דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 225ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לב - ב

ומשנינן: אמר אביי, הכי קאמר: כל עיירות שעד גמלא - בגליל, וכל עיירות שעד גדוד - בעבר הירדן, וחדיד, ואונו, וירושלים ביהודה - מוקפות חומה הן.

רבא אמר ביאור אחר: ודאי היו עוד עיירות מוקפות חומה הן בגליל והן בעבר הירדן, אלא שנקט התנא גמלא בגליל - לאפוקי עיירות שאף הן שמן "גמלא" דשאר ארצות [שבארץ ישראל], שהן אינן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. וכן נקט גדוד בעבר הירדן - לאפוקי עיירות שאף הן שמן "גדוד" דשאר ארצות, אבל אינך [שאר] עיירות המוקפות חומה שבגליל ושבעבר הירדן, דלא איכא ערים שהיו להן שמות דכוותייהו [כמותם] בשאר ארצות, לא איצטריך ליה לתנא להזכירם.

ומקשים על זה שכתוב במשנה ובברייתא שירושלים היא עיר המוקפת חומה: וירושלים מי מיחלט [46] [נחלט] בה בית כדין בית שבבתי ערי חומה? והתניא: עשרה דברים נאמרו בירושלים - כפי שפורטו בבבא קמא פב:, ואחד מהם - אין הבית [47] חלוט בה?

ומשנינן: אמר רבי יוחנן: זה שנקט התנא ירושלים, לא בא לומר שבירושלים נוהג דין בתי ערי חומה, אלא ללמדנו בא, מה נחשב "עיר חומה". שכל עיר שהיא כירושלים דמוקפת חומה כבר מימות יהושע בן נון היא נחשבת עיר חומה [רבינו גרשום], ולא כירושלים, דאילו ירושלים אין הבית חלוט בה, ואילו הכא - בעיירות המוקפות חומה כבר מימות יהושע בן נון כירושלים - הבית חלוט בהן.

רב אשי אמר תירוץ אחר: לאו אמר רב יוסף [במסכת מכות]: תרי עיירות ששמן "קדש" הוו?! הכא נמי תרי [48] ירושלים הוו! אחת הידועה, שאין בית נחלט בה. ואחת אחרת - שאף היא היתה מוקפת - והבית נחלט בה.

תניא, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: למה מנו חכמים במשנתנו את אלו השמונה ערים שהן מוקפות חומה, והלא הרבה ערים כיוצא בהן היו וכמבואר במשנה "וכל כיוצא בהן" [רש"י מגילה י.]? מפני שכשעלו בני הגולה עם עזרא וחזרו לארץ מצאו [דרך ביאתם לארץ, רש"י שבועות טז. ובראב"ד בתו"כ פירש, שמצאו בנויים בחומתם [49], כלומר: שהאחרים חרבה כבר חומתם בימי עזרא - וכן פירש בשפת אמת] את אלו המנויים במשנה וקידשום [בשתי [50] תודות ובשיר], אבל ראשונות שהיו מוקפות חומה בטלו שאין קדושת הארץ נוהגת בהן, ואין בה דין ערי חומה כשבטלה [כשחרבה - ראב"ד בתו"כ] הארץ [51] בחורבן בית ראשון, ולא קידשם עזרא.

ומפרשינן: קסבר רבי ישמעאל ברבי יוסי: קדושה ראשונה שקידש יהושע קידשה לשעתה, ולא קידשה לעתיד לבא שאין אותה קדושה נוהגת כשחזרו מן הגולה [רבינו גרשום, ועיין רש"י מגילה י. ד"ה לעתיד לבא], ועל כן לא נהג באלו דין ערי חומה.

ומקשינן: ורמינהו מברייתא אחרת, שכתוב בה: אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אלו ערי חומה המנויות במשנתנו בלבד היו?! והלא כבר נאמר - בכיבוש משה את ארץ עוג שבעבר הירדן - "ונלכד את כל עריו בעת ההיא וגו' ששים עיר כל חבל ארגוב ממלכת עוג בבשן. כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה דלתיים ובריח", הרי שהיו עוד ערים מוקפות [52] חומה? אלא למה מנו חכמים את אלו, שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום.

ומפרשינן: קידשום?! הא אמרינן לקמן בהמשך הברייתא דלא צריך לקדושינהו!

אלא כך תאמר: מצאו אלו ומנאום! והדרינן לגופה דברייתא: ולא אלו בלבד דינם כערי חומה, אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ואפילו לא חזרו וקידשום, כל מצוות הללו הנוהגות בערי חומה: שילוח מצורע, וקריאת מגילה בחמשה עשר באדר, והבית חלוט בה לסוף שנה [רש"י מגילה י:], ושאין עושים ממגרשי הערים שדות [רש"י שבועות טז.], נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא!

ומבואר שרבי ישמעאל ברבי יוסי סובר שקדושה ראשונה קידשה אף לעתיד לבא, שלא כמבואר בברייתא לעיל, וזוהי סתירה?

ומשנינן:

איבעית אימא: תרי תנאי שנו ברייתות אלו, ואליבא דרבי ישמעאל, אחד שנה שדעתו שלא קידשה לעתיד לבא, ואחד שנה שדעתו שקידשה.

ואיבעית אימא: חד מינייהו דאלו הברייתות, והיא הברייתא שאומרת שקידשה לעתיד לבא, לא רבי ישמעאל ברבי יוסי אמרה, אלא רבי אלעזר ברבי יוסי אמרה, וכמו דתניא לעיל רבי אלעזר ברבי יוסי אומר: "אשר לוא חומה" אע"פ שאין לו עכשיו חומה והיה לו קודם [53] לכן נוהג בה דין בתי ערי חומה, הרי הוא סובר שאע"ג שחרבה לא בטלה הקדושה.

ומפרשינן: מאי טעמא דמאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, דכתיב בנחמיה: "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי [בימי עזרא] סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו [סוכות] מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד". אפשר בא דוד ולא עשו סוכות, בא שלמה ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?! אלא: מקיש ביאתם של ישראל בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו [התחילו למנות] שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין [ונתחייבו במעשר] ויובלות "וקדשו ערי חומה" הרי שהוצרכו לקדש פעם שניה, ולא הסתמכו על הקדושה הראשונה שבימי יהושע.

ואומר הכתוב - ויש ללמוד גם ממנו שצריך לקדש פעם שניה - "ושב ד' אלקיך את שבותך וגו' והביאך ד' אלקיך [כשתשוב מן הגלות] אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה", מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו! הרי שהוצרכו לקדש פעם שניה, [רבינו גרשום].

ומקשינן: ואידך התנא שסובר שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא, איך יפרש את הפסוק בנחמיה שלא עשו סוכות עד ימי עזרא?

ומשנינן: שאין משמעות "סוכות" כפשוטו, אלא דבעי עזרא רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא של עזרא עלייהו על ישראל כי סוכה!

והיינו דקא קפיד קרא עילוייה דיהושע [שהקפיד הכתוב על יהושע] דוקא, שהזכיר הכתוב אותו ולא את אחרים, וגם דבכל דוכתא כתיב "יהושע" והכא כתיב בלשון גנאי: כי לא עשו מימי "ישוע" בן נון. והטעם: דבשלמא משה לא בעא רחמי על ביטול היצר של עבודה זרה דלא הוה לו זכותא דארץ ישראל שהרי לא נכנס לא"י, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל הקפיד הכתוב עליו: אמאי לא ליבעי [ביקש] רחמי.

עוד מקשים על התנא שסובר שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא: והא כתיב: "אשר ירשו אבותיך וירשתה", ומוכח מזה שצריך לחזור ולקדש והיינו משום שלא קידשה לעתיד לבא?

ומשנינן: הכי קאמר הפסוק: כיון דירשו אבותיך! ירשת אתה מכח אותה קדושה, ואין צריך לחזור ולקדש.

ומתמהינן אברייתא דלעיל, שאומרת שבימי עזרא מנו שמיטים ויובלות: ומי [וכי] מנו בימי עזרא שמיטין ויובלות?! השתא משגלו רק שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בימי סנחריב, ועדיין שאר ישראל במקומם בטלו יובלות! בימי עזרא, דכתיב ביה: "כל הקהל כאחד [שעלו מן הגולה] ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים", שלא היו אפילו עשירית מישראל [רבינו גרשום] ושאר ישראל בגלותם היו - הוה מני?!

ומביאים ברייתא שכשגלו השבטים בטלו יובלות: דתניא: משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר: "וקראתם דרור [ביובל] בארץ לכל יושביה [העבדים העבריים] ", ודורשים: בזמן שכל יושביה - כלומר: כל ישראל - עליה אז נוהג יובל ולא בזמן שגלו מקצתן! יכול, שאם היו כל יושביה עליה והן מעורבין יחד בארץ, שהיה שבט בנימין בחלקו של יהודה, ושבט יהודה בחלקו של בנימין [רבינו גרשום] יהא יובל נוהג? תלמוד לומר: "לכל יושביה" - בזמן שיושביה כתיקונן, ולא בזמן שהן מעורבין!

ואם כן קשה, איך אפשר שבימי עזרא שלא היו כל יושביה עליה, מנו שמיטין ויובלות? ומשנינן: אמר רב נחמן בר יצחק: מה שאמרו בברייתא שבימי עזרא "מנו שמיטין ויובלות" אין הכונה שמנו יובלות לנהוג בהם שחרור עבדים וחזרת מכר שדות אחוזה לבעליהן, אלא לענין אחר: מנו יובלות לקדש שמיטין בזמנן, שהשמיטה [שנוהגת אף שאין כל יושביה עליה] מנינה תלוי במנין היובל, שאין שנת היובל נמנית כשנה ראשונה לשמיטה שלאחריו, אלא מונים שנה ראשונה לשמיטה אחר שנת היובל, ולענין זה מנו היובלות.

הערות

[46] הקשה הגרי"ז והרי יש לומר שנפקא מינה לענין שילוח מצורעים, כיון שירושלים קדושה בקדושת ערי חומה צריך לשלוח ממנה מצורעים. ותירץ הגרי"ז, שירושלים יש בה גם קדושת מחנה ישראל, ואם כן, המצורעים משתלחים ממנה מדין מחנה ישראל, ולא צריך לזה את דין ערי חומה.

[47] פירש רש"י שהטעם לזה הוא, מכיון שכתוב "לקונה אותו", וירושלים לא נתחלקה לשבטים ואין מי שיקנה לו את הבית. ותמה הגרי"ז, אם כן, זו היא מציאות שאין קנין בירושלים בבתים, ומדוע צריך על זה מיעוט.

[48] כתב הרש"ש, שיש להוכיח כך ממה שכתוב בתחילת עזרא "בירושלים אשר ביהודה", משמע שהיתה עוד ירושלים לא ביהודה.

[49] וכתבו היעב"ץ והשפת אמת, שמוכח מהראב"ד שאפילו אם יחזרו ויבנו כעת חומה חדשה זה לא יועיל, כי צריך שבשעת הקידוש תהיה דוקא חומה שקיימת מזמן יהושע בן נון.

[50] כך פירש רש"י כאן. והתוספות הביאו, שבשבועות כתב רש"י שכך קידשו את ירושלים, אבל ערי חומה לא ידעתי איך היו מקדשים. והמהרי"ץ חיות תמה על רש"י שהרי פשוט שלא קידשו ערי חומה בתודה, שהרי מפורש בשבועות שמקדשים כל מקום על ידי קדשים שנאכלים בו, ואם כן, בשאר ארץ ישראל שקדשים לא נאכלים, לא מקדשים בתודה. והגר"ח [פי"ב משמיטה הט"ז] דייק מהרמב"ם שלא עשו קידוש מיוחד לערי חומה, אלא הם מתקדשות יחד עם קידוש הארץ.

[51] תמה בזה הגרי"ז, שהרי גם החומה חרבה בהן, ואם כן, מדוע תלו את ביטול הקדושה בזה שבטלה קדושת הארץ, והרי גם חורבן החומה מבטל את הקדושה למאן דאמר הזה. ותירץ הגרי"ז, שיש לומר, שהחומות חרבו רק אחר כך, וביטול קדושת הארץ קדם לחורבן החומות, ולכן תלו את ביטול קדושת ערי חומה בביטול קדושת הארץ, שהיא היתה מוקדמת יותר ואז בטלה הקדושה.

[52] תמה הגרי"ז, שהרי יש לומר, שערים אלו היו ישב ולבסוף הוקף, ודין ערי חומה הוא רק בהוקף ולבסוף ישב.

[53] הרמב"ם פסק כמו רבי אלעזר בר יוסי שאף על פי שחרבה החומה, נשארת קדושת ערי חומה. ותמה עליו הראב"ד שהרי פוסקים שקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא והיא התבטלה, והוא הדין שקדושת ערי חומה תתבטל כשחרבה החומה. ותירץ הגר"ח, שהרמב"ם פוסק שקדושת הארץ לא קידשה לעתיד לבא, וקדושת המקדש וירושלים קידשו לעתיד לבא, וביאר הרמב"ם שהחילוק הוא, כיון שקדושת מקדש וירושלים תלויות במחיצות, שוב אין הקדושה בטלה לעולם ואף על פי שחרבו המחיצות. ואם כן, מובן שגם קדושת ערי חומה אינה בטלה, כיון שגם היא קדושת מחיצות, שוב היא כקדושת מקדש וירושלים שאינן בטלות. ומה שמבואר כאן בגמרא שלמאן דאמר קדושה ראשונה בטלה, מתבטלת גם קדושת ערי חומה, היינו, משום שבטלה קדושת הארץ והיא כמו חוץ לארץ, וערי חומה שייך רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ. אבל חורבן החומות אינו מבטל את קדושת ערי חומה, וכמו שקדושת מקדש וירושלים אינן בטלות כשחרבו המחיצות.

אמר אביי, הכי קאמר [כך הוא אומר]: עד גמלא בגליל, כלומר, כל העיירות שבגליל מגמלא ולדרום היו מוקפות חומה מימות יהושע, וכן כל העיירות עד גדוד בעבר הירדן, שהיא המזרחית לכולן, וכן חדיד ואונו וירושלים בארץ יהודה הריהן מוקפות חומה מימות יהושע.

רבא אמר: כוונת הברייתא לפרש את משנתנו ולומר כי גמלא שנזכרה במשנה כמוקפת חומה מימות יהושע, היא זו שבגליל, לאפוקי [להוציא] כל עיר אחרת בשם גמלא שנמצאת בשאר ארצות (יהודה ועבר הירדן), וכן גדוד היא זו שבעבר הירדן, לאפוקי [להוציא] כל עיר אחרת בשם גדוד שנמצאת בשאר ארצות (יהודה וגליל), וכן חדיד ואונו וירושלים הן אלו שביהודה — להוציא ערים בשם דומה שנמצאות בגליל ובעבר הירדן. ואילו אינך דלא איכא דכותייהו לא איצטריך ליה [הערים האחרות שנזכרו במשנה, כגון יודפת, שאין עיר כמותן בשאר ארצות באותו שם, לא הוצרך לו לתנא לומר].

ושואלים: וירושלים שמוזכרת במשנה מי מיחלט [האם חלוט] בה הבית לקונה לאחר שנה כדין עיר חומה? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: עשרה דברים נאמרו בירושלים, ואחד מהם שאין הבית חלוט בה!

אמר ר' יוחנן: כוונת התנא לומר שהבית חלוט בכל עיר שהיא כגון ירושלים, שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ואולם לא שדינה כירושלים עצמה, שאילו ירושלים עצמה אין הבית חלוט בה, ואילו הכא [כאן], בערים שדומות לה, הבית חלוט בהן. רב אשי אמר תירוץ אחר: לאו [וכי לא] אמר רב יוסף בתירוץ קושיה אחרת: תרי [שתי] ערים בשם קדש הוו [היו]? הכא נמי [כאן גם כן] צריך לומר שתרי [שתי] ערים בשם ירושלים הוו [היו] ביהודה, ומשנתנו עוסקת בירושלים האחרת, שבה הבית נחלט.

א בענין הערים ששנינו במשנתנו תניא [שנה בברייתא], ר' ישמעאל בר' יוסי: למה מנו חכמים את אלו שבמשנה, מכל שאר הערים מוקפות החומה שהיו בארץ בזמן יהושע בן נון? שכשעלו בני הגולה מבבל לאחר חורבן הבית הראשון מצאו את אלו וקידשום, אבל הערים הראשונות בטלו מקדושתן משבטלה קדושת הארץ כשחרב המקדש הראשון. ומבארים, קסבר [סבור הוא]: קדושה ראשונה שנתקדשה הארץ בימי יהושע — קידשה לשעתה, עד שגלו מן הארץ, ולא קידשה לעתיד לבא.

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] לכך ממה שאמר ר' ישמעאל בר' יוסי: וכי אלו בלבד שנמנו במשנתנו היו מוקפות חומה מימי יהושע? והלא כבר נאמר: "לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם ששים עיר כל חבל ארגב... כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח" (דברים ג, ד—ה)! אלא למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו שהיו בנויות וקידשום. ותוהים: האם ייתכן שכוונת הברייתא שקידשום? הא אמרינן [הרי אומרים אנו] בהמשך הברייתא שלא צריך לקדושינהו [לקדשם]! אלא כוונתה שמנאום במשנה זו.

וממשיכה הברייתא: ולא אלו בלבד, אלא כל עיר שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון — כל מצות הללו של ערי חומה נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא. הרי יש סתירה בין הברייתות בדברי ר' ישמעאל בר' יוסי, האם קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא או לא!

ומשיבים, איבעית אימא [אם תרצה אמור]: תרי תנאי [מחלוקת שני תנאים] יש כאן ואליבא [ולפי שיטתו] של ר' ישמעאל בר' יוסי. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: חד מינייהו [אחת מהן, מהברייתות], זו האומרת כי קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא, ר' אלעזר בר יוסי אחיו הוא שאמרה. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' אלעזר בר יוסי אומר: נאמר בתורה "אשר לוא חומה" (ויקרא כה, ל), כאילו נכתב "לו חומה" ו"לא חומה", ללמד שלא רק שיש לו עכשיו חומה, אלא אף על פי שאין לו עכשיו חומה והיה לו קודם לכן, בימות יהושע בן נון, נידון המקום כבית עיר חומה.

ב ושואלים: מאי טעמא דמאן דאמר [מה הטעם, המקור בכתוב של מי שאומר]: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] בזמן שיבת ציון: "ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סכות וישבו בסכות, כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד" (נחמיה ח, יז). ולכאורה, תמוה הדבר: אפשר בא דוד ומלך על ישראל, וכן שלמה אחריו, ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?

