ערכין יב ע"ב

שנה שניה עלה וכיבש יהויקים.

א וממשיכים לדון בברייתא ששנינו בה: כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באב היה, ומוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית היה, וכן היה בפעם השניה, כשחרב הבית השני.

ושואלים: ופעם שניה במוצאי שביעית מי משכחת לה [האם מוצא אתה אותה]? מכדי [הרי] בית שני כמה קם [עמד] — ארבע מאה [מאות] ועשרים שנה; וכשאתה מתחיל למנות את שנות היובל מתחילת בנין הבית, ארבע מאה [מאות] שנה הן תמניא יובלי [שמונה יובלות] של חמישים שנה, ארבסרי [ארבע עשרה] שנים נוספות הן עוד תרי שבוע [שתי שמיטות], פשו להו שית [נותרו להם שש שנים] למנין ארבע מאות ועשרים, הוה ליה בשיתא בשבוע [נמצא שמנין ארבע מאות ועשרים נשלם בשנה השישית לשמיטה], וכשהבית חרב בשנה שלאחר מכן, היה זה בשביעית, ולא במוצאי שביעית!

ודוחים: הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא]? שיטת רבי יהודה היא, שאמר: שנת חמשים עולה לכאן ולכאן ליובל זה וליובל זה, כלומר, אינה נמנית לעצמה, אלא היא השנה הראשונה ליובל הבא (ולשמיטה הבאה), וכך יש בכל יובל ארבעים ותשע שנים. ומעתה, כשאתה רוצה לחשב באיזו שנה משנות שמיטה היה החורבן, לאחר שאתה מונה שמונה מחזורים של יובל בן ארבעים ותשע שנה (שבע שמיטות מלאות), אייתי תמניא מתמניא יובלי [הבא עוד שמונה שנים משמונה יובלות] שלא מנית לשיטה זו, כדי להשלים למנין ארבע מאות שנה, והני שית [והוסף עליהם אותן שש] שנים הבודדות שנותרו ממנין השנים של עשרים השנה הנוספות — הוי ארביסר [הרי זה ארבע עשרה] שנים, שתי שמיטות שלמות. אישתכח [נמצא] שבמוצאי שביעית, בשנה הראשונה למנין השמיטה, חרוב [חרב] הבית.

ומקשים: אי [אם] כשיטת ר' יהודה אתה מפרש את הדבר, אם כן בחורבן הבית בפעם הראשונה לא משכחת לה [אין אתה מוצא אותה] שיהא זה בשנה הראשונה לשמיטה, כפי ששנינו בברייתא זו שאנו דנים בה! דתניא [שהרי שנויה ברייתא]: שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו ממנה בחורבן הבית הראשון, לאחר שמונה מאות וחמישים שנה, ואי (ואין) אתה יכול לומר שמיד משעה שנכנסו לארץ מנו, שאם אתה אומר כן — נמצא בית חרב בתחילת יובל, ובאופן זה אי (אין) אתה מוצא מה שאמר הנביא ששנת היובל שהוא עומד בה היא "בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר" (יחזקאל מ, א).

אלא צא (הוצא) מהם שבע שנים שכיבשו את הארץ ושבע שנים שחילקו אותה ביניהם, שעדיין לא החל אז מנין שנות היובל, ואז אתה מוצא ששנת היובל היתה "בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר".

ואי [ואם] לשיטת רבי יהודה, ששנת החמישים עולה לתחילת היובל הבא, כשאתה רוצה לחשב באיזו שנה משנות השמיטה היה החורבן, ואתה מונה שבעה עשר מחזורים של יובל בן ארבעים ותשע שנים, אייתי שבסרי משבסרי יובלי [הבא עוד שבע עשרה שנים משבע עשרה יובלות], כדי להשלים למנין שמונה מאות וחמשים שנה, שדי אהני [הטל, הוסף על אלה], הוה ליה בתלתא בשבוע [נמצא שהיה זה בשנה השלישית של השמיטה], שהרי בשבע עשרה שנה יש שתי שמיטות מלאות ועוד שלוש שנים!

ומשיבים: הנך שני דאגלינהו [אותן השנים שהגלה אותם] סנחריב את עשרת השבטים עד דאתא [שבא] ירמיה אהדרינהו [והחזיר אותם] — לא קחשיב להו [אינו מונה אותם] במנין שנות היובל, שהרי אין היובל נוהג אלא כשכל שבטי ישראל במקומם. אלא משעה שהחזירם החל מנין חדש, ולאחר שלושים ושש שנים, במוצאי שביעית, חרב הבית.

איבעית אימא [אם תרצה אמור]: לעולם תפרש שברייתא זו שאנו דנים בה כשיטת רבנן [חכמים] היא, הסבורים כי שנת היובל נמנית לעצמה, וכי קתני [וכאשר הוא שונה] "וכן בשניה" — אין מדובר על כך שהיה הדבר במוצאי שביעית (שהרי כאמור, היה זה בשנה השביעית), אלא אשארא [על שאר הפרטים] מדובר, שהיה זה בתשעה באב ובמוצאי שבת (יום ראשון).

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר], שלא כל הפרטים המתוארים בחורבן בית ראשון, היו גם בחורבן הבית השני, דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך], מה ששנינו שהיתה באותה שעה משמרתו של יהויריב במקדש, בחורבן הבית בשניה מי הואי [האם היתה]?

והתניא [והרי שנויה ברייתא]: רק ארבע משמרות עלו מן הגולה לאחר חורבן הבית הראשון: ידעיה וחרים פשחור ואימר. עמדו נביאים שביניהם וחלקום לעשרים וארבע משמרות, כמו בזמן הבית הראשון, וכל משמר נתחלק לששה, וכתבו את שמות כל עשרים וארבעה המשמרות על פתקים, בללום ונתנום בקלפי, בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חביריו למשמר, וביחד שש משמרות,

in his second year he ascended to Eretz Yisrael and conquered Jehoiakim.

§ The Gemara continues its discussion of the baraita, which teaches: When the Temple was destroyed for the first time, that day was the Ninth of Av; and it was the conclusion of Shabbat; and it was the year after a Sabbatical Year; and likewise, the same happened when the Second Temple was destroyed.

The Gemara asks: Can you find such a possibility, that the Second Temple was destroyed in the year after a Sabbatical Year? Now, for how many years did the Second Temple stand? It stood for 420 years. Four hundred years include exactly eight Jubilees, as the Jubilee cycle is fifty years. An additional fourteen years consist of two Sabbatical cycles. There are six years remaining during which the Temple stood, which means that the last year was the sixth year of the Sabbatical cycle, and therefore when the Temple was destroyed the following year it was a Sabbatical Year, not the year after the Sabbatical Year.

The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this baraita stated? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that the fiftieth year is counted for here and for there, i.e., it is both the Jubilee Year and the first year of the next Sabbatical cycle and Jubilee cycle, and therefore each Jubilee cycle is only forty-nine years rather than fifty years. Consequently, when calculating the number of years of the Sabbatical and Jubilee cycles until the destruction of the Second Temple, bring an additional eight years from the eight complete Jubilee cycles during which the Temple stood. The eight years and those six years that remained according to the previous calculation equal fourteen years, which are two complete Sabbatical cycles. Therefore, it is found that the Second Temple was destroyed in the year following the Sabbatical Year.

The Gemara objects: But if one explains the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, the first clause of the baraita is problematic, as you do not find that the first time the Temple was destroyed was in the year after the Sabbatical Year. As it is taught in a baraita: The Jewish people counted seventeen Jubilees from when they entered Eretz Yisrael until they left, when the First Temple was destroyed. And you cannot say that they counted from the time they entered, because if you say this, the result is that the Temple was destroyed at the beginning of the Jubilee cycle, and you do not find that the Jubilee Year was “in the fourteenth year after the city was smitten” (Ezekiel 40:1).

Rather, remove from them the seven years when they conquered the land and the seven years when they divided the land, as they did not start counting the first Jubilee cycle until after those events. And you then find that the Jubilee Year was “in the fourteenth year after the city was smitten.”

The Gemara explains the difficulty from this baraita: But if one holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that each Jubilee cycle is forty-nine years rather than fifty years, you must bring an additional seventeen years, one from each of the seventeen Jubilee cycles and add them to these seventeen cycles, and it turns out that the destruction of the Temple was in the third year of the Sabbatical cycle.

The Gemara answers: Throughout those years from when Sennacherib exiled the ten tribes until Jeremiah came and returned them to their land, they did not count the Jubilee cycle, as the Jubilee applies only when all twelve tribes are in their ancestral lands. When the exiles returned, a new Jubilee cycle was started, and the Temple was destroyed thirty-six years later, in the year after a Sabbatical Year.

The Gemara suggests a second answer to its question about the statement of the baraita which equates the destructions of the First Temple and the Second Temple. And if you wish, say instead: Actually, the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, and when it teaches: And likewise, the same happened when the Second Temple was destroyed, it is not asserting that the Temple was destroyed in a year after a Sabbatical Year, because in fact the Second Temple was destroyed during a Sabbatical Year. Rather, it is referring to the other details the baraita provides with regard to the timing of the destruction, i.e., that it occurred on the Ninth of Av and on a Sunday.

The Gemara comments: So too, it is reasonable to conclude that not all of the details pertaining to the destruction of the First Temple also apply to the destruction of the Second Temple. As, if you do not say so, then with regard to the statement that the destruction occurred during the week of the priestly watch of Jehoiarib, was the priestly watch of Jehoiarib present during the time of the Second Temple?

But isn’t it taught in a baraita that the watch of Jehoiarib did not exist during the Second Temple era? As it is taught: Only four priestly watches ascended from the Babylonian exile, while the other twenty stayed in Babylonia. And these are the watches who returned: The descendants of Jedaiah, Harim, Pashḥur, and Immer. The prophets among those who returned arose and divided these four families into twenty-four watches. They achieved this as follows: They wrote the names of these new twenty-four watches on pieces of paper, mixed them up, and put them in a receptacle [kalpi] from which lots were drawn. A representative from the family of Jedaiah came and drew his portion and the lot of five other watches, for a total of six.