סקר
אני גולש בפורטל הדף היומי:






 

פירוש שטיינזלץ

א משנה המפריש חטאתו על שגגתו ומתלא יביאנו בנו תחתיו לא על חיוב של אביו ולא על שגגת עצמו, אפילו היה זה אותו חטא. וכן המפריש חטאתו לא יביאנו הוא עצמו מחטא אל חטא כלומר, על חטא אחר. ויותר מכך, אפילו הפריש על שגגת חלב שאכל אמשלא יביאנה את החטאת הזו על חלב שאכל היום, שנאמר: "והביא קרבנו על חטאתו" (ויקרא ד, כח) — עד שיהא קרבנו לשם חטאתו שעבורה הפריש.

ב גמרא ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: נאמר בקרבן חטאת "והביא את קרבנו" (ויקרא ד, כג), להדגיש — בקרבנו הוא יוצא, ואינו יוצא בקרבן שהפריש אביו לחטאתו, ומת.

ודנים בדבר: יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אביו דווקא בסוג שונה של עבירות, מן הקלה שלשמה הפריש אביו חטאתו על החמורה יותר שעבר הוא, או מן החמורה שלשמה הפריש אביו חטאתו על הקלה שעבר הוא, אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, ששתיהן באותה חומרה? על כן תלמוד לומר שוב: "קרבנו" (שם כח) להשמיענו — בקרבנו הוא יוצא, ואינו יוצא בקרבנו של אביו.

ועוד, יכול לא יצא בקרבן של אביו דווקא בבהמה שהפריש אביו, אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, שהרי אף אין מגלח נזירותו על בהמה שהפריש אביו ומת, שאינו יכול להביא בסוף נזירותו קרבנות שהפריש אביו לשם כך,

אבל שמא יוצא במעות שהפריש אביו לשם חטאתו, אפילו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה, שהרי אדם מגלח נזירותיו על מעות שהפריש אביו לצורך זה, בזמן שהן סתומים כשלא פירש לאיזה קרבן מקרבנות הנזירות מיועד כל חלק מן המעות, ולא בזמן שהן מפורשין? תלמוד לומר שוב: "קרבנו" (שם לב), להשמיענו: בקרבנו הוא יוצא, ואין יוצא בקרבן אביו, ואפילו במעות שהפריש אביו.

יכול לא יצא אפילו במעות שהפריש אביו אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, אבל יוצא בקרבן שהפריש הוא לעצמו, אפילו מן החמורה על הקלה או מן הקלה על החמורה? תלמוד לומר: "קרבנו על חטאתו", ומן המלה "חטאתו" יש לדייק — עד שיהא לשם חטאת זו שחטא בה.

יכול לא יצא בקרבן של עצמו בבהמה שהפריש לעצמו, אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, שכן אם הפריש בהמה על אכילת החלב בשגגה והביאה על אכילת הדם, או הפריש על הדם והביאה על החלבשהרי במקרה זה לא מעל בהקדש ולכן לא כיפר,

אבל יוצא הוא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה, או מן החמורה על הקלה ומן הקלה על החמורה,

שכן אם הפריש לעצמו מעות על החלב והביאן על הדם, על הדם והביאן על החלבשהרי מעל בהקדש, ולכן כיפר? תלמוד לומר: "קרבנו על חטאתו"עד שיהא קרבנו לשם חטאו, ואפילו המעות.

ושואלים: מאי [מה פירוש] "שהרי לא מעל ולא כיפר"? תרגמא [תרגם, הסביר אותה] רב שמואל בר שימי קמיה [לפני] רב פפא, הכי קאמר [כך הוא אומר]: בבהמה, כיון דלא מצי מעיל [שאינו יכול למעול] בה, שאינו יכול להוציא אותה לחולין על ידי כך, לכן כפורי נמי לא מכפר [לכפר על חטא אחר גם כן אינו מכפר], הואיל וכך מובן מדוע לא מצי משני [אינו יכול, רשאי לשנות] אותה לשם חטא אחר.

אבל מעות, כיון דאי משני [שאם משנה] אותם בשוגג מעיל [מועל בכך] ומייתי [ומביא] קרבן מעילה, ואם כן יש בכוחו לשנות את ייעודם — אימא בתחלה נמי מייתי [אמור שלכתחילה גם כן מביא] בהם קרבן לחטא אחר, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שאינו רשאי לעשות כן.

ג משנה מביאין מהקדש כשבה שעירה אם הפריש כסף לקנות בו כשבה לחטאתו, יכול לשנות ולקנות בו שעירה לשם אותו חטא, וכן מביאים מהקדש שעירהכשבה. וכן מהקדש כשבה ושעירה יכול להביא תורין ובני יונה, ומהקדש תורין ובני יונה יכול להביא קרבן מנחה של עשירית האיפה סולת.

כיצד? אדם שחטא באחד מן החטאים שמביא עליהם קרבן "עולה ויורד", שמשתנה לפי מצבו הכלכלי (ראה ויקרא ה, א—יג), אם הפריש מעות לכשבה או לשעירה ואחר כך העני, ואין ידו משגת לקרבן מן הצאן — יביא עוף במעות אלו, העני עוד יותר — יביא עשירית האיפה. וכן להיפך, אם הפריש מעות לעשירית האיפה ואחר כך העשיריביא עוף, העשיר יותר — יביא כשבה ושעירה.

ד גמרא ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים] בענין קרבן עולה ויורד: מה שנאמר בקרבן מן הצאן "וכפר עליו הכהן מחטאתו" (ויקרא ה, ו), ובקרבן מן העוף "וכפר עליו הכהן מחטאתו" (שם י), ובעשירית האיפה "על חטאתו" (שם יג), מה תלמוד לומר?

ומשיבים: מנין אתה אומר שמביאין מהקדש כשבהשעירה, ומהקדש שעירהכשבה, ומהקדש כשבה ושעירהתורים ובני יונה, ומהקדש תורין ובני יונהעשירית האיפה,

כיצד? אם הפריש מעות לכשבה ולשעירה והענייביא עוף, העני יותר — יביא עשירית האיפה, וכן אם הפריש עשירית האיפה והעשיריביא עוף, העשיר יותר — יביא כשבה או שעירה.

וכן אם הפריש כשבה או שעירה ונסתאבו (ונפל בהם מום), וצריך לפדותם ולהביא בדמיהם קרבן אחר, והעני — יביא בדמיהן עוף, אבל אם הפריש עוף ונסתאבלא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון.

ושבים לעיקר הענין, לכן נאמר בקרבן מן הצאן ובקרבן מן העוף "מחטאתו", במ', לומר: יוצא אפילו במקצת דמי חטאתו, ובעשירית האיפה נאמר "על חטאתו" ללמד שאם העשיר מוסיף על דמי חטאתו.

ומעירים: ואיצטריך למכתב [והוצרך לכתוב] "מחטאתו" גבי [אצל] כשבה או שעירה, ואיצטריך למכתב [והוצרך לכתוב] גם גבי [אצל] עוף. דאי כתיב קרא [שאם היה נאמר המקרא] לגבי הקדש כשבה או שעירה, הוה אמינא [הייתי אומר] כך: אם הפריש מעות לכשבה, כי מיעני [כאשר הוא נעשה עני] מהלין מעות נחלינון [מאותן מעות יחלל אותם] על עוף, דנייתי [שיביא] עוף במקום הכשבה, שכן כשבה ועוף תרוייהו [שניהם] מיני קרבנות של דמים נינהו [הם].

אבל עשירית האיפה דלאו מיני דדמים נינהו [שלא מין של דמים הם], אלא מנחה, אי לא כתיב קרא [אם לא היה נאמר המקרא] "מחטאתו" גבי [אצל] עוף, שיכול להשתמש במקצת הדמים, הוה אמינא [הייתי אומר]: כי [כאשר] מפריש מעות לקינו ומיעני [ונעשה עני]לא מייתי [מביא] עשירית האיפה, דלאו [שאין זה] מיני [ממין] של דמים הוא, אלא מייתי [מביא] עשירית האיפה מן ביתיה [מביתו], והלין [ואותם] מעות דאפריש [שהפריש] יפלו לנדבה, להקריב מהם קרבנות ציבור — אהכי הדר כתיב קרא [משום כך חזר ונכתב המקרא] "מחטאתו" גבי [אצל] עוף, למימרא [לומר] שמהקדש של עוף נמי מייתי [גם כן מביא] עשירית האיפה,

והכי קאמר [וכך הוא אומר]: כי [כאשר] מפריש מעות לעשירית האיפה, ואדמייתי [ועד שהוא מביא] אותם למקדש כדי לקנות בהם קרבן העשירנוסיף עליהון ונייתי [יוסיף עליהם מעות ויביא] עוף, העשיר עוד — נוסיף עליהון ונייתי [יוסיף עליהם ויביא] כשבה או שעירה.

ומוסיפים: ומאי טעמא כתיב [ומה טעם נאמר] "על חטאתו" גבי [אצל] עשירית האיפה? דאי כתיב [שאילו היה נאמר] "על חטאתו" גבי [אצל] עוף, הוה אמינא [הייתי אומר]: דווקא כי [כאשר] מפריש מעות לקינו והעשירהוא דמוסיף עליהון ומייתי [שמוסיף עליהם ומביא] כשבה או שעירה, מפני דתרוייהו [ששניהם] מיני דמים נינהו [הם],

אבל אם הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר, הלין [אותם] שמפריש עכשיו, אי [אם] לא העשיר טובא [הרבה], אלא מעט — נייתי [שיביא] בהם עוף, ואם העשיר טובא [הרבה]נייתי [שיביא] כשבה או שעירה, והלין מעות דאפריש [ואותם המעות שהפריש] מתחילה לעשירית האיפה יפלו לנדבה, אהכי כתיב קרא בהדין [משום כך נכתב במקרא באותה] חטאת שמביא בעשירות ודלות (בצאן ובעוף) "מחטאתו", וגבי [ואצל] דלי דלות (עשירית האיפה) "על חטאתו"למדרש כדאמרינן [לדרוש את המקראות כמו שאמרנו].

אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא: מטמא מקדש עשיר שהפריש קן עופות

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר