כריתות יא ע"א

שעשה בה את המזיד כשוגג, שבין כך ובין כך מביא אשם, ובעריות רק השוגג מביא חטאת.

איזו היא שפחה נחרפת לאיש שמדבר בה הכתוב? כל שחציה שפחה וחציה בת חורין, וכגון שפחה כנענית שהיו לה שני אדונים, ואחד מהם שיחרר אותה, שנאמר: "והפדה לא נפדתה" (ויקרא יט, כ), כלומר פדויה ואינה פדויה לגמרי, אלו דברי ר' יהודה. ר' ישמעאל אומר: שפחה חרופה זו היא שפחה ודאית, גמורה. ר' אליעזר בן יעקב אומר: כל עריות שבתורה מפורשות, ובכללן אשת איש שחייב עליה הכתוב מיתה, ושיור אין לנו בפרשה זו של שפחה הנחרפת (מאורסת) לאיש אלא מי שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין.

א גמרא שנינו במשנה שבשפחה חרופה לא השווה את האיש לאשה במלקות. ומבררים: מנלן דהיא לקי והוא לא לקי [מנין לנו שהיא לוקה והוא אינו לוקה]? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: "בקרת תהיה" (ויקרא יט, ב) — מלמד שהיא לוקה; יכול יהו שניהן לוקין? תלמוד לומר: "תהיה", לומר: היא לוקה והוא אינו לוקה.

ושואלים: ומנין דהדין "בקרת" [ש"ביקורת" זו] לישנא [לשון] של מלקות הוא? אמר ר' יצחק: "ביקורת" הוא כעין קיצור של המילים "תהא בקראי" [תהא בקריאה של מקראות], כדתניא [כמו ששנויה ברייתא] לענין ביצוע המלקות בבית דין: גדול הדיינין מקרא את הפסוקים שאומרים בענין זה, שני בדיינים מונה את המלקות, שלישי אומר לשמש: הכהו. רב אשי אומר, רמז אחר למלקות יש בכך: "בביקור תהיה", כלומר, בבדיקה, שבודקים אותה כמה מלקות היא מסוגלת לקבל, כדתנן [כמו ששנינו במשנה]: אין אומדין אותו את הלוקה, כמה מלקות הוא מסוגל לקבל, אלא מכות הראוין להשתלש, להתחלק לשלוש, שהיו מלקים פעמיים על גבו ואחת לפניו.

תנו רבנן [שנו חכמים]: בזמן שהאשה לוקה — רק אז האיש מביא קרבן, אבל אם אין האשה לוקה, וכגון שהיתה שוגגת, או אנוסה, או קטנה, שאינה בת עונשין — אין האיש מביא קרבן. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה? אמר רבא, דכתיב [שנאמר]: "ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקורת תהיה...

והביא את אשמו" (שם כ—כא), מכדי עד הכא [הואיל ועד כאן], כלומר, מתחילה באיש קא משתעי קרא [עוסק הכתוב], נכתוב [שיכתוב] תחילה: "והביא את אשמו לה'", ולבסוף לכתוב [שיכתוב] "בקרת תהיה" לגבי האשה, אמאי כתב רחמנא ברישא [מדוע כתבה התורה בתחילה]: "בקרת תהיה" ולבסוף כתב: "והביא את אשמו לה'"? אלא הכי קאמר [כך הוא אומר]: אם בקורת תהיה היא, שהיא לוקה — והביא האיש את אשמו לה', ואם לא תהיה בקורת — לא יביא הוא את אשמו.

ושואלים: אימא [אמור] שהוא, האיש, מעטיה קרא [מיעט אותו המקרא] מהבאת קרבן במקרה כזה, אבל היא תילקי ותיתי [תלקה וגם תביא] קרבן! ומשיבים: "והביא את אשמו לה'" כתיב [נאמר], ולא "והביא אשם", לדייק כי רק הוא מביא את האשם.

אמר ר' יצחק: לעולם אינו חייב אלא שבא על שפחה בעולה בלבד, שנאמר: "והיא שפחה נחרפת לאיש", ונחרפת משמעה בעולה. ומאי משמע [ומהי המשמעות], כיצד יודעים דהאי [שמלה זו] "נחרפת" לישנא דשנויי הוא [לשון של שינוי הוא], שנשתנתה וכבר אינה בתולה? דכתיב [שנאמר]: "ותשטח עליו הרפות" (שמואל ב יז, יט), ו"הריפות" הן שעורים שנכתשו ונשתנו ממה שהיו. ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור], מהפסוק: "אם תכתוש האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו איוולת" (משלי כז, כב). נאמר בספר עזרא: "וימצא מבני הכהנים אשר השיבו נשים נכריות...

ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם" (עזרא י, יח—יט) — אמר רב חסדא: מלמד, שכולן שפחות חרופות בעלו, שהרי לא מצאנו קרבן אשם על ביאה, אלא על שפחה חרופה.

ב שנינו במשנה מחלוקת איזוהי שפחה חרופה. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: נאמר "והפדה" (ויקרא יט, כ) — יכול שכולה פדויה? תלמוד לומר: "לא נפדתה"; אם כן יכול מדובר במי שלא נפדתה כלל? תלמוד לומר: "והפדה",

הא כיצד? מדובר במי שהיא פדויה ואינה פדויה, כלומר, חציה שפחה וחצייה בת חורין, והיא מאורסת לעבד עברי, דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר: בשפחה כנענית הכתוב מדבר, שאינה בת חורין כלל, והיא מאורסת לעבד עברי. אם כן מה תלמוד לומר, מדוע השתמשה התורה בביטוי הכפול "והפדה לא נפדתה" — דברה תורה כלשון בני אדם, שמשתמשים בלשונות כפולות, ואין ללמוד מכאן הלכה.

ר' אלעזר בן עזריה אומר: כל עריות מפורשות לנו בתורה, משוייר לנו, איפוא, חציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי. אחרים אומרים: נאמר "לא יומתו כי לא חפשה" (ויקרא יט, כ) — בשפחה כנענית הכתוב מדבר, ומאורסת לעבד כנעני ולא לעבד עברי.

ומבררים את השיטות: לשיטת ר' ישמעאל, בשלמא [נניח, מובן הדבר] שהוא מסביר "והפדה לא נפדתה" בשפחה גמורה — כדקתני [כמו שהוא שונה]: דברה תורה כלשון בני אדם, אלא דקתני [מה שהוא שונה] שהיא מאורסת לעבד עברי מנלן [מנין לנו]? ומשיבים, דכתיב [שנאמר]: "כי לא חפשה" (שם), מכלל הדברים אתה למד שהוא, האיש שלו היא מאורסת — חופש (חופשי), שאינו עבד כנעני הקנוי לבעליו, אלא עבד עברי, שאינו אלא כשכיר.

ועוד שואלים: שיטת ר' אלעזר בן עזריה היינו [הריהי] שיטת ר' עקיבא, שמדובר בשפחה שחציה בת חורין, ולשם מה הובאו דבריו בנפרד? ומשיבים, לר' ישמעאל, הסבור שמדובר בשפחה גמורה, קאמר [אומר] ר' אלעזר בן עזריה: לדידי, בעלמא כוותיך סבירא ליה [לשיטתי, בדרך כלל כמותך סבור אני] שדברה תורה כלשון בני אדם, והכא שאני [ואולם כאן שונה] הדבר, מכדי כתיב ליה קרא [הואיל וכבר כתוב לו המקרא]: "כי לא חפשה", "והפדה לא נפדתה" למה לי? שמע מינה להכי אתא [למד מכאן לכך בא], ללמד שמדובר במי שחציה שפחה וחציה בת חורין.

ושואלים: לשיטת אחרים, האומרים שמדובר בשפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני, בשלמא [נניח] לענין "והפדה לא נפדתה", קסבר [סבור הוא]: דברה תורה כלשון בני אדם, אלא הא [זה] שהיא מאורסת לעבד כנעני מנלן [מנין לנו]? ומשיבים, אמר קרא [המקרא]: "כי לא חפשה", אם אינו ענין לדידה [עבורה] שהרי כבר למדנו דבר זה מ"הפדה לא נפדתה" — תנהו ענין לדידיה [לו עצמו], לאיש שלו היא מאורסת, שאינו אדם חופשי, אלא עבד כנעני.

ג משנה וממשיכים לפרט את ההבדלים שבין העריות לבין שפחה חרופה: כל עריות, אם היה במעשה אחד גדול ואחד קטן — הקטן פטור, אחד ער ואחד ישן — הישן פטור, אחד שוגג ואחד מזיד — שוגג חייב בקרבן בחטאת ומזיד בהכרת.

ד גמרא שנינו במשנה כי כל העריות, אם היה אחד גדול ואחד קטן — הקטן פטור. ותמהים: והכא [וכאן] בשפחה חרופה, אתה רוצה לומר שחייב הקטן? והלא קטן פטור מן המצוות ומן העונשים! אמר רב יהודה, הכי קתני [כך הוא שונה]: כל עריות, אחד מהם גדול ואחד קטן — קטן פטור וגדול חייב, והכא [וכאן, בשפחה חרופה] כשאחד מהם קטן — הגדול נמי [גם כן] פטור, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? דהא מקשיין אהדדי [שהרי הם מוקשים זה לזה] בכתוב: "בקורת תהיה... והביא האיש את אשמו" (ויקרא יט, כ).

ועוד שנינו: כל עריות, אחד ניעור ואחד ישן — ישן פטור. ותמהים: וכאן, בשפחה חרופה, ישן נמי [גם כן] יהיה חייב? והרי אנוס הוא! אמר רב יהודה אמר רב, הכי קתני [כך הוא שונה]: כל עריות, אחד ניעור ואחד ישן — ישן פטור וניעור חייב, וכאן, אם היה אחד מהם ישן — אפילו הניעור פטור, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? דמקשיין אהדדי [מפני שמוקשים זה לזה], ואם האחד אינו חייב — גם השני פטור.

תני תנא קמיה [שנה חוזר המשניות לפני] רב ששת: עשו גומר ביאתו כמערה, מתכוין כשאין מתכוין, כדרכה כשלא כדרכה, ניעור כישן.

אמר ליה [לו] רב ששת: מאי קאמרת [מה אתה אומר]? באיזה מקרה מדובר? אי [אם] בשפחה חרופה קתני [הוא שונה] הלכות אלה, אמאי [מדוע] עשו גומר כמערה? הרי אין הדבר כן, אלא להיפך, גומר בשפחה חרופה מיחייב [חייב], מערה לא מיחייב [חייב]! ותו [ועוד], מה שהוא שונה: עשו מתכוין כשאינו מתכוין, גם כן אינו מתאים לדין שפחה חרופה, שהרי אי מכוונה [אם היא מתכוונת] — מיחייבא [היא מתחייבת] מלקות, אי [אם] היא לא מתכוונת — לא מיחייבא [אינה מתחייבת], שהרי עונש מלקות אינו ניתן אלא לעושה במזיד!

וכדרכה כשלא כדרכה נמי [גם כן], אינו מתאים לדין שפחה חרופה, שהרי כדרכה בשפחה חרופה מיחייב [חייב], ושלא כדרכה לא מיחייב [אינו חייב], מאי טעמא [מה טעם הדבר]? "שכבת זרע" כתיב [נאמר], שצריך שתהיה זו שכיבה שיש בה כדי להוליד! ומאי [ומה פירוש] שעשו ניעור כישן? הלוא ישן פטור, שהוא אנוס, וניעור — חייב! ואם כן לא ניתן להסביר ברייתא זו בשפחה חרופה.

ואי [ואם] בשאר עריות קא תני [הוא שונה] ענין זה, מה שהוא שונה שעשו גומר כמערה,

That the Torah established her status so that the one who engages in intercourse with her intentionally is like the one who does so unwittingly, as both are liable to bring a guilt offering, whereas one who engages in intercourse with those with whom relations are forbidden is liable to bring a sin offering only when he does so unwittingly.

Who is the espoused maidservant in question? It is any woman who is half-maidservant half-free woman, i.e., a maidservant who belonged to two masters, one of whom liberated her, as it is stated: “And she was redeemed and not redeemed” (Leviticus 19:20), which means that she was partially but not completely redeemed. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yishmael says: An espoused maidservant is a full-fledged maidservant whose status is certain, as the language of the verse does not mean redeemed and not redeemed; it is simply a way of stating that she was not redeemed. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: All those with whom relations are forbidden are enumerated in the Torah, and we have no exception other than one who is half-maidservant half-free woman.

GEMARA: The mishna teaches that in the case of an espoused maidservant the Torah did not equate the man with the woman. The Gemara asks: From where do we derive that she is flogged and that he is not flogged? As the Sages taught in a baraita: The verse states: “And if a man lies carnally with a woman, and she is a maidservant designated for a man…there shall be an inspection [bikkoret tihye]” (Leviticus 19:20). This teaches that she is flogged. And as one might have thought that both are flogged, the verse states: “There shall be [tihye],” in the feminine, to teach that she is flogged and he is not flogged.

And from where is it derived that this word inspection [bikkoret] is a term for flogging? Rabbi Yitzḥak said: It indicates that she shall be subjected to the reciting of [bikra’ei] the verses, as it is taught in a baraita: The procedure for administering lashes is that before each lash is administered, the eldest or most prominent of the three judges recites the relevant verses in the Torah; the second-eldest one counts the lashes; and the third says to the attendant: Strike him. Rav Ashi says that it indicates that she shall be subject to an assessment [bikkur], as we learned in a mishna (Makkot 22a): One assesses the number of lashes that the one sentenced to be flogged is capable of withstanding, but only by a number of lashes fit to be divided by three. This teaches that the assessment is an essential part of the flogging procedure.

The Sages taught in a baraita: At the time that, i.e., in any case where, the woman is flogged, the man brings an offering. In a case where the woman is not flogged, the man does not bring an offering. The Gemara asks: From where do we derive this? Rava said that it is as it is written: “And if a man lies carnally with a woman, and she is a maidservant designated for a man, and not at all redeemed, nor was freedom given her; there shall be an inspection…He shall bring his guilt offering unto the Lord” (Leviticus 19:20–21).

The Gemara explains: Since until here, the verse is dealing with a man, let it first write: “He shall bring his guilt offering unto the Lord,” and at the end let it write: “There shall be an inspection.” Why did the Merciful One first write: “There shall be an inspection,” and at the end write: “He shall bring his guilt offering unto the Lord”? The Gemara explains that this is what the verse is saying: If there will be an inspection, meaning that the woman is to be flogged, then “he shall bring his guilt offering unto the Lord.” But if there will not be an inspection, then he shall not bring his guilt offering.

The Gemara objects: You can say that the verse in fact excludes him from being flogged due to the use of the term “there shall be,” thereby limiting his liability to bring a guilt offering; but even so, she should be flogged and also bring an offering. The Gemara explains: “He shall bring his guilt offering unto the Lord,” is written in the verse, instead of merely: He shall bring a guilt offering. This teaches that only he, and not she, brings a guilt offering.

Rabbi Yitzḥak says: Actually, he is liable only in a case where he engages in intercourse with a non-virgin maidservant, as it is stated: “And she is a maidservant designated [neḥerefet] for a man.” And from where may it be inferred that this word “designated [neḥerefet],” is a term of change, i.e., that she has already changed from her status as a virgin to that of a non-virgin? Rabbi Yitzḥak explains: As it is written: “And strewed groats [harifot] thereon” (II Samuel 17:19). Since groats are grains that have been crushed or otherwise changed from their original form, the linguistic correlation between harifot and neḥerefet indicates that both terms are referring to some form of change. And if you wish, say that it is inferred from the verse: “Though you should bray a fool in a mortar with a pestle among groats [harifot]” (Proverbs 27:22).

It is stated in another verse: “And among the sons of the priests there were found some that had married foreign women, namely: Of the sons of Jeshua, son of Jozadak, and his brethren, Maaseiah, and Eliezer, and Jarib, and Gedaliah. And they gave their hand that they would divorce their wives; and being guilty, a ram of the flock for their guilt” (Ezra 10:18–19). Rav Ḥisda said: This teaches that they had all engaged in intercourse with espoused maidservants, as guilt offerings are brought for engaging in intercourse only with an espoused maidservant.

§ The mishna teaches: Which is the espoused maidservant? According to Rabbi Yehuda, it is any woman who is half-maidservant and half-free woman, whereas Rabbi Yishmael maintains that it is referring to a full-fledged maidservant. In relation to this dispute, the Sages taught in a baraita that deals with the verse: “And she was redeemed” (Leviticus 19:20): One might have thought that this means she was entirely redeemed. Therefore, the verse states: “And she was redeemed and not redeemed,” to teach that she was not entirely redeemed. If so, one might have thought that she was not redeemed at all. Therefore, the verse states: “And she was redeemed,” to teach that it is discussing a maidservant who was partially redeemed.

The baraita asks: How so? The baraita answers: The verse is referring to a maidservant who was both redeemed and not redeemed, as half of her is a maidservant owned by one master who did not redeem her, and half of her is a free woman, as the partner who previously owned the other half of her has freed her, and she is betrothed to a Hebrew slave. This is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yishmael says that the verse is speaking of a Canaanite maidservant who was not redeemed at all and who is engaged to a Hebrew slave. If so, why must the verse state: “And she was redeemed and not redeemed”? The repetition is not halakhically significant; it is there because the Torah spoke in the language of people, and the phrase simply means: And she was not at all redeemed.

Rabbi Elazar ben Azarya says: All those with whom relations are forbidden are enumerated for us explicitly in the Torah. The only case which is excluded for us from that generalization is a half-maidservant half-free woman who is betrothed to a Hebrew slave. And Aḥerim say that when it states: “They shall not be put to death because she was not free,” the verse is speaking about a Canaanite maidservant who is betrothed to a Canaanite slave.

The Gemara objects: According to Rabbi Yishmael, granted that the phrase “and she was redeemed and not redeemed” is referring simply to a Canaanite maidservant, as it is taught in the baraita: The Torah spoke in the language of people. But from where do we derive that which is taught, i.e., that she is betrothed specifically to a Hebrew slave? The Gemara explains that it is as it is written: “They shall not be put to death, because she was not free” (Leviticus 19:20). By inference, it may be concluded that he, the man to whom she is betrothed, is free. A Hebrew slave is not the property of his owner, but is merely obligated to serve him for a period of time.

The Gemara raises an objection: The opinion of Rabbi Elazar ben Azarya is identical to the opinion of Rabbi Akiva. Why was it stated separately in the baraita? The Gemara explains: It is because Rabbi Elazar is saying to Rabbi Yishmael: According to me, in general I hold in accordance with your opinion, that the Torah spoke in the language of people. But here it is different, since it is also written in the verse: “Because she was not free.” If so, why do I need the phrase “and she is redeemed and not redeemed”? Conclude from it that it comes for this purpose, to teach that the verse is referring to a woman who is half-maidservant half-free woman.

The Gemara further objects: According to Aḥerim, granted that the phrase “and she was redeemed and not redeemed” is referring to a Canaanite maidservant, as they too maintain that the Torah spoke in the language of people. But from where do we derive that she is betrothed to a Canaanite slave? The Gemara explains that the verse states: “Because she was not free,” and if it is not needed for the matter of her status as a maidservant, as it is already established that she is not free, apply it to the matter of his status as a slave.

MISHNA: This mishna cites an additional difference between the status of an espoused maidservant and the status of forbidden relatives. In all cases of intercourse with those with whom relations are forbidden, if one is an adult and one is a minor, the minor is exempt; if one is awake and one is sleeping, the sleeping one is exempt; if one commits the act unwittingly and one does so intentionally, the one who did so unwittingly is liable to bring a sin offering and the one who did so intentionally is liable to be punished with karet. By contrast, in a case of intercourse with an espoused maidservant, the man is liable to bring a guilt offering only if the woman is flogged, and that is the case only if she was an adult, awake, and committed the sin intentionally.

GEMARA: The mishna teaches that in all instances of intercourse with those with whom relations are forbidden, a minor is exempt. The Gemara asks: And is that to say that here, in the case of an espoused maidservant, a minor is liable? But a minor is exempt from all liabilities in the Torah. Rav Yehuda said: This is what the mishna is teaching: In all cases of intercourse with those with whom relations are forbidden, if one is an adult and one is a minor, the minor is exempt and the adult is liable. But here, in the case of an espoused maidservant, the adult is also exempt. What is the reason? Their punishments are linked, as they are juxtaposed to each other in the verse: “There shall be an inspection…and he shall bring his guilt offering unto the Lord” (Leviticus 19:20–21).

The mishna teaches: In all cases of intercourse with those with whom relations are forbidden, if one is awake and one is sleeping, the one who is sleeping is exempt. The Gemara asks: And is that to say that here the one who is sleeping is liable? Rav Yehuda said that Rav said: This is what the mishna is teaching: In all cases of intercourse with those with whom relations are forbidden, if one is awake and one is sleeping, the one who is sleeping is exempt and the one who is awake is liable. But here, even the one who is awake is exempt. What is the reason? Their punishments are linked, as they are juxtaposed to each other in the verse: “There shall be an inspection…and he shall bring his guilt offering unto the Lord” (Leviticus 19:20–21).

A tanna taught a baraita before Rav Sheshet: The Sages rendered one who completes the act of intercourse like one who engages in the initial stage of intercourse; one who commits the act intentionally like one who does so unintentionally; one who engages in intercourse in a typical manner like one who engages in intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse; and one who is awake like one who is sleeping.

Rav Sheshet said to him: What are you saying? If you are teaching this with regard to an espoused maidservant, why would you say that they rendered one who completes the act like one who engages in the initial stage of intercourse? This is not the case, as one who completes the act with an espoused maidservant is liable, but one who engages in the initial stage of intercourse is not liable. And furthermore, they did not make one who commits the act intentionally like one who does so unintentionally: If she intended it, she is liable to receive lashes; if she did not intend it, she is not liable.

And they also did not render engaging in intercourse in a typical manner like doing so in an atypical manner: One who engages in intercourse in a typical manner with an espoused maidservant is liable, and one who does so in an atypical manner is not liable. What is the reason? It is written: “Lies carnally [shikhvat zera],” and the literal meaning of this term is referring to intercourse that can lead to procreation, as zera means seed. And finally, in what way can it be said that they rendered one who is awake like one who is sleeping? One who is sleeping is always exempt, as the circumstances are beyond his control. Consequently, it seems that the baraita cannot be referring to intercourse with an espoused maidservant.

And if you teach this baraita in relation to intercourse with all those others with whom relations are forbidden, how is it that they rendered one who completes the act like one who engages in the initial stage of intercourse?