כריתות כז ע"ב

דף כז - ב

מתניתין:

המפריש חטאתו ומת - לא יביאנו בנו תחתיו, לא עבור אביו, משום שאין כפרה למתים, ולא עבור עצמו ^[80].

לא יביאנו מחטא אל חטא, ואפילו הפריש על חלב שאכל אמש - לא יביאנה על חלב שאכל היום, שנאמר: [ויקרא ד] "קרבנו על חטאתו" - עד שיהא קרבנו לשם חטאתו.

גמרא:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן: "קרבנו" - בקרבנו הוא יוצא, ואינו יוצא בקרבן אביו.

יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אביו מן [על] עבירה הקלה על החמורה [שהוא התחייב בה], או מן החמורה של אביו על הקלה שלו, אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה? תלמוד לומר: "קרבנו" - בקרבנו הוא יוצא, ואינו יוצא בקרבנו של אביו.

יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, שהרי אין מגלח נזירותו על בהמה שהפריש אביו לנזירותו.

אבל יוצא במעות שהפריש אביו לקניית קרבנותיו, ואפילו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה, שהרי אדם מגלח נזירותיו על מעות שהפריש אביו, בזמן שהן סתומים, שלא פירש אביו באיזה מעות יקנה כל קרבן מקרבנות הנזיר, ולא בזמן שהן מפורשין?

תלמוד לומר: "קרבנו" - בקרבנו הוא יוצא, ואין יוצא בקרבן אביו.

יכול לא יצא אפילו במעות שהפריש אביו אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, אבל יוצא בקרבן שהפריש הוא עצמו לעצמו, אפילו מן החמורה על הקלה או מן הקלה על החמורה? תלמוד לומר: "קרבנו על חטאתו" - עד שיהא לשם חטאת ^[81].

יכול לא יצא בקרבן עצמו בבהמה שהפריש לעצמו אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, שכן אם הפריש בהמה על החלב והביאה על הדם, על הדם והביאה על החלב - שהרי לא מעל ולא כיפר ^[82], וכפי שיבואר להלן.

אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה או מן החמורה על הקלה ומן הקלה על החמורה, שכן אם הפריש לעצמו מעות על החלב והביאן על הדם, על הדם והביאן על החלב - שהרי מעל וכיפר?

תלמוד לומר: "קרבנו על חטאתו" - עד שיהא קרבנו לשם חטאו.

מאי "לא מעל ולא כיפר"? תרגמא רב שמואל בר שימי קמיה דרב פפא, הכי קאמר: כיון דלא מצי מעיל להוציאו לחולין שהרי קרבן אינו יוצא לחולין גם אם נהנים ממנו, כפורי נמי לא מכפר, שאינו יכול לשנות קדושתה. הואיל וכך בקדושתה קאי ולא מצי משני.

אבל מעות, כיון דאי משני מעיל, ומייתי קרבן מעילה ^[83] , אימא בתחלה נמי מייתי, שיכול לשנות מקדושה לקדושה ^[84].

קא משמע לן קרא ד"קרבנו על חטאתו" דלא מצי לשנות מקדושה לקדושה אפילו מעות..

מתניתין:

מביאין מהקדש כשבה ממעות שהפריש אדם לקנות מהם כשבה לחטאתו, יכול הוא לשנותם ולקנות מהם שעירה לחטאתו.

וכן להיפך, מהקדש שעירה יכול לקנות כשבה, ששניהם ראויין לקרבן חטאת.

ומהקדש כשבה ושעירה, אם הפריש מעות לצורך כשבה או שעירה יכול לשנותן ולהביא מהמעות תורין ובני יונה לחטאתו, כדמפרש לקמן.

ומהקדש תורין ובני יונה יכול להביא עשירית האיפה סולת למנחת חטאת.

כיצד? אדם שחייב בקרבן עולה ויורד והפריש מעות לכשבה או לשעירה בעודו עשיר והעני, שנעשה עני לפני שהספיק לקנותם - יביא מהמעות הללו עוף, תורין או בני יונה, והעודף מהמעות יוצא לחולין ^[85]. ואם העני, שנעשה עני ביותר, יביא מהמעות עשירית האיפה.

הפריש מעות לעשירית האיפה בעודו עני ביותר, והעשיר - יביא עוף! יוסיף כסף ויקנה תורין או בני יונה. ואם העשיר יותר יוסיף כסף ויביא כשבה או שעירה.

גמרא:

והוינן בה: מנא הני מילי?

דתנו רבנן: נאמר בפרשת קרבן עולה ויורד, לגבי עשיר המביא כשבה או שעירה לחטאתו "וכפר עליו הכהן מחטאתו". וכן לגבי עני המביא עוף נאמר "וכפר עליו הכהן מחטאתו". ובעני ביותר המביא עשירית האיפה נאמר "וכפר עליו הכהן על חטאת ו".

מה תלמוד לומר "מחטאתו" ו"על חטאתו"? ללמד הוא בא. שמנין אתה אומר שמביאין מהקדש כשבה - שעירה, ומהקדש שעירה - כשבה, ומהקדש כשבה ושעירה - תורים ובני יונה, ומהקדש תורים ובני יונה - עשירית האיפה. כיצד? הפריש מעות לכשבה או לשעירה והעני יביא עוף ^[86] . העני ביותר יביא עשירית האיפה.

או הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר יביא עוף. העשיר ביותר יביא כשבה או שעירה.

או הפריש כשבה או שעירה ונסתאבו, שנפל בהם מום, ובינתיים נעשה עני, הרי כשפודה אותם, אם רצה יביא בדמיהן עוף ^[87].

אבל, אם הפריש עוף ונסתאב - לא יביא בדמיו עשירית האיפה, אפילו אם נעשה עני ביותר. לפי שאין לעוף פדיון! שלא נאמר פדיון אלא בבהמה.

ומנין אנו לומדין את כל הדינים האלה?

לכן נאמר "מחטאתו", דמשמע מקצת מחטאתו! דהיינו, שאם הפריש מעות לכשבה או לשעירה והעני יכול להביא ממקצת הדמים הללו - עוף. וכן בעוף

נאמר "מחטאתו" שאם הפריש מעות לעוף והעני ביותר יכול להביא ממקצת הדמים - עשירית האיפה.

ובעשירית האיפה נאמר "על חטאתו", דמשמע שאם העשיר יוסיף על המעות הללו שהפריש לעשירית האיפה ויביא עוף, או אם העשיר יותר יוסיף ויביא כשבה או שעירה.

ומבארינן: ואיצטריך למכתב "מחטאתו" גבי כשבה או שעירה, ואיצטריך למכתב נמי גבי עוף. דאי כתיב קרא גבי הקדש כשבה או שעירה, הוה אמינא דוקא אם הפריש מעות לכשבה יכול לחללם על עוף. דאמרינן דכי מיעני, מהלין מעות נחלינון [יחללם] על עוף, דנייתי עוף משום דכשבה ועוף תרווייהו מיני דמים נינהו, ששניהם קרבנות דמים הם, שזורקים מדמם על המזבח.

אבל, עשירית האיפה, דלאו מיני דדמים נינהו, הרי אי לא כתיב קרא "מחטאתו" גבי עוף, הוה אמינא כי מפריש מעות לקינו עבור התורים או בני היונה ומיעני - לא מייתי ממעות אלו עשירית האיפה, משום דלאו מיני דדמים הוא, ואינו דומה לעוף, אלא מייתי עשירית האיפה מן ביתיה, ממעות אחרים, והלין מעות דאפריש לצורך העוף - יפלו לנדבה לנדבת ציבור ^[88].

אהכי הדר כתיב קרא "מחטאתו" גבי עוף למימרא: דמהקדש דעוף נמי מייתי עשירית האיפה!

ומאי טעמא כתיב "על חטאתו" גבי עשירית האיפה ולא גבי עוף?

דאי כתיב "על חטאתו" גבי עוף הוה אמינא דוקא כי מפריש מעות לקינו והעשיר, הוא דמוסיף עליהון מעות ומייתי כשבה או שעירה, דתרווייהו מיני דמים נינהו. אבל הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר אימא אי לא העשיר טובא שעדיין עני הוא אלא שכבר אינו עני ביותר נייתי עוף ממעות אחרים. ואם העשיר טובא נייתי כשבה או שעירה ממעות אחרים. והלין מעות דאפריש יפלו לנדבה.