אלא מקיש (משווה) ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, לא לענין הישיבה בסוכות, אלא: מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו אז ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה,

וכן אומר הכתוב בשיבת ישראל מן הגלות: "והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה" (דברים ל, ה), מקיש ירושתך ("וירשתה") לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך היתה מלווה בחידוש כל דברים הללו, שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות, אף ירושתך — בחידוש כל דברים הללו, מפני שבטלו הראשונות.

ושואלים: ואידך [והחכם האחר], שלדעתו לא הוצרכו לחזור ולקדש בימי עזרא, כיצד הוא מפרש כתוב זה? ומשיבים: מה שנאמר שעולי הגולה עשו סוכות, ולא נעשה כן מימות יהושע, כוונתו דבעי רחמי [שביקש עזרא רחמים, התפלל] על יצר של עבודה זרה, ובטליה [וביטל אותו], ואגין זכותא עלייהו כי סוכה [והגנה זכות התפילה עליהם כמו סוכה].

ומוסיפים: והיינו דקא קפיד קרא עילויה [וזהו שמקפיד הכתוב שם על] יהושע, על שלא עשה כן בימיו, ומנין? דבכל דוכתא כתיב [שהרי בכל מקום במקרא נאמר]: "יהושע", והכא כתיב [וכאן נאמר]: "כי לא עשו כן מימי ישוע בן נון", הרי שחיסר הכתוב אות משמו. שכן בשלמא [נניח] משה, מנהיגם הראשון של ישראל, לא בעא רחמי [לא ביקש רחמים] שיתבטל יצר זה, מפני דלא הוה זכותא [שלא היתה אז זכות] של ארץ ישראל, שהרי עדיין לא נכנסו אליה, אלא יהושע דהוה ליה זכותא [שהיתה לו זכות] של ארץ ישראל, אמאי לא ליבעי רחמי [מדוע לא ביקש רחמים שיתבטל]?

ושואלים: ולשיטת הסבור שלא הוצרכו לחזור ולקדש בימי עזרא, והא כתיב [והרי נאמר]: "אשר ירשו אבתיך וירשתה", ומכאן משמע שצריך לקדש ערי חומה בשנית, כפי שנאמר לעיל! ומשיבים, הכי קאמר [כך אומר] הכתוב: כיון שירשו אבותיך — ירשת את [יורש אתה], ואינך צריך לחזור ולקדש.

ושואלים על הברייתא: ומי [והאם] מנו בימי עזרא שמיטין ואפילו יובלות? השתא [עכשיו, הרי] משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה (ראה דברי הימים א ה, כו) כבר בטלו היובלות, למרות שרוב ישראל עדיין ישבו במקומם, עזרא דכתיב ביה [שנאמר בו]: "כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושש מאות וששים" (עזרא ב, סד) כלומר, כארבעים אלף איש, הוה מני [היה מונה יובלות]?

דתניא [ששנויה ברייתא]: משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא תהיה לכם" (ויקרא כה, י), ולמדים משם שבזמן שכל יושביה עליה נוהגים דיני היובל, ולא בזמן שגלו מקצתן.

יכול אם היו יושבים עליה כל ישראל, והן מעורבין, שבט בנימין ביהודה, ושבט יהודה בבנימין, ולא כל שבט בנחלתו, יהא יובל נוהג? תלמוד לומר: "לכל ישביה" — בזמן שיושביה כתיקונן, ולא בזמן שהן מעורבין. ואם כן, כיצד ייתכן ששבי הגולה המועטים מנו יובלות?

אמר רב נחמן בר יצחק: אמנם לא נהגו דיני היובל, אלא שמנו יובלות כדי לקדש שמיטין, כלומר, בסוף כל ארבעים ותשע שנים של שבעה מחזורי שמיטה מנו את שנת החמישים כיובל, כדי ששנת השמיטה הבאה תחול בזמנה, בשנה החמישים ואחת.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Abaye said: This is what the baraita is saying: Until Gamla in the Galilee, i.e., all towns in the Galilee from Gamla southward were surrounded by a wall from the era of Joshua, son of Nun; and likewise, all towns until Gedod in Transjordan, which is the easternmost city, were surrounded by a wall; and Ḥadid and Ono and Jerusalem in Judea were surrounded by a wall from the era of Joshua, son of Nun.

Rava said a different explanation: The baraita is elucidating the mishna, which mentions these cities. The baraita is teaching that the Gamla referred to in the mishna is the one in the Galilee, to the exclusion of any Gamla found in other lands, i.e., Judea and Transjordan. Likewise, Gedod is the one in Transjordan, to the exclusion of Gedod in other lands, Judea and the Galilee. In the same vein, Ḥadid, Ono, and Jerusalem are specifically the cities in Judea known by those names. With regard to those other cities mentioned in the mishna, e.g., Yodfat, since there are no cities in other lands with similar names, it was not necessary for the tanna of the baraita to state them.

The Gemara asks: And is ownership of a house in Jerusalem transferred in perpetuity to the buyer after one year, in the manner of houses of walled cities? But isn’t it taught in a baraita: Ten matters were stated with regard to Jerusalem, one of which is that ownership of a house situated in Jerusalem is not transferred in perpetuity one year after its sale?

Rabbi Yoḥanan said: The tanna means that ownership of a house may be transferred in perpetuity in any city that is like Jerusalem, i.e., which is surrounded by a wall from the era of Joshua, son of Nun, but the halakha with regard to such a city is not like Jerusalem itself, since while with regard to Jerusalem, ownership of a house inside it is not transferred in perpetuity, here, with regard to cities similar to Jerusalem, a house in them may be transferred in perpetuity to the buyer. Rav Ashi said a different answer: Didn’t Rav Yosef say in resolution of another difficulty: There were two places called Kadesh? Here, too, one can say that there were two places called Jerusalem in Judea, and the mishna is referring to the one where ownership of houses transfers in perpetuity.

§ With regard to the cities listed in the mishna, it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, says: Why did the Sages count specifically these cities as those walled since the days of Joshua, son of Nun? They counted them because when the exiles ascended to Eretz Yisrael from Babylonia, they discovered these cities and sanctified them; but the sanctity of the first walled cities was nullified when the sanctity of the land was nullified and the Jewish people were exiled. The Gemara notes: Apparently, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, holds that the initial consecration of Eretz Yisrael in the days of Joshua consecrated it for its time, until the exile, but did not consecrate Eretz Yisrael forever.

The Gemara asks: But raise a contradiction from another baraita: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: And were these cities enumerated in the mishna the only walled cities from the days of Joshua? But isn’t it already stated: “There was not a city that we took not from them; sixty cities, all the region of Argob…all these cities were fortified with high walls, gates, and bars” (Deuteronomy 3:4–5)? Rather, why did the Sages specifically count these cities? They counted them because when the exiles ascended from Babylonia they discovered these and sanctified them. The Gemara interjects: Can the baraita really mean that they sanctified them? But we say later in the same baraita that it is not necessary to sanctify them. Rather, the baraita means that they found these cities and counted them in the mishna.

The baraita continues: And not only these; rather, with regard to any city for which you receive a tradition from your ancestors that it is surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun, all these mitzvot of walled cities are observed in it, due to the fact that the initial consecration of Eretz Yisrael consecrated it for its time and consecrated it forever. Evidently, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, holds that the initial consecration of Eretz Yisrael is eternal.

The Gemara responds: If you wish, say that this is a dispute between two tanna’im, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei. And if you wish, say instead that one of the baraitot, specifically the second one, was actually said by Rabbi Elazar bar Yosei. As it is taught in a baraita that Rabbi Elazar bar Yosei says: Since the verse states: “Which has [lo] a wall,” with lo written with an alef, according to which the verse may also be taken to mean: Which does not have a wall, this indicates that even if a city does not have a wall now, but it had a wall before, in the era of Joshua, son of Nun, it retains its status as a walled city.

§ The Gemara asks: What is the reasoning of the one who says that the initial consecration of Eretz Yisrael consecrated it for its time, but did not consecrate it forever? As it is taught in a baraita: It is written with regard to the return from Babylonia: “And all the congregation of those that were coming back out of the captivity made sukkot, and dwelt in sukkot, for since the days of Joshua, son of Nun, unto that day the children of Israel had not done so. And there was very great joy” (Nehemiah 8:17). Now, is it possible that King David came and the Jews in his time and all subsequent generations did not make sukkot, until Ezra came?

Rather, when the verse states: “For since the days of Joshua,” it means to compare their arrival in Eretz Yisrael in the days of Ezra to their arrival in the days of Joshua: Just as with regard to their arrival in the days of Joshua, they counted Sabbatical Years and Jubilee Years and they sanctified walled cities, so too, with regard to their arrival in the days of Ezra, they counted Sabbatical Years and Jubilee Years and they sanctified walled cities.

And so it says with regard to the return of the Jews from exile: “And the Lord your God will bring you into the land that your fathers possessed, and you shall possess it” (Deuteronomy 30:5). The verse compares your possession to the possession of your fathers: Just as the possession of your fathers came with the renewal of all these matters, i.e., the Sabbatical Year and the Jubilee Year, and terumot and tithes, so too your possession comes with the renewal of all these matters, as the initial consecration was nullified.

The Gemara asks: And the tanna who maintains the other opinion, that the initial consecration of Eretz Yisrael is eternal, how does he interpret the verse in Nehemiah? The Gemara answers that when the verse states: “For since the days of Joshua,” this is not referring to actual sukkot; rather, the verse means that Ezra prayed for mercy with regard to the evil inclination of idol worship and nullified it, and the merit of his prayer protected them like a sukka.

The Gemara adds: And this is the reason that the verse criticizes Joshua for not praying for the removal of this inclination himself. How is this criticism indicated in the verse? As in every other place in the Bible, his name is written as: Yehoshua, and here it is written: Yeshua. The Gemara explains why the verse singles out Joshua for criticism: Granted, Moses, the first leader of the Jewish people, did not pray for mercy that this inclination should be removed, as at the time there was no merit of Eretz Yisrael; but Joshua, who had the merit of Eretz Yisrael, why didn’t he pray for mercy that this inclination should be nullified?

The Gemara asks: But according to the opinion that the initial consecration was not nullified, isn’t it written: “Which your fathers possessed and you shall possess it”? This verse apparently indicates that it was necessary to sanctify Eretz Yisrael a second time. The Gemara answers: According to this opinion, this is what the verse is saying: Since your fathers possessed the land, you too possess it, and there is no need to sanctify it again.

The baraita cited earlier teaches that the Jews began counting the Jubilee Year upon their return from exile. The Gemara asks: But did they count Sabbatical Years and Jubilee Years in the days of Ezra? Now, if from the time that the tribe of Reuben and the tribe of Gad and half the tribe of Manasseh were exiled (see I Chronicles 5:26) the counting of Jubilee Years was nullified, despite the fact that a majority of Jews lived in Eretz Yisrael, then in the time of Ezra, about which it is written: “The whole congregation together was 42,360” (Ezra 2:64), would they have counted Jubilee Years?

As it is taught in a baraita: From the time that the tribe of Reuben and the tribe of Gad and half the tribe of Manasseh were exiled, the counting of Jubilee Years was nullified, as it is stated: “And you shall proclaim liberty throughout the land to all its inhabitants; it shall be a Jubilee for you” (Leviticus 25:10), indicating that the halakhot of the Jubilee Year apply only when all its inhabitants are in Eretz Yisrael, and not when some of them have been exiled.

The baraita continues: One might have thought that if all the Jews were living in Eretz Yisrael, but they are intermingled, e.g., the tribe of Benjamin is living in the portion of the tribe of Judah, and the tribe of Judah in the portion of the tribe of Benjamin, that the Jubilee Year should be in effect. Therefore, the verse states: “To all its inhabitants,” which teaches that the Jubilee Year applies only when its inhabitants are living according to their proper arrangment, and not when they are intermingled. How, then, could those who returned from exile have counted the Jubilee Years?

