סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רש"י

תורא ברא דעינא. שורה חיצונה של עין היינו בת עין המכסה את העין: דק משוקע. דק המשקע את העין הרי זה מום: הא בשחור הא בלבן. השתא קס''ד דמוקים חדא בשחור של עין וחדא בלבן של עין: וסימניך ברקא. מייל''א דהוי לבן וצף והוי מום הכא נמי סימן זה יהא לך בדוק דלבן וצף הוי מום: ברקא. כגון השוכר את החמור והבריקה (ב''מ דף עח.): זקן אחד. כהן היה: לא עברתי לפניו. שגדול הדור היה: חלזון זה. בכור היה לו לאותו זקן והיה לו חלזון בעינים: שמורה הלכה. הלכה חדשה שלא שמענוה מאחר: קודם מעשה. קודם שבא מעשה ההלכה בידו: שומעין לו. ועושין מעשה: אין שומעין לו. דבשביל המעשה אומרה והכא מאן ציית ליה במאי דאמר דמום קבוע הוא: מתניתין. דקתני אין מום בלבן רבי יוסי היא: יצא מחלב עינימו. יצא רשע לתרבות רעה מרוב שומן שבעינו ושומן העין בלבן הוא: דבר המבלבל. שפוסק הסירא ומערב השחור והלבן כל היכי דעבר הוי מבלבל: מתני' חורוור. חולי הוא שיש טיפין לבנות בעין: הקבועים. אתרוייהו [קאי] אחורוור ואמים: בודקין ג''פ בתוך שמונים יום. ואם לא בדקוהו אע''פ שמום נמצא שם ביום שמונים לא הוי מום דשמא בינתים הלך לו וחזר שכן דרכו: מים. שעיניו נוטפות מים: אלו הם המים הקבועין. כלומר במאי ידעינן אי קבועין הן אי עוברים: אכל לח ויבש של גשמים. אם האכילוהו לרפואה תבן ומספוא שקורין פיצ''א: לח. הגדל בניסן ויבש הגדל בתשרי כדמפרש בגמרא והאכילוהו ביחד לח ויבש של גשמים הגדל בשדה בית הבעל דסגי ליה בגשמים: או לח ויבש של שלחים. קרקע שצריכה להשקות: או שלא אכל לח ויבש ביחד אלא אכל יבש ואח''כ אכל לח. לרפואה אין זו דרך רפואה אע''פ שלא נתרפא בכך אינו מום עד שיאכל יבש אחר הלח דזו היא דרך רפואתו ואם לא נתרפא הוי מום: גמ' מתני'. דקתני חורוור קבוע שמונים יום רבי יהודה היא: אכל לח ויבש. של בית הבעל שאין צריך להשקותה ההוא הוי רפואה: ולא לח ויבש של שלחין. דלא הוי רפואה ולא בדקנא ביה: או שאכל יבש. של בית הבעל ואחר כך לח אינו נבדק בכך דאין זו דרך רפואה: וישנו ג' חדשים. דג' חדשים בדקינן ליה בהכי: ה''ז מום. אם לא נתרפא בכך: והאנן תרוייהו תנן. דבין של בית הבעל בין של שלחין ואי אכיל יבש אחר הלח מסי ובדקינן ומתניתין כרבי יהודה אוקימתא: חסורי מחסרא. מתני': לח בזמן לח. מספוא הגדל באדר וניסן מאכילין אותו באדר וניסן: ויבש ביבש. מספוא הגדל באלול ותשרי מאכילין אותו בתשרי דלא שחטי ליה עד שיעברו כל ימי הקיץ ויבדק בשניהם: ת''ש. דלח בזמן לח ויבש בזמן יבש: וכמה מאכילין אותו. בכל יום: בסעודה ראשונה. שאוכל בכל יום יהבינן לי' מן הרפואה כגרוגרות:

תוספות

וסימניך ברקא. משמע דהוי מום קבוע ותימה דבפ' מי שאחזו (גיטין סט.) יש רפואות לברקא ובפרק המוציא יין (שבת עח.) נמי אמרי' כוחלין לברקותי וי''ל דהתם מיירי בממשמשין ובאין קודם שנקבעו וכן נמי [צריך] לתרץ אקושיא אחריתי דהתם . בפרק המוציא יין קתני (ג''ז שם) דם כדי לכחול עין אחת שכך כוחלין (ליחוור) [ליארוד] ובתוספתא (דשבת פ''ט) גרסי' להו ובתוספתא במכילתין (פ''ד) כתוב יאור במקום חורוור משמע דהכל אחד וחורוור הקבוע חשיב לקמן מום ומיהו איכא למימר דבשבת מיירי באותו שאינו קבוע ועוד יש לתרץ דהיכא דאין מתרפא מאליו חשיב מום והא דקאמר לקמן גבי מים הקבועים דאם עובר כשמאכילין אותו לח ויבש של גשמים לא הוי קבוע אין זו רפואה ממש אלא בדיקה ונסיון אם הם קבועים אם לאו אבל רפואה גמורה יכולה להעביר מום קבוע תדע דלקמן (דף לט:) אמרינן גבי נפגם הזובן נפגם ולא ניטל דניטל חוזר לאיתנו יותר וכשנפגם נמי הוי יכול ליטלו ומיהו י''ל דכי נפגם תחלה אין לו תקנה וקצת יש לדקדק מילפת דכתיבא באורייתא והוי מום כדלקמן (דף מא.) והיא חזזית המצרית ובב''ק בפרק מרובה (דף פ:) משמע דיש לה רפואה כדאמרינן מתריעין על החיכוך בשבת ומוקי לה בחזזית המצרית דלח מבחוץ ויבש מבפנים ומיהו יש לפרש דהא שמתריעין לאו שתתרפא אלא שלא תוסיף דמה נפשך אין לה רפואה דאמרי' לקמן שמלפפת והולכת עד יום המיתה וכתיב נמי אשר לא תוכל להרפא ומיהו יש לדקדק מיבלת דכתיבא והויא מום כדלקמן ותנן בפ' המוצא תפילין (עירובין קג.) חותכין יבלת במקדש וכן חותכין יבלת בפסח (פסחים סה:) אלמא יש לה רפואה בחתיכה וחשיב מום ואין להעמידה דלית בה עצם דתלתולי בעלמא הוא כדלקמן ומיהו יש להעמידה ביבלת שבעין ודלית ביה שער דאין שוחטין עלה לא במקדש ולא במדינה ואע''ג דאמרי' בעירובין (שם) לחה ויבשה יד וכלי הכל שייך ביבלת שבעין: אם קודם מעשה אמרה שומעין לו. אומר ר''ת דלא אמרי' הכי אלא היכא דצריך לאותה הוראה כי הכא וביבמות בפ' הערל (דף עו.) גבי חגר חרב כישמעאל ובפרק נושאין על האנוסה (יבמות צח.) גבי גר נושא אשת אחיו מאמו ובריש עשרה יוחסין (קדושין ע:) גבי עובדא דרב יהודה דכל דאמר מבית חשמונאי אתינא עבדא הוא שהיה נראה לרב יהודה שאומר כן לפי שהקניטו: יצא מחלב עינימו. לפי הדרשה לבן שבעין קורין חלב כדפי' בקונטרס ששם שומן העין ורוצה לומר שיצא הרשע לתרבות רעה מרוב שומן שבעין אבל פשטיה דקרא רוצה לומר שיוצא העין ובולט לחוץ מרוב שומן שבתוכו:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר