דהה יותר מהשיעור הנזכר במשנה הרי הוא טהור, אף בשחור.

ואילו ר' אמי בר אבא אמר: ובכולן, בכל חמשת המראות הנזכרים במשנתנו, אם היה המראה עמוק מכן — טמא, וכן אם היה דיהה מכן — נמי [גם כן] טמא, חוץ משחור, שאם הוא דהה מכאן — הרי הוא טהור. ומעתה יש לשאול: אלא מאי אהני שיעוריה דרבנן [מה הועילו השיעורים של המראות הנזכרים במשנתנו שקבעו חכמים], אם טמאים הם בין היו כהים יותר או בהירים יותר? — לאפוקי [להוציא, למעט] בארבעת המראות מלבד שחור, מראה דיהה של דיהה, שכה בהיר הוא, עד שאינו בכלל הדם הטמא.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שכך רמי בר אבא אמר: ובכולן, עמוק מכן — טהור, דיהה מכן — טהור, חוץ משחור, שאם מראה הדם כהה משיעור זה — הריהו טמא. ולהכי [ולכך] לקבוע את הגוון המדוייק של המראות, מהני שיעוריה דרבנן [הועיל שיעורם של חכמים].

ואילו בר קפרא אמר: וכולן, עמוק מכן — טמא, דיהה מכן — טהור. חוץ מדם שמראהו כמזג (יין מזוג, המעורב מיין חי וממים), שאם מראהו עמוק מכן מהשיעור הנזכר במשנתנו — הריהו טהור, וכן אם הוא דיהה מכן — הריהו טהור, שאינו מטמא אלא אם הוא בדיוק כגוון זה. ומסופר כי רצו לבדוק את בר קפרא, ופעם אחת הביאו לפניו דם שמראהו כיין המזוג ואדיהו ליה [הבהירו אותו] — ודכי [וטיהר] אותו בר קפרא. ופעם נוספת הביאו לפניו דם שמראהו כיין המזוג ואעמיקו ליה [והכהו אותו] — ודכי [וטיהר] אותו. אמר על כך ר' חנינא בהתפעלות: כמה נפיש גברא דלביה כמשמעתיה [גדול הוא האיש אשר הרגש לבו, המבחין בין מראות כה קרובים, הריהו כשמועתו, כפי שפסק]!

ג ועוד שנינו במשנתנו בין חמשת מראות הדם הטמא, מראה קרן צמח הכרכום וכוונת הדברים לחלק הברור שבו. ובפירוש הדברים תנא [שנה] החכם בברייתא: כמראה החלק הלח שבכרכום ולא כמראה החלק היבש שבו. ועוד בענין זה שנינו כמה ברייתות.

תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: כמראה החלק התחתון שבצמח זה, ולא כמראה החלק העליון. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: כמראה החלק העליון ולא כמראה החלק התחתון. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: כמראה החלק העליון, וכל שכן כמראה החלק התחתון. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: כמראה החלק התחתון, וכל שכן כמראה החלק העליון.

אמר אביי בפירוש הברייתות, שלא תסתורנה זו את זו: תלתא דרי [שלוש שורות] עלים יש בכרכום, זו למטה מזו, וכל שורה ושורה תלתא טרפן הויין [שלושה עלים הינם] זה למטה מזה.

ועל מנת לבדוק מראה דם שהוא כמראה קרן כרכום המטמא, נקוט דרא מציעאה [אחוז את השורה האמצעית] שהיא השורה הראויה לבדוק בה, ומאותה שורה אחוז את טרפא מציעתא [העלה האמצעי] בידך, והשווה אותו למראה הדם, שאם דומים הם — הרי זה דם טמא. ואין ארבע הברייתות הללו סותרות זו את זו, שכן שתי הברייתות הראשונות עניינן שורת העלים הנבדקת, ובאופן זה: הברייתא האומרת "כתחתון ולא כעליון" — כוונתה לשורה האמצעית שהיא מתחת לעליונה, ולא לשורה שמעליה. והברייתא האומרת "כעליון ולא כתחתון" — כוונתה לשורה האמצעית שהיא מעל השורה התחתונה, ולא לשורה שמתחתיה. ואילו שתי הברייתות האחרות עניינן בעלים שבתוך השורה האמצעית, ובאופן זה: הברייתא האומרת "כתחתון וכל שכן כעליון" — כוונתה בעלה התחתון, וכל שכן בעלה שמעליו (העלה האמצעי) שבשורה האמצעית. ואילו הברייתא האומרת "כעליון וכל שכן כתחתון" — כוונתה כעלה העליון שבשורה האמצעית וכל שכן שכעלה שמתחתיו (העלה האמצעי). וחלק זה של קרן הכרכום הוא המכונה במשנתנו "בברור שבו".

ועוד בדיני מראה דם כמראה קרן כרכום נמסר: כי אתו לקמיה [כאשר היו באים לפני] ר' אבהו לבדיקת דם שמראהו כקרן כרכום, אמר להו [היה אומר להם]: דווקא כקרן כרכום כשהיא נתונה עדיין בגושייהו [בגושם], שמחוברת עדיין לגוש האדמה בו גדלה שנינו במשנתנו. שכן לאחר שנתלש ממקום גידולו, צבעו משתנה.

ד ועוד שנינו במשנתנו בין מראות הדם הטמאים זה שהוא כמראה מימי אדמה. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: הבודק מראה דם שמראהו כמימי אדמה — הריהו מביא אדמה שמנה (דשנה) מבקעת בית כרם, ומציף עליה מים, וכמראה מים אלו כך הוא מראה דם המטמא, אלו דברי ר' מאיר. ר' עקיבא אומר: מביא אדמה מבקעת יודפת. ר' יוסי אומר: מביא אדמה מבקעת סכני. ר' שמעון אומר: מביא אדמה אף מבקעת גנוסר וכיוצא בהן.

ועוד בדין בדיקת דם שמראהו כמימי אדמה תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: וכמימי אדמה — מביא אדמה שמנה מבקעת בית כרם, ומציף עליה מים מועטים כעובי קליפת השום שהוא מועט ביותר. וזאת מכיון שאין שיעור למים, משום שאין שיעור לכמות העפר בו מתבצעת הבדיקה, שדי במעט אדמה ובמעט מים. ואין בודקין אותן כאשר מימי האדמה הזו הינם צלולין (שקופים), שכן אז אין מראה האדמה ניכר עוד במים אלו, אלא כשהם עכורין ממראה האדמה שבהם. ואם צללו המים, ששקע העפר שבהם — חוזר ועוכרן, וכשהוא עוכרן. אין עוכרן ביד אלא בכלי.

איבעיא להו [נשאלה להם, לבני בית המדרש] שאלה זו: האם הכוונה במה ששנינו שאין עוכרין אותן ביד אלא בכלי היא שלא לרמיה בידיה ולעכרינהו [שלא ישליכנו את העפר אל תוך ידו ויעכרם בעודו בידו], אבל כאשר נמצא העפר במנא [בכלי], כי עכר ליה בידיה [כאשר עוכר אותו בידו] — שפיר דמי [כיפה, ראוי, נחשב הדבר], או דלמא [שמא] הכוונה היא שאף בהיותם בתוך הכלי לא לעכרינהו בידיה [לא יעכרם בידו], אלא במנא [בכלי] יעכיר את המים?

ואומרים, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה ששנינו: כשהוא בודקן למימי האדמה — אין בודקן אלא בכוס. ושואלים: עדיין תבעי [תישאל] לך: אכן הבדיקה עצמה צריכה שתיעשה בהיות מימי האדמה בכוס, ואולם העכירה במאי [במה] נעשית, האם דווקא בכלי, או שאפשר לעשותה אף ביד? ומסכמים: תיקו [תעמוד] השאלה במקומה בלא פתרון.

ובענין זה של בדיקה במימי אדמה, נמסר: כי אתו לקמיה [כאשר באו לפני] רבה בר אבוה לבדוק במימי אדמה, אמר להו [היה אומר להם]: דווקא אם הבדיקה נעשית במקומה (במקום שממנו נלקחה האדמה) שנינו, אבל אם נלקחה האדמה למקום אחר — שוב אין בודקים בה. ועוד נמסר כי ר' חנינא פלי קורטא דגרגשתא ובדיק ביה [היה מפורר גוש אדמה ובודק בו] בלא לערבו במים. ומסופר, לייט עליה [היה מקלל עליו, על הנוהג כן] ר' ישמעאל בר' יוסי שייענש במחלת האסכרה.

it to an eye salve [bekilor], which the woman had previously handled. And likewise, Rabbi Yehuda HaNasi attributed a stain to the sap of a sycamore tree the woman had touched. The Gemara explains the objection: What, is it not the case that Rabbi Meir and Rabbi Yehuda HaNasi attributed red bloodstains to these causes because they are red, albeit not as red as blood? Evidently, the color of impure blood can be similar to such shades of red as well, which means that all these distinctions mentioned by the amora’im above are irrelevant.

The Gemara answers: No; Rabbi Meir and Rabbi Yehuda HaNasi attributed stains to an eye salve and the sap of a sycamore tree because those stains were like the other types of blood mentioned in the mishna.

The Gemara relates that Ameimar and Mar Zutra and Rav Ashi were sitting before a bloodletter, to receive treatment. The bloodletter removed blood in a bloodletter’s horn from Ameimar for his first treatment. Ameimar saw the blood and said to his colleagues: The red color that we learned about in the mishna is like this blood in the horn. The bloodletter again removed blood from Ameimar, this time using another horn. Upon seeing the blood in this horn, Ameimar said to them: The color of this blood has changed compared to the blood in the first horn. Rav Ashi, who saw both types of blood, said: Any Sage such as myself, as I do not know how to distinguish between this blood and that blood, should not see, i.e., examine, different types of blood to issue a ruling as to whether they are pure or impure.

§ The mishna teaches: What is the black color that is impure? It is blood as black as ḥeret. Rabba bar Rav Huna says: This ḥeret of which the Sages spoke is ink. The Gemara notes that this opinion is also taught in a baraita: This black color is like ḥeret, and the black of which the Sages spoke is ink. The Gemara asks: But if so, why does the tanna of this baraita mention both terms? Let him say simply: Ink. The Gemara explains: If the tanna had said only: Ink, I would say that he means that it is like the clear part of the ink, i.e., the upper portion of ink in an inkwell, which is very bright. Therefore, the tanna of the baraita teaches us that it is like the blackness [ḥaruta] of the ink, the lower part of the inkwell, which is darker.

A dilemma was raised before the Sages: To which type of ḥeret were the Sages referring? Were they referring to moist or dry ḥeret? Come and hear a resolution from a practical ruling, as when black blood was brought before Rabbi Ami he would break up pieces of dried ink and examine blood with it.

§ The mishna states that if the blackness of the blood is deeper than ink, it is impure, whereas if it is lighter it is pure. In this regard, Rav Yehuda says that Shmuel says: If a woman saw blood whose color was like black wax [kekir] or like black ink or like a black grape, she is ritually impure. And this is the meaning of that which we learned in the mishna: If the black is deeper than that, it is ritually impure. Rabbi Elazar says: If a woman saw blood whose color was like a black olive, or like black tar, or like a black raven, this blood is pure. And this is the meaning of that which we learned in the mishna: If the black is lighter than that, it is ritually pure.

Ulla says: When the mishna states that black blood is impure, it means like the garments of the inhabitants of Siva’a, which were extremely black. The Gemara relates that when Ulla happened to go to Pumbedita, he saw a certain Arab [tayya’a] who was dressed in a black garment. Ulla said to the Sages of Pumbedita: The black color that we learned about in the mishna is like this color. Since people wanted a sample of the shade of blood mentioned in the mishna, they tore the Arab’s garment from him bit by bit, and in recompense they gave him four hundred dinars.

Rabbi Yoḥanan says: The black blood that the mishna says is impure is like these cloths of the bath attendants [haolyarin] who come from overseas. The Gemara asks: Is that to say that these are black cloths? But didn’t Rabbi Yannai say to his sons: My sons, do not bury me in black cloths nor in white cloths. Not in black, lest I be acquitted in judgment and I will be among the righteous like a mourner among the grooms. And not in white, lest I not be acquitted in judgment and I will be among the wicked like a groom among the mourners. Rather, bury me in the cloths of the bath attendants who come from overseas, which are neither black nor white. Apparently, these cloths of the bath attendants are not black.

The Gemara answers: This is not difficult, as a distinction can be made. When Rabbi Yannai indicates that they are not black, that is referring to a regular garment, whereas with regard to the statement of Rabbi Yoḥanan that indicates that they are black, that is referring to a cloth placed on an item such as a table or a bed.

§ With regard to the examination of the five types of blood mentioned in the mishna, Rav Yehuda says that Shmuel says: And with regard to all of them, in their various shades, one examines them only when they are placed on a white linen cloth, as only in this fashion can one properly discern the precise color of the blood. Rav Yitzḥak bar Avudimi says: And in the case of black blood, one must place it on a red linen cloth.

Rav Yirmeya of Difti says: And Shmuel and Rav Yitzḥak bar Avudimi do not disagree, as this statement of Rav Yitzḥak bar Avudimi is referring specifically to black blood, whereas that ruling of Shmuel that one must use a white cloth is referring to the other four types of blood listed in the mishna. Rav Ashi objects to this interpretation: If so, let Shmuel say: With regard to all of them except for black, one examines them only when they are placed on a white linen cloth. Rather, Rav Ashi says: Shmuel and Rav Yitzḥak bar Avudimi disagree with regard to black blood itself, whether it should be examined against the background of a white or a red cloth.

Ulla says: With regard to all of these five types of blood enumerated in the mishna, if the color is deeper than that which is described in the mishna the blood is ritually impure; if it is lighter than it, the blood is ritually pure, as explicitly stated in the mishna with regard to black.

The Gemara asks: But if so, what is different about black, that the mishna mentions this halakha only with regard to that color? The Gemara answers: The reason is that it might enter your mind to say that since Rabbi Ḥanina says: The black blood mentioned in the mishna is actually red but its color has faded, therefore, even if it is lighter than that which is described in the mishna, it should also be impure. Consequently, the mishna teaches us that even with regard to black blood, if the color is lighter than the shade mentioned in the mishna, it is pure.

Rabbi Ami bar Abba says: And with regard to all of these five types of blood, if the color is deeper than that which is described in the mishna, the blood is ritually impure; if it is lighter than that which is described in the mishna, it is also ritually impure, except for black, which is pure if it is lighter. The Gemara asks: But if these types of blood, except for black, are impure whether they are deeper or lighter than the specific shade described in the mishna, what purpose do the measures specified by the Sages in the mishna serve? The Gemara answers that these descriptions are to the exclusion of a color that is lighter than lighter, i.e., the color is so faint that it does not qualify as impure blood.

And there are those who say a different version of the above statement. Rami bar Abba says: And with regard to all of these five types of blood, if the color is deeper than that which is described in the mishna, it is ritually pure; if it is lighter than that, it is also ritually pure, except for black, which is impure if it is deeper. And for this reason the measures, i.e., descriptions, of the Sages are effective, as any discrepancy from these descriptions means that the blood is pure.

Bar Kappara says: And with regard to all of them, if the color is deeper than that, the blood is impure; if it is lighter than that, it is pure, except for blood the color of diluted wine, with regard to which if the color is deeper than that, the blood is pure, and if it is lighter than that, it is also pure. The Gemara relates that in an effort to test bar Kappara, the Sages brought before him blood that had the appearance of diluted wine and they lightened it, and bar Kappara deemed it pure. On another occasion they deepened the color of blood that looked like diluted wine, and again bar Kappara deemed it pure. Rabbi Ḥanina says in astonishment: How great is this man whose heart, which is so sensitive it can distinguish between such similar shades of blood, is in accordance with his ruling of halakha.

§ The mishna teaches, with regard to the colors of impure blood: And what is the color that is like the bright color of the crocus flower that is impure? It is like the brightest part of the flower, which is used to produce the orange-colored spice saffron. The Sages taught: This is referring to the appearance of moist saffron that is still fresh and not to its dry counterpart.

With regard to this color, it is taught in one baraita that it is like the lower part of the crocus flower, not like its upper part; and it is taught in another baraita that it is like the upper part of the flower and not like its lower part; and it is taught in another baraita that it is like its upper part, and all the more so blood whose color is like its lower part is impure; and it is taught in yet another baraita that it is like its lower part, and all the more so blood whose color is like its upper part is impure.

Abaye says that these baraitot do not contradict one another, as the crocus has three layers of the brightly colored parts of the crocus flower harvested for saffron, one above the other, and in each layer there are three leaves, i.e., styles or stigmata.

In order to examine blood whose color is similar to saffron, you should grasp the middle leaf of the middle layer in your hand and compare it to the blood. If they are similar, the blood is impure. Consequently, the four baraitot do not contradict one another: The first two baraitot are referring to the layer of leaves that must be examined. The first baraita says that it is the lower one, as the middle layer is lower than the upper one, while the second baraita states the reverse because the middle layer is higher than the lower one. Meanwhile, the last two baraitot are dealing with the leaves within the middle layer. The baraita that states: Like its lower part, and all the more so like its upper part, means: Like the lowest of the three leaves and all the more so like the middle leaf, which is above that leaf, while the other baraita states a similar idea with regard to the upper and middle leaves. In any event, all four baraitot are referring to the part of the crocus flower that is called by the mishna its brightest part.

The Gemara relates: When people would come before Rabbi Abbahu for him to examine blood whose color was similar to saffron, he would say to them: We learned that the mishna is referring specifically to crocus flowers that are still in their clumps of earth in which they grew, as once they are detached from that earth their color changes.

§ The mishna states: And what is the color that is like water that inundates red earth that is impure? In this regard the Sages taught in a baraita: In order to examine blood that is like water that inundates red earth, one brings fertile earth from the Beit Kerem Valley and one inundates the earth with enough water until it pools on the surface; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Akiva says: One brings earth from the Yodfat Valley. Rabbi Yosei says: From the Sikhnei Valley. Rabbi Shimon says: One can even bring earth from the Genosar Valley or from similar places.

It is taught in another baraita: And to test whether blood is like water that inundates red earth, one brings fertile earth from the Beit Kerem Valley and one inundates the earth with an amount of water that rises above the earth by the thickness of the husk of garlic. And there is no required measure for the water, because there is no required measure for the earth with which the examination must be performed; it is sufficient to use a small amount of earth with a small amount of water. And one does not examine it when the water is clear, as it does not have the color of the earth, but rather when it is muddy from the earth. And if the water became clear because the earth settled, one must muddy it again. And when one muddies it he does not muddy it by hand but rather with a vessel.

A dilemma was raised before the Sages: Does the statement that one does not muddy it by hand but rather with a vessel mean that one should not put the dirt into his hand and muddy the water with dirt in his hand, but in a case where the earth is in a vessel, when one muddies it by mixing the earth and water with his hand one may well do so? Or perhaps the baraita means that even when the earth is in a vessel one should not muddy the water by mixing it with earth with his hand, but rather with a vessel?

The Gemara suggests: Come and hear a baraita: When one examines this water, he examines it only with a cup. Evidently, it is necessary to use a vessel. The Gemara rejects this proof: But you still have a dilemma. This baraita merely states that the examination must be performed while the water is in a cup, but with what is the muddying performed? Must this be done by means of a vessel alone, or may one use his hand as well? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

§ The Gemara relates: When people would come before Rabba bar Avuh to examine blood that is similar to water that inundates red earth, he would say to them: We learned that the examination must be conducted in its place, i.e., the location the earth was taken from. But if the earth was transported elsewhere, the examination is no longer effective. The Gemara further relates that Rabbi Ḥanina would break up a clump of earth and examine with it, without mixing it in water. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, would curse anyone who used this method that they should be punished with diphtheria.