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: They counted Jubilee Years in order to sanctify Sabbatical Years. That is, at the end of every seven cycles of the Sabbatical Year they would count the fiftieth year as a Jubilee Year, so that the next Sabbatical cycle would begin in its proper time, in the fifty-first year. Nevertheless, the halakhot of the Jubilee Year were not in effect.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

[קצרה הישנה שבתחום ציפורי]:

עד גמלא בגליל. כלומר כל העיירות שבגליל שיתירות מגמלא ועד גמלא בכלל שגמלא היו בה ג' חצרות של [ב'] ב' בתים והן מוקפין חומה מימות יהושע בן נון נידונין כבתי ערי חומה למעוטי הקטנות מגמלא [שאין נידונין] וכן עד גדוד בעבר הירדן וחדיד ואונו וירושלים ביהודה שכל אותן שהן גדולות כיוצא בהן או יתירות מהן ומוקפות חומה מימות יהושע בן נון נדונין (כערי) [כבתי] ערי חומה. [רבא אמר. הא דתנא גמלא בגליל לאפוקי גמלא שיש בשאר ארצות שאינן מוקפות מימות יהושע ואף לא גדוד דשאר ארצות. והנך קצרה וחקרה ויודפת דמוקפות חומה מימות יהושע דלא איכא דכוותיה בשאר ארצות שיהא להן שמות הללו ואין מוקפות חומה לא איצטריך ליה לאדכורי בתוספת':

עשרה דברים נאמרו בירושלים. פרטן בפרק מרובה:

א"ר יוחנן כירושלים. כלומר כעין ירושלים בעינן שיהא מוקפת חומה מימות יהושע ולא כירושלים עצמה דאין הבית חלוט בה שהיא של כל ישראל:

ואילו הכא. גבי אלו מקומות שהזכרנו:

תרתי קדש הוו. (קאמר) במסכת מכות בפרק אלו הן הגולין:

למה מנו חכמים את אלו. יודפת וגמלא כו']:

וקידשום לשמיטה ויובלות ולמעשרות (ולתודות) [ולתורת] בתי ערי חומה:

[אבל הראשונות. שהיו קדושות כבר והן מוקפות חומה מימות יהושע בטלה קדושתן משבטלה הארץ משגלו]:

מדקאמר קידשום קסבר קדושה הראשונה. שקידשם יהושע:

קידשה לשעתה. כל זמן שהיו בה עד (שגלו) [שעת החורבן]:

ולא קידשה לעתיד לבוא. שאין אותה [קדושה] נוהגת כשחזרו מן הגולה:

וכי אלו בלבד. שהוזכרו למעלה היו מוקפות חומה מימות יהושע והלא כבר [נאמר ששים עיר וגו' וכתיב כל אלה חומה גבוהה]:

הא אמרי' (השתא) לקמן דלא צריך לקדושינהו. כדקאמר מפני שקדושה הראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא:

אלא מצאו אלו שלא נשתנו מכמות שהיו [ומנאום להילכותיהן]:

כל מצות הללו. שנוהגות בעיירו' שמוקפות חומה [מימות יהושע] נוהגות בהן. כדתנן בטהרות עיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון מקודשות ממנה:

[תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל בר' יוסי. מר אמר קידשה לעתיד לבוא ומר אמר לא קידשה]:

אשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו. דלא כתיב והיה לו חומה אלא אשר לו משמע דאפי' היה לו קודם לכן נחשב ערי חומה אלמא קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא:

בחידוש כל הדברים. [הללו אלמא] הוצרכו לקדש פעם שניה:

ואידך. מאן דאמר דקידשה נמי לעתיד [לבוא] במאי מוקים ויעשו כל הקהל השבים [סכות וישבו בסכות:

קסבר לאו סוכות ממש קאמר אלא דאגין זכותיה דעזרא עלייהו כי סוכה משום דבטיל יצרא דע"ז מנייהו כדמפרשי' במס' סנהדרין בפ' ארבע מיתות:

והיינו דקא קפיד קרא עילויה. דמחסרו וקראו ישוע דלא בעא רחמי ולא בטליה ליצר דע"ז:

ולהאי תנא והכתיב אשר ירשו אבותיך וירשתה דמקיש אף ירושתך בחידוש כל הדברים אלמא דצריכה לקדושי דלא קידשה לעתיד לבוא הכי קאמר. אמר לך הכי דריש לקרא כיון דירשו אבותיך ירשתה אף [אתה] באותה קדושה עצמה ואי אתה צריך לקידוש אחר]:

כל הקהל כאחד ארבע ריבוא. דאפי' עישור מישראל לא היו במקומן דהכי גמירי [דלעולם] אין ישראל פחותים מששים ריבוא כ"ש דלא מנו יובלות:

[והיו מעורבבים בחלוקת שבט יהודה בבנימין:

אמר רב יצחק מנו]. יובלות לצורך לקדש שמיטין [לפי שהשמיטין לא בטלו אלא היובלות בלבד ולכך היו מונין יובלות כדי לקדש שמיטין] בזמנן לפי שאין שנת היובל בחשבון שני השבוע לפיכך הוצרכו למנות ולידע מתי הוא יובל לפי שאחר ז' שמיטין הוא יובל ויש להן לעשות שמיטה שמינית לאחר ח' (ימים) [שנים] לפי שאין שנת יובל עולה לחשבון השמיטה:

אפשר בא דוד ולא עשו סכות כו'. ולא קאמר באו זקנים אחר יהושע בא שמואל ושאול ולא עשו סכות ואפשר דבימי הזקנים ושמואל ושאול היו טרודים במלחמה ולא אפשר להם לעשות כולם סכות כזה שבימי עזרא דהטרוד פטור מן הסוכה אבל דוד בסוף ימיו היה לו מנוחה מכל אויביו סביביו כמפורש בקרא וכי לא עשה סכות כזה לכל ישראל אלא מקיש כו' וק"ל:

שם דבעי רחמי על יצרא דע"ז ובטלוה ואגין זכותא עלייהו כי סוכה כו'. מפורש פ' ד' מיתות דאנשי כנסת הגדולה שהם עזרא וסיעתו בעו רחמי על יצרא דע"ז ובטלוה ומשום דעון ע"ז איתא נמי בהרהור קאמר דתגין עלייהו האי זכותא דתפלת רחמים בא"י דלא ליתי גם לידי הרהור כסוכה זו שמגינה וקאמר דיהושע נמי היה לו לבקש רחמים על כך בזכותא דא"י ולא עשה כן ולכך נפחת לו היו"ד שהוסיף לו משה בבקשתו רחמים עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים בזכותא דא"י ודו"ק:

גמרא כי לא עשו מימי ישוע ב"נ כן בנ"י כו'. כצ"ל:

תד"ה ה"נ. דלרבא כו' תרי ירושלים הוו אלא בשאר ארצות. ונ"ל ראיה מדכתיב בריש עזרא בירושלים אשר ביהודה. לירושלים אשר ביהודה מכלל דאיכא אחריתא שאינה ביהודה:

תד"ה וקדשו. דגמרינן כו' ממושב דכתיב בית מושב ע"ח. כצ"ל:

בסה"ד צ"ל אותם:

גמ' מצאו אלו וקדשום. נ"ב פירוש מצאום מוקפות חומה ממיב"ן ולא חרבו חומתם בחורבן הבית אבל אותן שחרבו לא מהני להו קדושה שני' בחומה חדשה דלא פליג אסתם מתני' דבעי מוקפות מיב"ן כך נ"ל פשוט שוב עינתי שסובר כר"מ ודבריו כעין פשרה סברא שלישית אבל דברי הראב"ד נראים מכוונים כמ"ש בס"ד:

שם לעתיד לבוא דכתיב ויעשו כל הקהל וכו' מימי ישוע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי כצ"ל:

שם אלפים שלש מאות ששים הוה כצ"ל:

תוס' ד"ה יקדשו וכו' ופרש"י כאן דמקדש לו לארעא. נ"ב אין מילה זו בפירש"י שלפנינו אלא דמקדש לה. ור"ל לעיר ולק"מ. ודילמא הא דתנן התם שאין מוסיפין על העיר כללא הוא כל ערי חומה אע"ג דלא מפרשא ורש"י גופי' שם ספוקי מספקא לי':

בא"ד על העיר ועל העיירות אבל שאר העיירות לא ידעתי כצ"ל:

בשלמא משה לא בעא רחמי דלא הו"ל זכותא דארץ ישראל. לכאורה יפלא לפי מ"ש רבינו האר"י ז"ל דמה שלא בא משה רבינו ע"ה לארץ ישראל היינו שבחינתו היא למעלה מבחינת ארץ ישראל ובהא ניחא מ"ש לו רב לך כלומר מעלתך גדולה מארץ ישראל וכמ"ש בעניותי בדרושים בס"ד ובזהר אמרו דהוא בעלה דמטרוניתא א"כ אמאי הי"ל צורך לזכות א"י בכל מקום היה יכול בכח גדולת נשמתו לבטל יצרא דע"ז ואמאי אצטריך זכותא דא"י. ואפשר דבכל הדברים צריך לכוין בכל הבחינות ממטה למעלה. וארץ ישראל עצמה אבניה ועפרה רומזים לקדושה וכמ"ש בספר טוב הארץ ואם היה נכנס לא"י היה מתחיל מבחינת האדמה עצמה ואהניא זכותא והיה עולה מעלה מעלה והיה אפשר לבטל יצרא דע"ז א"נ שאם היה נכנס לא"י היה בנקל למשה רבינו ע"ה לבטל יצרא דע"ז והיה הדבר בא כסדרו אך כשלא נכנס אם היה רוצה לבטל יצרא דע"ז היה מראה שמחזיק עצמו לגדול והאיש משה עניו מאד ודוק כי קצרתי:
והרב עיון יעקב ז"ל כתב וז"ל ואפשר דמה"ט אמרינן אלמלא בא משה לא"י לא נחרב בית המקדש דאלו היה בא והי"ל זכות א"י והיה נמסר בידו יצרא דע"ז וכו' ועל שאר עבירות היה נשפך חמתו על א"י לכך אמר לו רב לך עכ"ל. וכבר הרב גאון עוזנו הרב פרשת דרכים האריך למעניתו ושם נאמר דאם ישראל לא יחטאו ישארו דור המדבר ולא יבואו לעת"ל וז"ש ויתעבר ה' בי למענכם ויאמר אלי רב לך כדי שיהיה לכם תקון וכבר בדרושים אני בעניי הבאתי דבריו של גדול הרב פרשת דרכים הנזכר וכתבתי איזה גרגיר לפי קוצר דעתי הוא ברחמיו ירחם עלינו ויאיר עינינו בתורתו הקדושה תורת חיים:

דבעו רחמי על יצרא דע"ז וכו'. כבר נודע מה שישב ודרש בזה רבינו הגדול בספר פרשת דרכים דברים נפלאים ומתוקים. ואני השפל אלקפתא נקטן בפרשת"ו של מלך ובעקבותיו כתבתי בספרי הקטן ראש דוד פרשת בראשית ושאר מקומות בענין זה:

בכל דוכתא כתיב יהושע וכו'. ראיתי למהרש"א בחידושי אגדות שכתב וז"ל וקאמר דיהושע נמי הי"ל לבקש רחמים על כך בזכות ארץ ישראל ולא עשה כן ולכך נפחת לו היוד שהוסיף לו משה בבקשו רחמים עליו יה יושיעך מעצת מרגלים בזכותא דא"י עכ"ל וקשה דיוד שהוסיף לו משה רבינו כדקאי קאי ומה שנפחת לו עתה הוא אות ה"א כמבואר בכתוב ובש"ס. והרב ז"ל אגב שטפיה כתבה:
ואפשר לומר דטעם שחיסר אות ה' משמו כי הנה יהושע הוא בחינת ירח וכמו שאמרו פני יהושע פני לבנה והוא בחינת אות ה"ה שבשם. גם ארץ ישראל ארץ חיים חי"ה הרומז"ת לאות ה"ה. ומאחר דיהושע שהיה לו זכות ארץ ישראל אות ה"ה והוא בחינתו ויכול היה להושיע ישראל לכן נחסר אות ה' משמו ודו"ק:
ויתכן לרמוז כי יהושע גימטריא שכינה ונוסף אות ו' ורמז ליחוד קבה"ו כנודע. ויען ע"י שלא התפלל וביטל יצה"ר דע"ז נחרב הבית וגלתה שכינה בעוה"ר לכן נפחתה ה' משמו לו' דבעבורו דלא בעי רחמי היה ח"ו פירוד והיה גלות לשכינה כביכול הרומזת לאות ה'. הוא ברחמיו יקים סוכת דוד מהר ימהרנה לו ותגלה מלכותו עלינו מהרה לאור באור החיים:

עד גמלא. כל עיירות שבגליל עד גמלא היו מוקפות חומה מימות יהושע: רבא אמר. האי תנא אתא לפרושי מתני' והכי קאמר גמלא דקתני מתני' דהוות מוקפת חומה מימות יהושע היינו גמלא דגליל: לאפוקי. דאי איכא גמלא בעבר הירדן וביהודה לא הויא מוקפת חומה מימות יהושע וכן גדוד וכן חדיד וירושלים ביהודה לאפוקי עיירות שבגליל ועבר הירדן שנקראו חדיד ואונו וירושלים אינן מוקפות מימות יהושע:. אינך דליכא כותייהו. אינך דקא חשיב במתני' כגון קצרה ויודפת דליכא בדוכתא אחריתי דמסקי כשמתייהו לא איצטריך למיתני ברייתא בהי ארעא קיימי: עשרה דברים. מפרש בב''ק בפרק מרובה (דף פב:) וזה אחד מהם: אין הבית חלוט. משום דכתיב (ויקרא כה) לקונה אותו לדורותיו וקסבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים ומאן קא מקני ליה: לאו מי אמר רב יוסף וכו'. במס' מכות בפ' אלו הן הגולין (דף י.): את אלו. המנויות במשנתינו: וקידשום. מפרש במסכת שבועות (דף טז.) דמקדשי לה בשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן וכו': בטלו. שאין קדושת הארץ נוהגת בהן ואין בהן דין ערי חומה: משבטלה קדושת הארץ. בחורבן ראשון: קדושה ראשונה. שקידשה יהושע: הא אמרת. לקמן בסוף דהא מילתא דלא צריכי לקדושי דקתני סיפא ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה בידך כו' שקידשה לשעתה ולעתיד לבא: חדא מינייהו. הך דקתני קידשה לעתיד לבא ר' אלעזר בר יוסי אמרה כי היכי דקאמר אע''פ שאין לו עכשיו ואע''ג דחרוב לא בטלה קדושתיה: אלא מקיש ביאתם בימי עזרא כו'. דהא כי לא עשו לאו אסוכות מהדר אלא הכי קאמר כי לא עשו מה שעשו עכשיו מימות יהושע ומאי ניהו קדושת הארץ: מנו שמיטין. שהתחילו למנות שמיטין ונתחייבו במעשר: והביאך ה' אלהיך וגו'. בשובם מן הגלות משתעי קרא דכתיב לעיל מיניה (דברים ל) ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך: ואידך. לעולם כי לא עשו אסוכות קאי ולאו סוכות ממש אלא דבעא עזרא רחמי איצרא דעבודה זרה ואימסר בידיה כדאמר בסנהדרין (דף סד.): ואגין זכותא. דעזרא עלייהו: כי סוכה. כי לא עשו דבר זה בימות יהושע כן והיינו דקפיד קרא לאדכורי יהושע טפי מהאחרים וקא מדכר ליה בלשון גנאי: דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא ישוע. משום דאיהו הוה ליה למיבעי רחמי עלה דמילתא דבשלמא משה לא בעא רחמי כו': ירשתה אתה. באותה קדושה ואין צריך לחזור ולקדש: משגלו שבט ראובן. בימי סנחריב: מנו יובלות לקדש שמיטין. ודאי יובל לא היה נוהג שיהו עבדים נפטרים משום יובל ולא שדות של מכר חוזרות אבל שמיטין היו נוהגים לשמט כספים ולשמט מזרע וקציר דהא צריכין למנות שנת יובל כדי שיבואו השמיטין במקומן שלסוף ז' שמיטות היו מניחין שנת נ' שלא היו מונין אותה לשמיטה הבאה מפני שהיא ראויה להיות שנת יובל ושנה של אחריה מתחיל המנין דאם לא היו מונין יובלות היו מונין אותה שנה לחשבון השמיטין והוו השמיטין שלא במקומן:

הכא נמי תרתי ירושלים הוו. ותימה דלרבא נמי אנו צריכין לומר כן דתרי ירושלים הוו וי''ל דלרבא אין אנו צריכין לומר ביהודה תרי ירושלים הוו אלא בשאר ארצות אבל לרב אשי צ''ל ביהודה תרי ירושלים הוו: וקדשו ערי חומה. פי' לענין מכירת בית בבתי ערי חומה ולענין שילוח מצורעים חוץ לעיר דדוקא בבתי ערי חומה צריך לשלוח המצורעים חוץ לחומה אבל שאר (ארצות) [עיירות] לא ואבנים מנוגעות צריך לשלוח חוץ לעיר ואפי' לא היו מוקפות מימות יהושע והכי תניא בתורת כהנים אתהן חוץ לעיר ואין אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה בלבד וא''ת מנלן הא לא כתיב בית חומה גבי אדם מצורע ואומר הרב רבינו יצחק דגמרינן חוץ למחנה מושבו דכתיב ביה במצורע (ויקרא יג) ממושב דכתיב בית מושב עיר חומה (שם כה) ופירש רש''י כאן דמקדש ליה (לארעא) בשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן כדאיתא בשבועות (דף טז. ושם) ובמס' שבועות פירש''י דאשכחן שהיו מקדשין חומות ירושלים בשתי תודות ובשיר כשבאו להוסיף על העיר ועל (העיירות) [העזרות] אבל שאר (ארצות) [עיירות] לא ידעתי היאך היו מקדשין אותן: מנו יובלות לקדש שמיטין. מכאן תימה לברייתא דתני בירושלמי דמסכת גיטין ורש''י כתב בפ' השולח (גיטין דף לו.) דתניא בירושלמי וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחד שמיטת יובל ואחד שמיטת שביעית בזמן שאתה משמט [יובל] אתה משמט [שביעית] בזמן שאי אתה משמט יובל אי אתה משמט שביעית וכאן אומר דלא מנו יובלות אלא לקדש שמיטין ופירש רש''י פ' השולח (שם) דההיא דערכין דמדרבנן היא ואין משמע כן בת''כ (ואומר אני דתנאי היא (עכ''ל רש''י) (דהא דירושלמי רבי היא) ועוד אור''ת דהך ברייתא דמייתי) ריש פרק השולח (שם) וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים והא דירושלמי רבי היא אבל רבנן פליגי עליה דרבי ואמרי מנין דיש שמיטה אף על פי שאין יובל ת''ל (ויקרא כה) והיו לך שבע שבתות השנים ומנין שיעשה יובל אע''פ שאין שביעית ת''ל (שם) והיו לך תשע וארבעים שנה [וסוגיא] דהכא אתיא כרבנן מיהו יש ליישב ההיא דתורת כהנים אפי' כר' והא דתני שביעית אע''פ שאין יובל יש לפרשה אע''פ שלא נהגו יובל והניחו בחטאם וכדתני בפ''ק דראש השנה (דף ט: ושם) יובל היא אע''פ שלא שמטו ואע''פ שלא תקעו יכול אע''פ שלא שלחו ת''ל היא דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר יובל אע''פ שלא שמטו ואע''פ שלא שלחו יכול אף על פי שלא תקעו ת''ל היא:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד