כריתות י ע"ב

מפוזרין, שלאחר שבעה ימי טומאה של השני ממשיכה בימי טהרה של הראשון? הא אמרי רבנן [הרי אומרים חכמים]: במקרה של ולדות הרבה, לולד שני מניא [היא מונה], ולא לראשון! אלא לאו [האם לא] כדעת ר' יהודה היא, ושמע מינה [ולמד מכאן]: חומרא אית ליה [יש לו] להחשיב את הוולד השני כמי שישנו, ולנהוג בו ימי טומאה, אבל קולא לית ליה [אין לו], להשלים במקומם ימי טהרה לראשון.

ועוד אמר רב אשי, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: נאמר ביולדת נקבה "וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה" (ויקרא יב, ה) — יכול תמנה ששה ימים אלה בין רצופין ובין מפוזרין, וכגון שהפילה ביום הששים ושלושה, שתמנה ימי טומאה לשני ותשלים שלושה ימי טהרה לראשון? תלמוד לומר: ששים יום, מה ששים כולן רצופין — אף ששה כולן רצופין. ונברר: מני [שיטת מי היא]? אלימא רבנן [אם תאמר כשיטת חכמים], מי אית להו לרבנן [האם יש להם לחכמים] ענין זה של מפוזרין? האמרי רבנן [הרי אומרים חכמים]: לולד שני מניא [היא מונה]!

אלא לאו [האם לא] שיטת ר' יהודה היא, ושמע מינה [ולמד מכאן]: חומרא אית ליה [יש לו], קולא לית ליה [אין לו] בענין זה. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

א משנה אלו הם החמישה ששנינו במשנה לעיל (ט,א) שמביאין קרבן עולה ויורד, שמשתנה לפי מצבו הכלכלי של החייב: על שמיעת קול, שנשבע לשקר שאינו יודע עדות לחבירו, ועל בטוי שפתים, שנשבע שבועת שקר בענין אחר, ועל טומאת מקדש וקדשיו, שנכנס למקדש או נגע בקדשים בטומאה, והיולדת, והמצורע.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים] בסיכום דיני קרבן עולה ויורד: יש מביא בדלות ועשירות, כלומר שיש בו שתי דרגות, גם דלות (קרבן מן העוף) וגם עשירות (מן הבהמה), ויש מביא בדלות ו(יש מביא) בדלי דלות (קרבן מנחה). כיצד?

יולדת מביאה בדלות ועשירות, בעשירות — כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת, ובעניות — שני תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת (ויקרא יב, א—ח). וכן מצורע מביא בדלות ובעשירות, בעשירות — כבש לאשם, כבש לעולה וכבשה לחטאת, ובדלות — כבש לאשם, ושני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה (שם יד, י—כב). ועל שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו — מביאין בדלות ודלי דלות נוסף לעשירות, בעשירות — כשבה או שעירה לחטאת, בדלות — שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה, בדלי דלות — עשירית האיפה למנחה (שם ה, א—יד).

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: יש מביא אחד תחת אחד, יש מביא שנים תחת שנים, יש מביא שנים תחת אחד, יש מביא אחד תחת שנים, מכאן אתה למד לעשירית האיפה שהיא בפרוטה.

ומפרטים: יולדת מביאה אחת תחת אחת — פרידה אחת והיא עוף תחת כבש, מצורע מביא שתי פרידין תחת שני כבשים — הרי הם שנים תחת שנים, שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו — מביאין שתי פרידין, שני תורים או שני בני יונה, תחת כבשה אחת — הרי שנים תחת אחד, ומביאין בדלי דלות עשירית האיפה תחת שתי פרידין — הרי אחד תחת שנים.

ואומרים, קתני [שונה] התנא: מכאן אתה למד לעשירית האיפה שהיא בפרוטה. ושואלים: מנלן [מנין לנו]? כיצד נלמד דבר זה? ומבארים, דתנו רבנן [ששנו חכמים] בברייתא: האומר "הרי עלי קרבן בסלע למזבח" — מביא כבש, שאין דבר קרב בסלע אלא כבש.

ומעירים: ממאי [ממה, מהיכן] למדים דבר זה? מדאמר רחמנא [ממה שאמרה התורה] לגבי איל אשם שהוא ב"כסף שקלים" (שם טו), כלומר, בשווי שני שקלים (סלעים בלשון חכמים) — מכלל הדברים אתה למד שכבש (איל צעיר) בן שנה (כלומר, בן שנתו הראשונה) שהצריכה התורה לקרבן עשירות הוא בסלע. ומנין שהצריכה התורה כבש בן שנה? מדכתיב [ממה שנאמר] בקרבן היולדת: "כבש בן שנתו" (ויקרא יב, ו). ולגבי קרבן דלות, שהוא קן של שני תורים או שני בני יונה, תנן [שנינו במשנה]: עמדו קינין בו ביום ברבעתים, כל קן ברובע דינר, שהוא אחד מששה עשר בסלע (שבכל סלע ארבעה דינרים).

ומדחס רחמנא עליה דדלות [ומתוך שחסה התורה על זה שמביא בדלות] למיהוי חד משית עשר [להיות אחד מששה עשר] בעשירות, יש לומר כי חס רחמנא עליה [חסה התורה על מי שמביא] בדלי דלות (עשירית האיפה) למיהוי חד משית עשר [להיות אחד מששה עשר] בדלות.

ושואלים: אם כן, כשאתה עושה חשבון זה, דלות כמה הויא [היא] — ריבעא [רבע דינר], וכמה פריטי בריבעא [פרוטות נחושת יש ברבע] — ארבעים ותמניא פריטי [ארבעים ושמונה פרוטות]; חד משית עשר כמה הוי דדלות [אחד מששה עשר של דלות כמה הוא] — תלתא פריטי [שלוש פרוטות].

ואם כן, מה דקתני [שהוא שונה]: מכאן אתה למד לעשירית האיפה בפרוטה, אמאי [מדוע] פרוטה? האמרת [הרי אומר אתה]: עשירית האיפה דלי דלות הוא, ואמרת [ואומר אתה] כי דלי דלות חד משית סרי [אחד מששה עשר] של דלות הוא, דחשבינן דתלתא פריטי הויין [שחישבנו ששלוש פרוטות הן]!

ומשיבים: התנא, שלמד עשירית האיפה בפרוטה, מיולדת יליף [לומד], דמתיא [שהיא מביאה] פרידה אחת לעולה תחת כבש העולה, כלומר, חצי קן, דהוי חד מתלתין ותרין [שהוא אחד משלושים ושנים] של כבש ששוויו סלע, כלומר שמינית הדינר, ולא רבע. ומקשים: ועד כאן, עדיין צריך אתה לומר כי דלי דלות כמה הוי [הוא] — חד משית עשר [אחד מששה עשר] בדלות. שהרי ביולדת עצמה אין דין דלי דלות, אלא בשמיעת הקול, ושם קרבן הדלות הוא קן שלם, שהוא אחד מששה עשר בעשירות, דמהיכא יליף [שהרי מהיכן הוא לומד] את היחס בין דלות ודלי דלות — מכבש ואיל כפי שהסברנו לעיל. ואם כן עד כאן, לפי דרך זו, קרבן דלי דלות פרוטה ופלגא הוי [פרוטה וחצי הוא], שכך עולה החשבון, כשנחלק שמינית הדינר, שהיא עשרים וארבע פרוטות, לששה עשר. ולא פרוטה בלבד, כלשון הברייתא!

אמר רבא: כולה מילתא [כל הענין] מיולדת יליף [התנא לומד], והכי קאמר [וכך הוא אומר]: מדחס רחמנא עליה [ממה שחסה התורה על זה שמביא] בדלות למיהוי חד מתלתין ותרין [להיות אחד משלושים ושתים] בעשירות, ומאי [ומה] היא — יולדת, הכי חס רחמנא עליה [כך חסה התורה על זה שמביא] בדלי דלות (על שמיעת הקול) למיהוי חד מן תלתין ותרין [שיהיה אחד משלושים ושתים] בדלות.

ושואלים: אי הכי [אם כך], לפי חשבון זה, דלי דלות נכי ריבעא דפרוטה הוי [פרוטה פחות רבע הוא], כלומר, שלושה רבעי פרוטה, עשרים וארבע פרוטות לחלק לשלושים ושנים! ומשיבים: הכי נמי [כך הוא גם כן], שבאמת מצד החשבון הוא פחות מפרוטה, אלא דלאו אורח ארעא לאיתויי [שאין זה דרך ארץ להביא] דבר ששוה פחות מפרוטה קרבן למקום.

ג משנה מה בין שפחה חרופה לבין כל העריות? שלא שוותה להן לא בעונש ולא בקרבן. שכל העריות, אם בא עליהן — דינו בחטאת, והבא על שפחה דינו באשם. כל העריות דינו בקרבן נקבה, שחטאת יחיד היא כשבה או שעירה (ויקרא ד, כז—לב), והבא על השפחה דינו באיל זכר (שם יט, כא).

כל העריות אחד האיש ואחד האשה שוין בעונש, בין במכות אם התרו בהם, ובין בקרבן חטאת בשוגג, ובשפחה לא השוה לא האיש לאשה במכות, שרק היא לוקה, ולא השוה אשה לאיש בקרבן, שהיא אינה מביאה קרבן אשם.

כל העריות עשה בהן את דינו של המערה שאינו בא ביאה גמורה, כגומר את ביאתו לגמרי, שגם על זה וגם על זה חייב, מה שאין כן בשפחה, שאינו חייב עד שיגמור ביאתו. וכן בעריות חייב על כל ביאה וביאה קרבן לחוד, מה שאין כן בשפחה, שמביא קרבן אחד על ביאות הרבה, כפי ששנינו במשנה לעיל (ט,א).

זו חומר (חומרה) החמיר הכתוב בשפחה לעומת העריות,

it is possible for a woman who gave birth to count dispersed days? No, as the Rabbis say that she counts the days from the birth of the second fetus. Rather, is it not the opinion of Rabbi Yehuda? And therefore, conclude from it that Rabbi Yehuda is of the opinion that the second offspring is considered as though it exists only where a stringency results, but where a leniency results, he is not of the opinion that the second offspring is considered to have existed.

And further, Rav Ashi said: Come and hear a proof from a baraita, which discusses the verse: “Sixty days and six days” (Leviticus 12:5). One might have thought that she counts these six days whether they are continuous or dispersed, so that if, for example, she miscarried on the sixty-third day, she would complete the remaining three days of purity for the first fetus after completing the period of purification for the second. Therefore, the verse states: “Sixty” to teach that just as the sixty days are all continuous, so too, the six days are all continuous. Whose opinion is this? If we say it is the opinion of the Rabbis, that cannot be correct, as are the Rabbis of the opinion that it is possible for a woman who gave birth to count dispersed days? Didn’t the Rabbis say that she counts for the second offspring?

Rather, is it not the opinion of Rabbi Yehuda? And therefore, may one conclude from it that Rabbi Yehuda is of the opinion that the second offspring is considered extant only where a stringency results; but where a leniency results, he is not of the opinion that the second offspring is considered to have existed? The Gemara rules: Indeed, conclude from it that this is the case.

MISHNA: These are the five situations mentioned in the mishna (9a) in which one brings a sliding-scale offering: For hearing the voice of an oath, i.e., where one took a false oath that he does not have any testimony to provide on a given issue; and for the utterance of the lips, which is a case where one took a false oath about a different matter; and for the defiling of the Temple, by entering it while ritually impure, or defiling its sacrificial foods, by partaking of them while ritually impure; and a woman after childbirth; and a leper at the end of his purification process.

GEMARA: The Sages taught a baraita with regard to the nature of a sliding-scale offering, which varies depending on the owner’s financial status: There is a case in which one brings the offering in one of two possible states, either a bird offering if the individual is in a state of poverty or an animal offering if he is in a state of wealth; and there is a case in which one brings the offering in one of three possible states, of wealth, of poverty, or of extreme poverty.

The Gemara elaborates: A woman after childbirth brings a sliding-scale offering either in poverty, i.e., two doves or two pigeons, one as a burnt offering and one as a sin offering, or in wealth, i.e., a lamb as a burnt offering and a dove or a pigeon as a sin offering (see Leviticus 12:1–8). A leper brings the offering either in poverty in the form of a lamb for a guilt offering, and two doves or two pigeons, one as a sin offering and one as a burnt offering, or in wealth in the form of a lamb for a guilt offering, a lamb as a burnt offering, and a female lamb as a sin offering (see Leviticus 14:10–22). For the hearing of the voice, i.e., taking a false oath that one cannot provide testimony, or the utterance of the lips, or the defiling of the Temple or its sacrificial foods, one brings an offering either in wealth, i.e., a female lamb or goat as a sin offering, or in poverty, i.e., two doves or two pigeons, one as a sin offering and one as a burnt offering, or in extreme poverty, i.e., a meal offering.

It is taught in another baraita: When offerings are brought in poverty rather than wealth, there is a case in which one brings one offering instead of a different one; there is a case in which one brings two offerings instead of two other offerings; there is a case in which one brings two offerings instead of one offering; and there is a case in which one brings one offering instead of two offerings. From here you may derive that the offering of one-tenth of an ephah may be worth as little as one peruta.

A woman after childbirth brings one offering instead of one offering: One young bird, as a sin offering that she would bring even in wealth, and another bird as a burnt offering instead of the lamb. A leper brings two young birds instead of two lambs. For the hearing of the voice and the utterance of the lips and the defiling of the Temple or its sacrificial foods, one brings two young birds instead of one female lamb, and in a case of extreme poverty one brings one meal offering of one-tenth of an ephah instead of two young birds.

The baraita teaches: From here you may derive that the offering of one-tenth of an ephah may be worth as little as one peruta. The Gemara asks: From where do we learn this halakha? The Gemara answers that it is as the Sages taught in a baraita: In the case of one who says: It is incumbent upon me to bring an offering worth one sela to the altar, he brings a lamb, as there is nothing that is sacrificed upon the altar that is worth one sela other than a lamb.

From where is this halakha derived? It is derived from the fact that the Merciful One states in the Torah that the ram brought in its second year as a guilt offering must be “according to your valuation in silver by shekels” (Leviticus 5:15), i.e., it must be worth two sela. It may therefore be understood by inference that a lamb, i.e., a young ram, in its first year is worth one sela. And it is known that a lamb is brought when it is within its first year, as it is written: “A lamb of the first year” (Leviticus 12:6). And we learned in a mishna (8a): The price of nests, i.e., pairs of birds brought by an impoverished person instead of a lamb, stood that day at one-quarter of a silver dinar. A quarter-dinar is one-sixteenth of a sela, the price of a lamb.

And from the fact that the Merciful One has mercy upon one who brings an offering in poverty, in that He permits him to bring an offering that is worth one-sixteenth of the value of the lamb that is brought in wealth, it may be inferred that the Merciful One takes pity upon one who brings an offering in extreme poverty, and consequently He permits him to bring an offering which is worth one-sixteenth of the value of the offering brought in moderate poverty. Accordingly, the offering brought in extreme poverty may be equal to a two hundred fifty-sixth part of the value of a sela.

The Gemara examines the mathematics necessary to determine that the value of the offering brought in extreme poverty is equal to one peruta: If so, how much is the offering brought in poverty worth? It is worth one-quarter of a dinar. And how many perutot are in one-quarter of a dinar? Forty-eight perutot. Accordingly, how many perutot are in the offering brought in extreme poverty, which is worth one-sixteenth of the offering brought in poverty? Three perutot.

The Gemara objects: But with regard to that which the baraita teaches: From here you may derive that the offering of one-tenth of an ephah may be worth as little as one peruta, why did the baraita teach that it may be worth one peruta, rather than three perutot? Didn’t you say that one-tenth of an ephah is brought in extreme poverty, and you also said that this offering should be worth one-sixteenth of the offering brought in poverty, which we calculated to be three perutot?

The Gemara answers: The tanna derives the cost of an offering brought in poverty from the case of a woman after childbirth, who brings one bird instead of a lamb, as a bird is worth one thirty-second of the value of a lamb. The Gemara asks: But until now, how much was the offering brought in extreme poverty calculated to be worth? One-sixteenth of the value of the offering brought in poverty. And from where is this derived? It is derived from the value of the lamb and the ram, as explained earlier. If so, until now, the calculations lead to the conclusion that the offering brought in extreme poverty is worth one and one-half perutot, as one thirty-second of the value of a lamb is equal to one-eighth of a silver dinar rather than one-quarter, which means that the offering brought in poverty is worth twenty-four perutot, one-sixteenth of which is equal to one and one-half perutot.

Rather, Rava said a different answer: The entire matter is derived from the offering brought by a woman after childbirth, and this is what the tanna is saying: It is derived from the fact that the Merciful One has mercy upon one who brings an offering in poverty, in that he may bring an offering which is worth one thirty-second of the value of the offering brought in wealth. Rava adds parenthetically: And from what case is this principle derived? From the case of a woman after childbirth. So too, the Merciful One has mercy upon one who brings an offering in extreme poverty, in that he may bring an offering that is worth one thirty-second of the value of the offering brought in moderate poverty.

The Gemara objects: If so, the value should be one peruta minus one-quarter, i.e., three-quarters of a peruta. The Gemara explains: Indeed that is so, but it is not proper conduct to bring an offering worth less than one peruta before God.

MISHNA: What are the differences between an espoused maidservant and all those others with whom relations are forbidden? The difference is that the status of the maidservant is not equal to their status, neither with regard to punishment nor with regard to an offering, as one who unwittingly engages in intercourse with any of those with whom relations are forbidden is liable to bring a sin offering, and by contrast, one who unwittingly engages in intercourse with an espoused maidservant is liable to bring a guilt offering. One who unwittingly engages in intercourse with any of those with whom relations are forbidden brings a female animal, and one who unwittingly engages in intercourse with an espoused maidservant brings a male animal, as a sin offering is a female and a guilt offering is a male.

Furthermore, with regard to engaging in intercourse with any of those with whom relations are forbidden, both the man and the woman are equal with regard to liability to receive lashes if they were forewarned, and with regard to liability to bring an offering if they did so unwittingly. And in the case of one who engages in intercourse with a maidservant, the Torah did not equate the man with the woman with regard to lashes, as she alone is flogged, as will be explained, and the Torah did not equate the woman with the man with regard to bringing an offering, as she does not bring an offering.

With regard to intercourse with any of those with whom relations are forbidden, the Torah rendered the halakhic status of one who engages in the initial stage of intercourse [hame’areh] to be like that of one who completes the act, and one is liable to bring a sin offering for each and every act of intercourse that he performs unwittingly. By contrast, in the case of relations with an espoused maidservant, one is liable only for completing the act of intercourse, and the man brings a single offering for several transgressions.

This is a stringency that the Torah imposed with regard to the maidservant relative to other individuals with whom relations are forbidden: