דלג לתוכן

כריתות כח ע"ב - טקסט הדף מנוקד

בְּקִינּוּחַ סְעוּדָה אָמְרוּ כׇּל יָמָיו לֹא הָיָה נוֹתָר בַּעֲזָרָה
צְוָוחָה שְׁלִישִׁית שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס אֱלִישָׁמָע בֶּן פִּיכַאי תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּנְחָס וִישַׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה גְּדוֹלָה
צְוָוחָה רְבִיעִית פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְהוֹצִיאוּ יִשָּׂשכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי שֶׁמְּכַבֵּד עַצְמוֹ וּמְבַזֶּה קׇדְשֵׁי שָׁמַיִם מַאי הָוֵי עָבֵיד הֲוָה כָּרֵיךְ שִׁירָאֵי עַל יְדֵיהּ וְהָוֵה עָבֵיד עֲבוֹדָה
מַאי סְלִיקָא לֵיהּ יַנַּאי מַלְכָּא וּמַלְכְּתָא הֲווֹ יָתְבִין מַלְכָּא אָמַר גַּדְיָא יָאֵי וּמַלְכְּתָא אָמְרָה אִימְּרָא יָאֵי אֲמַרוּ נְשַׁיְּילֵיהּ לְיִשָּׂשׂכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי דְּכֹהֵן גָּדוֹל הוּא וְקִים לֵיהּ קְדֵירָה
שַׁיְילוּהוּ אֲמַר לְהוּ אִי גַּדְיָא יָאֵי יִיסַּק לִתְמִידָא בַּהֲדֵי דְּאָמַר אַחְוִי בִּידֵיהּ אֲמַר לְהוֹן מַלְכָּא הוֹאִיל וְאַחְוִי בִּידֵיהּ קוּצוּ לִידֵיהּ דְּיַמִּינָא יְהֵיב שׁוּחְדָּא קַצְיוּהּ לִידֵיהּ שְׂמָאלָא שְׁמַע מַלְכָּא אֲמַר לִיקְצְ[יוּהּ] נָמֵי לִידֵיהּ דְּיַמִּינָא אָמַר רַב יוֹסֵף בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשַׁקְלֵיהּ (לְ)יִשָּׂשׂכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי לְמַטְרַפְסֵיהּ
אָמַר רַב אָשֵׁי וְלָא הֲוָה תְּנֵי לֵיהּ דִּתְנַן כְּבָשִׂים קוֹדְמִין לָעִזִּים בְּכׇל מָקוֹם יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁמּוּבְחָרִין תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִם כֶּבֶשׂ מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין כְּאַחַת
רָבִינָא אָמַר אֲפִילּוּ מִקְרָא נָמֵי לָא קְרָא דִּכְתִיב אִם כֶּבֶשׂ אִם עֵז
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ [אַל תִּקְרֵי בָּנֶיךָ אֶלָּא בּוֹנָיִךְ]
הֲדַרַן עֲלָךְ הַמֵּבִיא אָשָׁם וּסְלִיקָא לָהּ מַסֶּכֶת כְּרִיתוּת
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כח - ב

אמרו על יוחנן בן נדבאי שהיה אוכל שלש מאות עגלים ושותה שלש מאות גרבי יין. ואוכל ארבעים סאה גוזלות  בקינוח סעודה לאחר אכילתו. [שהיה מגדל בביתו כהנים רבים, רש"י פסחים].

אמרו: כל ימיו של יוחנן בן נדבאי לא היה נותר בעזרה!

צווחה שלישית: שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיכאי תלמידו של פנחס [כאילו הוא תלמידו של פנחס בן אלעזר הכהן. מהרש"א פסחים] וישמש בכהונה גדולה! [לפי שאנשי ביתו היו בעלי זרוע לכן העידה העזרה שהוא בעצמו כשר, ערוך לנר עפ"י רש"י בפסחים] [105].

צווחה רביעית: פתחו שערים והוציאו את יששכר איש כפר ברקאי שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים!

ומבארינן: מאי הוי עביד? הוה כריך שיראו על ידיה עוטף ידיו במשי כדי שלא יתלכלך מהבשר והדם, והוה עביד עבודה. והעבודה נפסלת מחמת החציצה, ועוד שמבזה את הקדשים [106].

מאי סליקא ליה איזה עונש קיבל על כך יששכר איש כפר ברקאי?

ינאי מלכא ומלכתא ממלכי בית חשמונאי הוו יתבין בסעודתא, מלכא אמר: גדיא יאי גדי עזים טעים יותר מכבש. ומלכתא אמרה: אימרא יאי. הכשב טעים מהגדי.

אמרו: נשייליה ליששכר איש כפר ברקאי דכהן גדול הוא דמקריב קרבנות כל יומא, וקים ליה בגוויהו איזה מהם טעמו משובח יותר [107].

קריוהו ושיילוהו, אמר להו: אי גדיא יאי ייסק לתמידא! כלומר מאחר שמקריבים כבש לקרבן התמיד ולא גדי. משמע שכבש טוב יותר למאכל.

בהדי דאמר, אחוי בידיה. עשה בידו תנועה של גסות וליצנות.

אמר להון מלכא: הואיל ואחוי בידיה ומרד במלכות קוצו לידיה דימינא!

יהיב יששכר שוחדא לאנשי המלך. קציוה לידיה שמאלא. שמע מלכא ואמר: ליקצו נמי לידיה דימינא! קציוה נמי לידיה דימינא.

אמר רב יוסף: בריך רחמנא דשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למטרפסיה מיניה שילם לו כגמולו בהאי עלמא [מדה כנגד מדה שעיקר עבודה ביד ימין והוא כרך אותה בשיראי לכן נגזר עליו שתיקצץ אותה היד, מהרש"א פסחים].

אמר רב אשי: ולא הוה תני ליה ליששכר מתניתין. דתנן: רב שמעון אומר: כבשים קודמין לעזים בכל מקום. יכול מפני שמובחרין? תלמוד לאמר "ואם כבש" מלמד ששניהן שקולין כאחת!

רבינא אמר: אפילו מקרא נמי לא קרא דכתיב "אם כבש אם עז" היינו קרא דמתניתין, דלעיל כתיב עז ולאחר מכן כתיב כבש משמע ששניהם שקולין.

אמר רבי אליעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" אל תקרי "בניך" אלא "בוניך" שהם התלמידי חכמים שבונים ומקיימין את העולם ובזכותם "רב שלום" בעולם [108].

הדרן עלך פרק המביא אשם וסליקא לה מסכת כריתות


הערות

[105] בפסחים שם מבואר, שבני ביתו היו בעלי זרוע, ולכן צוחה העזרה, כדי להודיע לכל, שישמעאל עצמו, כשר הוא, כן מתבאר מדברי רש"י שם. ויעויין סוטה [מט], משמת רבי ישמעאל בן פאבי, בטלה זיו הכהונה. וביומא [ט] מנו אותו עם הכהנים הגדולים הצדיקים, שלא נתקצרו ימיהם, ששימש עשר שנים בכהונה גדולה.

