|
טקסט הדף מנוקד
וְהָאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב הַצּוֹרֵם אֹזֶן הַפָּר וְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל דָּמוֹ פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר וְלָקַח מִדַּם הַפָּר הַפָּר שֶׁהָיָה כְּבָר אֶלָּא כָּאן שֶׁחָסְרָה קוֹדֶם קַבָּלָה כָּאן שֶׁחָסְרָה לְאַחַר קַבָּלָה
וּלְאַחַר קַבָּלָה קוֹדֶם זְרִיקָה מִי שְׁרֵי וְהָתַנְיָא שֶׂה תָּמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם שֶׁיְּהֵא תָּמִים בֶּן שָׁנָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וּמִנַּיִן בְּקַבָּלָה וְהוֹלָכָה וְהַזָּיָיה תַּלְמוּד לוֹמַר יִהְיֶה שֶׁיְּהוּ כׇּל הֲוָיוֹתָיו תָּם וּבֶן שָׁנָה תַּרְגְּמַהּ אַבֶּן שָׁנָה הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן כְּזַיִת בָּשָׂר אוֹ כְּזַיִת חֵלֶב זוֹרֵק אֶת הַדָּם שְׁמַע מִינַּהּ וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּבִשְׁעַת שְׁחִיטָה הָוֵי בֶּן שָׁנָה וּבִשְׁעַת קַבָּלָה וְהוֹלָכָה הָוֵי בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים אָמַר רָבָא זֹאת אוֹמֶרֶת שָׁעוֹת פּוֹסְלוֹת בְּקָדָשִׁים לֵימָא כְּתַנָּאֵי וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת כּוּלָּן בַּבֵּיצִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּבֵיצִים וְלֹא בַּגִּיד אֵימָא אַף בַּבֵּיצִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כּוּלָּן בַּגִּיד רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מָעוּךְ וְכָתוּת אַף בַּבֵּיצִים נָתוּק וְכָרוּת בַּגִּיד אִין בַּבֵּיצִים לָא מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר חֶסְרוֹן מִבִּפְנִים שְׁמֵיהּ חֶסְרוֹן וּמָר סָבַר לָא שְׁמֵיהּ חֶסְרוֹן וְתִסְבְּרָא רַבִּי יוֹסֵי מַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר חֶסְרוֹן מִבִּפְנִים שְׁמֵיהּ חֶסְרוֹן אֲפִילּוּ נָתוּק וְכָרוּת נָמֵי וְאִי קָסָבַר לָא שְׁמֵיהּ חֶסְרוֹן אֲפִילּוּ מָעוּךְ וְכָתוּת נָמֵי לָא אֶלָּא הָכָא בְּמוּמִים שֶׁבַּגָּלוּי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי יְהוּדָה סָבַר מָעוּךְ וְכָתוּת הָוֵי מוּמָא דְּמִיכַּוְוצָן נָתוּק וְכָרוּת הָוֵי מוּמָא דְּהָא תַּלְיָין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר מָעוּךְ וְכָתוּת לָא הָוֵי מוּמָא דְּמֵעִיקָּרָא נָמֵי זִמְנִין דְּמִיכַּוְוצָן נָתוּק וְכָרוּת לָא הָוֵי מוּמָא דְּמֵעִיקָּרָא נָמֵי זִימְנִין דְּתַלְיָין וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר מָעוּךְ וְכָתוּת הָוֵי מוּמָא דְּהָא לֵיתַנְהוּ נָתוּק וְכָרוּת לָא הָוֵי מוּמָא דְּהָא אִיתַנְהוּ מַתְנִי' נִפְגַּם הַזּוֹבָן הָעֶרְיָה שֶׁל נְקֵבָה בַּמּוּקְדָּשִׁין נִפְגַּם הַזָּנָב מִן הָעֶצֶם אֲבָל לֹא מִן הַפֶּרֶק אוֹ שֶׁרֹאשׁ זָנָב מְפַצֵּל נִקְלְפָה הָעוֹר וְהַבָּשָׂר וְהָעֶצֶם נִשְׁאַר אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּשָׂר מֵחוּלְיָא לְחוּלְיָא מְלֹא אֶצְבַּע גְּמָ' אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר נִפְגַּם וְלֹא נִיטַּל כִּיס וְלֹא זַכְרוּת תַּנְיָא נָמֵי הָכִי נִפְגַּם וְלֹא נִיטַּל כִּיס וְלֹא זַכְרוּת אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם מַעֲשֶׂה בְּעִינְבָּל אֶחָד שֶׁנְּטָלוֹ זְאֵב וְחָזַר לְאֵיתָנוֹ נִפְגְּמָה הַזָּנָב מִן הָעֶצֶם וְכוּ' תָּנָא אֶצְבַּע שֶׁאָמְרוּ אֶחָד מֵאַרְבָּעָה בְּטֶפַח שֶׁל כׇּל הָאָדָם לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר רַבָּה לְעִנְיַן תְּכֵלֶת דְּתַנְיָא כַּמָּה חוּטִין הוּא נוֹתֵן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבָּעָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה וְכַמָּה תְּהֵא מְשׁוּלֶּשֶׁת בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבָּעָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה וּשְׁלִישׁ שֶׁבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֶחָד מֵאַרְבַּע בְּטֶפַח שֶׁל כׇּל אָדָם רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִשְׁתֵּי אַמּוֹת דִּתְנַן שְׁתֵּי אַמּוֹת הָיוּ רש"יהצורם אזן הפר. כהן משיח לאחר שחיטה: שהיה כבר. בשעת קבלת הדם היה שלם: תרגמא אבן שנה. הא דקתני שיהו כל הויותיו אבן שנה קאי אבל תם לא בעינן אלא בשחיטה וקבלה: ה''נ מסתברא. דמחוסר אחר קבלה כשר: כזית בשר. דאיכא כדי אכילת אדם: או כזית חלב. דאיכא כדי אכילת מזבח: זורק את הדם. ואם לא נשתייר כלום לא זריק דכתיב (דברים יב) ועשית עולותיך הבשר והדם אם אין בשר אין דם וקתני מיהא דאם נשתייר כזית זריק ואין לך מחוסר גדול מזה שחסר כולה וקתני דזריק אלמא הא דקתני כל הויותיו אבן שנה קאי: שעות פוסלות. וקאתי לאשמועינן דאם נולד טלה זה אשתקד בי''ד בניסן בח' שעות ביום יזהר עתה שישחטנו קודם שעה תשיעית דשעה תשיעית פוסלת בו והוי כנכנס בשנה שניה: לימא. הך בעיא דרב אחדבוי תנאי היא: בביצים ולא בגיד. בתמיה כלומר אי בגיד נינהו מי לא הוי מום הא ודאי טפי הוי מום דגיד בגלוי הוא יותר מן הביצים: כתות. שכתתו באבנים עד שנימוח: נתוק. ביד לגמרי אלא שעדיין תלויין בכיס: כרות. בסכין ועדיין תלויין בכיס ומעורין קצת דכרות הוי בציר מנתוק כדאמרן בפירקין דלעיל (דף לג:) להביא נותק אחר כורת. טעמא דר' יוסי מפרש לקמן: כולן בגיד לא בביצים: רבי יהודה סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון: אלא הכא במומין שבגלוי פליגי. דכולי עלמא חסרון מבפנים שמיה חסרון מאן דפסיל בביצים לאו משום חסרון אלא משום מום: דקתליין. תולות ונחבטות בכיס ונראין מבחוץ שאין אדוקות למעלה: זימנין דכווצן. רטייר''ט אפי' כשהן בריאות: דהא ליתנהו. וחסרון הוי: מתני' הזובן. זהו נרתוק שהכיס חבוי בו: והעריה של נקבה במוקדשין. בשאר קדשים שיש בהן נקבה דבכור ליכא נקבה ובשלמים דאיכא נקבה נפגמה העריה הוי מום: מן הפרק. אם נפגם בין הפרקים מעלה ארוכה אם לא נחתך כל הזנב אלא נפגם מעט: או שראש הזנב מפציל את העצם. ראש התלוי למטה נקלף העור ובשר ונשאר העצם מגולה שוב אין מעלה ארוכה הואיל ובראש הזנב הוא. מפצל כמו אשר פצל (בראשית ל): גמ' נפגם. הזובן הוי מום לא הדר בריא: ולא ניטל. דניטל לא הוי מום דחוזר לאיתנו: כיס. אם נפגם הוי מום אבל זכרות גיד עצמו שנפגם לא מום הוא דמעלה ארוכה: שנטל זאב. את כל הזובן: אצבע שאמרו וכו'. ולא ידעינן השתא היכא קאי ולהכי בעי למאי הלכתא אמרו: אחד מארבעה בטפח. לפי שאין האצבעות שוות דאמרינן במנחות בפרק התכלת (דף מא:) טפח דאורייתא ד' אצבעות בגודל שית בקטנה חמש (ותילתא באצבע) וקאמר הכא דהיכא דהזכירו חכמים באצבע אחד מארבע בטפח של כל אדם בעינן והיינו גודל: למאי הלכתא. הזכירו אצבע: כמה חוטין. הזכירו בציצית: משולשת. תלויה למטה מכנף הבגד שהרי אין נותנין אותה בשפת הבגד ממש אלא מגביהין אותה שלשה אצבעות בתוך הבגד: אחת מארבעה. שלשה גודלין דכל אחד הוי אחת מארבע בטפח ל''א משולשת כמה יהא בה מגדיל לבד מענף שאינו גדיל: שתי אמות. שני מקלות שאורכן אמה: תוספותוהאמר רבי זירא אמר רב הצורם. בפרק שני דזבחים (דף כה:) גרסי' דתניא הצורם: כולן בגיד ולא בביצים . ומיהו סיפיה דקרא דבארצכם לא תעשו איירי אפי' בביצים בכ''מ שמסתרס דאפי' ע''י שיתייחס אסרי' בפ' שמונה שרצים (שבת דף קי:) וגבי מום הוא דלא חשיב מום שבגלוי כדפירש טעמא בסמוך: או שראש הזנב מפצל את העצם. פי' בקונטרס שנקלף העור והבשר ונשאר העצם מגולה כמו אשר פצל וקשה דבלשון משנה והש''ס הוה ליה למימר ונקלף ונראה לפרש שמפצל את העצם לשנים כמו מפוצלות דגבי קרנים חולין (נט:) שמפוצלות לכאן ולכאן (והתם) בתוספתא (פ''ד) קתני או שיהיה ראש הזנב מפוצל לשני עצמות: כמה חוטין הוא נותן ב''ש אומרים ארבעה. צריך לדקדק אם ד' בין הכל או ארבע ללבן וד' לתכלת וגם אם מיירי קודם כפילות דכי מיעייפי הוי שיתסר והוו השתא הנך ח' חוטין דעבדינן לשם לבן פירוש דכבית שמאי פסקינן בהתכלת (מנחות מא:) ואם נפסק אחד מהם פסול ואע''ג דמכשרינן דאגרדום תכלת וקם אלבן דהני כולהו לשם לבן הם וזו משמע בספרי בפרשת כי תצא דארבע חוטין לכל מין ומין קאמר דקתני התם כמה גדילים נעשות אין פחות משלשה חוטין כדברי בית הלל בית שמאי אומרים ד' חוטין של תכלת וארבעה של לבן על ד' אצבעות והלכה כדברי בית שמאי ומיהו מהאי דהתכלת רב ירמיה מדיפתי רמי תמניא דאינון שתסרי מר בריה דרבינא עביד כי דידן משמע שרובם עושים כמר בריה דרבינא ושמא היה מפרש ארבע ללבן וארבע לתכלת דקאמרי בית שמאי היינו לבתר דעייפינהו דהיינו שנים מכל מין קודם שנכפלו ולפי זה מה שאנו עושין עכשיו הוי פלגא לשם לבן ופלגא לשם תכלת ומיהו שלשה דקאמרי בית הלל על כרחינו קודם שנכפלו דג' לא משכחת לאחר שנכפלו ולא הוי השתא דומיא דד' לב''ש: כמה. פירש בקונטרס תלויה למטה מכנף הבגד שהרי אין נותנין אותה בשפת הבגד ממש אלא מגביהין אותה ג' אצבעות לבית הלל וד' לבית שמאי וקשה לפירושו דלענין מן הקרן הוא דמפשטינן כמלא קשר גודל ולא הוזכר לשם בתוך שלשה אצבעות אלא לאפוקי למעלה מג' ונראה כלשון אחר שפירש בקונטרס כמה תהא משולשת כמה יהא בה מגדיל לבד הענף שאינו גדיל וקאמרי בית שמאי ד' אצבעות והשתא הידור ציצית שליש גדיל וב' שלישי ענף הוי גדיל ארבע אצבעות וענף ח' אצבעות י''ב אצבעות בין הכל וכך משמע וד' של לבן על ד' אצבעות ובפרק התכלת (שם:) פירש בקונט' משולשת תלויה בענף לבד מן הגדיל ארבע אצבעות ולפירושו הידור ציצית שתי אצבעות גדיל וארבע ענף: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|