תמיד כה ע"ב

משנה בשלשה מקומות היו הכהנים שומרים בעזרה שבבית המקדש, ואלו הם: בבית אבטינס (הלשכה בה היו עושים את הקטורת), ובבית הניצוץ שבצפון העזרה, ובבית המוקד הנמצא אף הוא בצפון העזרה, מזרחית לבית הניצוץ. ומפרטים כיצד היתה נעשית שמירה זו: בבית אבטינס וכן בבית הניצוץ היו עליות, והרובים (נערי הכהנים שטרם הגיע זמנם לעבוד במקדש) שומרים שם.

ואילו בבית המוקד לא היו עליות, שכן היתה תקרתו עגולה ככיפה, ובית הגדול היה, והיה מוקף רובדין (אצטבאות רחבות) של אבן גזית, היוצאות מן הקיר אל תוך בית המוקד — זקני בית אב ישנים שם, ומפתחות העזרה בידם (ברשותם).

ושם, בבית המוקד, היו פרחי כהונה (כהנים צעירים, העובדים במקדש) המזומנים לעבודה, ישנים. וכיצד היתה שנתם? — כל איש מהם, לא היה שוכב במטה, אלא על כסתו הנמצאת בארץ (בקרקע). לא היו הכהנים ישנים בעוד בגדי קדש (בגדי כהונה) עליהם, אלא היו פושטין אותם מעליהם, ומקפלים אותם, ולאחר מכן היו מניחין אותן על רצפת בית המוקד תחת ראשיהם, והיו מתכסין בכסות עצמן (בבגדי חול שלהם). ואם אירע קרי (מקרה לילה, שיצא זרע בתוך השינה), לאחד מהן, ונטמא בכך, ונאסר לעבודה — הריהו יוצא מבית המוקד, והולך לו

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

פרק ראשון - בשלושה מקומות

דף כה - ב

מסכת תמיד עוסקת בענין סדר הקרבת התמיד.

כהקדמה למעשה עבודת הכהנים בקרבן התמיד, מתבאר בה תחלה סדר שמירת המקדש בלילה על ידי הכהנים, וכמו כן מתבאר בה מקום לינתם של הכהנים בלילה.

מתניתין:

שמירת המקדש מצות עשה היא.

ואף על פי שאין במקום המקדש פחד מאויב, ולא מלסטים ^[1] מצוה לשומרו. שאין שמירתו אלא כבוד לו. שהרי אינו דומה פלטרין [ארמון] שיש עליו שומרין, לפלטרין שאין עליו שומרין ^[2]!

ושמירה זו מצותה כל הלילה ^[3]!

ואם ביטלו שמירה זו, עברו בלא תעשה, מלבד מה שביטלו מצות עשה.

שנאמר "ושמרתם את משמרת הקדש". ולשון "שמירה" - אזהרה הוא [כדאיתא בעירובין צו. - כל מקום שנאמר "השמר" או "פן" או "אל", אינו אלא לא תעשה]. הא למדת, ששמירת המקדש היא מצות עשה, וביטול שמירתו היא עבירת לא תעשה!

ומצות שמירתו היא, שיהיו הכהנים שומרים אותו מבפנים ^[4], והלויים שומרים אותו מבחוץ ^[5]! [רמב"ם, ריש פרק ח' מהלכות בית הבחירה].

א. בשלשה מקומות היו הכהנים שומרים בבית המקדש.

א. בבית אבטינס, ששם היתה לשכת מפטמי הקטורת.

ב. בבית הניצוץ, הקרוי כן, משום שהיה בנוי כמין אכסדרה הפתוחה מרוח אחת, והיו מנצצין בו ניצוצי חמה. [רא"ש].

ג. בבית המוקד, הקרוי כן, משום שהיו בו תמיד מדורות גדולות, בשביל שיתחממו בהן הכהנים שהיו מהלכין ברגל יחפה ^[6].

בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו "עליות", שהיו בנויות [בחלקן] מעל לאויר העזרה ^[7]. ושם היו שומרים הכהנים. והטעם שהיו שומרים שם כי לשמירת הכהנים צריך מקום גבוה, כדרך שומרי העיר ^[8]. כדמייתי לקמן מקרא, שהכהנים שמרו למעלה, והלויים למטה, אצל השער.

והרובים, ילדים, שומרים שם! שלא היו שומרים שם אלא כהנים קטנים הפחותים מי"ג שנים ^[9]. אבל גדולים הראויים לעבודה אינם רוצים לשמור, וגם אין מניחים אותם לשמור בשביל שלא יתבטלו מלעבוד.

ואילו בית המוקד, שגם עליו היו עומדים בשמירה, לא היה "עליה", אלא היה בנוי על גבי כפה של אבנים, בשביל שיהיה מקומו מוגבה ^[10]. [שהרי השמירה צריכה להיות במקום גבוה, כאמור].

ובית המוקד - בית גדול היה בצפון העזרה, והיו מסביבו ארבע לשכות, שהיו פתוחות אליו. שתיים מהלשכות היו בנויות בסמוך למקדש, בתחום הר הבית, במקום שלא התקדש בקדושת המקדש, והיו בנויות בחול. ושתיים מהלשכות היו בנויות בקודש בעזרה.

[ויש אומרים שמקום בית המוקד עצמו התחלק, שהיה חציו בנוי בקודש וחציו בנוי בחול].

והיו הכהנים שומרים בלשכות הבנויות בקודש ^[11], והלויים בלשכות שבחול.

ב. והיה בית המוקד מוקף ברובדין של אבן! שאבני הגזית של השורה התחתונה של חומת בית המוקד, לצדה הפנימי, היו בולטות מן הכותל ולפנים כעין אצטבאות. ושורת האבנים שמעליה היתה צרה ממנה, וכן הלאה. [ראה ציור], והיו כעין מדרגות, זו על זו.

וזקני בית אב שזמן עבודתם למחר, היו עולין על רובדין אלו, וישנים שם על מדרגות החומה של בית המוקד, בחציו שהיה בנוי בחול, [ויש אומרים שהיו ישנים בשתי הלשכות של בית המוקד שהיו בנויות בחול, שגם בהן היו רובדים].

ומפתחות העזרה היו בידם! כלומר, ברשותם. שטבלה של שיש היתה בבית המוקד, ותחתיה היו מונחים כל המפתחות. ואותם זקנים היו ממונים עליהם.

אבל פרחי כהונה [בחורים שכבר הגיעו לכלל עבודה] של אותו בית אב ^[12], לא היו ישנים על הרובדים שבתוך החומה של בית המוקד, אלא היו מניחים איש כסתו בארץ, ושוכבים על קרקע בית המוקד ^[13] בשטח שהיה בנוי בחול או בשתי הלשכות שהיו בנויות בחול.

ולא היו ישנים הכהנים בבגדי קדש, אלא היו פושטין את בגדי הכהונה קודם השינה, ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהם, ומתכסין בכסות בגדי חול של עצמן.

הערות

^[1] וכן אינו מפני חשש גניבה, שהרי אין עניות במקום עשירות. ואם היו נגנבים כלי המקדש, היו קונים אחרים תחתיהם. ומשום זה לא היו מצריכים שמירה. מפרש ורא"ש. אכן, אף שמשום כך אין צריך שמירה, מכל מקום צורת השמירה היתה כדרך ששומרים מפני הגנבים, שזהו דרך כבוד. אבני נזר, יורה דעה חלק ב סימן תמט.

^[2] ובמורה נבוכים חלק ג פרק מה, כתב עוד בטעם השמירה, שהיא בשביל שלא יכנסו לשם טמאים ושאר האסורים בביאת מקדש. ובביאור הגר"א כתב, דהטעם לשמירה מפורש בפרשת קורח. [ונראה דכוונתו להא דכתיב "ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל, וזר לא יקרב אליכם"]. אלא שטעם זה מתאים רק לשמירת המשכן. אבל במקדש, שהיו שעריו מסוגרים, ליכא להאי טעמא. ויעויין באבני נזר שם שכתב, דלפי הטעם שיש לשמור כדי למנוע כניסת טמאים, יש מקום לומר שאף בזמן הזה נוהגת מצות שמירה על מקום המקדש. שהרי פסק הרמב"ם דאף בזמן הזה, הנכנס לשם בטומאה חייב. אלא דבחינוך מצוה שפח איתא להדיא, דמצות השמירה נוהגת רק בזמן הבית.

^[3] אבל המפרש כתב, דהשמירה היתה בין ביום ובין בלילה. וכתבו המשנה למלך והבאר שבע שדבריו תמוהים. וצריך עיון מקורם, במאי דפשיטא להו דשמרו רק בלילה. והרי מדמינן ליה לפלטרין של מלך, והתם איכא שומרים גם ביום. מנחת חינוך שם. וכתב הרש"ש בריש מסכת מדות שהמקור לזה הוא מכך שעצם דין שמירה במקדש ילפינן משמירתם של אהרן ובניו במשכן, כדאיתא לקמן. ובהכרח שאהרן ובניו לא שמרו ביום אלא בלילה בלבד. שהרי ביום היו צריכים לעבוד. ולא היו אז כהנים אחרים מלבדם. ולטעם המובא לעיל, שמטרת השמירה היא למנוע כניסת זר למקדש, נוהגת השמירה אף ביום. ליקוטי הלכות.

