|
טקסט הדף מנוקד
מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָמַשְׁמַע לַן כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָסוּר לָאָדָם שֶׁיֹּאמַר כַּמָּה נָאֶה גּוֹי זֶה
וְלִיתְנֵי אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבַּגּוֹיִם בְּחַד אוּמָּה קָמַיְירֵי בִּתְרֵי אוּמֵּי לָא מַיְירֵי וְלָא וְהָא קָתָנֵי הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהוּנָּה וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הָתָם חַד אוּמָּה הוּא אֶלָּא מִקְדָּישׁ הוּא דְּקַדִּישִׁי כֹּהֲנִים טְפֵי וְאִיבָּעֵית אֵימָא אַיְּידֵי דְּקָא בָּעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא שְׂדֵה אֲחוּזָּה דִּבְיִשְׂרָאֵל הוּא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּגוֹי לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּלָאו בְּנֵי אֲחוּזָּה נִינְהוּ מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי לַהּ בְּיִשְׂרָאֵל מַתְנִי' בִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר כֵּיצַד אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בַּפַּרְדֵּיסוֹת סְבַסְטֵי נוֹתֵן זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף וּבִשְׂדֵה מִקְנָה נוֹתֵן אֶת שׇׁוְויוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה וְאֶחָד שְׂדֵה אֲחוּזָּה מָה בֵּין שְׂדֵה אֲחוּזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה הוּא נוֹתֵן חוֹמֶשׁ וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חוֹמֶשׁ גְּמָ' אָמַר רַב הוּנָא הִקְדִּישׁ שָׂדֶה מְלֵיאָה אִילָנוֹת כְּשֶׁהוּא פּוֹדָן פּוֹדֶה אִילָנוֹת בְּשׇׁוְויָן וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה קַרְקַע בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף אַלְמָא קָסָבַר רַב הוּנָא אָדָם מַקְדִּישׁ בְּעַיִן יָפָה מַקְדִּישׁ אֵיתִיבֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדֵּיסוֹת סְבַסְטֵי נוֹתֵן בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף אֲמַר לֵיהּ רְאוּיָה לְפַרְדֵּיסוֹת קָאָמֵינָא אֵיתִיבֵיהּ בֵּית זֶרַע אֵין לִי אֶלָּא בֵּית זֶרַע שְׂדֵה גְּפָנִים וּשְׂדֵה קָנִים וּשְׂדֵה אִילָנוֹת מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר שָׂדֶה מִכׇּל מָקוֹם אֲמַר לֵיהּ הָכָא נָמֵי פּוֹדֶה וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה אֵיתִיבֵיהּ הִקְדִּישׁ שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת מִמַּטַּע עֲשָׂרָה לְבֵית סְאָה הֲרֵי זֶה הִקְדִּישׁ אֶת הַקַּרְקַע וְאֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה פּוֹדֶה בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף פָּחוֹת מִיכֵּן אוֹ יָתֵר עַל כֵּן אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁן בְּזֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה לֹא הִקְדִּישׁ לֹא אֶת הַקַּרְקַע וְלֹא אֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ הִקְדִּישׁ אִילָנוֹתָיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ קַרְקַע כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה פּוֹדֶה אֶת הָאִילָנוֹת בְּשׇׁוְויֵהֶן וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה קַרְקַע בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי פּוֹדֶה וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה הָא מִדְּסֵיפָא פּוֹדֶה וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָא אֶלָּא הָא מַנִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר מַקְדִּישׁ בְּעַיִן רָעָה מַקְדִּישׁ דְּתַנְיָא הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה הִקְדִּישׁ אֶת כּוּלָּהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא חָרוּב הַמּוּרְכָּב וְסַדַּן הַשִּׁקְמָה אִי רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָא סֵיפָא וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ הִקְדִּישׁ אִילָנוֹתָיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ קַרְקַע כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה פּוֹדֶה אֶת הָאִילָנוֹת בְּשׇׁוְויֵהֶן וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף וְאִי רַבִּי שִׁמְעוֹן לֵיזִיל בָּתַר פִּדְיוֹן וְלִיפְרְקוּ אַגַּב אַרְעַיְיהוּ דְּהָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָזֵיל בָּתַר פִּדְיוֹן דְּתַנְיָא מִנַּיִן לְלוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו וְהִקְדִּישָׁהּ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו מִנַּיִן שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה תַּלְמוּד לוֹמַר אִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה יָצְתָה זוֹ שֶׁרְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִנַּיִן לַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו וּמֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ מִנַּיִן שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה רש"ימילתא אגב אורחיה קמ''ל. דלא תנא את הנאה שבכנענים לפי שאסור להזכיר שם נוי על כנעני כדרב יהודה דכתיב (דברים ז) לא תחנם לא תתן להם חן: והא קתני. גבי אונס ומפתה: את הקטנה שבישראל ואת הגדולה שבכהונה. אלמא בתרתי אומי קא מיירי: בעובד כוכבים לא משכחת לה. דין שדה אחוזה שיהא פודהו בחמשים שקל כסף אלא בשויו דלאו בני אחוזה בארץ ישראל נינהו: מתני' אחד המקדיש שדה בחולת המחוז. סביבות עיר שאינה חשובה כ''כ מפני מדרס הרגלים חולת סביבות כמו מחול הכרם (כלאים פ''ד מ''א) (ל''א) מחוז עיר ל''א מחוז שם מקום שלא היו שדותיו חשובין: פרדיסות סבסטי. כרמים של אותו מקום ומעולים הם מאוד: נותן. מי שפודה אותם בין בעלים בין אדם אחר בבית זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף אם תחלת היובל היה ואם לא מגרע לפי השנים שעברו סלע ופונדיון לשנה כדכתיב קרא: אחד שדה אחוזה כו'. דכולהו מיפרקי בנ' שקלים: שדה אחוזה. אם בעלים פודין אותה מוסיפין חומש על החמישים כדכתיב (ויקרא כז) ואם גאל יגאל את השדה המקדיש וגו': ובשדה מקנה אין נותן חומש. כדמפרש בגמ': גמ' בעין יפה מקדיש. אילנות לבד וקרקע לבד ולא שיפדה אילנות אגב קרקע: פרדיסות. היינו כרמים נטועים וקתני חמשים שקל אלמא נפדין אילנות אגב קרקע: ראויה. ואינה נטועה: אין לי. נפדה בנ' שקלים אלא בית זרע שראוי לזריעה: פודה. האילנות בשויהן וחוזר ופודה קרקע ושדה מ''מ דקאמר לא קאי אלא אקרקע: הקדיש שלשה אילנות. נטועין ומפוזרין כסדרן ממטע עשרה לבית סאה שאם היו עשרה מפוזרין כדרך אלו היו מחזיקין בית סאה זו היא דין נטיעת אילנות וכל קרקע שביניהם צריך להם לפיכך אם הקדישו ה''ז הקדיש קרקע שבניהם וכל אילנות קטנים שביניהם: פחות מיכן. אם נטועין בפחות ממטע עשרה לבית סאה או ביותר מיכן אין זה סדר נטיעת אילנות ולא הקדיש אלא אילנות וכשהוא פודן פודה בשויהן: זה אחר זה. לא קנה הקדש קרקע שאין קנין קרקע אלא לג' אילנות כדאמר בבבא בתרא: ולא עוד. ולא אלו בלבד נפדין בשויהן שאין עמהן הקדש קרקע כלל: אלא אפי' הקדיש האילנות. שאינן נטועים כסדר: ואח''כ הקדיש קרקע. דאיכא למימר ליפרקו אגב ארעייהו אפי' הכי הואיל ולא קדשו יחד פודה אילנות בשויהן והקרקע נפדית בית זרע נ' שקלים: תיובתא לרב הונא. מרישא דהיכא דהקדישן יחד נפדין אגב קרקע: הקדיש את כולה. כל אשר בתוכה: ר' שמעון אומר לא הקדיש. אילנות שבה: אלא חרוב המורכב וסדן השקמה. שהם זקנים וגדולים מאד ויונקים משדה הקדש טפי משאר אילנות והכי מפורש בב''ב סדן [השקמה] דדרך שקמין לקוץ אותם כדי שיגדלו בעובי וקודם שנקצץ קרי ליה בתולת שקמה ולאחר קציצה קרי ליה סדן השקמה הכי תניא במס' נדה (דף ח:): ליזיל בתר פדיון. והואיל ובשעת פדיון יש קרקע עם האילנות: ליפרקו אגב ארעייהו. ואע''ג דבשעת הקדש הקדישן בפני עצמם: והקדישה ואח''כ מת אביו. אע''ג דבשעת הקדש הואי שדה מקנה הואיל ולאחר שמת אביו הוי שדה אחוזה: מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה. ונפדית בחמשים שקלים ולא בשויה: תוספותיש בערכין - מופיע בטעות בדף הקודם: בעובד כוכבים לא משכחת. משום דלאו בני אחוזה נינהו ואע''ג דאמרינן (קדושין דף יז:) עובד כוכבים יורש אביו דבר תורה מ''מ לא היה להם אחוזה בארץ ודין זה לא שייך כי אם בא''י דמצוה היא התלויה בארץ ועובד כוכבים אין לו נחלה בארץ: הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה. והנך אילנות בנטיעות איירי דאילו גדולים בשלשה [אילנות] לבית סאה סגי: פחות מכאן או יתר על כן לא הקדיש את הקרקעות. ממטע עשרה לבית סאה מגיע לכל אילן ואילן ר''נ אמות ותימה דבפרק המוכר [את] הספינה (ב''ב דף פב.) תניא הקונה שלשה אילנות והם מד' אמות עד ט''ז קנה תחתיהן וביניהן וצידיהן כמלא אורה וסלו אלמא לא חשבינן להו כרצופין כשאין בין זה לזה כי אם ח' אמות על ח' אמות בריבוע דהיינו ס''ד אמות לכל אחד ואית ליה קרקע בהכי והכא אמרי' דפחות מר''נ אמות לא הקדיש הקרקע ואור''י דיש חילוק בין מוכר למקדיש במוכר לא בעינן כולי האי מיהו תימה דהכא אמרי' דיתר על כן אין לו קרקע וגבי מוכר אמרי' עד ט''ז אמות על ט''ז אמות דהיינו רנ''ו ולא חשבינן להו כמפוזרים יותר מדאי ויש להו קרקע וצ''ל דהני ט''ז אמות דגבי מכירה מיירי בעיגולא והריבוע יתר על העיגול רביע נמצא דגבי מכירה לא בעינן כולי האי כמו מקדיש והקשה רבינו שמואל בבבא בתרא מהא דתניא בתוספתא דאין חילוק בין מוכר למקדיש לדין זה לקנות קרקע ותירץ דתנאי היא מיהו תימה דר' שמעון אית ליה התם דח' אמות בין זה לזה לא חשיב יותר מדאי אף לענין הקדש וברייתא דהכא במטע עשרה לבית סאה מוקי לה הכא בסמוך כר' שמעון וי''ל דלא מוקי כר' שמעון כ''א מדין דמקדיש בעין רעה מקדיש אבל מדין שיעור נטיעת האילנות לא הוי כר' שמעון: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|