[106] כתב רש"י [פסחים], שהיה בזה משום חציצה שפוסלת העבודה, ועוד שעל ידי כן היה ביזוי לקדשים. והתוס' שם ביארו דבריו, שאמנם למדנו בסוכה [לז], לענין לקיחת לולב, שלקיחה על ידי דבר אחר, נחשבת לקיחה, מכל מקום זהו דוקא כשאוחז בדבר אחר, ועל ידו ניטל גם הלולב. אבל, כשאוחז בגוף הלולב או הכלי שרת בידו, אלא שיש בגד או דבר אחר ביניהם, הרי זה חוצץ. והקשה הערוך לנר, אם כן איך הניחו לו אחיו הכהנים לעבוד כן, ולא מיחו בידו, והלא פוסל הוא את העבודה בכך. ומכח זה רצה לפרש על פי המבואר בסוכה [מב], בדין לקיחה על ידי דבר אחר, שדוקא כשלוקח על ידי דבר אחר בדרך כבוד, אז נחשב לקיחה מעולה. אבל, כשלוקח בדרך בזיון, אין זה לקיחה, ולפי זה יש לפרש, שאחיו הכהנים היו סבורים, שכורך השיראים על ידיו לכבוד העבודה, ואם כן הוא דרך כבוד, ואינו חוצץ, ומפני זה לא מיחו בו, ולכן צווחה העזרה, כדי להודיע לכל שהוא עושה כן לכבוד עצמו, ומבזה בזה קדשי שמים, ושוב יש בזה גם משום חציצה, שהרי הוא דרך בזיון. ובזה ביאר גם כן הטעם, שמשמים נענש, שיפסקו לו את ידו הימנית בדוקא, כמבואר לקמן, ומשום שאילו היו נענש בידו השמאלית, היה נראה שבאמת עשה כן לכבוד העבודה, ולא היה בזה משום חציצה, אלא נענש משום שהיה מיותר בגדים [עיין זבחים [יט] שנחלקו בזה אמוראים]. אבל, עתה שנענש בימין, היה בזה אות, שעשה כן לכבוד עצמו, וכנ"ל, ומכיון שעבודה צריכה להעשות דוקא בימין, ואם כן החציצה שייכת דוקא בה, לכן קיבל את ענשו בה. והוסיף עוד, שבאמת מאחר שהיה בזה משום חציצה, לא היה כאן איסור משום יתור בגדים, שהרי אין איסור יתור בגדים, אלא בשעת עבודה, ומכיון שאין זו עבודה כלל, מפני החציצה שבה, על כן לא יתכן גם כן לחייבו משום יתור בגדים.

[107] כך היא גירסת השיטמ"ק, וכן היא גם כן הגירסא לפנינו בפסחים. אבל בגמרא לפנינו כאן הגירסא היא, "דכהן גדול הוא, וקים ליה". ובספר משמר הלוי רוצה לפרש חילוקי הגירסאות, על פי המבואר בירושלמי שהביאו התוס' בחגיגה [יז א ד"ה אין], שנחלקו אמוראים, האם כהן גדול היה מקריב בכל יום תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים, או שהיה עושה כן רק בשבת [ולדעת הכל, היה הרשות בידו להקריב בכל עת שירצה]. ואם כן, גירסת הגמרא בפסחים, מכוונת היא לפי דברי האומר שהיה מקריב בכל יום, וגירסת הגמרא כאן מכוונת לפי החולקים בירושלמי. ועיין בית הלוי [א ג ה].

[108] בחידושי הגר"א [סוף ברכות] כתב, שארבע מסכתות מהש"ס מסתיימות במאמר חז"ל זה, ואלו הן, ברכות, נזיר, יבמות, כריתות, והם רמוזות בתיבת "בניך" בראשי תיבות.

בקינוח סעודה, לאחר שהיה אוכל עיקר סעודתו. אמרו עליו שכל ימיו לא היה בשר נותר בעזרה, לפי שהיה דואג שייאכל הכל בזמנו.

צווחה שלישית שצווחה העזרה: שאו שערים ראשיכם ויכנס אלישמע בן פיכאי תלמידו של פנחס (בן אלעזר בן אהרן הכהן) וישמש בכהונה גדולה, שהוא ראוי לה.

צווחה רביעית צווחה העזרה: פתחו שערים והוציאו יששכר איש כפר ברקאי, שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים. ומסבירים: מאי הוי עביד [מה היה עושה] שאמרו עליו דבר זה? הוה כריך שיראי על ידיה והוה עביד [היה כורך משי על ידו והיה עובד] עבודה, כדי שלא יתלכלכו ידיו.

מאי סליקא ליה [מה עלתה לו]? מסופר: ינאי מלכא ומלכתא הוו יתבין [ינאי המלך והמלכה היו יושבים] ודנים בענייני מאכל, מלכא [המלך] אמר: גדיא יאי [הגדי מובחר] ומלכתא [והמלכה] אמרה: אימרא יאי [הכבש מובחר], אמרו שניהם: נשייליה [נשאל] את יששכר איש כפר ברקאי, שכהן גדול הוא וקים ליה קדירה [והוא מבין במיני תבשיל].

שיילוהו [שאלו אותו], אמר להו [להם]: אי גדיא יאי ייסק לתמידא [אם הגדי היה מובחר, כדברי המלך, היה עולה לקרבן התמיד] ולא הכבש (ראה במדבר כח, ד). בהדי דאמר אחוי בידיה [בזמן שאמר דברים אלה הראה בידו] תנועה שיש בה זלזול, אמר להון מלכא [להם המלך]: הואיל ואחוי בידיה [והראה בידו] בתנועה כזו, קוצו לידיה דימינא [קצצו את יד ימינו]. יהיב שוחדא, קציוה לידיה שמאלא [נתן יששכר איש כפר ברקאי שוחד לפקידי המלך, וקצצו את ידו השמאלית] במקומה. שמע מלכא [המלך] את המעשה, אמר: ליקצו נמי לידיה דימינא [שיקצצו גם כן את ידו הימנית], ונמצא שהיו שתי ידיו קצוצות. אמר רב יוסף: בריך רחמנא דשקליה [ברוך הקב"ה שנטל לו] ליששכר איש כפר ברקאי למטרפסיה [את גמולו], שהיה כורך שיראים על ידיו וממעט בכבוד שמים, ונקצצו ידיו.

אמר רב אשי: ועוד, שלא היה חכם ולא הוה תני ליה דתנן [ולא היה שונה את הדבר ששנינו במשנה]: כבשים ק ודמין לעזים בכל מקום בתורה, יכול מפני שמובחרין? תלמוד לומר בקרבן החטאת: "והביא קרבנו שעירת עיזים" (ויקרא ד, כח), ורק אחר כך: "ואם כבש" (שם לב) — מלמד ששניהן שקולין כאחת.

רבינא אמר: אפילו מקרא נמי [גם כן] לא קרא, דכתיב [שנאמר] בקרבן השלמים: "אם כבש הוא מקריב", "אם עז קרבנו" (ויקרא ג, ז. שם יב), ומשמע מלשון זו שאיזה שירצה רשאי להקריב.

ומסיימים בדבר טוב: אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" (ישעיהו נד, יג), ודרשו חכמים: אל תקרא "בניך" אלא "בוניך", לומר: תלמידי חכמים, שהם בוני התורה, מרבים שלום.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

for dessert. They said: Throughout all the days of Yoḥanan ben Nedavai there was never sacrificial meat left over in the Temple courtyard, as he would ensure that it was eaten.

The third cry was: Lift your heads, O gates, and let Elishama ben Pikai, the student of Pineḥas, son of Elazar, son of Aaron the priest, enter and serve as High Priest, as he is worthy.

The fourth cry was: Open the gates and expel Yissakhar from the village of Barkai, as he honors himself and desecrates items consecrated to Heaven. What would he do to deserve such a reputation? He would wrap silk [shira’ei] over his hands and perform the Temple service, as he was unwilling to dirty his hands.

The Gemara asks: What ultimately happened to Yissakhar from the village of Barkai? Yannai the king, and the queen were sitting and discussing food. The king said that goat meat is better food than lamb meat, and the queen said lamb meat is the better food. They said: Let us ask Yissakhar from the village of Barkai, as he is the High Priest and is very familiar with various dishes.

They asked him, and he said to them: If goat meat were better, it would be sacrificed as the daily offering. The fact that the daily offering is lamb proves that its meat is preferable to that of goat. As he spoke, he signaled contemptuously with his hand. The king said to his attendants: Since he signaled contemptuously with his hand, sever his right hand. Yissakhar gave a bribe, and the official severed his left hand instead. The king heard that Yissakhar had deceived him, and said: Let the official sever his right hand as well. Rav Yosef said: Blessed is the Merciful One, who took retribution [lematrapsei] on Yissakhar of the village of Barkai. His punishment fit his crime; since he would not dirty his hands with sacrificial blood, both his hands were severed.

Rav Ashi said, with regard to this incident: Yissakhar of the village of Barkai did not study that which we learned in the mishna: Lambs precede goats almost everywhere in the Torah that they are both mentioned. One might have thought that it is due to the fact that sheep are more select than goats. Therefore, the verse states: “And he shall bring for his offering a goat” (Leviticus 4:28), after which it is written: “And if he bring a lamb as his offering for a sin offering” (Leviticus 4:32), which teaches that both of them are equal.

Ravina said: Yissakhar did not even read the Torah, as it is written with regard to the peace offering: “If he sacrifices a lamb” (Leviticus 3:7), and it further states: “If a goat is his offering” (Leviticus 3:12). These verses indicate that one is permitted to bring whichever animal he wishes, and there is no preference.

Rabbi Elazar says that Rabbi Ḥanina says: Torah scholars increase peace in the world, as it is stated: “And all your children [banayikh] shall be taught of the Lord, and great shall be the peace of your children [banayikh]” (Isaiah 54:13). The Sages interpreted this verse homiletically: Do not read: Your children [banayikh], but rather: Your builders [bonayikh], referring to the scholars who build the world through their Torah study and performance of mitzvot.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מלכא אמר גדיא יאי. עזים מובחרים מכבשים לקרבן. בהדי דאמר אחוי בידיה. היה מוליך ומביא ידו לפני המלך ולא היה מדבר באימה (ובתרבות) לפני המלך:

למטרפסיה. דינו. הידים שהיו מבזים את הקדשים שנחתכו:

אם כשב אם עז. מלמד ששניהם שקולין:

הדרן עלך המביא סליק מסכת כריתות

היה כריך שיראי על ידיה והוה עביד עבודה. בפרק מקום שנהגו פרש"י כריך ידיה בשיראי וחציצה פוסל בקדשים דבעינן ולקח הכהן שיקח בעצמו ועוד דבזיון הוא. ומה שיש להקשות בזה מפרק לולב הגזול דמסיק שם דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה כתבתי באורך בתמיד בפרק אמר להם הממונה ברכו כו'. ולי נראה לפרש פסול אחר נוסף על החציצה הוה עביד בקדשים עם זה שכריך ידיו בשיראי והיינו יתור בגדים דכיון שכריך ידיה בשיראי כדי שלא ילכלך ידיו בבשר ובדם מסתמא היה בשיראי שלש על שלש אצבעות ובפרק המוצא תפלין ובפ"ב דזבחים אמר רבא במקום בגדים אפילו נימא אחת חוצצת שלא במקום בגדים שלש על שלש הוי יתור בגדים ועבודתו פסולה ולפיכך צריך להגיה כאן ומחלל קדשי שמים במקום ומבזה כדגרסינן בפרק מקום שנהגו כי עבודתו היתה פסולה בין שהוא משום חציצה בין שהוא משום יתור בגדים. כן נראה לי:

שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. חסרון הניכר יש כאן אל תקרי בניך אלא בוניך וכן הוא בסוף ברכות:

סליקא לה מסכת כריתות

שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. עיין מה שכתבתי אנכי עפר דל בקונטרס מתשובותי חיים שאל באורך ורמזתי קצת בספרי הקטן מהזיק ברכה סימן תע"ב חלק ארח חיים:

בקינוח סעודה. לאחר אכילתו: כריך ידיה בשיראי. כדי שלא ילכלך ידיו בבשר ובדם: אחוי בידיה. בלשון גסות וליצנות ומרד במלכות: למטרפסיה. לגמולו לישנא אחרינא למלקותו: לא תנא. לא שנה משנה: ואם כבש. היינו קרא דמתני' דקדריש מיניה ר''ש ששניהם שקולים דכתיב לעיל מיניה והביא (את) קרבנו שעירת עזים:

אין פירוש לקטע זה

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי
מומלץ להירשם על מנת לשמור את התגובה בחשבון הפרטי שלך.

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד