מתניתין נמי דיקא [לשון משנתנו גם כן מדוייקת] כהסבר זה, ששנינו בה: השוחט את הבכור ומראה את מומו, ר' מאיר אומר: הואיל ונשחט שלא על פי מומחה — אסור. שמע מינה [למד מכאן]: קנסא קא קניס [קנס קונס] ר' מאיר, על שלא הראהו למומחה, ולא אסרו מספק שמא השתנה המום לאחר מיתה, ובעצם אין זה מום. ומכאן שמדובר במומי הגוף שאינם משתנים, ואין זה אלא גזירה משום דוקין שבעין, שהם משתנים על ידי המיתה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

בענין זה איבעיא להו [נשאלה להם] שאלה לחכמים: מה ששנינו בברייתא מפני הדוקין שבעין המשתנין, האם כוונתו — וכולהו משתני [וכולם, כל הדוקין שבעין, משתנים]. או דלמא [שמא] איכא דמשתני ואיכא דלא משתני [יש שמשתנים ויש שאינם משתנים]?

ומסבירים: למאי נפקא מינה [למה, איזו מסקנה הלכתית יוצאת ממנה, משאלה זו] — לאכחושי סהדי [להכחיש עדים], שמעידים שמומים אלו היו בו בחייו, ולא נשתנו. אי אמרת [אם אתה אומר] שכולהו משתני [כולם משתנים] — שקרי נינהו [שקרנים הם], ואי אמרת [ואם אתה אומר] כי איכא דמשתני ואיכא דלא משתני [יש שמשתנים ויש שאינם משתנים] — סמכינן עלייהו [סומכים אנו עליהם]. אם כן מאי [מה] הדין?

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה שאמר רבה בר בר חנה: שח (סיפר) לי ר' יאשיה דמן אושא: בא ואראך בדוקין שבעין שהן משתנים. מדקאמר ליה [ממה שאמר לו] "בא ואראך" — מכלל הדברים אתה למד דאיכא דמשתני ואיכא דלא משתני [שיש שמשתנים ויש שאינם משתנים], והראהו אותם שהם משתנים.

א שנינו במשנה: מי שאינו מומחה להכיר במומי הבכור ולהתירו, וראה את הבכור ונשחט על פיו — הרי זה יקבר, וישלם לכהן מביתו. ושואלים: לימא תנן סתמא [האם לומר ששנינו בסוף משנתנו בסתם] כר' מאיר, בתחילת המשנה, שאוסר את הבכור בכל מקרה שנשחט שלא על פי מומחה? ודוחים: לא, דלמא [שמא] מדובר כאן בדוקין שבעין, שהם משתנים לאחר מיתה, ואז הוא דברי הכל, וגם לשיטת ר' יהודה.

ובענין תשלום זה ששנינו, תנא [שנה החכם]: כשהוא משלם לכהן על הבכור שאיבד ממנו — משלם רביע (רבע) מערכו של הבכור לבהמה דקה, ומחצה מערכו של הבכור לגסה. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אמר רב פפא: זה, בבהמה גסה — הפסד הכהן מרובה, שהשקיע הרבה בגידולה, וזה, בבהמה דקה — הפסד מועט.

ומקשים: אי הכי [אם כך], שהולכים לפי ההפסד — לפום פסידא לישלם [לפי ההפסד ישלם], ומדוע לא ישלם מחצית לדקה גם כן? אמר רב הונא בר מנוח משמיה [משמו] של רב אחא בר איקא: משום גזירת מגדלי בהמה דקה נגעו בה, שגזרו חכמים שלא לגדל בהמה דקה בארץ ישראל.

ב משנה דיין שדן את הדין וטעה, כגון שזיכה בדיני ממונות את החייב וחייב את הזכאי, או שבאה לפניו שאלה בדיני טומאה וטהרה, וטימא את הטהור או טיהר את הטמא — מה שעשה עשוי, כלומר, הדין שדן — קיים, וישלם את ההפסד מביתו. ואם היה מומחה לבית דין, חכם שנטל רשות מבית דין לדון — פטור מלשלם.

ג גמרא שנינו במשנתנו שדיין שטעה בדינו צריך לשלם על הנזק שנגרם על ידי כך. ושואלים: לימא תנן סתמא [האם לומר ששנינו במשנתנו בסתם] כדעת ר' מאיר, דדאין דינא דגרמי [שהוא דן דין של גורמים], שמחייב אדם על נזק שהוא גורם, גם אם אינו עושה מעשה בידו? אמר ר' אילעא אמר רב: יש לפרש משנתנו גם למי שאינו דן "דינא דגרמי" וכגון באופן שנשא ונתן ביד, כלומר, שהוא בעצמו לקח חפץ מאדם אחד ונתן לשני, ואם כן עשה מעשה.

ושואלים: וכיצד יכול אתה להסביר כך את משנתנו? בשלמא [נניח] מה ששנינו שחייב את הזכאי — כגון שנשא ונתן ביד, שלקח מן הזכאי ונתן לידו של החייב. אלא זיכה את החייב היכי דמי [כיצד מדובר]? אי דאמר ליה [אם שאמר לו] "פטור אתה" — והא [והרי] לא נשא ונתן ביד שום דבר! אמר רבינא: כגון שהיה לו למלוה משכון של הלווה בידו, שעל ידו יכול היה להיפרע מן הלווה, ונטלו הדיין בידיו הימנו (ממנו), ונתנו ללווה בחזרה שלא כדין.

וכן מה ששנינו: טימא את הטהור — דאגע בהו [שהגיע בהם] שרץ בפירות, שהיה ספק אם הם טמאים, כדי להבטיח שינהגו בהם דין טומאה. וכיוצא בזה מה ששנינו: טיהר את הטמא — שעירבן את הפירות שהיה בהם ספק עם פירותיו הטהורים של השואל, להראות שטהורים הם, ואחר כך הוכרע על פי חכם מומחה שהם טמאים, ואם כן עשה נזק בידיו ממש.

ד משנה שנינו במשנה הקודמת, שדיין שהוא מומחה לבית דין וטעה — פטור מלשלם. ומוסיפים: ומעשה בפרה שניטלה האם (רחם) שלה, ובא הדבר לפני ר' טרפון, וסבר שהיא טריפה, ואסורה באכילה לבני אדם, והאכילה ר' טרפון לכלבים, כלומר, עשו כן על פי פסיקתו. ובא מעשה זה לפני חכמים בבית הדין ביבנה, והתירוה משום טריפה,

וטעמם, שהרי אמר תודוס הרופא: אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה קודם שתצא משם, בשביל שלא תלד במקום אחר. שהיו להם גזעים מובחרים של בהמות, שמחירם גבוה, ולא רצו שיתרבו במקומות אחרים. והואיל והפרות הללו חיות זמן רב לאחר מכן, הרי זה מוכיח שאינן נעשות טריפה על ידי כריתת הרחם.

אמר ר' טרפון על עצמו: הלכה חמורך טרפון, כלומר, הפסדת את חמורך, שתצטרך למוכרו כדי לשלם עבור הפרה שהטרפת! אמר לו ר' עקיבא: ר' טרפון, אתה מומחה לבית דין, וכל המומחה לבית דין פטור מלשלם.

ה גמרא ושואלים על דברי ר' עקיבא: ותיפוק ליה [ותצא לו] שר' טרפון פטור, משום שטעה בדבר משנה, שהרי שנינו במשנה שבהמה שניטלה האם שלה אינה טריפה, וחכם שטעה בדבר משנה — הרי הוא חוזר בו, כלומר, אין תוקף למה שהורה. ומי שהאכילה לכלבים — מתוקף הוראה בטילה עשה!

ומשיבים: חדא ועוד קאמר [טענה אחת ועוד אחת הוא אומר]: חדא [אחת] — שטעה בדבר משנה חוזר. ועוד, אי נמי [אם גם כן] בשיקול הדעת טעיתה, ולא בדבר משנה, ובמקרה זה אין הדין חוזר — בכל זאת מומחה לבית דין אתה, וכל המומחה לבית דין פטור מלשלם.

ו משנה הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות, אם יש בהם מום, ולהתירם — אין שוחטין על פיו את הבכור, אלא אם כן היה מומחה