ערכין ט ע"ב

ושואלים: במאי קמיפלגי [במה הם חולקים] רב הונא ועולא, שנחלקו בפירוש משנתנו, האם מדובר בשמונה חודשים מלאים או חסרים? ומשיבים: במספר ימי החודש של עיבור שנה, דתניא [ששנויה ברייתא]: כמה ימים בחודש עיבור השנה? שלשים יום, רבן שמעון בן גמליאל אומר: חודש, בן עשרים ותשעה יום. רב הונא שפירש שמשנתנו עוסקת בשמונה חודשים מלאים בשנה, סבור כרבן שמעון בן גמליאל, ולפיכך, אם השנה הקודמת היתה מעוברת בחודש חסר, הרי גם אם עושים בשנה זו שמונה חודשים מלאים — יקדים המולד את ראש השנה ביום אחד בלבד. ואילו עולא סבור כחכמים, שחודש העיבור לעולם מלא, ולפיכך אין אפשרות לשמונה חודשים מלאים בשנה, מפני שכך מקדים המולד את ראש השנה ביומיים. ולכן פירש משנתנו בשמונה חודשים חסרים.

מיתיבי [מקשים] על שיטת רב הונא ממה ששנינו בברייתא: אין עצרת (חג השבועות) חלה אלא ביום הנף, כלומר, באותו יום מימי השבוע שחל בו ששה עשר בניסן, יום הנפת העומר. ואין ראש השנה הבא חלה אלא או באותו יום בשבוע שחל בו יום הנף, או לאור עיבורו, כלומר, למחרתו. ומעתה, בשלמא [נניח] לשיטת עולא, ששמונה חודשים חסירין בשנה עבדינן [עושים אנו], אבל שמונה חודשים מעוברין לא עבדינן [אין אנו עושים] — משכחת לה [מוצא אתה אותה את מה ששנינו בברייתא], כיצד?

שניהן חסר, כלומר, כשהופכים בשנה זו שני חודשים (שכרגיל הם מלאים) לחסרים, ואז עושים אחד מהם בחדשי הקיץ, כגון סיון — מקדים ראש השנה ביום אחד, ואז הוא חל באותו יום בשבוע שחל בו יום הנף.

ואם היתה השנה כסדרה, אחד מלא ואחד חסר — חל ראש השנה לאור עיבורו, כלומר, למחרת יום הנף.

אלא לשיטת רב הונא שאמר: עבדינן [עושים אנו] שמונה חודשים מעוברין בשנה, הא זימנין דמשכחת [הרי פעמים שאתה מוצא] שראש השנה חל באותו יום בשבוע שהוא לאור אור עיבורו, כלומר, יומיים לאחר יום שחל בו יום הנף, ושלא כדברי הברייתא. שהרי כשהחודשים כסדרם, אחד מלא ואחד חסר, יחול ראש השנה לאור עיבורו. וכשהופכים שני חודשים חסרים בשנה לחודשים מלאים, ועושים אחד מהם בקיץ (בין יום הנף לראש השנה), יחול ראש השנה יום אחד מאוחר מהרגיל!

ומשיבים, אמר [יכול לומר] לך רב הונא: ולשיטת עולא מי ניחא [האם נוחה הברייתא]? והרי גם לשיטתו, שמונה מלאים הוא דלא עבדינן [שאין אנו עושים], הא [אבל] שבעה מלאים עבדינן [אנו עושים]. והרי גם כשעושים רק שבעה חודשים מלאים, זימנין דלא עבדינן בסיתוא ועבדינן בקייטא [פעמים שאין אנו עושים את החודש המלא הנוסף בחורף, ואנו עושים אותו בקיץ], בין יום הנף לראש השנה, והא הוה [והרי גם במקרה זה חל] ראש השנה באותו יום בשבוע שחל לאור אור עיבורו (יומיים לאחר יום הנף), ומדוע לא הזכירה הברייתא גם אופן זה?

אלא יש לומר כי הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא]? כשיטת אחרים היא, החולקים על משנתנו, וסבורים כי אפילו שבעה חדשים מלאים אין עושים; דתניא [ששנויה ברייתא], אחרים אומרים: חודשי השנה הולכים כסדרם לעולם, אחד מלא ואחד חסר, וכך יש בשנה שלוש מאות חמישים וארבעה ימים, חמישים שבועות מלאים ועוד ארבעה ימים. ולפי זה לעולם אין בין עצרת לעצרת, כלומר, בין היום בשבוע שחלה בו העצרת בשנה שעברה לבין היום בשבוע שחלה בו העצרת בשנה זו, וכן אין בין ראש השנה לראש השנה, אלא ארבעה ימים בלבד, ואם היתה שנה מעוברת ונוסף עליה חודש, שהוא בן עשרים ותשעה יום (ארבעה שבועות ויום אחד) — יש חמשה ימים בין עצרת שבשנה זו לעצרת שבשנה שאחריה.

ומקשים: סוף סוף, כשאתה הולך לדרך זו, הרי לשיטת אחרים, מה ששנינו בברייתא שראש השנה יחול באותו יום שחל בו יום הנף — לא משכחת לה [אין אתה מוצא אותה], שהרי לשיטתם לעולם אין מחסרים חודש נוסף בקיץ, ואם כן לעולם יבוא ראש השנה רק למחרתו!

אמר רב משרשיא: ייתכן הדבר לשיטת אחרים, כגון שהיתה שנה זו מעוברת, וחודש אדר שנוסף כעיבור השנה היה בן שלשים יום, וכך נמצא ראש השנה מתעכב יום נוסף, ויש הפרש של ששה ימים בין ראש השנה הקודם וראש השנה הבא. ומכיוון שלשיטת אחרים אין בין ראש השנה לראש השנה אלא חמישה ימים, יש להפוך אחד מחודשי הקיץ המלאים לחודש חסר, ואז דל ירחא לבהדי ירחא [הורד חודש חסר שעשית בקיץ כנגד חודש העבור], שהיה מלא, וכך נשמרת המסגרת. וחיסור זה של יום אחד מחודשי הקיץ מביא לכך דמשכחת לה [שמוצא אתה את ראש השנה] חל באותו יום בשבוע שחל בו יום הנף, יום אחד מוקדם מן הרגיל.

אמר ליה [לו] רב אדא בר אהבה לרבא בתמיהה: החכם המכונה "אחרים", מנינא אתא לאשמועינן [מנין הימים שבין ראש השנה לראש השנה בא להשמיענו]? די היה שיאמר באופן עקרוני, שאין משנים כלל מסדר החודשים אחד מלא ואחד חסר, וממילא היינו יודעים שאין בין עצרת לעצרת אלא ארבעה ימים בלבד! אמר לו רבא: הא קא משמע לן [דבר נוסף זה הוא משמיע לנו], דלא בעינן [שאין אנו צריכים] להתחשב בכך שמצוה לקדש על פי הראיה, אלא כשהחודש צריך להיות חסר לפי סדר החודשים — מקדשים את החודש הבא ביום השלושים, גם אם לא נראתה הלבנה.

ועוד מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא על שיטת "אחרים": כיצד ייתכן שההפרש בין שנה לשנה הוא לעולם בן ארבעה ימים? והלא שנת הלבנה היא שלוש מאות חמישים וארבעה ימים, ועוד שמונה שעות, ושמונה מאות ושבעים וששה חלקי שעה (מתוך אלף ושמונים), ולפי זה, האיכא יומא דשעי [הרי בכל שלוש שנים יש יום נוסף שהצטבר מתוספת שמונה השעות שבכל שנה], וכן יש יומא דתלתין שני [יום שנוסף לכל שלושים שנה], ומהצטברות שמונה מאות ושבעים וששה החלקים הנוספים שבכל שנה! ומשיבים: כיון דליתיה בכל שתא לא קא חשיב [כיוון שיום זה אינו נוסף בכל שנה אין הוא מחשיב אותו בברייתא]. ושבים למחלוקת רב הונא ועולא בפירוש משנתנו.

ומעירים: ואף שמואל סבר לה [סבור באותה מחלוקת] כרב הונא, שעושים שמונה חודשים מלאים בשנה, שאמר שמואל: אין שנת לבנה פחותה משלש מאות וחמשים ושתים יום, ולא יתירה על שלש מאות וחמשים וששה יום,

הא כיצד? כאשר שני חודשים שבדרך כלל הם חסרים נעשים שניהם מלאין — שנת הלבנה היא בת שלוש מאות וחמישים וששה יום. כאשר שני חודשים שבדרך כלל הם מלאים נעשים שניהם חסירין — היא בת שלוש מאות וחמישים ושנים יום. וכאשר החודשים כסדרם אחד מלא ואחד חסר — מנין הימים שבשנה זו הוא שלוש מאות וחמישים וארבעה יום. הרי שהוא סבור ששנה יכולה להיות בת שני חודשים מלאים נוספים, ובסך הכל שמונה חודשים מלאים.

מיתיבי [מקשים] על שיטה זו, ממה ששנינו בברייתא: אמר "הריני נזיר כימות החמה" — מונה נזירות שלש מאות וששים וחמשה ימים, כמנין ימות החמה. אמר: "הריני נזיר כימות הלבנה" — מונה נזירות שלש מאות וחמשים וארבעה ימים כמנין ימות הלבנה. ואם איתא, זימנין דמשכחת לה ששה [ואם יש מקום לשיטה שמעברים שמונה חודשים בשנה, פעמים שאתה מוצא בשנת הלבנה שלוש מאות וחמישים וששה ימים]!

ומשיבים: בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ורוב שנים, וכוונת הנודר היתה בוודאי לשנה המצויה, שהיא בת שלוש מאות וחמישים וארבעה ימים.

ומוסיפים: ואף רבי סבר לה [סבור באותה מחלוקת] כרב הונא, שאפשר לעשות שמונה חודשים מלאים בשנה, דתניא [ששנויה ברייתא]: מעשה ועשה רבי כרב הונא תשעה חודשים חסירים בשנה, ולמרות זאת נראה חודש (הירח החדש) בזמנו, כלומר, ביום המיועד לראש השנה ולא אחר כך, והיה רבי תמיה ואומר: עשינו תשעה חסירין, ונראה חודש בזמנו! אמר לפניו ר' שמעון בר רבי: שמא שנה מעוברת היתה השנה הקודמת,

The Gemara asks: With regard to what principle do Rav Huna and Ulla disagree? The Gemara answers: They disagree about the length of the month added in the intercalation of the year, as it is taught in a baraita: How many days are added in the intercalation of the year? Thirty days. Rabban Shimon ben Gamliel says: A deficient month, i.e., one of twenty-nine days. Rav Huna accepts the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, whereas Ulla accepts the opinion of the first tanna.

The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Huna from a baraita: The festival of Shavuot occurs only on the same day of the week as the day of waving the omer offering, i.e., the sixteenth of Nisan, which is the second day of Passover. And Rosh HaShana also occurs only on the same day of the week as the day of waving the omer offering of the preceding year, or on the day of the week that occurs on the night after the waving, i.e., the seventeenth of Nisan, which is the third day of Passover. Granted, according to the opinion of Ulla, who says that we may establish eight deficient months in a year but we may not establish eight full months in a year, you find that Rosh HaShana can occur on either of the two days mentioned in the baraita.

The Gemara elaborates: There are six ends of months between the omer offering and Rosh HaShana. In an ordinary year the months alternate in length, so these six months will comprise three full and three deficient months. If so, Rosh HaShana will occur on the same day of the week as the third day of Passover. If a year has eight deficient months, one of the two extra deficient months will presumably occur in the summer, between the day of waving and Rosh HaShana, which would mean that Rosh HaShana would occur one day earlier, on the same day of the week as the second day of Passover, the day of the waving of the omer offering.

And if no extra deficient months are added that year, but the standard format of alternating lengths of months, one full and one deficient, is applied, Rosh HaShana will occur on the day of the week that occurs on the night after the waving of the omer offering.

But according to Rav Huna, who says: We may establish eight full, thirty-day months in a year, there are also times when you find that Rosh HaShana occurs on the night after the night after the extra day, i.e., the thirtieth of Nisan, two days after the day of the week of the omer offering. This would occur on a Rosh HaShana following a year with eight full months, i.e., two more full months than usual, when one of the extra full months would occur between Passover and Rosh HaShana. In such a case, Rosh HaShana would be delayed from occurring on the same day of the week as the third day of Passover, which is the usual situation, to the same day as the fourth day of Passover.

The Gemara responds with a counter objection. Rav Huna could say to you: And does the baraita really work out well according to Ulla? Even according to Ulla, it is eight full months that we may not establish in one year, but we may establish seven full months in a single year, one more than the usual. Consequently, there may be times when we do not establish the extra full month in the winter, but we establish it in the summer, between Passover and Rosh HaShana. In such a case, Rosh HaShana would be two days after the day of the week of the omer offering. Consequently, even according to Ulla, the baraita should have mentioned this possibility.

Rather, in accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with Aḥerim, as it is taught in a baraita: Aḥerim say that the difference between Shavuot of one year and Shavuot of the following year, and similarly, the difference between Rosh HaShana of one year and Rosh HaShana of the following year, is only four days of the week. In an ordinary year, when full and deficient months alternate, there are 354 days. Therefore, every year is exactly fifty weeks and four days long, which means that any calendar date one year would occur four days later in the week in the following year. And if it was a leap year, in which case the year contains 383 days, or fifty-four weeks and five days, there is a difference of five days between them.

The Gemara asks: Ultimately, the baraita remains difficult, because according to Aḥerim you do not find that Rosh HaShana ever occurs on the same day of the week as the day of waving the omer offering. This is because Aḥerim maintain that the months always alternate between full and deficient months and therefore there is never an additional full month between Passover and Rosh HaShana.

Rav Mesharshiyya said in response: Rosh HaShana can occur on the same day of the week as the day of the omer offering, in a case where it was a leap year and the intercalated month added to create the leap year was thirty days. This would cause Rosh HaShana to occur six days of the week later than the year before, but Aḥerim maintain that it must occur exactly five days of the week later. Consequently, one of the months after Passover must be changed from a full month to a deficient one: Remove from the calculation one full month after Passover corresponding to the extra full month added before Passover in order to ensure that Rosh HaShana occurs five days of the week later than the previous year. This ensures that you will find a case where Rosh HaShana occurs on the same day of the week as the day of waving the omer offering.

Rav Adda bar Ahava said to Rava: Did Aḥerim come to teach us the number of days between one Rosh HaShana and the next? Why didn’t Aḥerim simply say that the months of the year always alternate between full and deficient months, and the calculation of the number of days between the Festivals in one year and the next would be obvious? Rava answered: This statement of Aḥerim teaches us that we do not need to take into consideration the possibility that it is a mitzva to sanctify the new month according to the sighting of the new moon. Rather, if the order of the months dictates that a new month should be deficient, the start of the following month may be declared despite the fact that the new moon has not been sighted.

Ravina objects to the opinion of Aḥerim for a different reason: But how is it possible that there is always a difference of four weekdays between one Rosh HaShana and the next? The length of a lunar month is not precisely twenty-nine and a half days, but twenty-nine days, twelve hours and 793/1080 of an hour. This extra fraction beyond twenty-nine and a half days is compounded month after month and year after year, and as a result, eventually there is an additional day that must be added to the calendar every three years due to the accumulation of hours, and an additional day that must be added every thirty years due to a further accumulation of the extra parts of an hour. The Gemara answers: Since these days do not appear on the calendar every year, the baraita did not account for them.

§ The Gemara returns to the dispute between Rav Huna and Ulla over the interpretation of the mishna. And Shmuel also holds in accordance with the opinion of Rav Huna, that it is permitted to establish eight full months in a year, as Shmuel says: The year in a lunar calendar has no less than 352 days, and no more than 356 days.

How so? An ordinary year, consisting of alternating full and deficient months, consists of 354 days. If two months that are generally deficient are made full, there are three hundred and fifty-six days in the year. If two months that are generally full are made deficient, there are three hundred and fifty-two days in the year. If the months alternate as usual, one full and one deficient, there are three hundred and fifty-four days in the year. This shows that according to Shmuel it is permitted to change two months from deficient to full months, which leads to a total of eight full months in one year.

The Gemara raises an objection against Shmuel from a baraita. If one says: I am hereby a nazirite for a duration that is like the number of days in a solar year, he counts 365 days for his term of naziriteship, corresponding to the number of days in a solar year. If he says: Like the days in a lunar year, i.e., a year comprising twelve lunar months, he counts 354 days for his term of naziriteship, corresponding to the number of days in a lunar year. The Gemara explains the objection: And if it is so, that there can be eight full months in a year, there are times when you find that a lunar year has three hundred and fifty-six days. Why, then, shouldn’t the period of naziriteship last for 356 days?

The Gemara explains: The halakha is that with regard to vows, you follow the ordinary language of people. The meaning of a vow is understood in accordance with the way its words are used in common speech. And when people speak of a lunar year, they are generally referring to one that is the length of most years, i.e., 354 days.

The Gemara adds: And Rabbi Yehuda HaNasi also holds in accordance with the opinion of Rav Huna, that it is permitted to establish eight full months in one year. As it is taught in a baraita: There was an incident in which Rabbi Yehuda HaNasi established nine deficient months in one year, and nevertheless the new moon was sighted in its proper time, on Rosh HaShana, and not later. And Rabbi Yehuda HaNasi expressed astonishment and said: We made nine months deficient in one year and yet the new moon was sighted in its proper time. How could this be? Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said before him: Perhaps last year was a leap year