סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֵיתִיבֵיהּ בִּבְכוֹר נֶאֱמַר לֹא תִפְדֶּה וְנִמְכָּר הוּא בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בִּזְמַן הַזֶּה אֵימָא סֵיפָא וְאֶת דָּמָם תִּזְרוֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ בִּזְמַן הַזֶּה מִי אִיכָּא מִזְבֵּחַ אֶלָּא פְּשִׁיטָא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים
וּבְמַאי אִילֵימָא בְּבַעַל מוּם אֵימָא סֵיפָא וְאֶת דָּמָם תִּזְרוֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר מִי חֲזֵי לְהַקְרָבָה אֶלָּא לָאו בְּתָם וְקָתָנֵי נִמְכָּר הוּא אַלְמָא אִית לְהוּ לְכֹהֵן זְכִיָּיה בְּגַוֵּיהּ
מִידֵּי אִירְיָא רֵישָׁא בְּבַעַל מוּם סֵיפָא בְּתָם
מֵתִיב רַב מְשַׁרְשְׁיָא כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְעָרֵבה וְלָדָהּ בִּוְלַד שִׁפְחָתָהּ הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת מְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה וּשְׁנֵיהֶם אוֹכְלִין בִּתְרוּמָה וְחוֹלְקִין חֵלֶק אֶחָד עַל הַגּוֹרֶן בְּכוֹרָן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן
בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בִּזְמַן הַזֶּה מַאי שְׁנָא דִּידַן וּמַאי שְׁנָא דִּידְהוּ דִּידַן נָמֵי מוּמִין בָּעֵינַן אֶלָּא לָאו בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אִית לְהוּ לְכֹהֵן זְכִיָּיה בְּגַוֵּויהּ שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לֵית לֵיהּ לֵיתֵי גִּזְבָּר וְלִישְׁקְלֵהּ
לְעוֹלָם בִּזְמַן הַזֶּה וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ מַאי שְׁנָא דִּידַן וּמַאי שְׁנָא דִּידְהוּ אֲנַן יָהֲבִינַן לֵיהּ לְכֹהֵן בְּמוּמַיְיהוּ אִינְהוּ כֵּיוָן דְּאִיכָּא בְּהוּ מִקְצָת כֹּהֵן מַפְקַע לֵיהּ לְכֹהֲנִים
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא בִּזְמַן הַזֶּה מַאי אִירְיָא בְּכוֹרוֹת דְּהָלֵין סְפֵיקוֹת אֲפִילּוּ דִּידַן נָמֵי יִרְעוּ אֶלָּא פְּשִׁיטָא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים וְאִי בְּבַעַל מוּם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ הָא מְסוֹאָבִין וְקָיְימִין אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּתַמִּין וְהָכִי הוּא דְּלָא מְזַבְּנִי וַדַּאי
לְעוֹלָם בִּזְמַן הַזֶּה מַאי קַשְׁיָא לָךְ אֲפִילּוּ דִּילַן נָמֵי יִרְעוּ לָא (מָצִינוּ) [מָצֵינַן] מְדַחֵינַן לֵיהּ לְכֹהֵן דְּלָא אִית כָּאן סְפֵק כְּהוּנָּה הָנֵי סְפֵיקוֹת מְדַחוּ לְכֹהֵן כֹּל חַד וְחַד אָמַר לֵיהּ לְכֹהֵן דַּאֲנָא כֹּהֵן וַאֲנָא כֹּהֵן
מֵיתִיבִי רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בְּהֶמְתָּהּ פְּרָט לְבֶהֱמַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁבָּהּ שְׁלָלָהּ פְּרָט לְכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁבָּהּ
בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בִּזְמַן הַזֶּה מִי אִיכָּא עִיר הַנִּדַּחַת וְהָתְנַן אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת אֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד אֶלָּא פְּשִׁיטָא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים
וּבְמַאי אִי נֵימָא בְּבַעַל מוּם הַיְינוּ בְּהֶמְתָּהּ אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּתָם וְאִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אִית לֵיהּ זְכִיָּיה בְּגַוֵּיהּ שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לֵית לֵיהּ לְמָה לִי מִבְּהֵמָה תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשְּׁלָלָהּ וְלֹא שְׁלַל שָׁמַיִם
לְעוֹלָם בְּבַעַל מוּם וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הַיְינוּ בְּהֶמְתָּהּ מִי שֶׁנֶּאֱכָל בְּתוֹרַת בְּהֶמְתָּהּ יָצְאוּ בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר (שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל) [שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין בְּתוֹרַת] בְּהֶמְתָּהּ
דִּתְנַן כׇּל פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין נִמְכָּרִין בָּאִיטְלִיז וְנִשְׁחָטִין בָּאִיטְלִיז וְנִשְׁקָלִין בְּלִיטְרָא חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר שֶׁהֲנָאָתָן לַבְּעָלִים
מֵיתִיבִי וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' לְרַבּוֹת קֳדָשִׁים קַלִּים שֶׁהֵן מָמוֹן בְּעָלִים דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר לְרַבּוֹת שְׁלָמִים אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסַאי אוֹמֵר לֹא אָמַר בֶּן עַזַּאי אֶלָּא בִּבְכוֹר בִּלְבָד
בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בִּזְמַן הַזֶּה הָא דּוּמְיָא דִּשְׁלָמִים קָתָנֵי אֶלָּא פְּשִׁיטָא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים
וּבְמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּבַעַל מוּם הָא דּוּמְיָא דִּשְׁלָמִים קָתָנֵי אֶלָּא לָאו בְּתָם וּשְׁמַע מִינַּהּ אִית לֵיהּ לְכֹהֵן זְכִיָּיה בְּגַוֵּויהּ

רש"י

בבכור נאמר לא תפדה. פדיון אין לו שיכנס הפדיון בקדושה והוא יצא לחולין: אבל נמכר הוא. ונאכל בקדושה וזו היא קדושה שלא ישחטנו באיטליז ולא ישקלנו בליטרא: אימא סיפא. דקרא דלא תפדה: רישא דקרא בבעל מום. להכי דייקינן ונמכר הוא וסופיה דכתיב ואת דמם תזרוק בתם: בולד שפחתה. ואין יודע אי זה כהן ואי זה עבד: משחררין זה את זה. כל אחד ואחד כותב אם אני הרב ואתה העבד הרי אתה בן חורין ויהיו מותרים שניהן בבת ישראל: ושניהם אוכלין בתרומה כל זמן שלא שחררו זה את זה דעבד כהן נמי אכיל בתרומה: וחולקין חלק אחד על הגורן. כלומר כששניהן ביחד נותנין להן תרומה בבית הגרנות אבל לאחד מהן אין חולקין עד שיבוא חבירו דשמא זה הוא העבד וסבירא ליה להאי תנא דאין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו דילמא אתי לאסוקיה ליוחסין: ובכורן. של הני תערובות אם נולד בכור בהמה בעדרן ירעה כו' כדמפרש: מאי שנא דידן מדידהו. דידן נמי אין לו תקנה עד שיומם והשתא מאן דקא מותיב לא אסיק אדעתיה סיפא דקתני יאכל במומו לבעלים ואילו דידן הוה יהבינן ליה לכהן במומו ורב נחמן משני לה הכי במסקנא דמילתא: אלא לאו בזמן המקדש. ודידן הוה יהבינן לכהן לאקרוביה ואילו דידהו. זכי להו אע''ג דכהן נמי חייבת בהמתו בבכורה כדאמרינן בבכורות בפרק שני במשנה (דף יג.) לא נפטרו אלא מפדיון הבן ופטר חמור הני ירעו משום דבשאר בכורות כהן אינו מפסיד כלום שמקריב הוא עצמו את אימורי בכור ואוכלו אבל הני דאיכא חד דזר אי הוי יהביה בכורם לאקרוביה תו לא אכלי מיניה דבכור תם בזמן המקדש אינו נאכל לזרים כדאמרינן באיזהו מקומן (זבחים דף נו:) הבכור נאכל לכהנים הלכך ירעה ולכשיסתאב יאכלנו במומו דכל חד וחד אמר לכהן אני כהן ובכור אני אוכלנו דכיון דנפל בו מום אין בו אלא איסור גזל והכא איסור גזל נמי ליכא דשמא זה כהן וזכה בו והמוציא מחבירו עליו הראייה: שפיר. משום הכי יש בידו כח לשהותו ולומר שמא כהן אני וזכיתי בו תחילה ולא אתננו לכהן ואמתין עד שאוכל לאוכלו: אלא אי אמרת לית ליה. לכהן זכייה בבכור מחיים אמאי שבקינן ליה לאפקועיה ממזבח ליתי גזבר ולשקליה וליתביה לכהן מעליא דהא אין בו זכייה אלא ממזבח ואילך אלא ודאי אית ליה זכייה מחיים בבכור תם דהא ודאי בתם קמיירי דקתני ירעו עד שיסתאבו: לעולם בזמן הזה. ומשום הכי ירעה דלא חזי להקרבה וזכה בו מחיים ודידן יהבינן להו לכהנים במומייהו דאע''ג דהומם ומותר לזרים מיהו איסור גזל איכא אבל הנך תערובות ליכא איסור גזל דכל חד אומר אני כהן וזוכה אני בו וממון המוטל בספק הוא והמוציא מחבירו עליו הראיה: בהמתה. גבי עיר הנדחת כתיב (דברים יג) ואת בהמתה לפי חרב בהמתה משמע בהמה דידה שאין לגבוה חלק בה: פרט לכסף מעשר שני שבה. ואליבא דמ''ד מעשר שני ממון גבוה הוא: אין עושין עיר הנדחת כו'. בפ''ק דסנהדרין מפרש טעמא: היינו בהמתה. דכהן אוכל את הבכור וישראל את המעשר ואין לגבוה חלק בהן: שפיר. משום הכי איצטריך קרא למעוטיה דלא נפיק משללה ולא שלל שמים דהאי לאו שלל שמים הוא דזכה כהן בגוויה ל''א אלא פשיטא בתם והא ממעט לה מתורת בהמתה אלמא ממונא דכהן הוא ומיפרשא נמי כלישנא קמא דמדאיצטריך למכתב בהמתה ולא נפקא ליה משללה שמע מינה אית ליה לכהן זכייה בגויה מחיים: לרבות קדשים קלים. שאם הפקיד שלמים או בכור או מעשר אצל חבירו וכפר ונשבע והודה משלם קרן וחומש וקרבן שבועת הפקדון לפי שהם ממונו וקרינא ביה וכחש בעמיתו: בן עזאי אומר לרבות שלמים. קאתי דודאי הן ממונו אבל מעשר לא דאיהו לאו ממונו הוא ולא יכול למוכרו חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום והכי מפרש בפרק ארבעה אבות נזיקין: לא אמר בן עזאי אלא בבכור. שהפקיד [כהן בכורו] אצל אחר וכפר ונשבע (והודה) אבל שלמים לא היה ממונו הואיל וחיילא עלייהו קדושה שטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ומעשר נמי לא הואיל ואינו יכול למוכרו והכי מפרש בפרק קמא דנזיקין (ב''ק דף יב:): הא דומיא דשלמים קתני. ושלמים בזמן הזה ליכא: דאי בבעל מום הא דומיא דשלמים קתני. ושלמים ודאי שלמים תמימים קא מרבי דממונן הוא דאין בהן מעילה מחיים דבשלמא בבכור גבי כהן איכא לפלוגי בין תם לבעל מום משום דתם איכא למימר לא זכי ביה כהן אלא משלחן גבוה והיינו מהקטרת אימורים ובעל מום דלית ביה הקרבה זכי ליה רחמנא מיד אבל גבי שלמים דישראל ליכא למימר ישראל משלחן גבוה זכי הלכך לא שנא תמין לא שנא בעלי מומין מחיים זכי בהו: אלא לאו בתם. וקא מיחייב לכופר [בבכור] קרבן שבועה אלמא ממונא דכהן הוא (ובבכור):

תוספות

אימא סיפא את דמם תזרוק על המזבח. אסיפא דקרא קאמר: בבכור נאמר לא תפדה. דלעולם הוא בקדושתו לענין דאינו נמכר באיטליז ואין נשקל בליטרא: ובמאי אילימא בבעל מום היינו בהמתה. ואם תאמר לימא דאתיא כרבנן דאמרי דלאו ממוניה הוא וי''ל דעיקר הקושיא אינה אלא ממעשר דלכ''ע בעל מום ממוניה הוא. הרמ''ה: אילימא בזמן הזה והא דומיא דשלמים קתני. ובפ''ק דב''ק (דף יב:) פרש''י דבזמן בית המקדש איירי דהא קרא בשבועת הפקדון איירי בזמן בית המקדש הוא דמחייבין ליה אשם ונראה דמש''ה נקט הכא דומיא דשלמים ולא רצה לומר כדפרש''י בב''ק (שם) משום דבלאו הכי צריך לומר דומיא דשלמים כדי להוכיח דבתם איירי ולא בבעל מום כדאמרינן בסמוך:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר