כגון שנתכוין גם לכבות וגם להבעיר, דתנא קמא סבר לה [שהתנא הראשון סבור] כדעת ר' יוסי, שאמר: הבערה, שיצאה מכלל שאר מלאכות שבת, נאמר בה איסור מפורש בתורה: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (שמות לה, ג), ללאו יצאת, לומר שאינו חייב עליה סקילה או כרת, אלא רק משום לאו שעונשו מלקות, ואינו חייב על שגגתה חטאת, ולכן לדעתו חייב רק על הכיבוי.

ור' אליעזר בר' צדוק סבר לה [סבור] כדעת ר' נתן, שאמר: הבערה לחלק יצאת כלומר, ללמד שעל כל מלאכה ומלאכה יש חיוב לעצמו, ולכן לדעתו חייב גם על ההבערה.

רבא אמר: להקדים איכא בינייהו [יש ביניהם] מחלוקת, כשנתכוון להדליק ואחר כך לכבות, והדליק וכיבה בחתייה אחת, לדעת התנא הראשון אינו חייב אלא חטאת אחת, וכדין מתעסק, שלא נתקיימה כוונתו, ואילו לדעת ר' אליעזר בר' צדוק אין משמעות לשינוי בסדר הדברים, וכל שנעשתה כוונתו חייב שתיים.

רב אשי אמר: נחלקו כגון שנתכוין לכבות והובערו הגחלים התחתונות מאיליהן בלא שנתכוון לכך, ותנא קמא סבר לה [והתנא הראשון סבור] כדעת ר' שמעון, שאמר: דבר שאין מתכוין פטור עליו, ואילו ר' אליעזר בר' צדוק סבר לה [סבור] בר' יהודה, שאמר: דבר שאין מתכוין — חייב.

בענין זה מביאים, תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: החותה גחלים בשבת כדי להתחמם בהם, והובערו הגחלים מאיליהן — תני חדא [שנויה בברייתא אחת]: חייב, ותני אידך [ושנויה אחרת]: פטור. ומסבירים, הדתניא [זו ששנויה]: חייב, קסבר [סבור]: העושה מלאכה שאינה צריכה לגופה, שאינו צריך למלאכה עצמה, כגון זה שהוצרך להתחמם ולא להבערה — חייב עליה. והא דתנא [וזה ששונה]: פטור, קסבר [סבור הוא]: מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה.

א משנה אכל כזית מדם שחיטה (דם שיצא בשחיטה), בבהמה בחיה ובעוף, בין טמאין בין טהורין, וכן אכל דם נחירה, שיצא כשהמית את הבהמה שלא בשחיטה, אלא בדקירה או באופן אחר, או דם עיקור, שעקר את הסימנים (הקנה והוושט) וניתז הדם, וכן דם הקזה, היוצא כשמקיזים דם מגוף הבהמה, שהנשמה יוצאה בו (שעניינו יבואר בגמרא) — כל אחד מאלה חייבין עליו כרת — אם אכלם במזיד, או חטאת — אם אכלם בשוגג.

אבל דם הטחול, או דם הלב, וכן דם ביצים, או דם חגבים, או דם התמצית, שמתמצה ושותת לאחר שיצאה נפשה של הבהמה — אין חייבין עליו כרת, ר' יהודה מחייב בדם התמצית.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר "כל דם לא תאכלו" (ויקרא ז, כו), שומע אני מכאן כי אפילו דם של מהלכי שתים כלומר, בני אדם, או דם ביצים, דם חגבים, דם דגים, הכל בכלל איסור דם? תלמוד לומר: "לעוף ולבהמה" (שם),

מה עוף ובהמה מיוחדין, שיש בהן גם טומאה קלה (טומאת אוכלים) וגם טומאה חמורה, שהם נעשים אב הטומאה, כגון נבילה (אם לא נשחטו כראוי), ויש בהן איסור והיתר, והן מין בשר — אף כל שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה, ויש בהם איסור והיתר, והם מין בשר, הריהם בכלל זה;

אוציא דם מהלכי שתים (בני אדם) — שיש בהן טומאה חמורה, טומאת מת, אבל אין בהם טומאה קלה, שאין לבשרם דין טומאת אוכלים.