^[4] והאבני נזר שם, כתב להוכיח מדברי הרמב"ם בפרק ג מכלי המקדש, ששמירה זו נחשבת לעבודה. וכן מוכח מהא דמשמע מדברי הרמב"ם והמשנה למלך, שהשמירה היתה נעשית בבגדי כהונה. אלא דמדברי הרא"ש והמפרש במתניתין, דסברי דהשמירה היתה על ידי קטנים, מוכח דלאו עבודה היא. אכן בשמירת הלויים, נראה מדברי הרמב"ם שעבודה היא. דכתב בפרק ג מכלי המקדש הלכה ב: עבודה שלהם, שיהיו שומרין את המקדש! ומשמע, דמלבד מצות שמירת מקדש, עבודת הלוים היא. כתבי הגרי"ז. והמנחת חינוך שם בפשיטות, דלאו עבודה היא, ולכן היא כשרה אף בכהנים בעלי מומין.

^[5] ובחינוך שם איתא, "שנצטוו הכהנים והלויים לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד". וכן משמע מהרמב"ם במנין המצוות, שכתב "שלא להשבית השמירה מסביב למקדש". ובפירוש המשניות בפרק ה משקלים כתב להדיא "שומרין סביב למקדש ומקיפין אותו".

^[6] כן פירש רש"י ביומא טו. ורבינו חננאל פירש, שמשם היו נוטלין אש למזבח. והיתה שם אש תמיד כדי להדליק ממנה את האש שעל המזבח אם תכבה. שאף על פי שאש ירדה מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט.

^[7] ואף דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, העליות לא נתקדשו בקדושת עזרה. ולפיכך הותרו הכהנים לישב ולשמור שם. מפרש. והביא הראב"ד משם רבי שמואל חסיד, שבנו עליות אלו בשביל שיוכלו השומרים לשבת שם. שאילו היו שומרים למטה, בבית אבטינס עצמו, לא היו יכולים לישב לפי שלשכת אבטינס היתה קדושה בקדושת עזרה. שהרי שם היו מפטמין את הקטורת, וקיימא לן דפיטום הקטורת נעשה בעזרה. כדכתיב "קודש תהיה לכם", ללמד שכל מעשיה בקודש יהיו. ודחה הראב"ד פירושו, וכתב דעליות אלו היו קדושות בקדושת עזרה. ואפילו הכי הותרו השומרים בישיבה. שכל דבר שהצריך הכתוב לעשות בעזרה, ואי אפשר לו להיעשות אלא בישיבה, מותר בישיבה. ומה שעשו עליות, היה בשביל שלא יהיה המקום צר.

^[8] כן הוא במפרש. אבל הרמב"ם לא הזכיר פרט זה. אלא כתב "הכהנים שומרים אותו מבפנים והלויים מבחוץ". [והוא לשון הספרי]. ונראה דמפרש, דאין יתרון העליות במה שהם מקום גבוה, אלא שהיו בנויים בתוך שטח העזרה. והיינו דנקט "מבפנים". ואף שעליות לא נתקדשו, מכל מקום חשובים הם יותר ממקום שמירת הלויים שהיה למטה, מחוץ לעזרה. ליקוטי הלכות.

^[9] כן כתב המפרש. והמשנה למלך בפרק ח מבית הבחירה הלכה ה תמה, איך יתכן שתנתן השמירה שהיא מצות עשה, לקטנים שאינן בני מצוה? לכך פירש, דמיירי מכהנים בני יג שנים ויום אחד ופחותים מעשרים שנה, שעדיין לא מטו לכלל עבודה לכתחלה. וכן משמע מפסקי התוספות כאן.

^[10] מפרש. אבל מהרמב"ם והברטנורא נראה שפירשו, שהיה בנוי על הארץ, וצורתו היתה כעין כיפה, שהיתה תקרתו עגולה. עוד הובא בראב"ד בשם תוספות שאף בית המוקד היה עליה. אלא שהוא דחה דבריהם.

^[11] כן כתב הר"ש בריש מדות. ותימא, איך היו יכולים השומרים לשבת שם, והרי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד. ויש ליישב, דלא היו לשכות אלו בנויות בתוך העזרה, אלא קידשו אותן בית דין בקדושת עזרה. והקילו בהם שלא יהיה להם קדושת עזרה ממש לענין ישיבה ושינה. עוד יש לומר, שלא בתוכם ממש ישבו, אלא לפניהם. חק נתן שם. וכבר עמד על זה הראב"ד, וכתב על פי שיטתו שהובאה לעיל בהערה 7, דהיכא דאי אפשר בלא ישיבה, מותר.

^[12] ומשיטת המפרש נראה, שהם לא היו בכלל השומרים, אלא מעובדי העבודה היו. אבל ברמב"ם שם מבואר, דאף הם היו מהשומרים. והראב"ד פירש, שבבית המוקד היו שומרים פרחי כהונה, ולא הרובים. שמשום שקדושתו חמורה יותר מבית אבטינס ובית הניצוץ, שהרי מקצתו בנוי בקודש, ולכן צריך שישמרוהו כהנים שהגיעו לכלל עבודה. שהם יותר בני דעת. ובליקוטי הלכות כתב, דהרובין ופרחי כהונה היינו הך הם. אלא שפרחי כהונה קרי לאלו שהיו מוכנים לעבוד למחר. ולפיכך מקומם היה בבית המוקד, יחד עם זקני אותו בית אב. והיו מתחלקים ביניהם בשמירה. שבזמן שחלקם ישנים שומרים האחרים. וה"רובין" הם פרחי כהונה של אותו משמר, אלא שלא היה זמן עבודתן למחר. והם היו שומרים בבית אבטינס ובבית המוקד. וכן משמע מסתימת דברי הרמב"ם שם.

^[13] וכתב הראב"ד בפירוש ראשון שלא היו ישנים ממש, שהרי היו צריכים לשמור. אלא שכשאחד מהם נחלש, היה יושב ונח על כסתו. עוד פירש, שהיו ישנים לאחר שעמדו הזקנים לעבודתם. דאז כבר ליכא חיוב שמירה, לפי שאין שמירה אלא בלילה. ובפסקי תוספות איתא: כהנים ולויים נחלקו למשמרות, וזמן קבוע היה להם לישון. ואם מצאו הממונה לכהן שישן יותר, חובטו במקל ושורף בגדיו! ובאו ליישב בזה תמיהת הראב"ד הנ"ל. ולכך כתבו, דאף השומרים עצמן היה להם זמן שינה. ועוד תירצו דלא היו שומרים כולם ביחד, אלא אחד מהמשמר היה ישן ואחד שומר. [על פי המשנה למלך, שם הלכה ו'].

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

MISHNA: The priests would keep watch in three places in the Temple courtyard, in honor of the Temple, like guards in royal courtyards: In the Chamber of Avtinas, which is the Chamber where the incense was prepared, and on the two sides of the northern section of the courtyard: In the Chamber of the Spark, where there was a small, perpetual fire, from which the fire of the altar would be lit if it went out; and in the Chamber of the Hearth, where there was also a fire, by which the priests would warm themselves when it was cold. In the Chamber of Avtinas and in the Chamber of the Spark there were upper stories, and the young priests, who were not yet eligible to serve in the Temple, would keep watch there.

In the Chamber of the Hearth, there was no upper story, as its ceiling was round like a cupola. And it was a large hall, surrounded by rows of stone that protruded from the walls and that served as benches. The elders of the patrilineal priestly family that would serve in the Temple the following day would sleep there, and the keys to the Temple courtyard were in their possession.

The young men of the priesthood, who were old enough to serve in the Temple, would also sleep in the Chamber of the Hearth. They would not sleep on benches, but instead each of the priests would sleep with his garment on the ground. Furthermore, they would not sleep dressed in the sacred vestments; rather, they would remove them and fold them up. And then they would place their vestments on the floor beneath their heads, and cover themselves with their own non-sacred garments. If a seminal emission befell one of the priests, rendering him ritually impure and unfit for service, he would leave the Chamber of the Hearth, and he would walk

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבהמ"ק בבית אבטינס. לשכה שמפטמין בו הקטרת. ובית הניצוץ כך שמה של לשכה. ובית המוקד. לשכה שהיה שם מדורה כדאמרינן לקמן. באותן ג' מקומות הכהנים משמרין העזרה אבל הלוים משמרין במקומות אחרים בכ"א מקומות כדאמרן לקמן:

והרובים. כהנים ילדים שלא הגיעו לפירקן כגון רביא:

רובדין כסאות ועליהן זקני כהנים של בית אב ישנים ופרחי כהונה בחורים שהביאו שתי שערות שראויין לעבודה:

כסתו. כסת שלו של חול מניח בארץ על גבי הרצפה וישן על גבו:

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש וכו'. עד סוף הפרקים פי' בשלשה מקומות הכהנים שומרים שימור זה אינו משום חישוב גניבה דאין עניות במקום עשירות אלא גזירת הכתוב הוא דכתיב ושמרו וגם כבוד המקדש שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה כדכתיב ביהוידע [מ"ב יא] ושמרתם את משמרת הבית מסח:

בית אבטינס. לשכה שמפטמין בה את הקטורת. ואבטינס היה ראש לאותו משפחה שהיו בקיאים בפטום הקטרת כדאיתא ביומא [דף לח.] שלא רצו ללמד על מעשה הקטורת:

בית הניצוץ. כמין אכסדרה היתה פתוחה מרוח אחת וניצוצי חמה מנצצין בה והיתה בה אורה מרובה לכך נקראת הלשכה בית הניצוץ:

בית המוקד. על שם שתמיד היה בה מדורות גדולות להתחמם בהם הכהנים המהלכים יחפים על הרצפה [ומלובשים] בכתונת א' נקראת בית המוקד:

היו עליות. מפ' בגמ':

והרובים. ילדים כדמתרגם ילד רביא שלא הגיעו לעבודה והם זריזים לעלות בעליות [לפיכך] שומרים שם:

מוקף רובדין של אבן. אצטבאות חתיכות של אבני גזית בולטות מן החומה זו למעלה מזו ועליהם היו ישנים זקני אותו בית אב שיש להם לעבוד למחר. ובית מוקד היה חציו בנוי בקודש וחציו בחול:

ומפתחות העזרה בידם. לשמור דלתות העזרה:

ופרחי כהונה. אותן שהגיעו לכלל עבודה:

איש כסותו בארץ. כסת הוא הקטן שנותן אדם תחת מראשותיו כשהוא ישן והגדול ששוכב כל גופו עליו הוא נקרא כר. וכן מוכח במסכת כלים [פכ"ח מ"ה] דתנן סדין שעשאו כר ומטפחת שעשאו כסת. וכן אמרינן בפרק בתרא דעירובין [דף ק:] אשה נעשית כר לבעלה ואמרינן נמי בפרק בתרא דע"ז [דף סה וע"ש בתוס' ד"ה ה"ג] מניח אדם עליו כסתו ולגינו ול"ג כסותו:

הקדמה

אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א אלו שתי המסכיות ר"ל מסכת תמיד ומסכת מדות הם מסדר קדשים ואני הורגלתי בלמודם לכללם בסדר מועד אחר מסכת שקלים וכבר בארנו בפתיחת זה החבור שמצד שנתפשט המנהג להיות התלמידים בלתי משתדלים רק בשלשת הסדרים הידועים לבד ר"ל מועד נשים נזיקין והיות השלשה הנשארים ר"ל קדשים זרעים טהרות נעזבים עזיבה מוחלטת רק ליחדים והשרידים אשר י"י קורא והיה ענין קצת מסכיות שבאותם הסדרים הכרחי בלמוד לצרך ידיעת עניניהם באלו הזמנים ראו הגאונים להעתיק קצת מסכיות מאותם הסדרים ולתת להם מהלכים בין המסכיות שבאלו הסדרים כמו שקרה להם במסכת ברכות מסדר זרעים ובמסכת חולין מסדר קדשים ובמסכת נדה מסדר טהרות וגם אני נמשכתי אחריהם לזאת הסבה בעצמה וכללתי באור עניני מסכת חלה מסדר זרעים אחר מסכת פסח ראשון וביאור עניני מסכת מקואות מסדר טהרות אחר מסכת נדה ונמלכתי עכשו להיות נוהג ומנהיג זאת השטה בעצמה באלו שתי המסכיות ואע"פ שאין לידיעת עניניהם צרך בזמן הזה הרגשתי בהם סבה אחרת הכריחתני לכלול עניניהם בסדר מועד והוא שראיתי באמת שידיעת עניניהם צריך צרך גדול לקצת מסכיות שבסדר מועד ובפרט למסכת יומא ולמסכת פסח שני ולמסכת שקלים עד שבודאי אי אפשר לשנות הרבה שמועות מהם בלתי ידיעות עניני שתי אלו המסכיות ומתוך כך הנחתי להם מקום קבוע אחר מסכת שקלים:

ועניני המסכיות הראשונה מהם ר"ל מסכת תמיד כוללת ששה פרקים וסדרם לפי שטתנו א' בשלשה מקומות ב' ראוהו אחיו ג' אמר להם הממונה וכו' ד' לא היו כופתים את הטלה ה' אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת ו' החלו עולים וענינה לבאר סדר עבודת התמידים שבכל יום והנהגת הכהנים בעזרה בכל עניניהם מעלות השחר עד סוף הקרבת התמיד כדינו וכהלכתו:

והמסכתא השנית ר"ל מסכת מדות כוללת חמשה פרקים כמו שנבאר בפתיחתה וענינה לבאר תכונת המקדש בכל צורותיו חדרים ולשכות ומזבחות ושלחן ומנורה ושאר הדברים שבעזרה ובמקדש ואינם ענינם יצטרכו למפרש לסדרם לחלקים שונים כי כל ענין מהם ענין אחד נמשך לדבר אחד ומעתה נחל בבאור עניני מסכת תמיד בעזרת שדי:

והוא שהתחיל בזאת המשנה בשלשה מקומות הכהנים שומרים את המקדש פי' כבר ידעת ששמירת המקדש מצות עשה שנאמר בפרשת קרח ושמרו את משמרת אהל מועד ולא סוף דבר שמירה מפחד אויבים בזמן המלחמות או אף מחשש חרב של שלום כשרואין שכניהם מתגרים זה בזה אלא אף בזמן הבטוח מכל אותם הדברים צריך שמירה דרך כבוד ודרך מעלה יתירה ושומרים אליהם כהנים ולויים כמו שנאמר לאהרן בפסוק שהזכרנו וגם את אחיך מטה לוי הקרב אתך ונלוו עליך וכו' ושמרו וכו' ושמרתם את משמרת הקדש ואמר עכשו שבשלשה מקומות היו הכהנים שומרים והביאוה בגמ' מדכתיב בפרשת מדבר סיני והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת המקדש למשמרת בני ישראל הרי לשון שלש שמירות ושלשתן על פי חשבון המשמרות ומ"מ בגמ' יתבאר שהלויים היו שומרים בכ"א מקומות על חמשה שערי הר הבית ועל ארבעה פנותיו ואלו התשעה מקומות היו שומרים בהם בתוך הר הבית ועוד על ארבע פנות העזרה ועל חמשה שערי העזרה ואלו התשעה מקומות היו שומרים בהם מבחוץ שהרי אין ישיבה בעזרה והרי י"ח מקומות והיו ממנים עוד שומרים בלשכת הקרבן ובלשכת הפרכות ואחורי בית הכפורת ואע"פ ששבעה שערים היו בעזרה כמו שביארנו בראשון של יומא שלש בצפון ושלש בדרום ואחת במזרח מכוונת כנגד בית קדשי הקדשים פרשו בגמ' ששתים מהם אין צריכות שמור ויראה שהם האמצעיות שבדרום ושבצפון הואיל ויש לה שומרים בדלתות שמכאן ומכאן ומה שאמרו בשקלים ששלש עשרה השתחויות היו שם כנגד שלש עשרה פרכות שפרצום מלכי יון והחזירום אפשר שאין כל מקומות הפרכות כמנין השערים ועכשו בא להזכיר שלשה מקומות שהכהנים היו שומרים בבית אבטינס ובבית הנצוץ ובבית המוקד ושלשתם חוץ לעזרה היו בנויות כנגד שערי העזרה כמו שיתבאר ומתוך כך היו יכולין לשמור בתוכם שאלו היו מן העזרה לא היו יכולין לשמור בתוכם שאין ישיבה בעזרה:

ואמר אחר כן שבית אבטינס ובית הנצוץ היו עליות ופרשו בגמ' עליות ממש שהיו תחתיהן דירות והרובים שומרים שם פי' מלמדים לירות בקשת ובחצים מלשון רובה קשת והתבאר בגמ' שהן הן פרחי כהנה אלא שבזמן שאינו ראוי לעבודה הוא קורא אותם רובים ובזמן הראוי לעבודה הוא קורא אותם פרחים וביאר אחר כן שבית המוקד היה כיפה כלומר שקירויה עשוי בעגול ובית גדול היה ומוקף רובדין של אבן ר"ל איצטבאות רחבות של אבן ואע"פ ששני שערים היו לו אחד פתוח לחיל ואחד לעזרה לא הוצרך אלא לשמור אחד כך אמרו בגמ' כיון דגגי דידהו כי הדדי נינהו כלומר שפתחיהן שוות בחד שימור סגאי להו כלומר שמראיתם שולט על שתיהן כאחת ואמר אחר כן שזקני בית אב של אותו משמר היו ישנים שם ומפתחות העזרה בידם ופרחי כהנה איש כסותו בארץ כלומר שלא היו ישנים שם על גבי מטות שאסור הוא להשתמש שם בהדיטות כל כך אלא בארץ היו ישנים שהיו מניחים בקרקע ולא היו ישנים בבגדי קדש ר"ל בגדי כהנה שהרי האבנט מיהא הוא של כלאים ואסור שלא בשעת עבודה כמו שביארנו ביומא אלא פושטים אותם ומקפלין ומניחים אותם תחת ראשיהם ופרשו בגמ' שלא תחת ראשיהם ממש שאם כן מה הועלנו והלא כלאים אסורים אף תחת הראש אלא כנגד ראשיהם ומתכסין בכסות עצמן אירע קרי באחד מהן יוצא לו במסבה ההולכת תחת הבירה ר"ל שנכנסין בה מאותו בית והולכת תחת העזרה עד מקום הטבילה שהמחילות לא נתקדשו כמו שביארנו בפסח שני והנרות דולקות שם ר"ל באותם המחילות מכאן ומכאן עד שמגיע לבית הטבילה וכן היתה שם מדורה להתחמם בה כשישוב ובית הכסא של כבוד היה שם ר"ל צנוע דרך כבוד הנכנסים לשם ומהו כבודו שהיו פתחים ואם מצאו נעול בידוע שיש אדם ואם מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם ויכול ליכנס ירד וטבל ועלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה וחזר לו באותו דרך בעצמו ויושב עם שאר אחיו עד שיפתחו השערים ויוצא והולך לו שהרי טבול יום הוא ואינו יכול ליכנס לעזרה עד שיעריב שמשו:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

במשנה בבית אבטינס בבית הניצוץ בבית המוקד בית אבטינס כצ"ל:

במפרש ד"ה בשלשה מקומות וכו' דאין עניות במקום עשירות. נ"ב דעדיפא הול"ל דסד"א גבוה מעל גבוה שומר היכלו:

ד"ה ה"ג בית אבטינס כצ"ל:

ד"ה היו עליות וכו' כדנפקא לן בגמ' מוילוו עליך וכו' במקרא לפי שלא וכו' והכהנים היו שומרין אותו כצ"ל:

בד"ה ולא ישנים וכו' לא כנגד ראשיהם. נ"ב לחד שנויא דב"כ קשין הן אבל כמדומני שיש כאן חסרון והשמטה בלשון וצ"ל לאו דוקא אלא כנגד כו':

בשלשה מקומות כו'. איכא דוכתי טובא דדייק הגמרא מניינא למה לי ורובם מייתי להו בריש מסכת כריתות ואיכא דוכתי טובא דלא דייק הגמרא מניינא למה לי. ונראה לי דכל מניינא שיש לו סמך מן התורה כי הכא מדפריך הגמרא לקמן מנלן מן הפסוק דבעינן שומרים בשלשה מקומות דילמא כולהו בחד מקום לחוד ויליף להו מקרא לא שייך למידק מניינא למה לי ובריש כריתות הארכתי גבי מניינא למה לי. ומיהו איכא למידק למה איכא דוכתי טובא דתני המנין ברישא והדר תני הענין כמו בכאן ובפ"ק דר"ה ארבעה ראשי שנים ובפ"ק דבבא קמא ארבעה אבות נזיקין ובפ"ק דיומא ז' ימים לפני יוה"כ וכהנה רבות ואיכא דוכתי טובא דתני הענין ברישא והדר תני המנין כמו בפ"ק דקדושין האשה נקנית בשלש דרכים ובפ"ק דפסחים שואלין ודורשין בהלכות פסח לפני הפסח ל' יום ובפ"ק דע"א לפני אידיהן של ע"א שלשה ימים וכתבו התוספות בריש קדושין שבכל מקום שונה התנא לשון הרהוט לו בפה ובעל הליכות כתב הטעם שאין התנא מדקדק להשוות לשונו בכל המקומות כדי לאשמועינן דליכא בהא מילתא משום ותבחר לשון ערומים וכל תנא דתני כדבעי שפיר דמי דליכא קפידא במילתא כמו שכתב הר"ן זה הטעם בריש נדרים לענין הא דקאמר שם בגמ' דהתנא לא דייק להי מפרש ברישא דזמנין מפרש ברישא ההוא דפתח ביה וזמנין מפרש ברישא ההוא דסליק מיניה ואע"ג דבריש מסכת נזיר מסיק הגמרא דהתנא דייק להי מפרש ברישא והא דזמנין מפרש ברישא ההוא דפתח ביה וזמנין מפרש ברישא כו' בכולהו איכא טעמי כדמפרש שם הגמרא מ"מ בהא דזמנין תני המנין ברישא וזמנין תני הענין ברישא ודאי הטעם כדאמרן דבא לאשמועינן דליכא בהא מילתא משום ותבחר לשון ערומים:

הכהנים שומרים בבית המקדש כו'. פירש המפרש ובגמרא נפקא לן מקרא דבית המקדש צריך שימור דאי לא נפקא לן מקרא הוה אמינא דלא צריך שומרים דאין עניות במקום עשירות ואי גנבי כלי מקדש יקנו אחרים כו'. ואני אומר זה לא היה ולא נברא דהא דפריך הגמרא מנה"מ אי אפשר לפרש כמו שעלה על דעתו דפריך מנה"מ דבית המקדש צריך שימור וזה מכמה טעמים חדא דא"כ הוה קא מתמה הגמרא מנה"מ והא קרא כתיב כדקמתמה הגמרא בכל מקום דפריך מנה"מ על דבר דכתיב ביה קרא מפורש דהא הכא נמי מקרא מלא כתוב דבית המקדש צריך שימור ולא במקום אחד בלבד אלא בשני מקומות כדכתיב ושמרו את משמרת אהל מועד והוא מצות עשה וכתיב נמי ושמרתם את משמרת הקדש ולשון שמירה אזהרה היא דאם בטלו השמירה עברו בלא תעשה כמו שאמרו בהדיא במכילתא ושמרו את משמרת אהל מועד אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין ת"ל ושמרתם את משמרת הקדש כו' וכך הם דברי הרמב"ם והראב"ד ושאר המחברים במנין המצות עשה ולא תעשה ואם כן היאך אסתפק להו מעיקרא מנלן מן הפסוק דבית המקדש צריך שימור דהא כתיב ביה קרא מפורש כמו שנתבאר וכבר מצינו נמי להראשונים ז"ל שכתבו בשם רבינו האי גאון ז"ל במסכת שבת אההיא דריש פרק הזורק הוצאה גופא היכא כתיבא כו' וז"ל לא גרסינן היכא כתיבא וטעות הוא דמעיקרא לא אסתפק להו דהא כתיב ביה קרא מפורש אל יצא איש ממקומו אלא מנלן דהויא מלאכה כו' ע"כ. ועוד דא"כ מאי משני אביי לקמן אמר קרא והחונים לפני המשכן קדמה וגו' דהא בקרא זה לא אשכחן אזהרה כלל דבית המקדש צריך שימור רק שכתוב בו סדר ואופן השמירה וא"כ י"ל שאין חיוב כלל לשמור בית המקדש רק שבא הכתוב לאורויי סדר ואופן שמירה אם רוצים לשמור ולכן הוכרח במכילתא למילף דבית המקדש צריך שימור מקראי אחריני שהבאתי לעיל ואמאי פריך הגמ' לקמן על תירוץ אביי אמרי אין שימור בעלמא אשכחן כו' עדיפא מינה ה"ל למיפרך הלא לא משני כלל על מה שהקשה מנה"מ ועדיין הקושיא מנה"מ במקומה עומדת אפילו אחר כל התירוצים דקאמר לקמן בגמרא והא ודאי דמעיקרא נמי לא אסתפק להו דהך שמירה אינה מחמת פחד לסטים גנבים אלא מפני שהוא כבוד וגדולה לבית שלא יהא בלא שומרים כי אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרים לפלטרין שאין עליו שומרים כמו שאמרו בספרי זוטא פרשת קרח על פסוק וזר לא יקרב הלכך בעל כרחך צריך אתה לפרש הא דפריך הגמרא מנה"מ לא פריך אלא על סדר ואופן השמירה דקתני המשנה דבעינן ג' שומרים בג' מקומות פריך מנה"מ דלמא בחד שומר סגי ואת"ל דבעינן ג' שומרים דלמא כולהו בחד מקום לחוד ומה שכתוב לקמן בגמרא שלפנינו אמרי אין שימור בעלמא אשכחן דבעי כהנים שימור טעות דלוג סופר יש שם וצריך להיות דבעי ג' כהנים שימור כמו שכתוב בספרים המדוייקים והמפרש גופיה פירש לקמן בגמרא מנא הני מילי כלומר מנלן מן הפסוק דבעינן שלשה שומרים ולא פירש מנא הני מילי דבית המקדש צריך שימור ואולי חזר בו מכח הטעמים שפירשתי. ועוד פירש המפרש שצריך לבית המקדש שיהיו שומרים יום ולילה וגם זה לא היה ולא נברא לפי שאין מצות שמירה זו אלא דוקא בלילה אבל לא ביום וכן כתבו בהדיא הרמב"ם וסמ"ג ור"ש ור"ע מברטנורה ז"ל בריש מדות ומיהו קשה לי על המכילתא שהבאתי ועל הגמרא דידן דהא כל הני קראי במשכן ואהל מועד שהיה במדבר כתיב בבית עולמים מנלן ואי אפשר לומר דמשכן ומקדש גמרינן מהדדי דהא כה"ג ממש פריך הגמרא ביומא בפרק טרף בקלפי גבי וכל אדם לא יהיה באהל מועד ובפרק הוציאו לו גבי מעלה עשן ובפרק שני שעירי גבי מדב' המדבר' ומצריך קרא להשוות מקדש למשכן וכן בסוטה פרק היה מביא גבי עפר סוטה ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן פריך הגמרא שילה ובית עולמים מנין ומצריך התם קרא לרבות שילה ובית עולמים וכן בפ"ב דשבועות אמרינן מכדי משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן תרי קראי למה לי נכתוב או אידי ואידי מקדש או אידי ואידי משכן משכן ומקדש למה לי כו' ש"מ בהדיא דאע"ג דמקדש איקרי משכן לא גמרי מהדדי אי לאו דכתיב קראי יתירי ושמא י"ל דקים להו שיש אהל מועד מיותר לכך צריך להשוות מקדש למשכן וכה"ג תירצו התוספות בריש עירובין גבי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהם פתוחין ולא בזמן שהם נעולין והא כי כתיב האי במשכן כתיב אשכחן מקדש דאיקרי משכן משמע דמשכן ומקדש גמרינן מהדדי וכן בפ"ק דחולין גבי לוים בשנים קאמר יכול אף שילה ובית עולמים כך ת"ל לעבוד עבודת עבודה וגו' אלמא אי לאו קרא הוה גמרינן מהדדי וזה סותר לכל הני גמרות שהבאתי ותירצו דשמא קים ליה לגמרא שיש אהל מועד מיותר לכך להשוות מקדש למשכן ועוד י"ל כמו שפירש רבינו חיים כהן בפרק ב' דשבועות דדבר שאינו תלוי בקדושת מקום כההיא דעירובין ודחולין התם סגי בחד קרא לשניהם אבל בשבועות דתלוי בקדושת מקום לא גמרינן מהדדי מטעמא דמפרש רבי אלעזר התם וכן בכל הני דיומא שהבאתי דנעשין בפנים הוי תלוי בקדושת מקום ושילוח שעיר המדברה בא מכלל חבירו שנעשה בפנים וכן ההיא דסוטה דצריך קרקע המשכן ע"כ ולפי ששמירת המשכן והמקדש נמי אינו תלוי בקדושת מקום כמו ההיא דעירובין ודחולין הלכך לא צריך קרא להשוות מקדש משכן. כן נ"ל:

בית הניצוץ. פירש המפרש לא שמעתי בו טעם למה נקרא כן ולי נראה ליתן בו טעם נכון לפי שלא היו מסיקין בו מדורות גדולות כמו בבית המוקד שהיה שם תמיד אש גדול להתחמם שם הכהנים שהיו הולכים יחפים על רצפת העזרה שהיא של שיש דבעינן שלא יהא דבר חוצץ בינו לרצפה כדפרש"י בפ"ק דיומא גבי ואחת לשכת בית המוקד כו'. וכן פרש"י בפ"ק דשבת במשנה ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד כו' או כמו שפירש הרמב"ם ז"ל שם שהיו מסיקין בו מדורות גדולות ליקח משם אש לצורך המזבח שמצוה להביא מן ההדיוט וכן פירשו התוספות בפ"ק דיומא בשם רבינו חננאל ז"ל ולכל הפירושים איכא למימר דלפיכך נקרא בית המוקד על שם שהיה שם תמיד אש גדול אבל בבית הניצוץ לא היה שם אש רק לקיום האש שאם יכבה האש מן המערכה העשויה בפני עצמה לכך לקיום האש כדאיתא בסוף פרק טרף בקלפי אז יקחו מן בית הניצוץ ולכך לא היה צורך להיות מוקד גדול בבית הניצוץ רק אש קטן הואיל שהיה מערכה בפני עצמה לקיום האש וכ"ש לפי פירוש ר"ח והרמב"ם שהבאתי שגם בבית המוקד היה אש גדול לקיום האש ושלשתן היו צריכות לקיום האש שאם יכבה האש מבית המוקד ומבית הניצוץ יקחו מן המערכה העשויה בפני עצמה לכך לפיכך נקרא בית הניצוץ לערך בית המוקד גדול על שם שהיה שם אש קטן כעין ניצוץ של אש. כן נראה לי:

והרובין שומרין שם. פירש המפרש לפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה ואין יכולין לעשותה עבדינן להו שומרים שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצים לשמור ועוד הואיל ויכולין לעבוד אין אנו מניחין אותן לשמור כו'. וקשה לי על פירושו טובא חדא שהרי אהרן ושני בניו היו יכולין לעבוד ואפילו הכי היו שומרים במשכן א"כ אמאי אין אנו מניחין אותן שיכולין לעבוד לשמור אף במקדש שהרי לא ילפינן שמירת המקדש בשלשה מקומות אלא משמירת אהרן ושני בניו במשכן ועוד משמע מתוך פירושו שגם בבית המוקד היו השומרים דוקא הרובין ולא הפרחי כהונה הואיל שהם הגיעו לעשות עבודה וכן משמע בהדיא מדברי המפרש לקמן בגמרא גבי התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובים כו' מדפירש התם גבי שמירה דלא מטו כו' משמע דהכא גבי פרחי כהונה אין בהם שמירה אלא בשביל כך היו ישנים הפרחי כהונה בבית המוקד כדי שיהיו מזומנין למחר לעבודה ביום עבודתן וקשה דא"כ למה נקט התנא שם דלא הוה ליה לומר אלא והרובים שומרים דהוה משמע שהם היו השומרים בכל השלשה מקומות אלא על כרחך מדנקט שם משמע דבא לאשמועינן דוקא שם היו הרובין שומרים לאפוקי בבית המוקד היו השומרים פרחי כהונה וכן כתבו בהדיא רבינו משה מקוצי בסמ"ג ור"ע מברטנורה ז"ל בפירוש המשנה דפרחי כהונה היו השומרים בבית המוקד וטעמא וראיה לא הגידו לדבריהם. ונראה לי הטעם דלא היו הפרחי כהונה שומרים לא בבית אבטינס ולא בבית הניצוץ אלא דוקא בבית המוקד כדי שיהיו מזומנים למחר לפיוס לתרום את המזבח כדקתני במשנה הממונה בא ודפק עליהם והם פתחו לו אמר להם מי שטבל יבא ויפיס כו' ואותו הפיוס היה בבית המוקד כמו שאפרש לקמן אבל קשה היאך אפשר לומר דהפרחי כהונה היו השומרים בבית המוקד דהא המשנה קתני בסמוך לא היו ישנים בבגדי קדש אלא היו פושטין כו' ומתכסים בכסות עצמן משמע בהדיא דבכסות עצמן מיהו היו ישנים והלא תנן במדות ומייתי לקמן בפרקין איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר כו' אלמא שהשומרים לא היו ישנים כלל כל הלילה. ואי אפשר לומר דהאי לא היו ישנים בבגדי קדש כו' לא קאי אלא דוקא אזקני בית אב אבל הפרחי כהונה לא היו ישנים כלל דהא ליתא מכמה טעמים. חדא דא"כ אין סדר במשנה דהוה ליה לומר לא היו ישנים כו' קודם פרחי כהונה איש כסותו בארץ ועוד מדקתני בסיפא הממונה בא ודופק עליהם כו' מדקאמר עליהם סתם משמע לכל אותן הנזכרין לעיל שהיו בבית המוקד דהיינו זקני בית אב וגם פרחי כהונה ועוד מדאמר להם מי שטבל יבא ויפיס והאי ודאי דלא לזקני בית אב לחוד אמר מי שטבל יבא ויפיס אלא גם לפרחי כהונה שהיו בבית המוקד ועוד שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא בסוף הלכות בית הבחירה וז"ל לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי כהונה אלא מקפלין אותן כו' עד ולובשין בגדי עצמן וישנים על הארץ כדרך כל שומרי חצרות המלכים שאינם ישנים על המטות עכ"ל. ואי אפשר לפרש הא דקתני המשנה שהיו ישנים בכסות עצמן על הארץ לאו דוקא ישנים אלא שוכבים מפני שלא היו יכולין לעמוד על רגליהם כל הלילה לשמור ולפיכך היו שוכבין דהא ליתא דהא ביומא ריש פרק בראשונה אמרינן דלכך לא הוה פייס בראשונה בתרומת הדשן משום דסבור כיון דאיכא אונס שינה לא אתו כו' ש"מ בהדיא שהיו ישנים ממש וכן כתבו התוספות בהדיא בזבחים פרק שני גבי מיתיבי ראוהו אחיו הכהנים כו'. לכן נראה בעיני דזמן קבוע היה להם לישן בלילה ואם מצאו הממונה שישן יותר חובטו במקל ושרף בגדיו אם לא שעמד תחלה ואמר שלום עליך ומשמר אחד היה ישן ומשמר שני היה ניעור ושומר כדרך כל שומרי חצרות המלכים וכן דייק לשון המשנה דמדות שהבאתי דקתני קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין שישן לו על משמרו מדנקט על משמרו משמע שאינו נלקה אלא על שישן על משמרתו אבל בלא משמרו היה ישן בהיתר דאם לא כן על משמרו למה לי והשומרים היו מתחלפין על פי משמרות עד שיגמרו כ"ד משמרות וחוזרין חלילה כמו בשאר עבודות והשתא לא קשיא מידי. כן נראה לי:

וזקני בית אב ישנים שם. פירש ר"ע מברטנורה ז"ל על הרובדין היו ישנים ולא דק שהרי בגמרא קאמר רובדין מאי נינהו גזרא דאצטבתא דסלקי בהו לאצטבתא הרי בהדיא משמע שלא על הרובדין היו ישנים אלא באצטבתא ועוד דא"כ היה לו לומר ישנים על גביהן ומדקאמר שם משמע דלא קאי ארובדין אלא בתוך כניסת החומה היו ישנים וכן פי' המפרש ובמקום חול היו ישנים ולא במקום קדש דבית המוקד היה בנוי חציו בקדש וחציו בחול וראשי פספסין קנים היו מפסיקין בין קדש לחול כדי שיזהרו הכהנים שלא ינהגו במקום קדש מנהג חול כדאיתא ביומא ומה שכהן גדול היה ישן בלשכת פרהדרין ז' ימים לפני יום הכפורים אע"ג שהיתה בנויה בקדש היינו משום שהיתה פתוחה לחול וא"כ הוה תוכה חול דאי לאו הכי הא אין ישיבה בעזרה וכל שכן שאין ישנים בה:

ומפתחות העזרה בידם. תימה דהא תנא בתוספתא דשקלים פ"ב גבי אין פוחתין משלשה גזברין ומשבעה אמרכלין כו' מה היו עושין אלו שבעה אמרכלין שבעה מפתחות העזרה היו בידם רצה אחד מהם לפתוח אינו יכול עד שיכנסו כולם ויפתחו כו' ונראה לי דהתם איירי במפתחות העזרה של חדרים שהיה בהן ממון ההקדש והכי דייק הסיפא דקתני והגזברין נכנסין אחריהן ומוציאין מה שהם צריכין והתם מפרש מה היו עושין אלו שלשה גזברין ואמר שהם מתעסקין בממון ההקדש והם פודין הערכין והחרמים וההקדשות ומעשר שני וכל מלאכת הקדש והכא איירי במפתחות העזרה של שאר חדרים שלא היה בהן ממון ההקדש כי אם צרכי העבודה:

איש כסותו בארץ. נראה לי דלא גרסינן כסותו אלא כסתו מלשון כר וכסת ומכאן מביאין התוספות ראיה בע"א בפרק השוכר את הפועל דכסת הוא המצע קטן שקורין קישין שנותן האדם תחת ראשו וכר הוא המצע גדול שכל גופו של אדם שוכב עליו והעולם טועה שאומר לקטן כר ולגדול כסת ואני שמעתי ולא אבין מנא להו דהאי איש כסותו בארץ ר"ל שהיו נותנין איש כסותו בארץ תחת ראשו למראשותיו דילמא פירושו שהיו שוטחין איש כסתו בארץ תחת כל גופו ושכב עליו וכן משמע קצת לקמן בגמרא. ומה שכתבו שהעולם טועה שאומר לקטן כר כו' נראה לי שהעולם סומכין על הרמב"ם ז"ל שפירש כן בהדיא בסוף פ' במה טומנין במשנה ונותן לתחת הכר או תחת הכסת ונגרר אחריו ר"ע מברטנורה ז"ל שם בפירוש המשנה ובפרק י"ו ובפרק עשרים דכלים ומיהו בעל הערוך פירש כדברי התוספות והביא ראיה מפרק השולח אמרה ליה ברתיה לריש לקיש לא בעי מידי למזגא אמר לה בתי כרסי כרי וגם התוספות הביאו ראיה זו והביאו עוד ראיות אחרות מהא דתנן בפרק כ"ח מכלים כר שעשאו סדין וכסת עשאו מטפחת אלמא דבר גדול מכסת ומהא דגרסינן בפרק בתרא דעירובין ונעשית כר לבעלה ור"ע מברטנורה ז"ל גופיה בפ"י דמסכת מקואות פירש כדברי התוספות והערוך:

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש וכו'. טעם שקרא רבינו הקדוש למסכתא זו תמיד מבואר נגלה בא"ר לח"י רוא"י. ואפשר עוד דרצה לרמוז כי תמיד לעולם קריבין התמידין כמ"ש רז"ל דאליהו הנביא זכור לטוב כל יום מקריב שני תמידין בבית המקדש וכתב הרב בית דוד ז"ל דנשארו מעות משיירי הלשכה ומהם אליהו זכור לטוב קונה כבשים ומקריב תמידין ואפשר דלרמוז זה קרא המסכתא תמיד ואפשר לרמוז כי תמיד עם הכולל גימטריא תנ"ה שהם כמספר אהיה דיודין אהיה דאלפין אהיה דההין שמספרם תנ"ה לרמוז כי בזכות הקרבנות שם אהיה עם ישראל כמ"ש אהיה אשר אהיה וכמו שאמרו רז"ל:

משנה בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש. כתב הרמב"ם בספר המצות עשין כ"ב וז"ל צונו לשמור המקדש וכו' ובמכילתא אמרו ושמרו את משמרת אהל מועד אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין ת"ל ושמרתם את משמרת הקדש הנה נתבאר לך ששמירת המקדש מצות עשה וכו' ע"ש. ובלאוין ס"ז כתב וז"ל הזהירנו מהתעצל בשמירת המקדש וכו' והוא אומרו יתברך ושמרתם את משמרת הקדש וכו' ולשון מכילתא וכו' ע"ש. והסמ"ג עשין קס"ה כתב דמ"ע לשמור המקדש אמנם בלאוין לאו של ביטול שמירת המקדש השמיטו. ולפום ריהטא צריך ישוב דמה יענה סמ"ג למכילתא שהביא הרמב"ם דכרוזא קרי שיש לא תעשה בדבר. והרב הגדול מהר"י רוזאניס בסוף ספר פרשת דרכים בדרך מצותך ח"ב כתב דהסמ"ג סקל אזהרה זו מחשבון הרמב"ם ולשון ספרי מורה בהדיא כדברי הר"מ עכ"ל וק"ק דהול"ל לשון מכילתא שהביא הרמב"ם דהיא מבוררת ומפורשת כהרמב"ם. אבל מהספרי לא יש ראיה כל כך וכך היא שנויה בריתא דספרי ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח אזהרה היא לבית דין של ישראל להזהיר לכהנים שתהא העבודה נעשית כתקנה וכו' ע"ש עיניך הרואות דאין דברי הרמב"ם שוים לספרי חדא דהרמב"ם כתב הזהירנו מהתעצל בשמירת המקדש וכו' ובספרי אמרו אזהרה לב"ד שתהא העבודה וכו' ובשגם נדחוק לשון ספרי ונאמר דקרא משתעי ודאי בשמירת המקדש כדכתיב ושמרתם את משמרת הקדש. אודי לי מיהא דהספרי קאמר אזהרה לב"ד וכו' והרמב"ם לא כתב כן. ותו דמהספרי יש לדחות דאזהרה דקתני לאו דוקא כמ"ש הרב מופת הדור מהרח"א בדרך הקדש דף י"א. ועל הכל דהרמב"ם גלה סודו דמפיק לה מהמכילתא והמכילתא מבוררת כדבריו. ואולי דט"ס בפרשת דרכים וצ"ל לשון מכילתא:
וחזה הוית להרב כנסת הגדולה בהגהותיו על הר"מ פ"ח דבית הבחירה שכתב וז"ל ולשון שמירה היא וכו' יראה שמכוין רבינו למה שאמרו בגמרא כל מקום שנאמר השמר וכו' וכמה מהדוחק בזה דבעלמא מילת השמר מובנת היא אזהרה וכו' אבל ושמרתם משמרת הקדש אין כאן שום מניעה וכו' ועוד אם כל לשון שמירה היא אזהרה איך אמר למעלה שהיא מ"ע וכו' ולכן נראה דגם רבינו מודה דלא כל לשון שמירה וכו' או במקום שאפשר להתפרש השמר מעשות הדבר הזה כדכתיב ושמרתם את משמרת הקדש וכו' ולא יהיה עוד קצף וכו' אבל בספרי אמרו בפירוש דמקרא דושמרתם את משמרת הקדש הוי מ"ע עכ"ל וקשה בעיני דלא זכר לשון המכילתא שהביא הרמב"ם גופיה בספר המצות למחזיק ולמעוז לו ככל הדברים אשר ראו עיניך אחת למעלה תו קשה מ"ש הרב ז"ל דבספרי אמרו מ"ע דכבר כתבנו לשון ספרי דקאמר אזהרה לב"ד וכו' כמש"ל. ואולי כיוין הרב לספרי זוטא שהביא הילקוט פרשת קרח וז"ל וזר לא יקרב אין לי אלא בל"ת בעשה מנין אמרת ושמרתם את משמרת הקדש גדולה למקדש וכו' ע"ש אמנם אכתי לא איפרק מחולשא דהו"ל להרב לאתויי בריתא דספרי דהספרי הכל רצין אחריו ומפורסם. והספרי זוטא אין בידינו רק איזה לשונות שמביא הילקוט:
ומתוך הדברים עלה על לב דיש קצת מקום לומר דהסמ"ג דחה המכילתא ועשה עיקר מספרי זוטא דקתני דקרא דושמרתם הוי מצות עשה משום דקשיא ליה במכילתא קושית הרב כנה"ג וסבר סמ"ג דמ"ש בספרי אזהרה לבית דין לאו דוקא כמ"ש מהרח"א בדרך הקדש. אלא דאיכא למידק דכפי הספרי זוטא עשה דושמרתם הוא עשה לזר ולא מצאתי כעת להסמ"ג בעשין שמנה קרא דושמרתם לעשה לזר. ויש לישב:
והרב מהרח"א שם בדרך הקדש הביא קושית הרב כנה"ג ומה שהקשה מהרימ"ט ותמה עליהם ואני הדל עמדתי על זה ומה שעלתה מצודתי כתבתי בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ל' ע"ש באורך:
וחזיתיה להרב מהרח"א שם בדרך הקדש שהביא המכילתא דמייתי הרמב"ם בספר המצות וכתב וז"ל אמור מעתה כיון דקרא ושמרו הוא אזהרה לב"ד מוכרח שהוא ל"ת וכו' א"כ השמר דכתיב בהו היינו שאם לא שמרו הכהנים לילה אחד בטלו ב"ד בעשה ועברו על ל"ת משם אנו למדין ושמרו דכתיב גבי כהנים דאית בהו נמי לאו ועשה וכו' ע"ש ואני הדל אומר דדברי הרמב"ם בספר המצות לא מוכחי הכי. ותו כפי דבריו אמאי הרמב"ם לא מנה עשה ול"ת שעוברים ב"ד בביטול שמירת בית המקדש. ועוד יש להרגיש דמי תלה ושמרו דב"ד עם ושמרו דכהנים דלילפו אהדדי. והנכון לכאורה הוא על דרך מה שתירץ הרב כנה"ג דקרא דושמרתם משמרת הקדש מוכח שר"ל השמר שלא יהיה קצף כדכתיב בתריה ולא יהיה קצף ואמטו להכי אף דהשמר דהכא לא דמי לעלמא דהמצוה עצמה היא השמירה ולשון שמירה דכתיב בקרא איכא למימר דלגופיה אתא. מ"מ בקרא דושמרתם משמרת הקדש דכתיב ביה ולא יהיה קצף דרשינן ביה לשון שמירה ככל השמר דאמירן בעלמא והוי ל"ת. אמנם קרא קמא דושמרו את משמרת כיון דהכא המצוה היא השמירה אינו אלא עשה ועפ"ז בלכתם ילכו דברי המכילתא והרמב"ם על דרך נכון ולא קשיא מה שהקשה מהרימ"ט הובא בספר דרך הקדש כאשר למראה עיניו ישפוט בצדק המעיין ודוק הטב:

הכהנים שומרים בבית המקדש. כתב המפרש וז"ל ובגמרא נפקא לן מקרא דבית המקדש צריך שימור דאי לא נפקא לן מקרא הו"א דלא צריכי שומרים דאין עניות וכו' ועוד הו"א דבחד שומר סגי עכ"ל וכתב עליו הרב באר שבע בתוספותיו וז"ל ואני אומר זה לא היה ולא נברא דהא דפריך בגמרא מנא הני מילי אי אפשר לפרש מה"מ דבית המקדש צריך שמור דא"כ הוה קמתמה גמרא מה"מ והא קרא כתיב וכו' דהא הכא נמי מקרא מלא דבית המקדש צריך שמור ולא במקום א' אלא בשני מקומות ושמרו וכו' שהוא מ"ע כתיב נמי ושמרתם וכו' וכך הם דברי הרמב"ם והראב"ד ושאר המחברים במנין המצות עשה ולא תעשה וכו' וכבר מצינו להראשונים שכתבו משם רב האי גאון אההיא דריש פרק הזורק הוצאה גופא וכו' ועוד דא"כ מאי משני אביי לקמן אמר קרא והחונים וכו' דבקרא זה לא אשכחן אזהרה וא"כ יש לומר שאין חיוב כלל לשמור בה"מ רק שבא לאורויי אם רוצים לשמור וכו' ועדיין הקושיא מה"מ במקומה וכו' ע"ש באורך וברוחב:
ומ"ש וכך הם דברי הרמב"ם [ו]הראב"ד ושאר מחברים. אשתמיט מיניה דהסמ"ג לא מנה קרא דושמרתם לל"ת ולא הכניסו במנין הלאוין. ומה שהקשה דאם פירוש מה"מ דצריך שמור מאי משני מקרא דהחונים וכו' לק"מ דבמתניתין לא תני אלא דבשלשה מקומות הכהנים שומרים ולא תנן דאיכא אזהרה על זה ושפיר מייתי קרא והחונים דכיון דאשכחן משה ואהרן שומרי משמרת הקדש ודאי דהוא מצוה ומאי דלא מייתי הש"ס קרא דושמרתם וכו' ושמרו וכו' משום דמהך קרא יליף נמי שמירת ג' כהנים. והשתא הכא לא איירינן אי הוא מ"ע או איכא ל"ת דמשנתנו לא איירי בזה ותסגי האי קרא דמייתי לגלות דודאי הוא מצוה מאחר דמשה ואהרן שומרים ונקט האי קרא דמיניה יליף ג' שומרים נמי כדאמרן:
ועתה אמת אגיד דלכל הדברות ולכל האמירות לא נתישבו דברי המפרש במה שאמר בגמרא נפקא לן מקרא דבה"מ צריך שמור ומי הכריחו לפרש כן בגמרא. ומה גם דהוא ז"ל עצמו פירש בגמרא מנה"מ כלומר מנלן מן הפסוק דבעי ג' שומרים ומה שכתב הרב באר שבע דחזר בו ע"ש. הוא דבר שאין לו שחר לומר דמהמשנה לגמרא שעליה חזר ולא תקן מה שפירש במשנה. ואי לאו דמסתפינא ה"א דבמקום מ"ש בגמרא נפקא לן צ"ל במכילתא נפקא לן:
ואחזה אנכי להרב מופת הדור מהרח"א בדרך הקדש שכתב על דברי הרב באר שבע הנזכרים וז"ל ואין דבריו נראים שאף שהוא פסוק מפורש בתורה אם אינו מפורש הכתוב במשנה פריך מה"מ וכמ"ש התוספות ריש פרק כל התדיר ועוד דסתמא דתלמודא פריך מנ"ל דבעינן ג' שומרים וכיון דמייתי קרא דבעי ג' ממילא משמע דבעי שמירה עכ"ל ולי ההדיוט מאי דאייתי רב מהתוס' ריש פרק כל התדיר לא שמא מתיא דהא תנן התם כל התדיר מחבירו קודם וכו' שנאמר מלבד עולת הבקר ואתמר עלה בגמרא מנא לן מנ"ל כדקאמר טעמא וכתבו התוס' הכא ניחא שהטעם מפורש במשנה אבל בשמעתא קמייתא דמגילה קשה דקאמר מנ"ל כדבעינן למימר קמן וכו' יע"ש וא"כ איכא למימר דדוקא התם דלא מפרש קרא בהדיא דתדיר קודם אלא דשמעינן ליה מדכתיב מלבד עולת הבקר וכדפירש רש"י מלבד עולת הבוקר העשויה כבר משמע אלמא תמידין קדמי עכ"ד אז הוא דכתבו התוס' דאם לא היה כתוב במשנה מצי שפיר למבעי מנ"ל דהא לא מפורש בקרא אלא ממשמעותא. אבל בהא דידן דמפורש בהדיא בקרא אף דאינו מפורש במשנה ליכא למבעי מנ"ל דזיל קרי בי רב. וכבר הביא הרב באר שבע ראיה לדבריו מההיא דרב האיי גאון. והרשב"א בחידושיו שם פרק הזורק הביא דברי רב האיי גאון הללו. גם מ"ש מהרח"א דהש"ס פריך מנ"ל דבעי ג' שומרים וממילא משמע דבעי שמירה. הרואה יראה כי דברי המפרש מוכיחים דהש"ס בעי מנ"ל דצריך שמירה. ותו דהו"ל להביא המפרש קראי דושמרו וכו' ושמרתם וכו' דהם מ"ע ומל"ת כמ"ש במכילתא דהוו קראי העיקריים לשמירת בית המקדש:
וזה חזיתי בספר חדש הבא אלינו מקרוב [ענין זה כתבתי בימי נעורי זה מ"ה שנה] פירוש משניות נקרא בית דוד שכתב על משנתנו עמ"ש רבינו עובדיה וג' מקומות ילפינן מדכתיב והחונים וז"ל נראה מדבריו דהא דצריך שמור לאו מקרא ילפינן ואי אפשר לומר כן דהיאך ילפינן מקומות ולא שימור והמפרש כתב דהא דצריך שימור נמי מקרא דהכא נפקא וכו' וסוגיא דגמרין מוכחת כן דבעי סתמא מה"מ ומשני אמר קרא והחונים וכו' והדר קאמר אשכחן דבעו כהנים שימור מיהו מתניתין קתני בג' מקומות וכו' וז"ל הרמב"ם שמירת מקדש מ"ע וכו' עכ"ל ודבריו קשים לשמוע דהא כבר נתבאר כמה קראי כתיבי למצות השמירה ושפיר כתב רבינו עובדיא וג' מקומות ילפינן מדכתיב והחונים דמהאי קרא לא אצטריכא למילף אלא דבעי ג' מקומות דלעיקר השמירה כתובים מפורשין כתיבי. ועל דברי המפרש נקבצו דיו"ת משתפכות כמבואר לעיל. ומ"ש דסוגיין מוכחת כן דבעי סתמא וכו' מה יוכיח הוכח דודאי מה"מ לא בעי על עיקר השמירה דהוא מקרא מפורש ומוכרח דבעי על מה שאינו כתוב בתורה. ותימה עליו דמייתי דברי הרמב"ם פ"ח דבית הבחירה ולא זכר דמייתי התם כמה קראי לשמירת בית המקדש:

שומרים בבית המקדש וכו'. המפרש כתב דהשמירה היתה יום ולילה והרב באר שבע כתב גם זה לא היה לפי דשמירה אשר נצטוו הוא בלילה אבל לא ביום וכן כתבו בהדיא הרמב"ם והסמ"ג ורבינו עובדיה בריש מדות עכ"ל וק"ק על הרב ז"ל דכלל הסמ"ג בהדי הרמב"ם ורבינו עובדיא שכתבו בהדיא דהשמירה בלילה שהרי הסמ"ג סתם דבריו ולא פירש אם השמירה בלילה או גם ביום וכן ראיתי למהר"ם די לונזאנו בעבודת מקדש שכתב שהסמ"ג סתם:
והרב מהרח"א בדרך הקדש כתב דקרא כתיב למזרח הלויים ששה לצפונה ליום ד' לנגבה ליום ד' משמע דבצפונה ונגבה היה צריך לעשות השמירה גם ביום ובמזרח ושאר מקומות דלא כתיב ליום משמע דלא היו צריכים לעשות שמירה אלא בלילה ומכאן יצא למפרש ששומרים ביום ובלילה עכ"ד וקשה דהמפרש כתב דבכל המקומות שומרים ביום ובלילה בכ"ד מקומות ואיך כתב דמכאן יצא למפרש והאי קרא הויא תיובתיה דדוקא בצפונה ונגבה שומרים ביום ושאר מקומות בלילה דוקא ומצאתי בתוספי הרא"ש למכילתין שכתב וז"ל והא דכתיב לצפונה ליום לנגבה ליום לפי שהיו פניהם למזרח כמו שדרשו בתמיד שנים ליום וגזרת הכתוב היא א"נ כדי לשמור שער הקדים שהוא עיקר השמירה שמשמש כניסה ויציאה עכ"ל ועפ"ז ל"ק למפרש וליכא לא סיעתא ולא תיובתא מהאי קרא:
עוד ראיתי להרב באר שבע שהקשה דהני קראי דשמירה במשכן כתיבי בבית עולמים מנ"ל ותירץ דקים להו שיש אהל מועד מיותר וכה"ג תירצו התוס' ריש עירובין ועוד האריך ע"ש ואשתמיטיתיה מאי דאיתא בפסיקתא פרשת במדבר וז"ל וסביב למשכן יחנו זה באהל מועד במדבר והלוים יחנו סביב למשכן העדות זה בית עולמים דתנן בג' מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש עכ"ל וזה מורה כתירוץ התוספות דהיכא דגמרינן מהדדי יש אהל מועד מיותר ובלאו הכי לא גמרינן:
ולפום ריהטא יש להקשות לדעת רבינו חיים כהן שהביאו התוס' שם דמידי דלא תלי בקדושת המקום ילפינן ובזה תירץ הרב באר שבע הא דידן דבכה"ג ילפינן. וכן נראה דעת הרא"ש בתוספותיו שכתב בפשיטות במ"ש בש"ס דאמר קרא והחונים ושמרו ואמרינן פ"ק דערובין משכן אקרי מקדש ומקדש אקרי משכן עכ"ל והרי בפסיקתא יליף לה מקרא. ואפשר דסברי דתלמודא דידן לא סבר כהפסיקתא מדאמרו סתמא דנפקא לן מקרא והחונים ולא נזכר דרשת הפסיקתא. אך רבינו טוביהו מחבר הפסיקתא סבר כאידך שינויא דתוספות ודוק ובדברי התוספות דעירובין ושבועות ומ"ש בשיטות האחרונים הארכתי בקונטריסי וכבר רמזתי מן האמור לעיל בשבועות דף י"ו בס"ד:
וראיתי לגורי האר"י זצ"ל שכתבו בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש הנה בהמות היו לקרבנות ובלילה לא היה קרב קרבן והיה ח"ו אחיזה אל החיצונים לכן היו שומרים שם ולא היו ישנים כדי שיהיו מדברים ועוסקים בדברי תורה זה עם זה ובזה מבריחים הקליפות משם עכ"ד ונראה שיש איזה ט"ס או חיסור לשון:

(כה ב פירוש) ד"ה מוקף רובדין של אבן רובדין כמו יצא והניח על רובד רביעי שבהיכל (יומא מג ב) והוא דבר הבולט וכו'.—אבל רש"י ביומא שם פירש, דכל שורה ושורה מן הרצפה קרויה רובד (ע"ש).

מתני' בשלשה מקומות. משום דבעי לאורויי במעשה דתמיד עבודת כהנים נקט תחלה שמירתן ומקום שכיבתן עד שהוא מסדר כל הסדר שבתחלה טובלין וכו' כאשר הוא מסודר במשנה ובגמ' נפקא לן מקרא דבית המקדש צריך שימור דאי לא נפקא לן מקרא הוה אמינא דלא צריכי שומרים דאין עניות במקום עשירות ואי גנבי כלי המקדש קנו אחרים ועוד דהוה אמינא דבחד שומר סגי. ומקום שמירתן היא בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד: הכי גרסינן בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות. בית אבטינס היא לשכת מפטמי הקטורת כדתנן בפ''ק דיומא (דף יח:) הוליכוהו לעליית בית אבטינס גבי כהן גדול ללמדו לשם הלכות חפינה שהיא אחת מעבודות קשות שבמקדש כדמפרש ביומא (דף מט:) ולפי שהיו אומנין על מעשה הקטרת נקראת על שמם ומספקא לן ביומא במקום עליית בית אבטינס היכן היא דאמרינן בפ''ק דיומא (דף יט.) שתי לשכות היו לכהן גדול לשכת פרהדרין ולשכת בית אבטינס אחת בצפון ואחת בדרום ולא ידענא אי לשכת פרהדרין בצפון ולשכת בית אבטינס בדרום או לשכת בית אבטינס בצפון ולשכת פרהדרין בדרום ושם היה כהן גדול ישן וביומא (דף ח:) מפרש למה נקרא כן: בית הניצוץ. לא שמעתי בו טעם למה נקרא כן: היו עליות. לשמירת כהנים צריך עליות מקום גבוה כדנפקא לן בגמרא וילוו עליך וישרתוך וגזירת הכתוב היא ושמירת לוים לא היתה אלא למטה אצל השערים ולכך קרי ליה הפסוק ללוים שוערים במקרא לפי שלא היתה שמירתן אלא אצל השער והכהנים היו שומרין אותו בעליות על מקום גבוה כדרך שומרי עיר וכל שומרי עיר בין ביום בין בלילה לא היו ישנים. ועשרים וארבעה שומרים בעשרים וארבעה מקומות נפקא לן בגמ' שצריך לבית המקדש שהיו שומרים יום ולילה שלשה בכהנים ועשרים ואחד בלוים ואפילו היו אותן עליות בנויות מקצתן בעזרה יכולים כהנים לישב שם כשהיו עייפים דגגין ועליות לא נתקדשו כדאמרינן בפסחים (דף פה:) ובעזרה אין אדם יכול לישב דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד: והרובין שומרין שם. רובין קרי כהנים שלא הגיעו עדיין לעשות עבודה כגון פחותים מי''ג שנה כמו (שמואל א ב) ויגדל הנער [ומתרגמינן] ורבא רביא ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה (אין יכולין לעשותה) עבדינן להו שומרים שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצין לשמור ועוד הואיל ויכולין לעבוד אין אנו מניחין אותן לשמור: בית המוקד כיפה. בית המוקד פר''ח בפ''ק דיומא (דף טו: ד''ה ואחת) על שם שלא היה האש כבה משם לעולם מפני שהיו נוטלין האש לצורך המזבח דאמרינן בתורת כהנים שמצוה להביא מן ההדיוט שנאמר ונתנו בני אהרן [הכהנים] אש על המזבח אע''פ שהאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט וביציאות השבת (שבת כ.) תנן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ערב שבת עם חשיכה דכהנים זריזין הם ולא אתו להבעיר ופירש רש''י להתחמם שם כהנים שהיו הולכים יחפים על גבי רצפת העזרה דאמרינן בזבחים (דף כד.) הואיל וכלי שרת מקדשים ועזרה מקדשת מה מצינו בכלי שרת שלא יהא דבר חוצץ בין ידו לכלי התם נפקא לן מקרא אף עזרה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה: כיפה. כלומר לשכת בית המוקד ע''ג לשכה של אבנים היתה ובשביל שהכהנים שומרים לשם בנאוה ע''ג כיפה דשמירתן צריך לעשותה ע''ג מקום גבוה כדנ''ל מקרא ובית גדול היה וד' לשכות פתוחות לשם כדאמר לקמן ובמסכת מדות (דף לד.) ד' לשכות פתוחות לבית המוקד כקטוניות פתוחות לטרקלין כלומר כחדרים הפתוחות לבירה וע''י מעלות עולין מהלשכות שמה לבית המוקד ב' בקדש וב' בחול כלומר שתי הלשכות הפתוחות לו ב' מהם בנויות בקדש ובעזרה וב' בחול בהר הבית ובית המוקד בנוי חציו בקדש וחציו בחול וראשי פשפשים קנים מפסיקין בין קדש לחול כדי שיזהרו כהנים ולא ינהגו במקום קדש מנהג חול וא''ת כיון שעל מקום גבוה היה בנוי בית המוקד א''כ הרי הוא חול דגגין ועליות לא נתקדשו תריץ הכיפה היתה שוה לקרקע עזרה לפיכך לא בטלה קדושת כיפה וכהאי גוונא סוגיא אחרת בפסחים (דף כה:) על אותה שמועה של גגין ועליות דאמר התם גגין ועליות לא נתקדשו ופרכינן מיתיבי החלונות ועובי החומה כלפנים ואמרינן בשלמא דחלונות משכחת דקדושות כששוות לקרקע עזרה אלא עובי החומה היכי משכחת לה ומתרצינן כבר שורא פירוש החומה קטנה לפנים מחומה גדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע גובה עזרה שקרקע עזרה הולך ועולה במעלות ומה היו משמשות מערבית דרומית היא היתה לשכת טלה קרבן דשם נותנים הטלאים המבוקרים דרומית מזרחית היא היתה לשכת עושי לחם הפנים מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששיקצום מלכי יון צפונית מערבית בה יורדים לבית הטבילה טמא יורד דרך אותה לשכה למעיין לטבול ובית המוקד היתה בצפון עזרה כדתניא במסכת מדות (דף לד:): מוקף רובדין של אבן. רובדין כמו יצא והניחו על רובד רביעי שבהיכל (יומא דף מג:) והוא דבר הבולט מן החומה ולכך עשוין שמן הרובדין היו עולין ע''ג מטותיהן שהיו בתוך כניסת החומה כעין מטות: וזקני בית אב ישנים שם. אותם שהיה להם לעבוד למחר היו ישנים בתוך כניסת החומה ולא ארובדין קאי דא''כ ה''ל למימר על גביהם ובגמרא מוכיח שלא על אלו הרובדין היו ישנים דקאמר איצטוותא דקא סלקי בהו לאיצטוותא ומוקף לאו דווקא אלא אותו בית המוקד שבנוי בחול היה מוקף רובדין של אבן כדי לעלות במטות שהן בתוך החומה דבמקום חול היו ישנים ולא במקום קדוש דראשי פשפשין מבדילין בין קדש לחול כדי שלא ינהגו בקדש מנהג חול: ומפתחות [העזרה] בידם. כלומר בידי אותם כהנים לשם היו מונחות כל מפתחות העזרה ומפרש במסכת מדות (דף לד:) היכן היתה הנחתן מקום היה שם אמה על אמה בלשכת בית המוקד וטבלא של שיש באותו מקום וטבעת היתה קבועה ומגביהין אותן ע''י אותן הטבעות הגיע זמן הנעילה הגביה את הטבלא מן הטבעות על ידי טבעת אי נמי ע''י אותן הטבעות היתה הטבלא נטולה בארץ וכשרוצין להגביה מגביהין אותה מן הטבעת נוטל את המפתחות מן השלשלת המפתחות נתונין תחת אותה טבלא בשלשלת ונעל הכהן בפנים שערי עזרה ובן לוי ישן לו מבחוץ גמר מלנעול החזיר המפתחות למקומן תחת הטבלא ונותן עליו כסות שלו וישן על אותו טבלא: ופרחי כהונה איש כסותו בארץ. פרחי כהונה בחורים שהגיעו לעבודה איש כסותו בארץ כסות שלו בארץ שלא היה להם כניסה בחומה ומטות נמי לאו אורח ארעא לעיולי התם כדמפרש בגמ': ולא היו ישנים בבגדי קדש. בגמ' מפרש טעמא אלא פושטין ומקפלין אותן תחת ראשיהם לא כנגד ראשיהם: ומתכסים בכסות עצמן. בגדי חול: אירע קרי לאחד מהם. סדר מעשיהם מפרש:

אין פירוש לקטע זה