|
טקסט הדף מנוקד
גְּמָ' נֵימָא אִית לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר נְהִי דְּאִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר לֵית לֵיהּ אִיסּוּר כּוֹלֵל וְאִיסּוּר מוֹסִיף אִית לֵיהּ
טָהוֹר מֵעִיקָּרָא לָא אֲסִיר אֶלָּא בְּחֵלֶב הֲוָה לֵיהּ טָמֵא מִיגּוֹ דַּאֲסִיר בַּחֲתִיכוֹת טְהוֹרוֹת אִיתּוֹסַף בֵּיהּ נָמֵי אִיסּוּרָא עִילָּוֵי חֵלֶב וְחֵלֶב מֵעִיקָּרָא לָא אֲסִיר אֶלָּא בַּאֲכִילָה אַקְדְּשֵׁיהּ מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף בֵּיהּ אִיסּוּרָא דַּהֲנָאָה אִיתּוֹסַף בֵּיהּ לְגַבֵּי חֵלֶב וְאַכַּתִּי לְהֶדְיוֹט הוּא דַּאֲסִיר אֲבָל לְגָבוֹהַּ שְׁרֵי הֲוָה לֵיהּ נוֹתָר מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּרָא לְגַבֵּי גָּבוֹהַּ אִיתּוֹסַף בֵּיהּ לְגַבֵּי הֶדְיוֹט חָל עֲלֵיהּ יוֹם הַכִּפּוּרִים מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף בֵּיהּ אִיסּוּר לְגַבֵּי חוּלִּין אִיתּוֹסַף בֵּיהּ לְגַבֵּי גָבוֹהַּ וְנִתְנֵי חָמֵשׁ חַטָּאוֹת וְנוֹקְמַהּ כְּגוֹן דַּאֲכַל כְּזַיִת פִּיגּוּל בַּחֲדָא בְּהֵמָה קָמַיְירֵי בִּשְׁתֵּי בְּהֵמוֹת לָא קָמַיְירֵי וְנוֹתָר וּפִיגּוּל בַּחֲדָא בְּהֵמָה לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אַלְּמָה לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁהֶעֱלָה אֵבֶר פִּיגּוּל לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ דְּפָקַע פִּיגּוּלֵיהּ מִינֵּיהּ וְהָוֵה לֵיהּ נוֹתָר וְכִדְאָמַר עוּלָּא קוֹמֶץ פִּיגּוּל שֶׁהֶעֱלָה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ פָּקַע פִּיגּוּלוֹ מִמֶּנּוּ וְהָוֵה לֵיהּ נוֹתָר בְּאֵבֶר אֶחָד קָא מַיְירֵי בִּשְׁנֵי אֵבָרִים לָא קָמַיְירֵי וְנוֹתָר וּפִיגּוּל בְּחַד אֵבֶר לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אַלְּמָה לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁהֶעֱלָה אֵבֶר פִּיגּוּל לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ דְּפַלְגֵיהּ אַנְּחֵיהּ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ וּפַלְגֵיהּ מֵאַבָּרַאי דְּמִזְבֵּחַ דְּהָהוּא דְּמִזְבֵּחַ פָּקַע פִּיגּוּל וַהֲוָה לֵיהּ נוֹתָר וְכִדְאָמַר עוּלָּא קוֹמֶץ פִּיגּוּל שֶׁהֶעֱלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ פָּקַע פִּיגּוּלוֹ מִמֶּנּוּ וְהָוֵי לֵיהּ נוֹתָר אֲמַר לֵיהּ לָא אִי רוּבָּא דְּמִזְבֵּחַ שִׁדְיֵיהּ לַמִּזְבֵּחַ רוּבָּא דְּבָרַאי שִׁדְיֵיהּ לְבָרַאי תִּפְשׁוֹט דְּבָעֵי רָמֵי בַּר חָמָא הָלְכוּ בְּאֵבָרִים אַחַר הָרוֹב אוֹ לֹא אֶלָּא בִּכְזַיִת אֶחָד קָמַיְירֵי בִּשְׁנֵי זֵיתִים לָא קָא מַיְירֵי וְלָא וְהָקָתָנֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים כּוֹתֶבֶת [הוּא] דְּמִחַיַּיב וְכוֹתֶבֶת אִית בַּיהּ שְׁנֵי זֵיתִים אָמַר רַבִּי זֵירָא כְּגוֹן שֶׁאָכַל כּוּלְיָא בְּחֶלְבָּהּ רַב פָּפָּא אָמַר כְּגוֹן דְּמַלְּיֵיהּ בְּתַמְרֵי רַב אַדָּא בַּר אַחָא מַתְנֵי חָמֵשׁ חַטָּאוֹת וּמְתָרֵיץ לַהּ כְּגוֹן דַּאֲכַל כְּזַיִת פִּיגּוּל וְלָא מְשַׁנֵּי כְּהָנֵי שִׁינּוּיֵי דְּקָא מְשַׁנֵּינַן וְנִתְנֵי שֵׁשׁ חַטָּאוֹת וְנוֹקְמַהּ כְּגוֹן דַּאֲכַל כְּזַיִת דָּם בַּחֲדָא אֲכִילָה קָא מַיְירֵי בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת לֹא קָא מַיְירֵי וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים דְּאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה מַחֲזִיק יוֹתֵר מִשְּׁנֵי זֵיתִים רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וְכוּ' וְנִתְנֵי אִם הוֹצִיאוֹ חַיָּיב מַאי טַעְמָא קָתָנֵי אִם הָיְתָה שַׁבָּת אָמַר רַפְרָם זֹאת אוֹמֶרֶת עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְשַׁבָּת וְאֵין עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים מִמַּאי דִּלְמָא יֵשׁ עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהָכִי קָתָנֵי אִם הָיְתָה שַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ חַיָּיב אַף מִשּׁוּם שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא אִי אִיתְּמַר דְּרַפְרָם עַל הָדָא אִיתְּמַר דְּתַנְיָא וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי אִישׁ לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר עִתִּי אֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת עִתִּי בִּמְזוּמָּן קָתָנֵי עִתִּי אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת אָמַר רַפְרָם זֹאת אוֹמֶרֶת עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְשַׁבָּת וְאֵין עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים מִמַּאי שָׁאנֵי שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ דְּהֶכְשֵׁירוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּכָךְ אֶלָּא דְּרַפְרָם בְּרוּתָא הִיא מַתְנִי' יֵשׁ בָּא בִּיאָה אַחַת וְחַיָּיב עָלֶיהָ שֵׁשׁ חַטָּאוֹת כֵּיצַד הַבָּא עַל בִּתּוֹ חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְאֵשֶׁת אִישׁ וְנִדָּה רש"יגמ' נהי דאיסור גרידא חל על איסור לית ליה. כגון האוכל נבלת בהמה טמאה אינו חייב משום נבלה דהיינו איסור גרידא דליכא לא כולל ולא מוסיף: מגו דנאסר בחתיכות (טהורות) איתסר נמי בחלב. משום טומאה והיינו כולל דלא איתוסף איסורא אחפצא אלא אגברא איתוסף איסורא לגבי אחריני כייל נמי להאי באיסורא: איסור הנייה. היינו מוסיף דאיתוסף איסורא אחפצא: נותר. נמי איסור מוסיף: יה''כ איסור כולל. דאיתוסף איסורא אגברא אמידי דמשתרי ליה עד השתא: בשתי בהמות לא מיירי ונותר ופיגול בחדא בהמה ליכא. דפיגול אינו אלא בד' עבודות של דם הילכך מדפגלה לא חזיא לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח הלכך לא חייל עליה נותר: דפקע ממנו פיגולו. דקדשהו מזבח בעבודה טעמיה דעולא מפרש בזבחים (דף מג.): אי רובא אמזבח שדייה לכולו אבר אמזבח. והוי כוליה נותר כו': הלכו באברים כו'. האי בעיא בפרק בהמה המקשה (חולין ע.): כזית אחד. חלב דאיסור קמיירי בשני זיתי חלב לא קמיירי: כותבת אית בה ב' זיתים. דכך בית הבליעה מחזיק: כגון שאכל כוליא בחלבה. דאאכילת חלב מחייב שלש חטאות ואשם וגורם נמי להשלמת אכילת כותבת וזית של כוליא משלים לכותבת הילכך לא תנא פגול דבשני זיתי חלב לא קמיירי ואי תימא לוקים כגון שהעלה זית של כוליא אמזבח דהוה חלב פיגול ולכוליא נותר א''כ לא מהני נותר אזית דחלב ואנן בעינן דליהוי חד אכולהו דאכילה קתני דהיינו כזית: (גליו''ן) אלא בכזית אחד מיירי ואי אנחיה לפלגיה דזית אמזבח אין הקטרה בפחות מכזית: כגון שאכל כוליא בחלבה. ואם נפשך לומר ליחייב אכוליא משום פיגול ואחלבה משום נותר לא מצי למימר הכי דטמא שאכל קתני דבחלב עצמו בעי לאוקומי לכולהו איסורי פירוש מורי: רב פפא אמר. להכי לא תנא פיגול דלא מיירי בשני זיתי חלב ודקא קשיא לך כותבת כגון דמלייה לחלב בתמרי והשלימו לככותבת: ומתרץ לה כגון דאכל כזית פיגול. מבהמה אחרת בהדה: וניתני אם הוציאו חייב. דהא יה''כ הוא: במזומן לו. שיזמנוהו מאתמול להוליך השעיר: זאת אומרת. מדקתני אפילו בשבת אין עירוב והוצאה ליה''כ דאם יש איסור הוצאה ליה''כ אמאי איצטריך לרבויי שבת הא דחי יה''כ והוא הדין לשבת: דילמא. מיה''כ לא שמעינן לשבת דיה''כ שאני דהכשר מצותו בכך דומיא דתמידין שקריבין בשבת: מתני' בתו ואחותו. שבא על אמו והולידה: ואשת אחיו. שנשאת לו קודם לכן ולאחר מיתתו נשאה אחי אביו ובא זה אביה עליה בנדתה: גמ' תוספותאם היה שבת והוציאו. וא''ת מה שייך זה לענין אכילה ויש לומר דהכי פירושו והוציאו בפיו דכיון שהניחו בפיו ברה''י והוציאה ברשות הרבים מחייב משום הוצאה דבליעתו היא הנחתו דהא מוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב דכתיבתן זו היא הנחתן: אמר עולא קומץ פיגול כו'. ואם תאמר אמאי לא פריך מאבר גופיה דאמר פרק המזבח מקדש (זבחים פד. ופה:) דחשיב שחטו חוץ לזמנו כו' אם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו וקאמר עולא ל''ש אלא שלא משלה בו האור אבל משלה בו האור אפילו ירדו יעלו וא''כ ש''מ דעושה לחמו של מזבח ופקע פיגולו ממנו וי''ל דמכל מקום לא תנא ליה בהדיא כל כך דפקע פיגולו ממנו כמו בהדיא דקומץ: פקע פיגולו ממנו. במנחות הקשה רש''י פרק הקומץ (דף יד.) אמאי איצטריך קרא למעט קומץ מפיגול תיפוק לי דלא קרב המתיר כמצותו ותירץ דמיירי במשלה בו האור ברובו שהותרו השירים כדאמרינן קומץ מאימתי מתיר השיריים באכילה משהוצת האור ברובו וקשה דא''כ (לוקים) דפקע פיגולו ממנו כדמוכח הכא ויש לומר דמיירי שחציו העלה ע''ג המזבח וחציו לא העלה דלא פקע פיגולו מן החצי שנשאר ואם תאמר ואפי' לכתחלה נמי מעלין ליה כדאמרינן פרק בית שמאי (זבחים מג:) האי קומץ דפלגיה אנחיה אארעא אסיקנא ליה לכתחלה וי''ל שאני התם שהיה כולו מתחלה ע''ג המזבח ואח''כ הוריד חציו למטה אבל הכא לא היה על המזבח וא''ת מנחת נסכים ומנחת כהן משיח שהם כולן כליל אמאי צריך קרא למעט אותם מפיגול והלא אינה מתרת שום דבר ויש לומר כיון שקדשו בכלי הוי כמו קרבו מתירין וקבעה בפיגול ולכך צריך קרא למעט: תפשוט דבעי רמי בר חמא הלכו באיברים אחר הרוב. פירש בקונטרס היינו בעיא דפרק בהמה המקשה (חולין ע.) ואינו נראה לר''ת דמאי שייכא ההיא בעיא להך דהכא דהתם מיירי אם יצא חציו ברוב אבר אי הוי כילוד או לא לכך נראה לפרש דהיינו בעיא דפרק מזבח מקדש (זבחים פז.) דאיבעיא להו אויר מזבח כמזבח או לא כו' רובו לכבש ככבש דמי רובו למזבח כמזבח דמי תפשוט דבעי רמי בר חמא יש חיבור בעולין או לא: עירוב והוצאה לשבת. פירוש נתערבה הוצאה עם שאר מלאכות לשבת ולא נתערבה הוצאה עם שאר מלאכות בי''ה. לשון מורי ז''ל: אלא דרפרם ברותא היא. ובפרק שני שעירים (יומא סו:) איתא נמי הא דהכא ולא דחי דילמא שאני שעיר המשתלח כו' כדדחי הכא אלא רגילות הוא דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר: ונותר ופיגול בחד בהמה ליכא. משמע דאי חל נותר אפיגול ה''ל למתני ה' חטאות ותימה הלא לא משכחת ה' דהאוכל קדשים בטומאת הגוף לא מחייב אפיגול לפי שאין ניתר לטהורים ולא היה לו שעת הכושר והל''ל נותר ופיגול וטומאה בחד בהמה לא משכחת לה: כגון שאכל כוליא בחלבה. תימה מ''ש מב' זיתי חלב מיהו השתא ליכא למימר דחלק החלב מעל הכוליא ויניח הכוליא ע''ג המזבח ויחול עליו נותר דבב' אברים כלומר בב' חתיכות לא מיירי: אין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים. פירוש כדרך אכילה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|