אהכי כתיב קרא בעשירות, גבי כשבה או שעירה, ובדלות גבי עוף, "מחטאתו" "מחטאתו", וגבי דלי דלות בעשירית האיפה כתיב "על חטאתו" - למדרש כדאמרינן. שגם ממעות של עוף יביא עשירית האיפה כשהעני, וממעות של עשירית האיפה יכול להביא עופות ובהמה כשהעשיר.

^*)עד כאן שייך לעמוד הקודם המפריש חטאתו על חטאו ומת [לא יביאנו בנו תחתיו]. אע"פ שעשה בנו אותו חטא עצמו כגון שזה אכל חלב ומת ובנו אכל חלב לא יביאנו בנו אחריו משום דחטאת שמתו בעליה היא:

ולא יביא הוא עצמו מחטא על חטא. כגון אם הפרישה על חלב שאכל ואח"כ אכל דם לא יביאה לשם דם:

שנאמר קרבנו על חטאתו. דכתיב והביא את קרבנו שעירת עזים נקבה תמימה על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאו שהפרישו תחילה:

שהפריש אביו מן הקלה. שהפריש קרבן אביו על חלב שאכל דהיינו קלה דחייב כרת ולא מיתת ב"ד:

על החמורה. על שבת שחילל בנו דהיינו חמורה דחייבין על אותה עבירה מיתת ב"ד דהואיל דשל בנו חמורה משל אביו אינו יוצא בקרבן שהפריש אביו או אם היה של אביו חמורה חיוב מיתת ב"ד ושלו קלה חיוב כרת הואיל דאין חיובו דומה לשל אביו אינו יוצא בקרבן אביו אבל יצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה כלומר אם של אביו היתה קלה ושלו נמי קלה ת"ל קרבנו כו':

שהרי אין מגלח נזירותו על בהמה שהפריש אביו. לנזירותו דחטאת שמתו בעליה הוא:

אבל יוצא במעות שהפריש אביו לחטאתו אפילו מן הקלה על החמורה. שהרי אדם מגלח נזירותיו על מעות שהפריש אביו בזמן שהן סתומין שלא פירש אלו לחטאתו ואלו לעולתו ואלו לשלמים דהואיל דלא פירש דמי חטאת לא דמי כחטאת שמתו בעליה:

ת"ל קרבנו. דבקרבנו במעות שהפריש הוא עצמו יוצא ולא במעות שהפריש אביו אפילו סתומין דסתומין דאביו הוו כמפורשין שהרי חטאת בלבד הוא מביא ולצורך חטאת הפרישן ודמי כחטאת שמתו בעליה:

יכול לא יצא על מעות שהפריש אביו אפילו סתומין משום ההוא טעמא דאמרן:

אבל יוצא בקרבן. שהפריש לעצמו אפילו מן קלה על החמורה או מן כו':

ת"ל קרבנו על חטאתו. צריך שיפריש קרבנו לשום חטאו:

מאי שהרי לא מעל ולא כיפר דקאמר תרגמא רב שיזבי הכי קאמר כיון דלא מצי מעיל הכי אפילו במתכוין כי הפריש בהמה על החלב והביאה על הדם שהרי זה לא הוציאה לחולין ולא מעל וכיון דלא חשיב שינוי לענין למעול בה הכי נמי כששינה לשם דם אפי' במתכוין לא חשיב שינוי ולא כיפר לשם דם אבל מעות שהפרישן על החלב כיון דמשני להו מעיל שכיון שנתנן בשביל חטאת אחרת הוציאן לחולין שלא כדין שלא [הוציאן] לשום חטאת שהופרשו משום הכי מעל ומייתי קרבן מעילה וכיון דמהני שינוי דידהו למעילה אימא בתחילה נמי מהני דמצי לכתחילה לשנות מעות של חלב לשם דם קמ"ל קרבנו על חטאתו דלא הא דיעבד כיפר:

מביאין מהקדש כשבה שעירה. יחיד שהפריש מעות לחטאתו לקנות מהן כשבה ונמלך ורצה להביא בהן שעירה רשאי:

ומהקדש כשבה או שעירה תורים ובני יונה. ומפרש כיצד הפריש לכשבה או שעירה מקצת מעות וקודם שהספיק להוסיף העני יביא באותן מקצת דמים תורין ואם לא היו באותן מקצת מעות שיעור תורין והעני ואינו משיג להוסיף עליהן לדמי תורין יביא באותן מקצת עשירית האיפה או היה עני והפריש תחילה לעשירית האיפה ולא הספיק לקנות עד שהעשיר יביא עוף כו':

הפריש כשבה או שעירה ונסתאבה. שנפל בה מום והעני אם רצה ימכרנה ויביא בדמיה עוף והמותר לנדבה ואם לא רצה יפריש ממותר עוף אבל אם היה עני והפריש עוף ונסתאב שנעשה מחוסר אבר דהאי דאמרינן תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות הני מילי בדוקין שבעין אבל במחוסר אבר פסול וחזר והעני לא יביא בדמיו של עוף עשירית האיפה דאין פדיון לעוף דמאחר שהקדיש הקדש גמור אין להן פדיון אע"ג דנסתאב אלא למיתה אזיל ויביא עשירית האיפה מביתו. דהכי גרסינן במנחות המנחות והנסכין והעופות אין להן פדיון שלא נאמר פדיון אלא בבהמה:

מנהני מילי. דמביא מן הקדש כשבה כו':

דת"ר מחטאתו מחטאתו. כתיב בנשיא מחטאתו וביחיד בשמיעת קול מחטאתו ובעשירית האיפה על חטאתו מלמד שכשהפריש מקצת מעות לחטאתו לכשבה או שעירה והעני מביא עוף כו'. לכך נאמר מחטאתו מחטאתו על חטאתו. ואיצטריך למיכתב קרא מחטאתו גבי עוף מ"ט דמאי דאמר קרא מחטאתו גבי כשבה או שעירה כלומר דמהקדש כשבה או שעירה כי מעני דהנך מקצת מעות נחלינון על עוף ומייתי קרבן מנייהו היינו טעמא משום דכשבה ועוף תרוויהו מיני דמים נינהו אבל עשירית האיפה וכו':

ומ"ט כתיב על חטאתו. גבי עשירית האיפה הכי קאמר דיכול להוסיף עליו כי העשיר:

דאי כתיב על חטאתו גבי עוף. ולא גבי עשירית האיפה הוה אמינא כי מפריש מעות לקינו והעשיר כו':

אבל הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר. הלין מעות דאפריש אי לא העשיר טובא ניתי עוף מן ביתו ולא מן הלין מעות דאיפריש דלאו תרוויהו מיני דמים נינהו. ואי העשיר טובא נייתי כשבה או שעירה והלין מעות דאפריש לעשירי' האיפה יפלו לנדבה ומשו"ה כתיב גבי עשירי' האיפה דהיינו דלי דלות על חטאתו למידרש כדאמרן דאי העשיר מצי מוסיף עלייהו ומייתי עוף אע"ג דלאו תרוויהו מיני דמים נינהו ואי חזר והעשיר מוסיף ומייתי כשבה או שעירה:

מטמא מקדש. שהיה עשיר והפריש קן תחת כבשתו שהיה חייב להביא כשהוא עשיר והעני ועכשיו הוא ראוי להן הואיל ונדחה זה הקן כשהביא כשהוא עשיר שלא יצא כדאמר לקמן עשיר שהביא קרבן עני לא יצא עכשיו כשהוא עני נדחה שלא יצא (ע"כ שייך לדף הקודם):

גמרא ת"ל קרבנו על חטאתו עד שיהא לשם חטאתו. כצ"ל:

שם שכן אם הפריש בהמה כו' והביאה על החלב לא מעל כו'. כצ"ל ומלת שהרי נראה למחוק:

שם שכן אם הפריש לעצמו מעות כו' והביאן על החלב הרי מעל כו'. כצ"ל:

שם דאי משני מעיל אימא בתחלה נמי כו'. כ"נ דצ"ל ותיבות ומייתי קרבן מעילה למחוק דזה אפי' בבהמה נמי עי' שקלים פ"ב מ"ב וצ"ע בתוס' נזיר (ר"ד כח) ד"ה שהרי:

רש"י ד"ה מן הקלה על החמורה. לא יצא זה מידי עבירה בבהמה שהפריש אביו על הקלה כגון נדה וחלב שאין בהן מיתת ב"ד על עבירה חמורה כגון חילל שבת. כ"נ דצ"ל:

גמרא ה"א כי מפריש מעות לקינו ומיעני כו' מייתי עשירית האיפה מן ביתי' כו'. תימה כיון דקי"ל מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא (שילהי נגעים והובא לקמן בגמרא) ופי' שם הר"ש דאפילו לכתחלה נמי ותע"ב. וכש"כ מטמא מקדש עני עי' לקמן בסוגיין. וא"כ מה לו להפסיד דמי עשה"א בחנם הלא יותר טוב לו להקריב הקן ותע"ב:

רש"י במשנה ד"ה הפריש. כלומר כו' או לשעירה. כצ"ל:

רש"י ד"ה דאי כתיב על חטאת גבי עוף. כצ"ל:

שהרי אדם מגלח "נזירותו" על כצ"ל:

מתני' העני יביא העוף. צ"ל עוף:

שם על חטאתו עד שיהא לשם "חטאתו" כצ"ל:

שם אבל עשירית האיפה דלאו "מינא" דדמים "הוה" כצ"ל:

שם כי מפריש מעות לקנו "והעני" לא וכו' דלאו "מינא" דדמים הוא כצ"ל:

רש"י ד"ה הוה אמינא כו' אימא "אי לא" העשיר טובא יביא כצ"ל:

שנאמר קרבנו על חטאתו שיהא כו'. מדברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות שגגות משמע דס"ל דהאי שנאמר קרבנו כו' לא קאי אדסמיך ליה דהיינו אפילו על חלב שאכל אמש כו' אלא אעיקרא דדינא דלא יביאנה מחטא על חטא ולכך כתב שאם הביא חטאת שהפריש על חלב שאכל אמש על חלב שאכל היום כיפר וכן משמע בתוספתא דמכלתין בפ"ג מדקאמר הפריש חטאת על חלב והביאה על דם על דם והביאה על חלב לא כיפר ע"כ והכי נמי תניא בת"כ פרשת ויקרא ומייתי לה הגמרא בסמוך משמע דמחלב לחלב כיפר והיינו דאיצטריך קרא לקמן בברייתא למעוטי מאב לבן משום דבאב גופיה כיפר כיון שהוא על מין אותו חטא דאי באב גופיה לא כיפר קרא בבן למה לי. ועוד ראיה אחרת נ"ל להביא מדאמר רבא בפ"ק דזבחים חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם לשם חטאת כשרה כו' עד רב אחא בריה דרבא מתני כולהו לפיסולא ושחט אותה לחטאת לשם אותה חטאת כו' משמע דמחלב לחלב אפילו רב אחא מודה דכשרה ולכתחלה מיהו לא יביאנו כיון דלא הפרישו לשם חלב זה והא דקאמר במשנתנו לא יביאנה בנו אחריו וכן בברייתא לקמן ר"ל באותו חטא ממש כגון ששניהם אכלו חלב בשוגג דאלו בחטא אחר תיפוק ליה דאפילו הפריש הוא לעצמו אינו יכול להביאו על חטא אחר כדתניא בתוספתא ובת"כ שהבאתי לעיל וקרבנו קמא דדרשינן ברישא דברייתא לקמן לבהמה שהפריש אביו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה איצטריך למן החמורה על הקלה דהוה סד"א דכיון שהפריש אביו על חטא חמור כ"ש שיועיל לחטא הקל דבכלל החמור הוי הקל דאע"ג דילפינן נמי בסיפא דברייתא דאפילו באותו חטא עצמו לא יביא על קרבן שהפריש אביו אפ"ה לא מסיימי קראי ולהכי איצטריכו כולהו וקרא דילפינן גבי דידיה דלא יביא מחטא על חטא הוה מוקמינן ליה מקל לקל או מחמור לחמור או מקל לחמור אבל מחמור לקל לא דכיון דמהני לחמור כ"ש לקל ולהכי איצטריך גבי אביו דאפילו מחמור לקל נמי לא כדאמרן וכיון דילפינן גבי אביו דלא א"כ גבי דידיה נמי לא יביא מחטא על חטא אפילו מחמור לקל דקרא דגבי אביו גלי גבי דידיה או אפשר דגבי דידיה אם הביא דיד מן החמור לקל כיפר דאי הוה מכפר על חמור כ"ש על הקלה והוה אתי שפיר דאיצטריך גבי אביו להיכא דהפריש אביו על החמור והביא בנו על הקל אלא דקשיא לי דאמרינן בברייתא לקמן יכול לא יביא בהמה שהפריש אביו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה אבל יביא קרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה דמשמע דעדיפא טפי להביא מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה ממה שיביא מן החמורה על הקלה וצ"ע כך כתב בקרית ספר ומה שיש עוד לדקדק בה אפרש בסמוך:

שהרי אין מגלח על נזירותו על בהמה כו' הך ברייתא כולה שנויה בנוסחא משובשת מרובה פסולת מן האוכל בספרים שלפנינו ולכן ראיתי להעתיק כאן לשון הברייתא ממקומה בת"כ ומייתי לה הגמרא נמי בנזיר פרק מי שאמר בנוסחא נכונה וישרה ואח"כ אכתוב מה שיש לדקדק בה וז"ל קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו. יכול לא יצא בקרבנו של אביו שהפריש מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה ת"ל קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבנו של אביו. יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה מן החמורה על החמורה שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזירות אבל יוצא במעות שהפריש אביו אפילו מן החמורה על הקלה או מן הקלה על החמורה שהרי אדם מגלח על מעות אביו בנזירות בזמן שהן סתומין ולא בזמן שהן מפורשין ת"ל קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו. יכול לא יצא אפילו במעות שהפריש אביו אפילו מן הקלה על הקלה מן החמורה על החמורה אבל יוצא בקרבן שהפריש לעצמו אפילו מן הקלה על החמורה מן החמורה על הקלה ת"ל קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאו. יכול לא יצא בבהמה שהפריש לעצמו אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה ומן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה שכן אם הפריש בהמה על החלב והביא על הדם או על הדם והביא על החלב שהרי לא מעל ולא כיפר אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה מן החמורה לקלה מן הקלה לחמורה שכן אם הפריש לעצמו מעות על החלב והביא על הדם על הדם והביא על החלב שהרי מעל וכיפר ת"ל על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו עכ"ל הברייתא והקשו התוס' בנזיר מה איצטריך קרא למעט שאין הבן יוצא בקרבן אביו תיפוק ליה משום דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא והניחו הדבר בצ"ע ומדברי הרמב"ם בפירוש המשניות נראה שהרגיש בקושיא זו ולכך כתב וז"ל מה שאמר לא יביאנה בנו אחריו אינו רוצה לומר שלא יקריבנה על אביו לפי שזה פשוט שחטאת שמתו בעליה תמות אבל רוצה לומר לא יקריבנה בנו על חטא עצמו עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין תירוץ זה הלא אכתי קשה כשם שפשוט שלא יקריבנה על אביו מטעם שחטאת שמתו בעליה תמות כך נמי פשוט שלא יקריבנה בנו על חטא עצמו מטעם זה גופיה שחטאת שמתו בעליה תמות ולא חזי להקרבה וליכא למימר שעם כל זה הייתי אומר דבן עם אביו לא חשבינן ליה כחטאת שמתו בעליה הואיל דיורש נכסיו וכרעא דאביו הוא דהא ליתא שכבר נדחה לגמרי סברא זו בסוף פ"ק דהוריות ולכן שפיר הקשו התוספות וצ"ע. ועוד הקשו התוספות מאי האי דקאמר נמי בתר הכי אבל יוצא הוא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה על הקלה וכו' שהרי אין אדם מגולח על בהמת אביו בנזירות ולא תירצו כלום. ועוד הקשו וז"ל שהרי אמרינן בפ"ק דזבחים חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם כשרה והכא אמר דלא כיפר ויש לחלק דהתם מיירי שלא היה חייב שתיהם כי אם חטאת חלב ולכך עדיף אבל הכא שנתחייב שתיהן הוי עקירה יותר. ועי"ל בודאי לענין להתכפר בו בשביל חטאת חלב שהיתה עומדת לכך איכא מ"ד כשרה אבל הכא איירי להתכפר בו משום חטאת דם שרוצה לעוקרו ממה שהיה מתחלה לכך לא כיפר. ועוד כתבו על הא דקאמר אבל יוצא במעות כו' שהרי אדם מגלח על מעות אביו כו' ואע"ג דכאן המעות מפורשים לחטאת אביו ובכה"ג גם נזיר אינו מגלח על מעות שהפריש אביו מ"מ כיון דבשום דוכתא מגלח על מעות אביו הייתי טועה לומר שיביא חטאת ממעות שהפריש אביו לחטאת. ולי נראה דבהאי תירוצא מתורצת גם קושיא הראשונה מה שהקשו מאי האי דקאמר נמי בתר הכי אבל יוצא הוא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה על הקלה וכו' שהרי אין אדם מגלח כו'. כן נ"ל:

ת"ל על חטאתו עד שיהא קרבנו כו'. איכא למידק שהרי כבר דריש ליה על חטאתו למיעוט הבהמה ואיך הדר ודריש ליה למיעוט המעות. וי"ל דתרתי שמעינן מינה כדאמרינן בעלמא אתם ולא שותפין אתם ולא אריסין אתם ולא אפוטרופסים אתם ולא התורם את שאינו שלו וכולהו דרשינן מחד אתם:

העשיר יביא כשבה ושעירה גמרא מנה"מ כו'. חסרון הניכר יש כאן וצריך להגיה הפריש כשבה או שעירה ונסתאבו אם רצה יביא בדמיה עוף הפריש עוף ונסתאב לא יביא בדמיו עשירית האיפה שאין לעוף פדיון:

מנין אתה אומר שמביאין מהקדש כשבה שעירה. קצת קשה זה הלשון שהרי לא יליף כלל זה מקרא רק בבא דסיפא ומהקדש כשבה ושעירה תורים ובני יונה כו'. וא"כ לא ה"ל לומר מניין אתה אומר שמביאין מהקדש כשבה ושעירה כו' רק מניין אתה אומר שמביאין מהקדש כשבה ושעירה תורים ובני יונה כו':

ואיצטריך למכתב גבי עוף דה"ק קרא כו' סוגיא זו קטיע ואין ספק שיש כאן טעות דלוג סופר ואיני רוצה להגיה מלבי אבל אפרש בקיצור מופלג כוונת הסוגיא דגמרא שמקשה למה בגרעון כתיב מחטאתו גבי כשבה וגבי עוף ולא כתיב בחד מנייהו לחוד ובתוספת לא כתוב על חטאתו אלא בעשירית האיפה לחוד ולא בעוף דכשם שבגרעון כתיב גבי כבש וגבי עוף הכי נמי בתוספת ה"ל למיכתביה גבי עוף וגבי עשירית האיפה ואם די באחד מהם גם בגרעון לכתוב גבי אחת מהם לחוד גבי עוף או גבי כבש ולזה משני ואמר ואיצטריך למכתב מחטאתו גבי כשבה ואיצטריך למכתב גבי עוף ולא סגי בחד מנייהו לחוד כמו גבי תוספת דסגי במה שכתוב על חטאתו גבי עשירית האיפה בלבד כיון שכבשה ועוף הם דומים זה לזה במה ששניהם מין דמים הם אבל עשירית האיפה בלתי דומה להם שהיא אינה מין דמים ולזה אלו כתב מחטאתו גבי כשבה ללמד שמן מעות הכשבה אם העני יקח עוף לא נוכל ללמוד מכאן דאם הגיע לדלי דלות ממעות העוף יקח עשירית האיפה דנאמר מה לדמי כשבה שיקח מהם עוף ששניהם מין דמים תאמר שמן מעות העוף לא יקח עשירית האיפה שזה מין דמים וזה אינה מין דמים ולזה ה"א דיפלו אותן המעות לנדבה ויקח מביתו עשירית האיפה לכך כתב גם בעוף מחטאתו לומר שיקח במקצת דמיו אם העני יותר עשירית האיפה אע"ג שאינה ממינה אמנם בתוספת אמר קרא דאם העשיר יוסיף ואלו אמר זה בעוף ולא כתביה גבי עשירית האיפה ה"א דעל דמי העוף יוסיף ויקח כשבה ששניהם מין דמים אבל על דמי עשירית האיפה לא יוסיף ויקח עוף כיון שאינם שניהם דומים אלא יפלו אותן דמים לנדבה ויקח מביתו עוף או אם העשיר יותר יביא כשבה מביתו להכי כתב על חטאתו גבי עשירית האיפה לומר שיוסיף על דמי עשירית האיפה ויקח עוף אע"ג שאינו ממינו וכ"ש שיוסיף על דמי עוף ויקח כשבה שהוא מין דמים כמוהו ולזה לא הוצרך לכתוב על חטאתו גבי עוף. כן נ"ל:

אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא מטמא מקדש עשיר כו'. הא דלא נקט שמיעת קול דכתיב ברישא יש לומר מלתא דשכיחא טפי נקט כך כתבו התוספות ביומא:

שהפריש קן לכבשתו. פרש"י כלומר במקום כבשתו שרצה להקריב קרבן עני ע"כ. ולא היה צריך לדוחק זה אלא לפרש כפשוטו שהפריש קן כדי למכרה ולקח בדמיה כבשה שרצה להקריב קרבן עשיר והעני והשתא נמי אתי שפיר טפי דקרי ליה קדושת דמים וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בסוף פ"י מהלכות שגגות שפירש כן כדפירשתי דוק ותשכח:

מתני' לא יביאנו בנו אחריו. על חיוב שלו ואין צריך לומר על חטא האב דאין כפרה לאחר מיתה: גמ' מן הקלה על החמורה. לא יצא זה מידי עבירה קלה כגון נדה וחלב שאין בהן מיתת בית דין: בבהמה שהפריש אביו. על עבירה חמורה כגון חלול שבת: תלתא זימני כתיב גבי חטאת קרבנו חד בנשיא ותרין ביחיד: אינו מגלח נזירות על בהמת אביו. שהפריש אביו לנזירתו: בזמן שהן סתומין. שלא פירש אלו לקנות חטאת ואלו לקנות עולה והכי מפרש בפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו (נזיר כז:): לא מעל ולא כיפר. מפרש לקמיה: הרי זה מעל. שהוציא מעות הקדש לחולין דשינו לדבר אחר: כיון דלא מצי מעיל. דאינו יכול להוציא לחולין ולא לשנותה אף דמשני לה בקדושתה קיימא דהקדש שאינו בעל מום לא יצא לעולם לחולין: אבל מעות. דשייכא בהו מעילה ונפקי לחולין וכפר אי עבר אימא בתחלה נייתי: קמ''ל. קרבנו על חטאתו: מתני' מביאין מהקדש כשבה שעירה. שאם הפריש מעות לקנות כשבה (או שעירה) לחטאתו אם רצה יקח מהן שעירה: הפריש כשבה או שעירה. כלומר מעות לכשבה או לשעירה העני יביא בהן עוף והשאר חולין: העשיר יביא כשבה. ויוסיף עוד מביתו על דמי עשירית האיפה: גמ' ונסתאבו אם רצה יביא בדמיו עוף. כגון אם העני: שאין לעוף פדיון. שפדיון לא נאמר אלא בבהמה: מחטאתו על חטאתו. בקרבן עולה ויורד כתיב (ויקרא ה) גבי כשבה ושעירה מחטאתו דמשמע מקצת חטאתו כלומר אם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו וגבי עוף כתיב (שם) מחטאתו דמשמע דאם העני יביא במקצת דמי עוף עשירית האיפה וגבי עשירית האיפה כתיב (שם) על חטאתו דמשמע דאם העשיר יוסיף על הדמים הללו ויביא עוף או אם העשיר יותר יביא כשבה או שעירה: הפריש כשבה. כלומר מעות לקנות כשבה: אהכי הדר כתיב מחטאתו גבי עוף. לאשמועינן דממקצת דמי עוף יביא כפרתו כגון עשירית האיפה: ומאי טעמא כתיב על חטאתו גבי עשירית האיפה. ולא כתביה גבי עוף: דאי כתיב על חטאתו גבי עוף. ולא כתביה גבי עשירית האיפה: הוה אמינא כו'. אבל הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר אימא אילו העשיר (טובא) יביא עוף כמשפטו מביתו ואם העשיר טובא יביא כשבה או שעירה מביתו והנך מעות דעשירית האיפה יפלו לנדבת ציבור אהכי כתיב בעשירות כשבה או שעירה: ובדלות. העוף מחטאתו לאשמועינן דאם העני עוד יביא עשירית האיפה במקצת הדמים: גבי דלי דלות. עשירית האיפה על חטאתו למידרש דמוסיף עלייהו וליתי עוף אע''ג דמין דמים הוא ולא דמי לעשירית האיפה אפי' הכי יביא עוף ואם עוד העשיר יביא כשבה: שהפריש קן. תורין:

אין פירוש לקטע זה