|
טקסט הדף מנוקד
וּלְפִסְחוֹ וְלַאֲשָׁמוֹ עוֹשָׂה תְּמוּרָה
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְעוֹלָתוֹ עוֹשָׂה תְּמוּרָה לְפִסְחוֹ וְלַאֲשָׁמוֹ אֵין עוֹשָׂה תְּמוּרָה שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אֶלָּא הָרוֹעֶה לְהִסְתָּאֵב אָמַר רַבִּי אֵין אֲנִי רוֹאֶה דְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּפֶּסַח הוֹאִיל וּמוֹתַר הַפֶּסַח קָרֵב שְׁלָמִים וְלֵימָא אֵין אֲנִי רוֹאֶה דְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאָשָׁם הוֹאִיל וּמוֹתַר אָשָׁם קָרֵב עוֹלָה רַבִּי סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי מוֹתָרוֹת לְנִדְבַת צִיבּוּר אָזְלִי וְאֵין תְּמוּרָה בְּצִבּוּר קָא סָלְקָא דַעְתָּךְ הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן גַּבֵּי מַפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָתוֹ מִשּׁוּם הָכִי עוֹשָׂה תְּמוּרָה דְּהָאִיכָּא שֵׁם עוֹלֶה עָלֶיהָ גַּבֵּי עוֹלַת הָעוֹף אֶלָּא מֵעַתָּה בְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהִפְרִישׁ פָּרָה לְפָרוֹ תִּיקְדּוֹשׁ דְּהָאִיכָּא פָּרַת חַטָּאת קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הוּא וְקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לָא עָבְדִי תְּמוּרָה יָחִיד שֶׁהִפְרִישׁ שָׂעִיר לִשְׂעִירָתוֹ תִּיקְדּוֹשׁ דְּהָאִיכָּא שְׂעִיר נָשִׂיא אִי נָמֵי נָשִׂיא שֶׁהִפְרִישׁ שְׂעִירָה לִשְׂעִירוֹ תִּיקְדּוֹשׁ דְּהָא יָחִיד מַפְרִישׁ שְׂעִירָה הָנֵי תְּרֵי גּוּפֵי נִינְהוּ חָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ כִּי מַפְרֵישׁ שָׂעִיר לִשְׂעִירָתוֹ תִּיקְדּוֹשׁ דְּהָא אִילּוּ חָטָא הַשְׁתָּא בַּר אֵיתוֹיֵי שָׂעִיר הוּא הָא לָא חָטָא לָא אִיחַיַּיב בְּשָׂעִיר אִי הָכִי הָכָא נָמֵי הָא לָאו עוֹלַת הָעוֹף קָמַיְיתֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה דִּתְנַן הֲרֵי עָלַי עוֹלָה יָבִיא כֶּבֶשׂ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר אוֹ תּוֹר אוֹ בְּנֵי יוֹנָה תְּנַן הָתָם הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ זְכָרִים וּנְקֵבוֹת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי עוֹלוֹת וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי שְׁלָמִים וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר זְכָרִים עַצְמָן יִקְרְבוּ עוֹלוֹת וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי שְׁלָמִים וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר זְכָרִים עַצְמָן יִקְרְבוּ עוֹלוֹת וּנְקֵבוֹת הֵיכִי (מ)קָרְבָן שְׁלָמִים הָא מִכֹּחַ קְדוּשָּׁה דְּחוּיָּיה קָאָתְיָין לִישָּׁנָא אַחְרִינָא אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן מִדְּקָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ זְכָרִים עַצְמָן יִקְרְבוּ עוֹלוֹת לְמֵימְרָא דִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף אַקְדְּשִׁינְהוּ אִי הָכִי נְקֵבוֹת אַמַּאי יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי שְׁלָמִים בָּעֲיָא רְעִיָּיה אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר כֹּל מִידֵּי דְּלָא חֲזֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ לָא נָחֲתָא לֵיהּ קְדוּשַּׁת הַגּוּף דִּתְנַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר תִּמָּכֵר שֶׁלֹּא בְּמוּם וְאָמְרִינַן דְּטַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כֵּיוָן דְּלָא חַזְיָא נְקֵבָה לְאָשָׁם לָא נָחֲתָא לֵיהּ קְדוּשַּׁת הַגּוּף אֵימוֹר דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן גַּבֵּי נְקֵבָה לְאָשָׁם רש"י
לפסחו ולאשמו. לא מצינו אשם ופסח נקבה: ה''ג שאין לך דבר עושה תמורה אלא הרועה להסתאב. כלומר שאין לך דבר שעושה תמורה אלא ההוא דקדוש קדושת הגוף שאם אינו ראוי להקריב אינו נמכר בלא מום אלא ירעה הילכך ר''ש סבירא ליה באשם ופסח הואיל ואין שמן חל עליהן בנקבה דנמכר שלא במום הילכך לא עביד תמורה אבל בעולה דאיכא שם עולה עלה בעוף סבירא ליה דתרעה ועבדא תמורה: הואיל ומותר הפסח קרב שלמים. הילכך הואיל ושייכים שלמים בפסח ושלמים באין נקבה ואף על גב דהך לא קרבה נקבה אפילו שלמים לאחר הפסח כדאמרן לעיל (דף יט.) נשתיירה לאחר הפסח תרעה מיהו שם שלמים עלה הואיל והיא (שלמים) נקבה ונחתא לה קדושת הגוף: הואיל ומותר אשם קרב עולה. ואישתכח דהך נקבה דאשם עולה היא ותקדיש קדושת הגוף בעולה נקבה דהא מצינו עולת נקבה בעוף: לנדבת צבור. ואי נמי הויא עולה הואיל ולעולת צבור קיימא לא עבדה תמורה: לפרו. פר יום הכפורים דחטאת דהא איכא שם חטאת עלה דהא אשכחנא פרה אדומה דמיקריא חטאת (חולין דף יא.): קדשי בדק הבית היא. ולא קרבה למזבח ולהכי קרי ליה בדק הבית כלומר דדין בדק הבית אית לה: תרי גופי נינהו. יחיד ונשיא ומיהו בהאי גופא דיחיד לא משכחת שעיר לחטאת ובהאי גופא דנשיא לא משכחת לה שעירה אבל עולה נקבה בהאי גופא משכחת לה דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזיא ליה עולת העוף: חטא עד שלא נתמנה. שם חטאת עליה בהאי גופא דאילו חטא השתא בר איתויי שעיר הוא: (עשיר הוא) לאו עולת העוף מייתי. אי הוה מחויב עולה לא הוה מייתי עולת העוף דעשיר הוא וא''נ עני הוא עולת נדבה לא קרבה בדלות אי לא פריש בהדיא עוף: רבי שמעון סבר לה כרבי אלעזר בן עזריה. דאפילו גבי נדבה דעשיר סתם חזיא עולת העוף: ודמיהם יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית. דסבר ר''א סתם הקדשות לבדק הבית ואפילו בהמה ומיהו מידי דחזי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם ור' יהושע סבר לא שביק איניש קדושת מזבח ומקדיש לבדק הבית מידי דחזי למזבח הילכך מסתמא למזבח אקדשינהו והן עצמן יקרבו עולות: ונקבות ימכרו כו'. ויביאו בדמיהן עולות דסתמייהו לעולה אקדשינהו: מכח קדושה דחויה אתי. דכיון דזכרים קרבו עולות ודמי השלמים עולות מכלל דסבירא ליה דסתמא לעולה אקדשינהו והוה ליה מפריש נקבה לעולה והיכי יקרב שלמים הא בעי לרעות כדקתני מתני' (לעיל יח:) המפריש נקבה לעולה תרעה:
תוספות
שאין לך דבר שעושה תמורה אלא הרועה ומסתאב. כלומר ההוא דקדוש קדושת הגוף שאם אינו ראוי להקריב אינו נמכר בלא מום אלא ירעה הילכך ר''ש סבירא ליה באשם ופסח הואיל ואין אשם ופסח חיילי בנקבה דנמכר בלא מום הילכך לא עבדי תמורה אבל בעולה דאיכא שם עולה בעוף ס''ל דתרעה ועבדא תמורה לשון רש''י . רבי סבר כרבנן דאמרי מותרות לנדבת צבור אזלי ואין תמורה בצבור ותימה מאי קאמר דלעיל . משמע דתולה תמורה ברעייה והכא משמע דתולה רעייה בתמורה לימא דלירעו ויעשה תמורה ונראה דה''פ כיון דלנדבת צבור אזלי ואין תמורה בצבור אין לומר דליהני ליה למפריש נקבה לאשם להיות קדוש קדושת הגוף משום דמותר אשם קרב עולה כיון דאין דינם שוה (לתמורה דאשם עושה תמורה) ואין מותר אשם עושה תמורה דלנדבת צבור אזיל דלא עביד תמורה ולא דמי למפריש נקבה לפסח דמותר פסח הוי לשלמים שעושים תמורה כמו הפסח עצמו הילכך דין הוא שיחול קדושת הגוף על נקבה שהפרישה לפסח דכך לי הפרישה לפסח כאילו הפרישו למותר פסח דהיינו שלמים דשניהן עושין תמורה: דאיכא שם עולה עליה. גבי עני בעולת העוף ולפי הא דס''ד השתא רוצה לומר מפריש נקבה לעולתו כגון מצורע עשיר שצריך להביא עולת בהמה זכר ומש''ה קאמר דעושין תמורה בהפריש נקבה לעולתו משום דהאי חיובא דמחויב שייך בנקבה אם היה עני שמפריש עולת העוף דבאה נקבה דאין תמות וזכרות בעוף ומש''ה נקט גבי עני כגון עני מצורע דבהאי חיובא דקמחייב איכא נקבה בעולה: דהא איכא פרת חטאת. תימה לפי מה דפירשתי דאיכא למצוא נקבה בעולה בהאי חיובא גופיה דקמחייב והכא לא שייך למימר הכי ועוד אמאי נקט פרת חטאת רוב חטאת המזבח נקבה . אתיא וי''ל דפריך מכ''ש דהא אפילו מפריש נקבה לעולה דהיא גופה לא חזיא לעולה אפילו הכי קאמר דעושה תמורה משום דאיכא שם עולה עליה בעולת העוף כ''ש מפריש פרה לפרו דהיא גופה חזיא לפרת חטאת אם היא אדומה דאית לן למימר דתיקדוש: יחיד שהפריש שעיר לשעירתו תיקדוש דהא איכא שעיר נשיא. וה''ה דהוה מצי למיפרך מברייתא גופא דלעיל דאשם בן שנה והביאו בן שתים דקאמר ר' שמעון כל עצמן אינן קדושין ואמאי הא חזי לאשם מעילות וגזילות והאי שינויא דקמשני שייך נמי עלה: הני תרי גופי. פירש''י יחיד ונשיא ומיהו בהאי גופא דיחיד לא משכחת שעיר חטאת ובהאי גופא דנשיא לא משכחת שעירה אבל עולה נקבה בהאי גופא משכחת לה דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזי ליה עולת העוף עכ''ל ול''נ דמאי קפריך בסמוך אי הכי הא נמי לא עולת העוף קמייתי מ''מ לא דמו דהיא גופה חזי לעולת נקבה אי מפקר נכסיה לכ''נ לפרש הני תרי גופי נינהו דהאי יחיד לא חזי להיות נשיא בעוד הנשיא חי ונשיא לא חזי להיות לו דין יחיד אבל עני ועשיר כחד גופא דמו העשיר ראוי להיות עני ועני ראוי להיות עשיר והשתא פריך שפיר אי הכי דאמר הא לא חטא ולא איחייב בשעיר אע''ג דגופו ראוי להיות נשיא כיון דבההיא שעתא דחטא לא איחייב בשעיר לאו כגוף אחד קרינא ביה הכי נמי בההיא שעתא דחטא לא איחייב בעולת העוף ולא מצי פטר נפשיה בה: רבי שמעון סבר כר''א בן עזריה כו'. יביא תור או בני יונה פירוש וכיון דמצי פטר נפשיה בעוף אפילו לאחר הפרשת בהמה כדאי' פ' מרובה (ב''ק דף עח:) וא''כ דחי שפיר בעולת נקבה וצ''ל דמיירי השתא הא דר''ש דמפריש נקבה לעולתו באומר הרי עלי עולה דמצי פטר נפשיה בעולת העוף נקבה אפילו לאחר הפרשת בהמה כדאי' פ' מרובה (גם זה שם): ימכרו לצרכי עולה ויפלו דמיהן עם שאר נכסים לבדק הבית. דקסבר רבי אליעזר סתם הקדש לבדק הבית והוי כמתפיס תמימים לבדק הבית דאינו יוצא מידי מזבח לעולם: ורבי יהושע אמר זכרים עצמן יקרבו עולה. דקסבר לא שביק אינש קדשי מזבח ואקדיש לקדשי בדק הבית מידי דחזי לקדשי מזבח וסתמא דעתו לעולה דכולה כליל לשם:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|