|
טקסט הדף מנוקד
אַמַּאי אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן קָסָבַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וַלְדוֹת קָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן הֵן קְדוֹשִׁין דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִמְּעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁין אַמַּאי אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן הָא תְּפַסְתִּינְהוּ קְדוּשָּׁה דְּאִימַּיְיהוּ אֶלָּא שְׁמַע מִינָּה וַלְדֵי קָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן הֵן קְדוֹשִׁים
וְהַאי תַּנָּא סָבַר וַלְדֵי קָדָשִׁים מִמְּעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁים דְּתָנוּ רַבָּנַן אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר בְּכוֹר לֹא יַקְדִּישׁ הָיִיתִי אוֹמֵר בְּכוֹר לֹא יַקְדִּישׁ הֶקְדֵּישׁוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אוֹתוֹ אוֹתוֹ אִי אַתָּה מַקְדִּישׁ אֲבָל מַקְדִּישׁ אָדָם בְּכוֹר הֶקְדֵּישׁוֹת וַעֲדַיִין אֲנִי אוֹמֵר הוּא לֹא יַקְדִּישׁ אֲבָל יַקְדִּישׁוּהוּ אֲחֵרִים תַּלְמוּד לוֹמַר בִּבְהֵמָה בִּבְהֵמָה עָסַקְתִּי יָכוֹל לֹא יַקְדִּישֶׁנּוּ בַּבֶּטֶן תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַה' מִשֶּׁיְּבוּכַּר לַה' אִי אַתָּה מַקְדִּישׁ אֲבָל אַתָּה מַקְדִּישׁ בַּבֶּטֶן יָכוֹל אַף וַלְדֵי כׇּל הַקֳּדָשִׁים כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ חָלַק אַלְמָא סְבִירָא לֵיהּ וַלְדֵי קָדָשִׁים מִמְּעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁין אֲמַר לֵיהּ רַב עַמְרָם לְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר עַל הַבְּכוֹר עִם יְצִיאַת רוּבּוֹ עוֹלָה עוֹלָה הָוֵי אוֹ בְּכוֹר הָוֵי עוֹלָה הָוֵי דְּכׇל פּוּרְתָּא וּפוּרְתָּא דְּקָא נָפֵיק הָוֵי כָּלִיל אוֹ בְּכוֹר הָוֵי דְּכׇל פּוּרְתָּא וּפוּרְתָּא דְּקָא נָפֵיק בְּמִילְּתֵיהּ הוּא לִישָּׁנָא אַחְרִינָא שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁה חָיְילָא עֲלֵיהּ אוֹ דִלְמָא בְּכוֹר הָוֵי שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם אֲמַר לֵיהּ מַאי תִּיבְּעֵי לָךְ הַיְינוּ דְּבָעֵי אִילְפָא אָמַר עַל הַלֶּקֶט עִם נְשִׁירַת רוּבּוֹ יְהֵא הֶפְקֵר לֶקֶט הָוֵי אוֹ הֶפְקֵר הָוֵי לֶקֶט הָוֵי שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם אוֹ דִלְמָא הֶפְקֵר הָוֵי שֶׁכֵּן זוֹכִין בּוֹ עֲנִיִּים וַעֲשִׁירִים וְאָמַר אַבָּיֵי מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי תַּלְמִיד דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִים הָכִי נָמֵי דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִים מַתְנִי' הָאוֹמֵר וְלָדָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה וְהִיא שְׁלָמִים דְּבָרָיו קַיָּימִים הִיא שְׁלָמִים וּוְלָדָהּ עוֹלָה הֲרֵי זֶה וְלַד זִבְחֵי שְׁלָמִים דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּין תְּחִלָּה הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת דְּבָרָיו קַיָּימִין וְאִם מִשֶּׁאָמַר הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים נִמְלַךְ וְאָמַר וְלָדָהּ עוֹלָה הֲרֵי זוֹ וְלָדָהּ שְׁלָמִים גְּמָ' אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הִפְרִישׁ חַטָּאת מְעוּבֶּרֶת וְיָלְדָה רָצָה בָּהּ מִתְכַּפֵּר רָצָה בִּוְלָדָהּ מִתְכַּפֵּר מַאי טַעְמָא קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם שִׁיְּירוֹ מְשׁוּיָּיר עוּבָּר לָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא דְּהָוֵה לֵיהּ כְּמַפְרִישׁ שְׁתֵּי חַטָּאוֹת לְאַחְרָיוּת רָצָה מִתְכַּפֵּר בָּהּ רָצָה מִתְכַּפֵּר בַּחֲבֶירְתָּהּ מוֹתֵיב רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא שְׁלָמִים וּוְלָדָהּ עוֹלָה הֲרֵי זֶה וְלַד שְׁלָמִים וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שִׁיְּירוֹ מְשׁוּיָּיר הֲרֵי זֶה וְלַד שְׁלָמִים הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים בָּעֵי מִיתְנָא אָמַר רַב טַבְלָא בַּר מִינַּהּ דְּהַהִיא הָא אָמַר רַב לְתַנָּא תְּנִי הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים מֵיתִיבִי הָאוֹמֵר לְשִׁפְחָתוֹ הֲרֵי אֶת שִׁפְחָה וּוְלָדֵךְ בֶּן חוֹרִין אִם הָיְתָה עוּבָּרָה זָכְתָה לוֹ אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אִם שִׁיְּירוֹ אֵינוֹ מְשׁוּיָּיר עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ מִשּׁוּם הָכִי זָכְתָה לוֹ וְהָוֵי לֵיהּ כִּמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ וּמַנִּי רַבִּי מֵאִיר הִיא כִּדְתַנְיָא רש"יאין קדושה חלה עליהן. ואפי' אמצעיתא נמי קאי דהוי ולדות קדשים ואפי' קדושת אמן אינה חלה עליהן דהא סתם אין קדושה קאמר: בהוייתן. כשהן נולדין והלכך אין שום קדושה חלה עליהן: הא תפסתינהו קדושת אמן. משעת התחלת יצירתה כל פורתא ופורתא קדיש: אלא ש''מ. כולה מתני' ר''ש היא: אילו (לא) נאמר כו'. אהאי קרא קאי (ויקרא כז) אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו: אילו נאמר בכור אשר יבוכר לא יקדיש. ולא כתיב איש אותו ולא כתיב בבהמה הייתי אומר בכור אדם לא יקדיש שום דבר להקדש: ת''ל אותו. מדקאמר אותו משמע דאבכור בהמה נמי קאמר וה''ק אך בכור אדם אשר יבוכר בבכור בהמה לא יקדיש אותו אותו אינו מקדיש בכור אדם לא יקדיש בכור בהמה אבל מקדיש הוא שאר קדשים ואכתי לא איצטריך בבהמה ולהך דרשא אתי דקאמרינן יכול לא יקדיש הוא בכור אדם לא יקדיש אותו בכור בהמה אבל יקדישו אותו אחרים שאר בני אדם שאינם בכורות יקדישו בכור בהמה לקדושה אחרת: ת''ל בבהמה. דלא איצטריך ולמאי דאתא לגלויי עליה דקרא דלאו בבכור אדם מישתעי: בבהמה עסקתי. בבכור בהמה דברתי כאן שלא יקדישנו שום אדם לקדושה אחרת ולא דברתי כאן בבכור אדם כלום: בבטן. שאפי' בעודו בבטן לא יוכל להקדישו לקדושה אחרת: משיבוכר. משיקדש ברחם אבל בבטן חול הוא: יכול אף ולד כל הקדשים כן. שיהא מותר לשנותו לקדושה אחרת בעודו בבטן: ת''ל אך בכור. אך חלק דבכור התרתי לך להקדיש קודם שיבוכר אבל לא שאר קדשים בבטן דכיון דאמו קדושה כל פורתא ופורתא דמיתברי ביה מיתפיס בקדושה דולדות קדשים במעי אמן הן קדושות ולית ליה כתנא דמתני': אמר על הבכור. בעודו בבטן עם יציאת רובו דבעיא למיחל עליה קדושת בכור האי שעתא דתיחול עליה קדושת עולה ולא קודם דהשתא הוו תרתין קדושות למיחל בהדדי הי מינייהו חמורה וקדמא למיחל ודחי לחבירתה: עולה הוי. שכן כליל: או בכור הוי. שכן קדושת בכור חלה על כל הבכורות דעלמא מרחם: עם נשירת רובו. דבעי למהוי לקט: להוי הפקר. אפילו לעשירים הי מינייהו חייל עליה קדושה דודאי פשיטא לן אי אפקריה מקמי הכי לכל התבואה דלא מיחייב בלקט אלא כל שהוא אוכל ונשמר: ואמר אביי. מאי תיבעי ליה (לא) ודאי הואיל ובהדי הדדי אתו למיחל דברי הרב ודברי תלמיד ודאי דברי הרב קודמין וקודשא בריך הוא עבדיה לקט: ה''נ דברי. הרב קודמין כל כך ובכור הוא: מתני' האומר. על ולדה של בהמה מעוברת: ולדה עולה והיא שלמים דבריו קיימין. שהרי קדושת הולד קדמה: אבל אם אמר היא שלמים. ברישא להאם ולכל דאית בה אקדיש וחשיב ולד למקדיש באנפי נפשיה והוי כמקדיש שתי בהמות לשלמים וכי הדר אמר ולדה עולה הוי הולד שלמים והכא לא שייך למימר בהווייתן ובמעי אמן דכי אמרינן בהוייתן ולא במעי אמן הני מילי בהקדישה ולבסוף נתעברה דאיהו לא אתפסיה לעובר שום קדושה אלא מקדושתא דאימיה קא קדיש אבל במקדיש מעוברת חשיב עובר לקבולי קדושה ורבי מאיר אית ליה תפוס לשון ראשון ואע''ג שמתחלה כשאמר היא שלמים לא נתכוין לולדה: הואיל ואי אפשר לקרות ב' שמות כאחד. שאין הפה יכול לדבר שני דברים כאחד: דבריו קיימין. דאף בגמר דבריו אדם נתפס הואיל ומתחלה כשאמר היא שלמים לא נתכוין לולדה: גמ' רצה בולדה מתכפר דכי אמרינן ולד חטאת למיתה אזיל הני מילי בהקדישה ולבסוף נתעברה אבל הקדישה מעוברת חשיב עובר לקבולי קדושה באנפי נפשיה מכח אמו והוי כמפריש שתי חטאות לאחריות דמתכפר באיזו שירצה: אם שיירו. לולד שאמר ולדה חולין והיא חטאת משוייר והויא חולין וכיון דאי בעי לא קדיש אלמא לאו ירך אמו הוא כי לא משייר ליה נמי לאו ירך אמו הוא ומחמת עצמו קדוש ולא מחמת אמו ולא הוי כולד חטאת: הרי זה ולד שלמים. אלמא מדקרייה ולד שלמים דמכח אימיה נחתא ליה קדושה ולא מחמת נפשיה וגבי חטאת נמי ולד חטאת מיקרי ואזיל למיתה דאי ס''ד אם שיירו משוייר דחשיב כבהמה באנפי נפשה וכי לא שיירו מחמתיה הוא דקדיש הרי הולד עצמו שלמים איבעי למיתני: בר מינה דההיא. מההיא לא תיקשי דשבשתא היא דתניא ולד הרי זה שלמים: זכתה לו. ויצא הולד לחירות: תוספותאמר על הבכור עם יציאת רובו יהא עולה. ודוקא עם יציאת רובו אבל אמר עם יציאת מיעוטו לא מיבעי' ליה דודאי עולה חיילא עליה דאכתי לא חל קדושת בכור עליה כלל: היא שלמים וולדה עולה הרי זו וולדה שלמים. דמיד שאמר היא שלמים חל קדושת פיו נמי על העובר כמו על האם (ולא מיכווניה דאם אלו מכח קדושת פיו) ואפילו למאן דאית ליה שיירו משוייר מיהא אין יכול לשנות לקדושה אחרת דמיד שהקדיש האם נתכוין נמי שתחול על פיו אותה קדושה על העובר ואינו יכול לשנותו מקדושת האם אא''כ הזכיר תחלה קדושת הולד ופי' רש''י הכא לא שייך למימר בהווייתן ובמעי אמן דכי אמר בהווייתן ולא ממעי אמן ה''מ בהקדישה ולבסוף נתעברה דאיהו לא אתפסי' לעובר שום קדושה אלא בקדושתה דאימיה דאקדיש אבל במקדיש מעוברת חשיב עובר לקבולי קדושה עכ''ל וא''כ הא דאמר לעיל ואם נקבה זבחי שלמים ואוקימנא ליה בבהמת קדשים צ''ל דמיירי בהקדישה ואח''כ נתעברה: רצה בולדה מתכפר. דכי אמרינן (לעיל דף כא:) ולד חטאת למיתה אזיל ה''מ כשהקדישה ולבסוף נתעברה אבל הקדישה מעוברת חשיב עובר לקבולי קדושה באנפי נפשיה ולא מכח אמו והוי כמפריש [שתי] חטאות לאחריות דמתכפר באיזה שירצה. לשון רש''י: קסבר רבי יוחנן שאם שייר לולד שאמר ולדה חולין והיא חטאת משוייר והוי חולין. וכיון דאי בעי לא קדיש אלמא לאו ירך אמו הוא כי לא משייר ליה נמי לאו ירך אמו הוא ומחמת עצמו קדיש ולא מחמת אמו ולא הוי ולד חטאת. לשון רש''י: הרי זה ולד שלמים. אלמא (לא) קרי ולד שלמים דמכח אימיה נחתא ליה קדושה ולא מחמת נפשיה דגבי חטאת נמי ולד חטאת מיקרי ואזיל למיתה: דאי ס''ד דשיירו משוייר. דחשיב בהמה באפי נפשיה וכי לא שייריה מחמתיה הוא דקדיש הרי הולד עצמו שלמים איבעי ליה למיתני. לשון רש''י: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|