מעילה ז ע"ב

ואם נזרק דם של אחד מהם מהחטאות הללו, האם אי [אין] אתה מודה שכשם שזריקת דמה של אותה חטאת כשם שהוא פוטר את בשרה מן המעילה, אף יפטור את בשר חבירתה מן המעילה?

ומעתה נדון: אם הציל דם חטאת אחת את בשר חבירתה מן המעילה, אף על פי שבשר זה הרי הוא פסול (כדין מותר חטאת), דין (קל וחומר) הוא שיציל הדם הנזרק את בשרה של אותה בהמת קרבן שממנה נלקח, אף שנפסל ביציאה אל מחוץ לעזרה!

על תשובתו זו של ר' עקיבא אמר ריש לקיש משום [בשם] רב אושעיא: תשובה גנובה (שאינה שלמה וראויה) השיבו ר' עקיבא לאותו תלמיד (ר' שמעון תלמידו), כי מתוך דבריו אתה לומד שאם שחטן לחטאות הללו בבת אחת — אין [כן], זריקת דמה של האחת מועילה לפטור את בשר חבירתה מן המעילה, אבל אם נשחטו בזה אחר זה — לא. והלא כיון שבין אם נשחטו בבת אחת ובין אם נשחטו בזה אחר זה —

פסול הוא הקרבן האחר, זה שדמו לא נזרק, כמותר חטאת, אם כן מה לי אם היתה שחיטת השתיים בבת אחת, מה לי אם היתה שחיטתן בזה אחר זה, והלא בשני המקרים, לשיטת ר' עקיבא, צריך שתהא זריקת הדם של האחת פוטרת את בשרה של האחרת מדין מעילה?!

אמר ליה [לו] ר' יוחנן לריש לקיש בתשובה לדבריו אלה: ואתה התמה על כך, אי [אין] אתה אומר כן שיש להבחין בין אם שחטן בבת אחת שהן כגוף אחד (ותפטור זריקת דמה של זו את בשר האחרת מן המעילה) לבין אם שחטן בזה אחר זה שהן כגופים נפרדים (ולא פוטרת זריקת דמה של זו את בשרה של האחרת), והלא

אילו הפריש אדם שתי בהמות לקרבן אשמות (אשם) שהוא חייב בו, ועשה כן לצורך אחריות (בטחון תשלום חובו), שאם יאבד אחד — יקריב את השני. ושחט את שניהן, וקדם והעלה למזבח להקרבה את האימורין של אחד מהן קודם הזריקה של דמו, אף שסדר ההקרבה הוא שקודם זורקים את הדם ורק אחר כך מעלים את האימורים להקטרה, ואחר כך זרק את דמו של הקרבן השני (שלא עלו אימוריו למזבח), האם במקרה זה אי [אין] אתה מודה שאף אם עלו אימוריו של האשם הזה שלא נזרק דמו לראש המזבח — ירדו מן המזבח, בלא שיקטירו אותם.

ומעתה יש לדון בדבר: אי סלקא דעתך חד גופא [אם עולה בדעתך לומר שאף אם נשחטו בזה אחר זה כגוף אחד] הוא שני הקרבנות הללו, אמאי [מדוע] דינם הוא שאם עלו — ירדו? האמר [הרי אמר] עולא: אימורי קדשים קלים שהעלן על המזבח לפני זריקת דם אף שעדיין אינם ראויים להקרבה — לא ירדו, ויוקרבו, משום שנעשה האמורים הללו לחמו של מזבח בעצם ההעלאה!

אישתיק [שתק] ריש לקיש, שלא היתה בפיו תשובה לדברי ר' יוחנן. אמר על כך ר' יוחנן: קצצתינון לרגלוהי דינוקא [קצצתי את רגליו של התינוק, כינוי של ריש לקיש בפי ר' יוחנן], כלומר, שהשיב לו תשובה ניצחת ששמטה את הבסיס לטענתו.

א משנה יש במעשה (כלומר, בזריקת) הדמים שבקדשי קדשים קביעת דין המעילה בהם, גם צד להקל וגם צד להחמיר. ואילו בזריקת דמם של קדשים קלים כולהו [כולם, כל צדדיהם] הריהם רק להחמיר.

ומסבירים: כיצד? דין קדשי קדשים הוא שלפני זריקת דמים — מועלין באימוריהן, חלקי הקרבן העתידים להיקרב על המזבח, ובבשר שעתיד להיאכל על ידי הכהנים. שכן לפני הזריקה, אף הבשר אסור באכילה לכהנים, והכל בכלל ההגדרה "קדשי ה' " הקובעת לענין חלות דין המעילה בקדשים. ואילו לאחר זריקת דמים של קדשי קדשים — עדיין מועלין (יש דין מעילה) באימוריהן, שהם בכלל "קדשי ה' " שאין בהם היתר אכילה, ואולם אין מועלין עוד בבשר שמותר עתה באכילה לכהנים. נמצא איפוא שזריקת הדם בקדשי הקדשים יש בה צד להקל.

ומצד אחר, הן על זה (האימורים) והן על זה (הבשר) לאחר זריקת הדם — חייב עליהם משום פיגול, ואם אכל מבשרם במזיד — חייב כרת. וכמו כן חייב משום נותר אם אכלו לאחר זמן אכילתו הראוי, ומשום טמא אם אכלם בטומאת הגוף. ונמצא אם כן, שיש במעשה (זריקת) הדמים בקדשי קדשים צד להקל וצד להחמיר.

ובקדשים קלים כולן, כל צידי זריקת הדם הם רק להחמיר. ומפרטים: כיצד? קדשים קלים לפני זריקת דמים — אין מועלין לא באימורין ולא בבשר, ואילו לאחר זריקת דמים — מועלין באימורין ואין מועלין בבשר. נמצא איפוא שזריקת הדם בקדשים קלים החמירה בדין מעילה.

וכמו כן הן על זה (האימורים) והן על זה (הבשר) חייבין עליו לאחר זריקת הדמים משום פיגול, נותר, וטמא. נמצא איפוא שמעשה זריקת הדמים בקדשים קלים כולן להחמיר.

ב גמרא שנינו בתחילת המשנה כי אין דין מעילה בבשר קדשי קדשים לאחר שנזרק דמם. ודנים בדבר. קתני [שנה] התנא במשנה כי "אין מועלין בבשר", ונדייק מכאן: דווקא מעילה להתחייב עליו כדיני המועל בקרבן ובתשלומים, הוא דליכא [שאין כאן], הא איסורא איכא [הרי איסור אכילה לכהן יש כאן]! ועל כך יש לשאול: אמאי [מדוע] יש בכך איסור? הא ממונא [הרי ממון, רכוש] של הכהן הוא בשר קדשי הקדשים לאחר זריקת הדם!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], שאין דיוק זה נכון, וטעם הדבר ששנה התנא במשנתנו לשון זו "אין מועלים" משום דנסיב רישא [שנקט בראש, בתחילת המשנה] בלשון "מועלין", נסיב סיפא [נקט גם בסוף, בהמשך המשנה] לשון "אין מועלין", ולכן אין לדייק מלשון זו דבר, ואולם הוא הדין שאין איסור בדבר.

ובהמשך לדיון זה דנים עוד בדברי המשנה, אימא סיפא [אמור את סופה של המשנה] ששנינו בה: "בקדשים קלים כולהו [כולם] להחמיר. כיצד? בשר קדשים קלים לפני זריקת דמים — אין מועלין בהן ובאימוריהן, ואין חייבין עליהן משום פיגול, נותר, וטמא. לאחר זריקת דמים — מועלין באימוריהן ואין מועלין בבשר.

ונדייק מכאן בדומה לכך: דווקא מעילה בקרבן ובתשלומים, הוא דליכא [שאין כאן], הא איסורא איכא [הרי איסור אכילה לבעלים יש כאן]! ועל כך יש לשאול: לאחר זריקת הדם אמאי [מדוע] יש בבשר איסור? הא ממונא [הרי ממון, רכוש] של הבעלים הוא, ואינו שייך עוד להקדש!

אמר ר' חנינא: מדובר כאן ליוצאין. שיצא בשר הקדשים אל מחוץ למקומם לפני שנזרק הדם, ואחר כך נזרק דמם, ואכן אלה אסורים באכילה. ולשיטת ר' עקיבא שבמשנה למעלה (ו,ב) הסבור כי הזריקה מועילה להוציא מדין מעילה את בשר קדשי הקדשים שיצא אל מחוץ לעזרה היא משנתנו.

וללמדנו באה שכי [כאשר] אמר ר' עקיבא את שיטתו זו שזריקה מועלת (מועילה) להוציא מדין מעילה פיגול נותר וטמא, לא לענין השריפה אמר כן, שיישרף מייד (כשאר קדשים שנפסלו) אלא יש להמתין עד שתעובר צורתו ואז יוצא הוא לשריפה,

And in a case where the blood of one of the sin offerings was sprinkled, do you not concede that just as the sprinkling of its blood exempts its meat from the halakhot of misuse, so too, it exempts the meat of the other animal from the halakhot of misuse?

If so, one may infer from here by an a fortiori inference with regard to the case of sprinkling the blood of meat that left the courtyard: If the sprinkling of its blood spared the meat of the other animal from the halakhot of misuse, even though that animal is unfit, as it is a leftover sin offering, it is only right that the blood that was sprinkled should exempt its own meat, despite the fact that it left the courtyard.

With regard to this reply by Rabbi Akiva, Reish Lakish says in the name of Rav Oshaya: Rabbi Akiva gave a deceptive response to that student of his, Rabbi Shimon. Reish Lakish elaborates: Based on Rabbi Akiva’s reply, one would think that if the two sin offerings were slaughtered at the same time, then yes, the blood of one sin offering exempts the meat of the other from the halakhot of misuse. But if they were slaughtered one after the other, it does not exempt the meat of the other offering.

But since in either case the other offering, whose blood was not sprinkled, is unfit, as it is a leftover sin offering, what difference does it make to me whether they were slaughtered at the same time or whether they were slaughtered one after the other? In either case, according to Rabbi Akiva, the sprinkling of one should exempt the meat of the other from the halakhot of misuse.

Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish in response: And you, who raise this difficulty, do you not also say the same, that there is a difference between a case where they were slaughtered at the same time, and are therefore considered one entity, when the sprinkling of the blood of one offering exempts the meat of the other, and a case where they were slaughtered one after the other, and are therefore considered two separate entities, which means that the blood of one offering does not exempt the meat of the other?

But in a case where one separated two guilt offerings as a guarantee for his obligation of a single guilt offering, i.e., that if one were lost he could achieve atonement by means of the second, and one slaughtered both of them, and the priest first brought up the sacrificial portions of one of them onto the altar before sprinkling any blood, and then sprinkled the blood of the other offering, would you not concede that even if the sacrificial portions of this offering whose blood was not sprinkled ascended the altar, that they shall descend without being sacrificed? The proper procedure is that first the blood is sprinkled and only then are the sacrificial portions brought up onto the altar to be sacrificed.

Rabbi Yoḥanan analyzes this case: And if it enters your mind to say that even when the two offerings were slaughtered one after the other they are still considered as one entity, why is it the halakha that if the sacrificial portions ascended the altar, they shall descend? Doesn’t Ulla say that sacrificial portions of offerings of lesser sanctity which one brought up to the altar before the sprinkling of the offering’s blood, and are therefore not yet fit for the altar, shall not descend, but are sacrificed, as the sacrificial portions have become the food of the altar, by virtue of their placement upon it?

Reish Lakish was silent, as he had no answer to Rabbi Yoḥanan’s difficulty. Rabbi Yoḥanan said in this regard: We have cut off the legs of the child, i.e., I have refuted Reish Lakish’s opinion by raising a difficulty that eliminates the basis for his opinion.

MISHNA: With regard to establishing liability for misuse of consecrated items, there is an aspect of leniency and an aspect of stringency in the act of sprinkling the blood of offerings of the most sacred order. But with regard to the sprinkling of the blood in the case of offerings of lesser sanctity, it contains in its entirety aspects of stringency, i.e., there are only aspects of stringency.

How so? The status of offerings of the most sacred order is that before the sprinkling of blood, one is liable for misusing their sacrificial portions that are to be burned on the altar, and for misusing the meat that is to be eaten by the priests. Since the meat is prohibited prior to sprinkling the blood, it is in the category of items consecrated to God, which are subject to the halakhot of misuse. After the sprinkling of the blood of offerings of the most sacred order, one is still liable for misuse of their sacrificial portions, as they remain prohibited to be eaten and are in the category of items consecrated to God, but one is not liable for misuse of the meat, as it is now permitted for consumption by the priests. This explains how there is an aspect of leniency in the sprinkling of the blood of offerings of the most sacred order.

By contrast, for consumption of both this, the sacrificial portions, and that, the meat, after the sprinkling of the blood, one is liable to receive karet due to violation of the prohibition against consumption of piggul, and the prohibition against consumption of notar, and the prohibition against consumption of sacrificial meat while ritually impure. Consequently, the act of sprinkling blood of offerings of the most sacred order is found to contain an aspect of leniency and an aspect of stringency.

But with regard to the sprinkling of the blood of offerings of lesser sanctity, all of their aspects are of stringency. How so? The status of offerings of lesser sanctity is that before the sprinkling of the blood, one is not liable for misuse, not for their sacrificial portions nor for the meat. After the sprinkling of the blood, one is liable for misuse of their sacrificial portions, but one is not liable for misuse of the meat. This explains how the sprinkling of the blood in the case of offerings of lesser sanctity causes a stringency in terms of the halakhot of misuse.

And for consumption of both this, the sacrificial portions, and that, the meat, after the sprinkling of the blood, one is liable to receive karet due to violation of the prohibition against consumption of piggul, and of the prohibition against consumption of notar, and of the prohibition against consumption of sacrificial meat while ritually impure. Consequently, in the act of sprinkling the blood of offerings of lesser sanctity, it is found that all of their aspects are of stringency.

GEMARA: The mishna teaches: After the sprinkling of the blood of offerings of the most sacred order, one is not liable for misusing the meat. The Gemara infers from this that there is no liability for misuse of consecrated property, but there is a prohibition for the priest to eat from it even after the blood has been sprinkled. The Gemara therefore asks: But why is there such a prohibition? Isn’t the meat the property of the priests after the blood has been sprinkled, and therefore it is permitted for them in consumption?

The Gemara answers: This is not difficult, as the above inference is invalid. The reason that the mishna taught that one is not liable, rather than saying that the meat is permitted, is as follows: Since the first clause mentions the phrase: One is liable for misusing, the latter clause also mentions the parallel phrase: One is not liable for misusing. Therefore, the above inference is incorrect, as there is in fact no prohibition for the priests to eat the meat.

The Gemara continues to analyze the mishna. Say the latter clause: But with regard to the sprinkling of the blood of offerings of lesser sanctity, all of their aspects are of stringency. How so? The status of the meat of offerings of lesser sanctity is that before the sprinkling of the blood, one is not liable for misuse, not for their meat nor for their sacrificial portions. And one is not liable due to violation of the prohibition against piggul, notar, or the consumption of sacrificial meat while ritually impure. After the sprinkling of the blood, one is liable for misuse of their sacrificial portions, and one is not liable for misuse of the meat.

The Gemara infers as above: There is no liability for misuse of the meat of offerings of lesser sanctity, but there is a prohibition for the owners to consume it, even after the blood has been sprinkled. But why is there such a prohibition? Isn’t this meat the property of the owners after the blood has been sprinkled, and it is permitted for them in consumption?

Rabbi Ḥanina says in explanation: This is referring to meat that was taken out from the place where it is permitted to be eaten before the sprinkling of the blood, and the blood was later sprinkled. In such a case, the meat is prohibited. And this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva in the mishna on 6b, who rules that sprinkling is effective in that it exempts the meat of the offerings of the most sacred order from the halakhot of misuse, and renders the meat of offerings of lesser sanctity subject to misuse, even if the meat left the courtyard.

Rabbi Ḥanina continues: The tanna here is teaching that when Rabbi Akiva says that sprinkling is effective with regard to the meat of offerings of the most sacred order or the sacrificial portions of offerings of lesser sanctity that left the courtyard, with regard to the halakhot of misuse, piggul, notar, and the prohibition against consumption of sacrificial meat while ritually impure, that applies specifically with regard to the halakhot of its burning, that it is not burned right away, but that one must wait until the following morning to burn it.