דלג לתוכן

כריתות כג ע"א - Steinsaltz

Two people do not bring one guilt offering, as one may not sacrifice atonement offerings conditionally.

If one had a piece of forbidden fat and a piece of non-sacred meat, and he ate one of them and does not know which of them he ate, he brings a provisional guilt offering, as perhaps he ate the forbidden fat. If he then ate the second piece, he brings a sin offering, as it is certain that he ate the fat. If one person ate the first piece and another person came and ate the second piece, this person brings a provisional guilt offering and that person brings a provisional guilt offering; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Shimon says: Both of them bring one sin offering as partners, and they stipulate that the sin offering should be credited to the one who ate the fat. Rabbi Yosei says: Two people do not bring one sin offering.

If one had a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial permitted fat and he ate one of them and does not know which of them he ate, he brings a provisional guilt offering, as perhaps he ate the forbidden fat. If he then ate the second piece, he brings a sin offering, as he certainly ate the fat, and a definite guilt offering for misuse of consecrated property. If one person ate the first piece and another person came and ate the second piece, this person brings a provisional guilt offering and that person brings a provisional guilt offering. Rabbi Shimon says: Both of them bring a sin offering and a guilt offering as partners, and they stipulate that each offering should be credited to the one who is liable to bring it. Rabbi Yosei says: Two people do not bring one sin offering and one guilt offering.

If one had a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial forbidden fat and he ate one of them and does not know which of them he ate, he brings a sin offering as he certainly ate forbidden fat. Rabbi Akiva says: He also brings a provisional guilt offering, as perhaps he ate the sacrificial fat, in accordance with his opinion that one brings a provisional guilt offering even in the case of uncertainty with regard to misuse of consecrated property. If he then ate the second piece, he brings two sin offerings, as he ate two pieces of forbidden fat, and a definite guilt offering for misuse of consecrated property.

If one person ate the first piece and another person came and ate the second piece, this person brings a sin offering and that person brings a sin offering. Rabbi Akiva says: This person and that person each bring a provisional guilt offering as well, due to the uncertainty as to which of them ate the sacrificial fat. Rabbi Shimon says: This person brings a sin offering and that person brings a sin offering and both of them bring one guilt offering as partners, and they stipulate that the offering should be credited to the one who ate the sacrificial fat. Rabbi Yosei says: The two of them do not bring one guilt offering.

If one had a piece of forbidden fat and a piece of forbidden fat that is notar, an offering whose designated time has passed for which one is liable to receive karet if he ate it intentionally and liable to bring a sin offering if he ate it unwittingly, and he ate one of them and does not know which of them he ate, he brings a sin offering, as he certainly ate forbidden fat, and a provisional guilt offering, due to the possibility that he ate the notar. If he then ate the second piece, he brings three sin offerings, two for the forbidden fat and one for the prohibition against eating notar.

If one person ate the first piece and another person came and ate the second piece, this person brings a sin offering and a provisional guilt offering, as he certainly ate forbidden fat and it is uncertain whether he ate the notar, and that person brings a sin offering and a provisional guilt offering. Rabbi Shimon says: This person brings a sin offering and that person brings a sin offering and both of them bring one additional sin offering as partners, and they stipulate that the offering should be credited to the one who ate the notar. Rabbi Yosei says: Two people do not bring any sin offering that comes as atonement for a sin.

GEMARA: The mishna teaches that in a case where there was a piece of forbidden fat and a piece of non-sacred meat and each piece was eaten by a different person, Rabbi Shimon maintains that both of them bring one sin offering by stipulating that the sin offering is credited to the one who ate the fat, whereas Rabbi Yosei says that two people do not bring one sin offering. Rava said to Rav Naḥman: According to Rabbi Yosei, it is apparently a sin offering that they both do not bring, whereas they do both bring a provisional guilt offering. If so, his opinion is the same as that of the first tanna, who explicitly stated that each of them brings a provisional guilt offering.

And if you would say that there is a difference between the opinions of Rabbi Yosei and the first tanna with regard to the requirement of one piece from two pieces, i.e., according to Rabbi Yosei only the first individual is liable to bring a provisional guilt offering, as he had two pieces before him, whereas the second is exempt, since there was only one piece before him when he ate it, this cannot be correct: But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei says: This person brings a provisional guilt offering and that person brings a provisional guilt offering. Rav Naḥman said to Rava in response: This is what the mishna teaches us, that who is the first tanna? It is Rabbi Yosei.

§ The mishna discusses the case of a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial permitted fat, the case of a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial forbidden fat, and the case of a piece of forbidden fat and a piece of forbidden fat that is notar. In the final case, if someone ate one of the pieces and then ate the second piece, he brings three sin offerings, two for the forbidden fat and one for the prohibition against eating notar. Rava said to Rav Naḥman: And let him also bring a definite guilt offering for misuse of consecrated property, as notar is sacrificial food. Rav Naḥman said to Rava: This is referring to a case where the piece does not have the value of one peruta, and one is not liable for misusing consecrated property of such little value.

Rava raised a difficulty to Rav Naḥman: But at the outset of the mishna we are dealing with a piece that does have the value of one peruta, as it teaches that if one ate both a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial permitted fat, he brings a definite guilt offering for misuse of consecrated property. Rav Naḥman said to Rava: That clause of the mishna is referring to a piece that is not notar, and that piece is worth one peruta. The case of the piece of notar is different. Since it has been left over for a while, most people would not eat it, and it is no longer worth one peruta.

Rava raised another difficulty to Rav Naḥman: But the mishna (13b) states: There is a case where one performs one act of eating and is liable for having violated five transgressions, and that mishna teaches that the case is where a ritually impure person ate forbidden fat that was notar from sacrificial meat on Yom Kippur, and it teaches that he brings four sin offerings and one guilt offering. Since the guilt offering is for misusing consecrated property, the piece of meat, which is notar, is evidently worth at least one peruta.

Rav Naḥman said to Rava: That mishna is referring to an act of excessive eating, i.e., to a large piece of meat that is notar, which is worth one peruta, and this mishna here is referring to an act of light eating, i.e., a small piece of meat that is notar, which is not worth one peruta, and therefore it is not difficult. Alternatively, that mishna is referring to notar in the rainy season, when the meat does not spoil so quickly and therefore it is still worth one peruta, and this mishna here is referring to notar in the summer, when it spoils quickly.

§ The mishna further teaches with regard to the case of a piece of forbidden fat and a piece of forbidden fat that is notar, that if one person ate the first piece and another ate the second piece, Rabbi Shimon says: Each brings a sin offering for having eaten forbidden fat, and they bring an additional sin offering for the transgression of eating notar, with the stipulation that the offering is credited to the one who ate the notar. Rava said to Rav Naḥman: This indicates that the prohibition of notar takes effect despite the fact that the prohibition of forbidden fat already applied to this piece. And did Rabbi Shimon say that a prohibition takes effect where another prohibition already exists?

But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon says: One who unwittingly eats an unslaughtered animal carcass on Yom Kippur is exempt from bringing a sin offering for the sin of eating on Yom Kippur because the prohibition against eating on Yom Kippur does not take effect upon the meat of an animal carcass, which is already prohibited?

Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: The mishna is referring to a case where he ate a kidney with its forbidden fat. Since the kidney is not forbidden fat, the prohibition against eating notar applies with regard to the kidney. The Gemara asks: But even with regard to a kidney with its forbidden fat, the prohibition of items that are supposed to ascend upon the altar applies to it, i.e., it is already forbidden for consumption because it is supposed to be burned on the altar. Consequently, how does the prohibition of notar come and apply to it?

And if you would say that Rabbi Shimon maintains that notar is a severe prohibition, and therefore it applies where the relatively lenient prohibition of items that are supposed to ascend upon the altar has already taken effect, this cannot be correct. The Gemara explains: But the prohibition of eating an animal carcass is a lenient prohibition, as it is punishable merely by lashes, and eating on Yom Kippur is a severe prohibition, as its violation is punishable by karet; and yet according to Rabbi Shimon the prohibition against eating on Yom Kippur, which is severe, does not come and apply where the prohibition of an animal carcass, which is lenient, has already taken effect.

Rather, one must say that specifically with regard to sacrificial food the Merciful One revealed that a prohibition takes effect where another prohibition already exists.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כג - א

רבי יוסי אומר:  אין שנים מביאין אשם אחד על ידי שיעשו תנאי ביניהם [והטעם יתבאר בסוף המשנה], אלא אם כדעת חכמים שניהם פטורים, אם כדעת רבי עקיבא כל אחד מביא אשם תלוי [42].

ב. היו לפניו חתיכה של שומן חולין וחתיכה של חלב. אכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל, מביא אשם תלוי.

אכל גם את השניה מביא חטאת שהרי עתה ודאי הוא שאכל חלב.

אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי שהרי כל אחד בספק שמא אכל חלב.

רבי שמעון אומר: שניהם מביאים חטאת אחת בשותפות ועושים תנאי ביניהם שמי שאכל את החלב יהא חלק חברו בחטאת מחול לו וכל החטאת תיקרב עבורו [43].

רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת אחת בתנאי. אלא כל אחד מביא אשם תלוי.

ג. היו לפניו חתיכת חלב של חולין וחתיכת שומן של קודש, אכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל מביא אשם תלוי משום ספק אכילת חלב [ואפילו רבי עקיבא דמחייב אשם תלוי גם על ספק מעילה מכל מקום אינו חייב אלא אשם תלוי אחד שהרי אין כאן אלא עבירה אחת של ספק אכילת חלב ספק אכילת קודש] [44].

אכל גם את השניה מביא חטאת על החלב ואשם מעילות ודאי על הקודש.

אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה, זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי. שהרי כל אחד בספק שמא אכל חלב [וכן לרבי עקיבא כל אחד בספק שמא אכל חלב או קודש].

רבי שמעון אומר: שניהם מביאים חטאת ואשם מעילות בשותפות, ומתנים ביניהם שמי שאכל את החלב ימחול לו חבירו את חלקו בחטאת וכל החטאת תיקרב עבורו, ומי שאכל את הקודש ימחול לו חבירו את חלקו באשם וכל האשם יקרב עבורו.

רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת ואשם אחד, אלא כל אחד מביא אשם תלוי.

ד. היו לפניו חתיכת חלב של חולין וחתיכת חלב של קודש, אכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל - מביא חטאת. שהרי ממה נפשך אכל חלב, ואילו על ספק חתיכה של קודש אינו מביא אשם תלוי, שחכמים לשיטתם, דאין מביאין אשם תלוי על ספק מעילות.

רבי עקיבא אומר: מביא אף אשם תלוי בנוסף על החטאת על ספק שמא אכל חתיכה של קודש. דרבי עקיבא לשיטתו שחייבין אשם תלוי על ספק מעילות.

אכל גם את השניה, מביא שני חטאות על שתי החתיכות של חלב [כשהיו בשתי העלמות, שיטמ"ק אות ה'], ואשם מעילות ודאי על חתיכת החלב של קודש.

אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה זה מביא חטאת וזה מביא חטאת, שהרי כל אחד אכל חלב.

רבי עקיבא אומר: זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי נוסף על החטאת, שכל אחד הוא בספק שמא מעל.

רבי שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת משום אכילת חלב ושניהם מביאין אשם מעילות אחד בשותפות.

רבי יוסי אומר: אין שניהן מביאין אשם אחד.

ה. היו לפניו חתיכת חלב של חולין וחתיכת חלב של נותר מהקרבן, אכל אחת מהן ואין יודע איזה מהן אכל - מביא חטאת על אכילת חלב, שממה נפשך אכל חלב, ואשם תלוי על ספק אכילת נותר.

אכל את השניה - מביא שלש חטאות: שתי חטאות משום חלב [בשתי העלמות], וחטאת אחת משום נותר [ובגמ' פריך למה לא מביא גם אשם מעילה על הנותר].

אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה - זה מביא חטאת על החלב ואשם תלוי על הנותר, וזה מביא חטאת ואשם תלוי.

רבי שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת משום אכילת חלב, ושניהן מביאין חטאת אחת על הנותר בשותפות.

רבי יוסי אומר: כל חטאת שהיא באה לכפר על חטא [והוא הדין אשם ודאי. רבינו גרשום] אין שנים מביאין אותה! ולמעט חטאת של מחוסרי כפרה, כגון יולדת, שאינה באה על חטא אלא להתיר באכילת קדשים, שמודה רבי יוסי ששנים מביאין אותה על ידי תנאי. לפי שהטעם של רבי יוסי בכל החטאות הוא משום שכתוב "או הודע אליו חטאתו" משמע שצריך שתהיה לו ידיעה ודאית שחטא, קודם הבאת הקרבן, וכן באשם ודאי סבירא ליה לרבי יוסי דבעי ידיעה בתחלה [רמב"ן ובעל המאור שבת עא, ב], ולכן אי אפשר להביא חטאת ואשם ודאי מספק. מה שאין כן במחוסרי כפרה, שאין צריך ידיעה בתחלה. גמרא לעיל ז, ב.

גמרא:

שנינו במשנה: חתיכה של חולין וחתיכה של חלב - רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת אחת.

אמר ליה רבא לרב נחמן: לרבי יוסי משמע דדוקא חטאת הוא דלא מייתי שניהן. הא אשם תלוי מייתו שניהם, ואם כן תיקשי דהיינו תנא קמא?!

וכי תימא "חתיכה אחת משתי חתיכות" איכא בינייהו, דלתנא קמא גם השני חייב אשם תלוי, אעפ"י שאין לפניו אלא חתיכה אחת שהיא ספק חלב, ולרבי יוסי רק הראשון חייב אשם תלוי ולא השני דבעינן לחיוב אשם תלוי שיאכל "חתיכה אחת משתי חתיכות". והכי קאמר רבי יוסי: אין שנים מביאין חטאת אחת, אלא הראשון מביא אשם תלוי והשני פטור [45].

והתניא: רבי יוסי אומר: זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי, דלא בעינן "חתיכה אחת משתי חתיכות". ואם כן, היינו תנא קמא?!

אמר ליה רב נחמן: הא קמשמע לן תנא דמתניתין: דמאן תנא קמא? רבי יוסי!

שנינו במשנה: חתיכת חלב וחתיכת קודש [כו'] , חתיכת חלב וחתיכת חלב קודש כו' חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר.

אמר ליה רבא לרב נחמן: הא דקתני במתניתין בחתיכת חלב וחתיכת נותר שאם אכל את השניה מביא שלש חטאות. תיקשי: וליתי נמי אשם מעילות ודאי, דהרי נותר דקודש הוא?

אמר ליה רב נחמן: הכא במאי עסקינן: דלית ביה בחתיכה של נותר שוה פרוטה, ואין מעילה בפחות משוה פרוטה.

אמר ליה רבא: והא מעיקרא, בבבא קודמת של המשנה, בחתיכה של חלב וחתיכה של קודש, דאית ביה שוה פרוטה בחתיכה של קודש עסקינן. דהא קתני שמביא אשם ודאי משום מעילה, ולמה כאן אמרת דמיירי באין בה שוה פרוטה?

אמר ליה רב נחמן: ההיא חתיכה דרישא, דלא נותר היא - שויא פרוטה. הא חתיכה דנותר - לא שויא פרוטה הוא. כיון שאינה ראויה כל כך לאכילה מאחר שעבר עליה זמן רב.

אמר ליה רבא: והא במתניתין דלעיל [יג, ב] "יש אוכל אכילה אחת", דקתני ביה שהיתה החתיכה נותר, וקתני שם דמביא ארבע חטאות ואשם מעילות אחד, הרי שגם בנותר יתכן שיהא שוה פרוטה?!

אמר ליה רב נחמן: ההיא, כגון שאכלה באכילה גסה. שאכל הרבה ממנה עד שהגיע לשיווי פרוטה, והכא מיירי שאכלה באכילה דקה שלא אכל אלא מעט ואין בה שוה פרוטה [46].

ואיבעית אימא: הא והא בדקה. ולא קשיא: ההיא בימות הגשמים, שהבשר אינו מתקלקל גם כעבור זמן. הכא, בימות החמה שכבר התקלקל הבשר ואינו שוה פרוטה.

שנינו במשנה: חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר ... אכל אחד את הראשונה ... רבי שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת ושניהן מביאין חטאת אחת.

אמר ליה רבא לרב נחמן: ומי אמר רבי שמעון איסור חל על איסור?! שהרי הוא מחייב חטאת משום נותר וכיצד חל איסור נותר על איסור חלב.

והא תניא: רבי שמעון אומר: האוכל נבלה ביום הכפורים פטור מכרת של יום הכפורים. דאין איסור יוה"כ חל על איסור נבלה שהיה קודם [ואפילו נתנבלה ביוה"כ עצמו, מכל מקום, היתה אסורה משום אבר מן החי בערב יוה"כ, ואין איסור יוה"כ חל על איסור אבר מן החי]. הרי, שרבי שמעון סובר אין איסור חל על איסור?! [47]

ומתרצינן: אמר רב שישא בריה דרב אידי: הכא במאי עסקינן: כגון דאכל כוליא בחלבה. שעל הכוליא הוא חייב משום נותר, שכיון שאין בה איסור חלב הרי חל עליה איסור נותר, ועל החלב חייב חטאת משום חלב.

ומקשינן: וכוליא בחלבה נמי, הא קאי עלה באיסור עולין שהכוליא עולה להיקרב על המזבח ואסורה באכילה והיכי אתי איסור נותר חייל עלה?! וכי תימא סבירא ליה לרבי שמעון דנותר איסור חמור הוא שחייבין עליו כרת וחייל על איסור קל דעולין שאינו אלא בלאו? [48]

והא נבלה דאיסור קל הוא שאינה אלא לאו, ויום הכפורים דאיסור חמור הוא שיש בו כרת, ולא קאתי לרבי שמעון איסור יום הכפורים דחמור וחייל על נבלה דקל הוא?!

ומתרצינן: אלא, בקדשים גלי רחמנא דאתי איסור חל על איסור! הלכך חל איסור נותר על איסור חלב.


הערות

[42] הרמב"ן והרז"ה בשבת [עא] כתבו, שדעת רבי יוסי היא, שאשם ודאי, צריך ידיעה בתחילה, ולכן אי אפשר להביא בשותפות ולהתנות, שהרי אין החוטא יודע שחטא, וכמו שלמדנו לעיל [ז], שזהו טעמו של רבי יוסי בדין זה, ולזה היתה כונת הגמרא בשבת שם, שישנם תנאים הסוברים, שאשם ודאי צריך ידיעה. וכתב הערוך לנר, שזהו המקור לדברי הרמב"ם, שפסק בהלכות שגגות [ט י], שאשם ודאי צריך ידיעה, ומשום שהכריע כרבי יוסי, נגד רבי עקיבא ורבי טרפון הסוברים לעיל, שאין צריך ידיעה.

[43] כבר נתבאר, שטעמו של רבי יוסי הוא, שמאחר וחטאת ואשם צריכים ידיעה, אי אפשר להתנות, שהרי אין החוטא יודע שחטא ודאי. והשיטמ"ק [כג] מבאר, שבאמת גם רבי שמעון מודה בעיקר הדין, שחטאת צריכה ידיעה, אלא שמאחר וישנה כאן ידיעת ודאי, שאחד מהם חטא, די בזה להחשיב ידיעת החטא. ובקהלות יעקב ביאר לפי דרך זו מחלוקת התנאים, שלדעת רבי יוסי, התנאי של ידיעה נאמרה על החוטא, שאינו יכול להפריש קרבן ולהתכפר, כל זמן שאין לו ידיעת ודאי שחטא, ולכן אין מועיל כלל מה שיש לנו ידיעה, שאחד משניהם ודאי חטא, אבל רבי שמעון סובר, שדין ידיעת החטא נאמרה בקרבן, ולא על החוטא, ועל כן, מאחר שידוע לנו שקרבן זה בא על חטא ודאי שנעשה כאן, לא איכפת לנו בזה שאין לנו ידיעה מי הוא החוטא.

[44] לעיל [יט] למדנו, בדין האוכל חתיכה אחת, שאינו יודע אם חלב היא אם דם היא, שלדעת רבי יהושע אינו מביא חטאת, כיון שאינו יודע באיזה חטא חטא, ונחלקו התנאים לפי דעתו, האם מביא אשם תלוי או לא, שלדעת רבי יהודה פטור, ולדעת רבי שמעון חייב. והעירו האחרונים, שלכאורה לדעת רבי יהודה, בנידון זה של משנתנו גם כן יהיה פטור מאשם תלוי, שהרי יודע ודאי שחטא. וכתב השפת אמת ליישב, שמאחר ואין חייבים חטאת על איסור מעילה, אלא אשם מעילות, אין זה נחשב, לענין זה, שודאי חטא, ודוקא כשנסתפק לו אם חלב אכל או דם, שעל שניהם מביא חטאת, בזה פוטרו רבי יהודה מאשם תלוי.

[45] לפי מה שלמדנו לעיל [יח], יתפרש לנו כונת הגמרא באופן זה, שלפי הטעם שצריך חתיכה משתי חתיכות משום שנאמר "מצוות", או משום שבאופן זה אפשר לברר, אם כן השני שאכל אינו חייב באשם תלוי, שבשעת אכילתו לא היה אלא חתיכה אחת. אבל לפי הטעם של איקבע איסורא, גם השני מתחייב באשם תלוי, הואיל ומתחילה היו כאן שתי חתיכות, וכבר נקבע האיסור. ובמשנתנו למדנו, שרבי עקיבא גם כן מחייב את השני באשם תלוי, הרי שלדעת רבי עקיבא אין צורך בשתי חתיכות [על כל פנים בשעת האכילה, וכנ"ל]. וכן דקדק המצפה איתן מנזיר [כג] ומקדושין [פא], שלדעת רבי עקיבא, בחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן, חייבים באשם תלוי.

[46] רש"י מפרש, שאכל הרבה בשר נותר, ועל ידי ריבוי האכילה, נמצא שמעל בפרוטה. והרש"ש פירש, שהכונה לבשר בהמה גסה, שאין בשרה ממהר כל כך להתקלקל, ואפשר למצוא בה, שיהיה בכזית נותר, שוה פרוטה. ועיין לעיל [יג הערה 43, 45] שנתבאר בע"ה, ענין זה של חיוב מעילה בנותר.

[47] התוס' מבארים, שבאמת איסור נותר על חלב, הוא איסור מוסיף, הואיל ומקודם היה החלב אסור רק באכילה, ועתה נוסף בו איסור גם לגבוה, וכמו שלמדנו לעיל [יד], ואם כן אין להוכיח מנבילה ביום הכפורים, ששם אין זה איסור מוסיף, ויתכן שרבי שמעון מודה באיסור מוסיף, שהוא חל על איסור אחר, ואמנם יום הכפורים הוא נחשב לאיסור כולל, שכאשר חל יום הכפורים, נוסף על האדם איסור אכילה על כל הדברים המותרים, ועל ידי זה נכללת גם הנבילה באיסור זה, מכל מקום אין להוכיח מאיסור כולל על איסור מוסיף, אלא קושית הגמרא היא, על פי מה שלמדנו ביבמות [לב] בברייתא, שרבי שמעון סובר, שאין איסור חל אפילו באיסור מוסיף [לענין איסור אשת אח שאינו חל על איסור אחות אשה], אלא שעדיין היה לבעל הדין מקום לומר, שכאשר יש הצטרפות של איסור מוסיף שהוא גם כן איסור חמור על קל, בזה יהיה רבי שמעון מודה שהוא חל על הקל, ומטעם זה איסור נותר יהיה חל על איסור חלב, ואף על פי ששניהם בכרת, מכל מקום איסור חלב נחשב לאיסור קל לגבי נותר, הואיל והחלב הותר בחיה, וכמו שמבואר בחולין [קג], ולכן הביאה הגמרא להוכיח, מנבילה ביום הכפורים, שיש בו הצטרפות של איסור כולל עם איסור חמור על הקל, ומכל מקום סובר רבי שמעון שאין השני חל. [ולא היה נראה לגמרא לחלק ולומר, שאיסור כולל עם חמור, אינו חל. אבל איסור מוסיף עם חמור, יחול]. אולם השאגת אריה [עו] כתב לחדש, מכח קושית התוס', שאיסור יום הכפורים, נחשב גם כן לאיסור מוסיף, וטעמו, משום שבאיסור נבילה, נאסרה האכילה רק כשהיא בדרך אכילה, וכמו שלמדנו בפסחים [כד], מה שאין כן ביום הכפורים, שאסור לאכול בכל ענין המיישב את דעתו, הואיל ולא נאמר איסור זה בתורה בלשון אכילה, אלא בלשון עינוי, ומזה היתה הוכחת הגמרא, שלרבי שמעון אין איסור חל על איסור, אפילו באיסור מוסיף. ובדברי יחזקאל [טו ג בהגהה] הוסיף לבאר דבריו, שאמנם גם בשר בחלב נאסר שלא כדרך אכילה [וכמו שלמדנו בפסחים שם], ומכל מקום אינו חל על איסור נבילה או חלב, ואין זה נחשב לאיסור מוסיף [עיין חולין קיג], והטעם לחלק ביניהם הוא, שביום הכיפורים, עיקר האיסור הוא על ביטול העינוי, ואין חילוק כלל בין אכילה כדרכה לשלא כדרכה, מה שאין כן בבשר בחלב, שבעצם שוה הוא לשאר איסורים שבתורה, שנאסרה אכילתם רק כדרך הנאתם, אלא שבאיסור זה הוסיפה התורה והחמירה לאסור גם שלא כדרך אכילה, אחרי שאסרה לנו האכילה כדרכה, ומעתה יתבאר לנו גם כן החילוק שביניהם לענין איסור מוסיף, שבבשר בחלב, לא יתכן לומר שיהיה נחשב לאיסור מוסיף, על ידי מה שנאסר שלא כדרך אכילה, שהרי כדי שיחול על הבשר בחלב איסור שלא כדרך אכילה, אנו נצרכים שיחול עליו תחילה איסור אכילה בכדרכה, ואי אפשר שהאיסור יתחיל מאכילה שלא כדרכה [וכמו שנתבאר לעיל [יד א הערה 46] לענין איסור הנאה, שאיננו מחשיבים לאיסור מוסיף, על ידי מה שנאסר בהנאה], מה שאין כן לענין יום הכפורים, שאין חילוק כלל בין אכילה כדרכה לשלא כדרכה, שהעיר הוא ביטול העינוי, ועל כן שייך לומר, שיהיה חל על הנבילה איסור אכילה שלא כדרכה [שהאכילה באופן זה היתה מותרת עד יום הכפורים], ועל ידי כן יהיה חל ממילא גם איסור אכילה בכדרכה, שהרי הוא נחשב לאיסור מוסיף. ועיין עוד קובץ הערות [עג ג-ה].

[48] העיר בהגהות הרד"ל, לפי מה שנתבאר בהערה הקודמת בשם התוס', שמלכתחילה, כל הוכחת הגמרא מנבילה ביום הכפורים היה לענין זה, שאיסור כולל [והוא הדין מוסיף] אינו חל אפילו כשהוא איסור חמור על הקל, ואם כן איך סברנו אחר כך להקשות, שרבי שמעון יודה, שאיסור חמור חל על הקל, וצ"ע.

אין שנים מביאין אשם אחד, שאין עושים תנאי בקרבנות הבאים על חטא.

א היו לפניו חתיכת חלב וחתיכת חולין, אכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל — מביא אשם תלוי, שמא אכל את החלב. אכל גם את השניה, שאז ודאי לו שחלב אכל — מביא חטאת. אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה — זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי, אלו דברי ר' עקיבא. ר' שמעון אומר: שניהם מביאין חטאת אחת, ומתנים שאם זה אכל את החלב — החטאת שלו, ואם האחר — הריהי של האחר. ר' יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת אחת, לפי שאין מביאים קרבן כזה על תנאי.

ב היו לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן של קודש, אכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל — מביא אשם תלוי, שמא אכל את החלב. אכל את השניה — מביא חטאת על החלב, ואשם ודאי (אשם מעילות) על שאכל מן הקודש. אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה — זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי. ר' שמעון אומר: שניהן מביאין יחד חטאת ואשם, ומתנים. ר' יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת ואשם אחד, שאין עושים תנאי בקרבן הבא על חטא.

ג היו לפניו חתיכת חלב וחתיכת חלב קודש, אכל אחת מהן ואין יודע איזו מהן אכל — מביא חטאת, שהרי בוודאי אכל חלב, ר' עקיבא אומר: אף אשם תלוי מביא, שמא אכל מן הקודש, ולשיטתו מביא על ספק מעילות אשם תלוי. אכל גם את השניה — מביא שני חטאות, משום שאכל שתי חתיכות חלב, ואשם ודאי, משום שאכל קודש.

אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה — זה מביא חטאת וזה מביא חטאת. ר' עקיבא אומר: זה וזה מביאין גם אשם תלוי, שהרי אינם יודעים מי מהם אכל מן הקודש. ר' שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת, ששניהם אכלו בוודאות חלב, ושניהן מביאין אשם אחד בשותפות על המעילה, ומתנים. ר' יוסי אומר: אין שניהן מביאין אשם אחד.

ד היו שם חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר, מקרבן שעבר זמן אכילתו (שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת), אכל אחת מהן ואין יודע איזה מהן אכל — מביא חטאת, שהרי בוודאי אכל חלב, ואשם תלוי, שמא אכל מן הנותר. אכל את השניה — מביא שלש חטאות, שתים משום חלב, ואחת משום נותר.

אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה — זה מביא חטאת ואשם תלוי, שבוודאי אכל חלב, ושמא אכל נותר, וזה מביא חטאת ואשם תלוי. ר' שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת, ושניהן מביאין חטאת אחת ומתנים ביניהם. ר' יוסי אומר כלל הוא: כל חטאת שהיא באה על חטא — אין שנים מביאין אותה.

ה גמרא שנינו כי במקרה של חתיכת חלב וחתיכת חולין, ואכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה, לדעת ר' שמעון מביאים שניהם חטאת אחת על תנאי, ואילו ר' יוסי אומר: אין שניים מביאים חטאת אחת. אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: לר' י וסי חטאת הוא דלא מייתו [שאין מביאים] שניהן, הא [אבל] אשם תלוי מייתו [מביאים] שניהם? אם כן, היינו תנא קמא [הרי זו שיטת התנא הראשון] שאמר במפורש: זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי!

וכי תימא [ואם תאמר]: בענין חתיכה משתי חתיכות איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל, שלדעת ר' יוסי, רק הראשון, שיש לו ספק באחת משתי חתיכות — מביא אשם תלוי, אבל השני שעמדה לפניו חתיכה אחת שיש בה ספק — אינו מביא אשם תלוי, והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר' יוסי אומר: זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי! אמר ליה [לו]: הא קא משמע לן [זה משמיע לנו], דמאן תנא קמא [שמי הוא התנא הראשון] — ר' יוסי.

ו שנינו במשנה: חתיכת חלב וחתיכת קודש כו', חתיכת חלב וחתיכת חלב קודש כו'. ועוד שנינו: חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר, אכל אחת מהן וחזר ואכל את השניה — מביא שלוש חטאות, שתים משום חלב ואחת משום נותר. אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: וליתי נמי [ויביא גם כן] אשם ודאי של מעילה, שהרי נותר של קדש הוא, ואכל מן הקודש בשגגה! אמר ליה [לו]: מדובר כאן דלית ביה [שאין בו] שוה פרוטה, ואין מועלים בפחות משווה פרוטה.

הקשה לו רבא: והא מעיקרא [מתחילה] בדינים הקודמים במשנה זו, במקרה דאית ביה [שיש בו] שוה פרוטה עסקינן [אנו עוסקים], דקתני [שהוא שונה] שאם אכל חתיכה של חלב וחתיכה של קודש מביא אשם ודאי על אכילת הקודש! אמר ליה [לו]: ההיא [אותה] חתיכה של קודש שלא נותר היא, והיא שויא [שווה] פרוטה, אבל חתיכת נותר אין בה שווה פרוטה, שכבר עבר עליה זמן, ואנשים נמנעים מלאוכלה.

הקשה לו רבא, והא [והרי] במשנה ששנינו לעיל: יש אוכל אכילה אחת, דקתני ביה [שהוא שונה בו] גם נותר, וקתני [והוא שונה]: מביא ארבע חטאות ואשם אחד (משום מעילה) בנותר, משמע שיש בנותר כדי שווה פרוטה!

אמר ליה [לו] רב נחמן: ההיא בגסה, שאכל אכילה מרובה, שיש בה שווה פרוטה, וההיא במשנה שלנו מדובר בדקה, שאכל חתיכה קטנה, שאין בה שווה פרוטה, ולא קשיא [ולא קשה] הדבר. ועוד יש לומר: ההיא שחייב על נותר, עוסקת בנותר בימות הגשמים, שאינו מתקלקל מהר, ויש בו שווה פרוטה, הכא [כאן] מדובר בימות החמה, שהנותר מתקלקל, ואינו שווה פרוטה.

ז שנינו במשנה בענין חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר, שאם אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה וכו' ר' שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת (על אכילת חלב) ושניהם מביאים חטאת אחת על הנותר. אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: מכאן עולה שאיסור נותר חל על איסור החלב שכבר היה בחתיכה זו. ויש לשאול: ומי [והאם] אמר ר' שמעון איסור חל על איסור?

והא תניא [והרי שנויה ברייתא], ר' שמעון אומר: האוכל נבלה ביום הכיפורים — פטור משום אכילה ביום הכיפורים, משום שאין איסור יום הכיפורים חל על איסור נבילה!

אמר רב ששת בריה [בנו] של רב אידי: מדובר כאן כגון שאכל כוליא בחלבה [כליה עם החלב שלה], שעל חלבה חייב משום חלב, ועל הכליה שלא נאסרה מתחילה — חייב משום נותר. ושואלים: וכוליא בחלבה נמי [גם כן], הא קאי עלה [הרי עומד עליה] באיסור עולין, שחייב להעלותה למזבח, ומשום כך אסורה באכילה, ואם כן היכי אתי [כיצד בא] איסור נותר חייל עלה [וחל עליה]!

וכי תימא [ואם תאמר]: סבירא ליה [סבור הוא] לר' שמעון שאיסור נותר איסור חמור הוא, וחייל [וחל] על איסור קל של עולין — אין אתה יכול לומר כן, והא [והרי] איסור נבלה שאיסור קל הוא לפי הערך, שאינו אלא בעונש מלקות, ויום הכיפורים שאיסור חמור הוא, שעונשו כרת, ומכל מקום, לדעת ר' שמעון לא קאתי [בא] איסור אכילה ביום כיפורים שחמור הוא, וחייל [וחל] על נבלה שאיסור קל הוא!

אלא צריך לומר כך: דווקא בקדשים גלי רחמנא [גילתה התורה] דאתי [שבא] איסור חל על איסור,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Two people do not bring one guilt offering, as one may not sacrifice atonement offerings conditionally.

If one had a piece of forbidden fat and a piece of non-sacred meat, and he ate one of them and does not know which of them he ate, he brings a provisional guilt offering, as perhaps he ate the forbidden fat. If he then ate the second piece, he brings a sin offering, as it is certain that he ate the fat. If one person ate the first piece and another person came and ate the second piece, this person brings a provisional guilt offering and that person brings a provisional guilt offering; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Shimon says: Both of them bring one sin offering as partners, and they stipulate that the sin offering should be credited to the one who ate the fat. Rabbi Yosei says: Two people do not bring one sin offering.

If one had a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial permitted fat and he ate one of them and does not know which of them he ate, he brings a provisional guilt offering, as perhaps he ate the forbidden fat. If he then ate the second piece, he brings a sin offering, as he certainly ate the fat, and a definite guilt offering for misuse of consecrated property. If one person ate the first piece and another person came and ate the second piece, this person brings a provisional guilt offering and that person brings a provisional guilt offering. Rabbi Shimon says: Both of them bring a sin offering and a guilt offering as partners, and they stipulate that each offering should be credited to the one who is liable to bring it. Rabbi Yosei says: Two people do not bring one sin offering and one guilt offering.

If one had a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial forbidden fat and he ate one of them and does not know which of them he ate, he brings a sin offering as he certainly ate forbidden fat. Rabbi Akiva says: He also brings a provisional guilt offering, as perhaps he ate the sacrificial fat, in accordance with his opinion that one brings a provisional guilt offering even in the case of uncertainty with regard to misuse of consecrated property. If he then ate the second piece, he brings two sin offerings, as he ate two pieces of forbidden fat, and a definite guilt offering for misuse of consecrated property.

If one person ate the first piece and another person came and ate the second piece, this person brings a sin offering and that person brings a sin offering. Rabbi Akiva says: This person and that person each bring a provisional guilt offering as well, due to the uncertainty as to which of them ate the sacrificial fat. Rabbi Shimon says: This person brings a sin offering and that person brings a sin offering and both of them bring one guilt offering as partners, and they stipulate that the offering should be credited to the one who ate the sacrificial fat. Rabbi Yosei says: The two of them do not bring one guilt offering.

If one had a piece of forbidden fat and a piece of forbidden fat that is notar, an offering whose designated time has passed for which one is liable to receive karet if he ate it intentionally and liable to bring a sin offering if he ate it unwittingly, and he ate one of them and does not know which of them he ate, he brings a sin offering, as he certainly ate forbidden fat, and a provisional guilt offering, due to the possibility that he ate the notar. If he then ate the second piece, he brings three sin offerings, two for the forbidden fat and one for the prohibition against eating notar.

If one person ate the first piece and another person came and ate the second piece, this person brings a sin offering and a provisional guilt offering, as he certainly ate forbidden fat and it is uncertain whether he ate the notar, and that person brings a sin offering and a provisional guilt offering. Rabbi Shimon says: This person brings a sin offering and that person brings a sin offering and both of them bring one additional sin offering as partners, and they stipulate that the offering should be credited to the one who ate the notar. Rabbi Yosei says: Two people do not bring any sin offering that comes as atonement for a sin.

GEMARA: The mishna teaches that in a case where there was a piece of forbidden fat and a piece of non-sacred meat and each piece was eaten by a different person, Rabbi Shimon maintains that both of them bring one sin offering by stipulating that the sin offering is credited to the one who ate the fat, whereas Rabbi Yosei says that two people do not bring one sin offering. Rava said to Rav Naḥman: According to Rabbi Yosei, it is apparently a sin offering that they both do not bring, whereas they do both bring a provisional guilt offering. If so, his opinion is the same as that of the first tanna, who explicitly stated that each of them brings a provisional guilt offering.

And if you would say that there is a difference between the opinions of Rabbi Yosei and the first tanna with regard to the requirement of one piece from two pieces, i.e., according to Rabbi Yosei only the first individual is liable to bring a provisional guilt offering, as he had two pieces before him, whereas the second is exempt, since there was only one piece before him when he ate it, this cannot be correct: But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei says: This person brings a provisional guilt offering and that person brings a provisional guilt offering. Rav Naḥman said to Rava in response: This is what the mishna teaches us, that who is the first tanna? It is Rabbi Yosei.

§ The mishna discusses the case of a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial permitted fat, the case of a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial forbidden fat, and the case of a piece of forbidden fat and a piece of forbidden fat that is notar. In the final case, if someone ate one of the pieces and then ate the second piece, he brings three sin offerings, two for the forbidden fat and one for the prohibition against eating notar. Rava said to Rav Naḥman: And let him also bring a definite guilt offering for misuse of consecrated property, as notar is sacrificial food. Rav Naḥman said to Rava: This is referring to a case where the piece does not have the value of one peruta, and one is not liable for misusing consecrated property of such little value.

Rava raised a difficulty to Rav Naḥman: But at the outset of the mishna we are dealing with a piece that does have the value of one peruta, as it teaches that if one ate both a piece of forbidden fat and a piece of sacrificial permitted fat, he brings a definite guilt offering for misuse of consecrated property. Rav Naḥman said to Rava: That clause of the mishna is referring to a piece that is not notar, and that piece is worth one peruta. The case of the piece of notar is different. Since it has been left over for a while, most people would not eat it, and it is no longer worth one peruta.

Rava raised another difficulty to Rav Naḥman: But the mishna (13b) states: There is a case where one performs one act of eating and is liable for having violated five transgressions, and that mishna teaches that the case is where a ritually impure person ate forbidden fat that was notar from sacrificial meat on Yom Kippur, and it teaches that he brings four sin offerings and one guilt offering. Since the guilt offering is for misusing consecrated property, the piece of meat, which is notar, is evidently worth at least one peruta.

Rav Naḥman said to Rava: That mishna is referring to an act of excessive eating, i.e., to a large piece of meat that is notar, which is worth one peruta, and this mishna here is referring to an act of light eating, i.e., a small piece of meat that is notar, which is not worth one peruta, and therefore it is not difficult. Alternatively, that mishna is referring to notar in the rainy season, when the meat does not spoil so quickly and therefore it is still worth one peruta, and this mishna here is referring to notar in the summer, when it spoils quickly.

§ The mishna further teaches with regard to the case of a piece of forbidden fat and a piece of forbidden fat that is notar, that if one person ate the first piece and another ate the second piece, Rabbi Shimon says: Each brings a sin offering for having eaten forbidden fat, and they bring an additional sin offering for the transgression of eating notar, with the stipulation that the offering is credited to the one who ate the notar. Rava said to Rav Naḥman: This indicates that the prohibition of notar takes effect despite the fact that the prohibition of forbidden fat already applied to this piece. And did Rabbi Shimon say that a prohibition takes effect where another prohibition already exists?

But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon says: One who unwittingly eats an unslaughtered animal carcass on Yom Kippur is exempt from bringing a sin offering for the sin of eating on Yom Kippur because the prohibition against eating on Yom Kippur does not take effect upon the meat of an animal carcass, which is already prohibited?

Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: The mishna is referring to a case where he ate a kidney with its forbidden fat. Since the kidney is not forbidden fat, the prohibition against eating notar applies with regard to the kidney. The Gemara asks: But even with regard to a kidney with its forbidden fat, the prohibition of items that are supposed to ascend upon the altar applies to it, i.e., it is already forbidden for consumption because it is supposed to be burned on the altar. Consequently, how does the prohibition of notar come and apply to it?

And if you would say that Rabbi Shimon maintains that notar is a severe prohibition, and therefore it applies where the relatively lenient prohibition of items that are supposed to ascend upon the altar has already taken effect, this cannot be correct. The Gemara explains: But the prohibition of eating an animal carcass is a lenient prohibition, as it is punishable merely by lashes, and eating on Yom Kippur is a severe prohibition, as its violation is punishable by karet; and yet according to Rabbi Shimon the prohibition against eating on Yom Kippur, which is severe, does not come and apply where the prohibition of an animal carcass, which is lenient, has already taken effect.

Rather, one must say that specifically with regard to sacrificial food the Merciful One revealed that a prohibition takes effect where another prohibition already exists.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ר' יוסי אומר אין שניהם מביאין אשם אחד. ודאי שאין שנים מתכפרין בקרבן אחד ודאי:

חתיכת של חולין וחתיכת של חלב כו'. מביא אשם תלוי דלדברי הכל על ספק חטאת מביא אשם תלוי אכל אחד את הראשונה כו':

ר' שמעון אומר שניהם מביאין חטאת אחד. ומתנין ויאמר כל אחד אם חברי אכל חלב יבטל חלק חטאתי אצלו ויתכפר בכולו ר' יוסי אומר כו':

א"ל רבא לרב נחמן לר' יוסי חטאת בשותפות הוא דלא מייתי תרוויהו הא אשם תלוי מייתי שניהם. דזה מביא אשם תלוי אחד וזה מביא אשם תלוי אחד היינו תנא קמא וכי תימא חתיכה אחת מב' חתיכות איכא בינייהו דהכא חתיכה אחת משתי חתיכות היא דבעידנא דאכל אחר את השניה לא היה שם אלא חתיכה אחת משתי חתיכות ואפילו הכי קאמר ת"ק זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי. ור' יוסי סבר [כיון] כשאכל האחד את השניה לא היו לפניו ב' חתיכות אלא חתיכה אחת הילכך ראשון מייתי אשם תלוי אחד ולא שני:

והתניא ר' יוסי אומר זה מביא אשם תלוי אחד וזה מביא אשם תלוי. אלמא דבחתיכה אחת סבירא ליה איקבע איסורא והוי כב' חתיכות א"כ ר' יוסי היינו תנא קמא א"ל אין הכי נמי והא קמ"ל מאן ת"ק ר' יוסי היא:

חתיכת של חלב וחתיכת של קודש. ואין ידוע איזו אכל מביא אשם תלוי אחד. והא סתמא ר' עקיבא היא דבין בספק חלב ובין בספק מעילה מחייב אשם תלוי:

ר' שמעון אומר שניהם מביאין חטאת אחת ואשם. ודאי אחד ומתנין ויאמר כל אחד אם חברי אכל חלב ואני קודש יהא חלקי של חטאת שלו וחברו יבטל לי חלק אשמו וכן אם חברי אכל קדש ואני חלב יהא חלק אשמי שלו וחלק חטאתו שלי ר' יוסי אומר כו':

חתיכה של חלב חולין וחתיכה של חלב קודש. מביא ב' חטאות דודאי חלב אכל:

ר' עקיבא אומר אף אשם תלוי. כדקסבר מביא על ספק מעילה אשם תלוי:

מביא ב' חטאות. משום חלב ואשם ודאי אחד על הקודש:

אכל אחד את הראשונה ובא אחר כו'. ר' עקיבא אומר (אף) זה [וזה מביאין] אשם תלוי:

ר' יוסי אומר אין שנים מביאין אשם ודאי אחד:

מביא חטאת משום חלב ואשם תלוי משום ספק נותר של קודש:

אכל את השניה מביא ג' חטאות. דשגגת נותר ודאי (טמא) [הוא] מייתי חטאת ולא אשם ודאי:

ושניהם מביאי' חטאת אחת. על הנותר בשותפות ומתנו:

ר' יוסי אומר כל חטאת וכו'. וה"ה היכא דחייבין אשם ודאי אין שנים מביאין אותה:

א"ל רבא לרב נחמן. ההוא דמייתי ג' חטאות לייתי נמי אשם ודאי דנותר דקודש. א"ל דלית ביה שוה פרוטה בנותר ולית ביה מעילה והא מעיקרא בההיא בבא בחתיכה של חלב וחתיכה של קודש דאית ביה שוה פרוטה עסקינן דקתני בה אשם ודאי אף הכא נמי:

א)לפני רבינו היה הגירסא בגמ' כן הא דנותר היא וכן הגיה בשיטה מקובצת כאן באות ח'. הא דנותר היא ואסירא לכולי עלמא ולא שויא פרוטה:

א"ל ההוא בגסה. שאכל אכילה גסה שיש בה ש"פ:

הכא בדקה. שאכל אכילה מועטת שאין בה שוה פרוטה:

[פירוש אחר] ההיא בגסה בכזית חלב בבהמה גסה דחשיב חלבה והכא בבהמה דקה דלא חשיב ולית בה ש"פ. ולא קשיא ההיא יש אוכל אכילה דמביא אשם אחד משום (נותר) [מעילה] בימות הגשמים מיירי ולא היה מוסרח והכא בימות החמה דמסריח ולא שוה פרוטה:

ומי אמר ר' שמעון איסור חל על איסור. דקאמר ושניהם מביאין חטאת אחת משום נותר אלמא דאיסור נותר חל על איסור חלב:

האוכל נבלה ביום הכפורים פטור. מיוה"כ דאין איסור חל על איסור:

אמר רב ששת. אמאי מחייב ר' שמעון חטאת משום נותר כגון דאכל כוליא בחלבא [דבחלב] איכא כזית ובכוליא כזית דאכזית דכוליא חייב משום נותר ולא אחלב ולא הוי איסור חל על איסור:

וכוליא וחלבה נמי האי קאי עלה באיסור עולין דמחוייב להקטירם:

וכי תימא. דנותר איסור חמור הוא דחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת וחייל על איסור קל דעולין. אלא בקדשים גלי רחמנא דאתי איסור חל על איסור:

גמרא א"ל רבא לר"נ לר"י חטאת הוא דלא מייתו כו' היינו ת"ק כו'. הא דלא מקשה כזה על בבא הקודמת בהא דאר"י אין שנים מביאין אשם אחד הוא משום דת"ק דהיינו ר"ע אומר זה מביא א"ת כו' ור"י בא לומר דגם א"ת אין מביאין כחכמים דא"מ א"ת על ספק מעילות. והוא כעין הוכ"ת כו' דקאמר הכא ודעתם לא הוזכרה בבבא זו. אבל הכא דלכ"ע זה מביא א"ת כו' ולהכי דייק לומר הא א"ת מייתו שניהם. א"כ היינו ת"ק. והנה בבבא דחתיכת חלב וחתיכת חלב קדש דנזכרה במשנה גם דעת חכמים דפליגי על ר"ע דתני זה מביא חטאת כו'. ואילו א"ת לא קתני גם שם איכא למיפרך ר"י היינו ת"ק. ובזה תראה שהתוי"ט במ"ז תמה על הרע"ב שלא כדת:

שם ההיא בגסה וההיא בדקה. פרש"י בזה דחוק. ולע"ד נל"פ בגסה בבהמה גסה דאינה ממהרת כ"כ להתקלקל כבהמה דקה והוה דומיא דתירוץ הב':

רש"י ד"ה וניתי אשם ודאי. בהדי שלש חטאת. כ"נ דצ"ל:

גמ' ר' יוסי אומר אין "שנים" מביאין כצ"ל:

שם א"ל רבא לרב נחמן וליתי נמי אשם ודאי. נ"ב אמציעתא קאי אבל השניה דקתני מביא ג' חטאות ליתני נמי אשם ודאי. וה"ה דארישא ואסיפא קשיא נמי אמאי לא פליג ר"ע ולימא שני אשמות תלוין. דכל שחלוקין בודאי חלוקין באשמות. והאיכא נמי ספק קודש. אמנם מה שפרש"י. וניתי אשם ודאי בהדי אשם וחטאת. לשונו זה קשה להולמו דאי ארישא ואסיפא קאי לא שייך אשם ודאי. ואי אמציעתא ליכא אשם תלוי כלל. וי"ל בדוחק דאסיפא אליבא דר"ש קאמר. דקאמר זה חטאת ואשם תלוי וכו' ושניהן מביאין חטאת אחת. אמאי לא אמר דשניהן מביאין חטאת ואשם ודאי בהדי אשם. דהא שמעינן ליה לר"ש במתני' לעיל. דשנים מביאין אשם אחד:

שם אמר ליה ההיא בגסה "והכא" בדקה אי נמי ההיא בימות כצ"ל ותיבת ולא קשיא מוקף:

רש"י ד"ה בגסה. אכילה גסה שאכל. נ"ב י"ל אליבא דר"ז לעיל (דף יד ע"א) דאוקמה שאכל כוליא בחלבה וקרי לה גסה. משום דהויא לפחות ככותבת. דאיירי התם לענין יוה"כ. לאפוקי הכא דאיירי בכזית. שהוא הפחות שבשיעורים וסגי ליה הכא לענינא דמתני'. ואע"ג דלקמן בעי לאוקמי מתני' דהכי נמי באכל כוליא בחלבה לר"ש. הא לא קיימא במסקנא. ולכאורה איכא לפרושי בגסה בבשר בהמה גסה. וכן בדקה בשר דקה. שזה מתקיים וזה אינו מתקיים. וכך שמעתי מי שרצה לפרש כך. אבל הוא טעות. שאין בחטאות הנאכלות גסה. אלא כולן ממיני הדקה באות. וכן אשמות. ואע"ג דאיכא נמי נותר דשלמים. מיהו מסתברא דמלתא פסיקתא נקט. ר"ל נותר אחד לכל הקרבנות:

בא"ד ואע"ג דאיסור הנאה היא. נ"ב אף לכהנים:

ד"ה בימות החמה "מסריח" הבשר כצ"ל:

תד"ה ומי כו' (בסה"ד) על איסור חלב (רק). צ"ל דקיל:

תוספות ד"ה ארבע חטאות. דבריהם תמוהים הפך סוגית שבועות דף כ"ד וכבר הקשה עליהם הרב בה"ז ואסיק בצ"ע ויש לישב קצת דניכר דיש הפרש בין הסוגיות ואפשר דסברי התוספות דהסוגיות חלוקות בסברות אלו ומ"ש הם היינו לש"ס דהכא ואה"נ דסתמא דתלמודא דשבועות פליג ומ"מ הו"ל להזכיר סוגית שבועות וצ"י:

אין שנים מביאין אשם אחד. דלית ליה תנאי בקרבנות אלא אם כדברי חכמים פטורין ואם כדברי ר' עקיבא כל אחד מביא אשם תלוי: זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי. דלא בעי חתיכה מב' חתיכות: חטאת אחת. ובתנאי כדפרישית אבל אשם תלוי מייתי כל אחד ואחד משום חתיכת החלב: חתיכת חלב וחתיכת. שומן דקדש אכל כו': מביא אשם תלוי. משום ספק חלב: זה מביא כו'. משום חלב ובהא לא פליג ר' עקיבא לחיוביה שני אשמות תלויין בהן לפי שאין כאן אלא עבירה אחת ספק חלב ספק קדש: חטאת ואשם. בשותפות ויתנו אם אני אכלתי חלב ואתה הקדש יהא חלקי באשם מחול לך וחלקך בחטאת מחול לי: מביא חטאת. דממה נפשך חלב אכל: ר' עקיבא אומר אשם תלוי (על) החטאות משום מעילות: חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר כו'. מביא שתים אחת משום חלב ואחת משום נותר: כל חטאת שהיא באה על חטא. לאפוקי חטאת העוף של יולדת ששתים מביאות אותה ובתנאי כדאמרינן בפ''ק (לעיל ז:) אמר רבי יוסי אימתי שהלכו זה למזרח וזה למערב כו': גמ' ה''ג היינו ת''ק וכי תימא חתיכה אחת משתי חתיכות כו'. דר' יוסי ה''ק אין שנים מביאין חטאת אחת אלא הראשון מביא אשם תלוי והשני פטור דבעינן חתיכה אחת משתי חתיכות: וניתי אשם ודאי. מעילה בהדי אשם וחטאת: והא מעיקרא בדאית בה שוה פרוטה עסקינן דקתני. רישא חתיכה של קדש וחתיכה של חלב כו' אכל את השניה מביא חטאת ואשם: יש שאוכל אכילה אחת. בפרק אמרו לו (לעיל דף יג:) דקתני נותר וקתני אשם מעילות אלמא איכא נותר שוה פרוטה: בגסה. אכילה גסה שאכל הרבה ואף על גב דאיסור הנאה הוא כשאר כל הקדשים האסורים בהנאה שמועלין בהן דהאי נמי חזי לגבוה שאם עלו לא ירדו: בימות החמה. מסרחת בשר נותר דהא שני ימים או יום ולילה נשתהא ולא שויא אכילה (דקה) פרוטה: איסור חל על איסור. דמיחייב חטאת אנותר דחייל איסור נותר אאיסור חלב: פטור. איום הכיפורים דלא אתי איסור יום הכיפורים וחייל אאיסור נבלה ואפילו נתנבלה היום הוה איסורא בין השמשות דאתמול משום אבר מן החי ולא אתי איסור יום הכיפורים וחייל: כוליא בחלבה. דליכא איסור חל על איסור דאחלב חייב משום חלב ואנותר משום כוליא: דאיסור עולין. דלגבוה סלקא: ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' לרבות אימורין. שאם אכלן בטומאת הגוף חייב כרת והא אימורין כגון כליות קאי עלייהו באיסור עולין:

ומי אית ליה לרבי שמעון וכו'. ואם תאמר מאי פריך דוקא גבי יום הכיפורים לא חל על איסור נבלה אבל איסור נותר חל שפיר על איסור חלב שהרי איסור נבלה ואיסור טרפה חל על איסור חלב כדאיתא פרק השוחט (חולין דף לז.) כל שכן איסור נותר דחמיר טפי מנבלה ונמצא דחל על איסור חלב ויש לומר דסבירא ליה כיון דחזינן גבי יום הכיפורים דאיסור חמור לא חל על איסור קל הוא הדין גבי נותר דאינו חמור לא יחול על איסור חלב אף על גב דהותר מכללו ואם תאמר מאי פריך דלמא שאני גבי יום הכיפורים מש''ה לא חל על איסור נבלה משום דאינו רק איסור כולל אבל הכא גבי נותר הוי איסור מוסיף ונימא אף על גב דלית ליה לרבי שמעון איסור כולל איסור מוסיף מיהא אית ליה והכי אשכחן לרבי יוסי נמי דלית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף אית ליה כדאמרינן לעיל (דף יד:) וכן פרק י' יוחסין (קדושין עז: ושם) דקאמר כהן גדול הבא על אחותו אלמנה אין איסור אלמנה חל על איסור אחותו וקאמר רב ששת הא מני ר''ש היא דאמר אין איסור חל על איסור דתניא האוכל נבלה ביום הכיפורים פטור ומאי מייתי דלמא שאני גבי יום הכיפורים דאיסור כולל הוא אבל באיסור מוסיף מודה ר''ש כמו רבי יוסי דלית ליה איסור כולל כההיא דחמותו ונעשית אשת איש כו' ואומר מודה ר' יוסי באיסור מוסיף ויש לומר דהש''ס ידע דרבי שמעון לית ליה אף איסור מוסיף דתניא פרק ארבעה אחין (יבמות לב.) הבא על אשת אחיו שהיא אחות אשתו אינו חייב אלא אחת בין נשא מת ואחר כך נשא חי בין נשא חי ואחר כך נשא מת ואם תאמר אם כן הכא ובההיא דקידושין (דף עז:) אמאי לא הביא אותה הש''ס ויש לומר דהכא (מביא דהתם והכא) איסור חמור על איסור קל הוא ואי משום דהכא איסור מוסיף גבי נותר וגבי יום הכיפורים איסור כולל הכי מייתי כיון דאשכחנא לר' שמעון דלית ליה איסור כולל בין באיסור קל ובין באיסור חמור א''כ בעלמא נמי אשכחנא דלית ליה איסור מוסיף [א''כ] אפילו באיסור חמור על איסור קל נמי לית ליה ואם כן אמאי חייל איסור נותר על איסור חלב רק שהותר מכללו וכן נמי פרק עשרה יוחסין (שם) איצטריך ליה לאוכוחי דאין איסור חמור חל על איסור קל דלאיכא דאמרי תני התם ואגב הכי אייתי ליה נמי ללשון ראשון דהתם:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד