והא [והרי] בכל שקל יש ארבעה דינרים, ואם כן ששים שקלים — מאתן וארבעין הויין [מאתיים וארבעים דינרים הם], ולא מנה! אלא שמע מינה [למד מכאן] מספר דברים: האחד, שנוגע לסוגייתנו — מנה של קודש אליו התייחס יחזקאל הנביא, מנה כפול היה, של חמשים שקלים. והיו בו איפוא מאתיים דינרים.

וממה שאמר הנביא שבמנה יהיו מעתה ששים שקלים, שמע מינה [ולמד מכאן] כי מוסיפין על המדות, כלומר, מותר להגדיל את שיעור מדות הנפח והמשקל, וכן המטבעות. ואין לחשוש לתקלה שתבוא על ידי כך. ומכל מקום אין מוסיפין יתר על שתות (ששית) מן המידה הקיימת. ושמע מינה [ולמד מכאן] כי שתות האמורה בענין זה הריהי שתותא מלבר [שתות מבחוץ], כלומר, שישית לאחר ההוספה, שהוא חמישית מן הסכום הראשוני, כפי שנוספו כאן עשרה שקלים על החמישים.

א ושבים לענין פדיון פטר חמור. אמר ר' חנינא, שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא [בבית המדרש הגדול]: מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי בהמה טמאה אחרת, כגון סוסים וגמלים, שאין פודים אותם? אמר לי: גזירת הכתוב היא. ועוד, שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים (שהיו חמורים משובחים) טעונים מכספה וזהבה של מצרים.

הוסיף ר' חנינא, ועוד שאלתיו את ר' אליעזר: מאי [מהו פירוש] לשון "רפידים" ("ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים", שמות יז, ח)? ואמר לי: רפידים שמה, זהו שם המקום. ומעירים: דבר זה הוא כתנאי [כמחלוקת תנאים], ר' אליעזר אומר: רפידים שמה, ר' יהושע אומר: קראו כך למקום משום שריפו עצמן שם מדברי תורה, וכן הוא אומר: "לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים" (ירמיהו מז, ג), הרי שיש בכתוב ביטוי דומה ל"רפידים" שמשמעו רפיון.

ועוד שאלתיו: מאי [מה פירוש] לשון "שטים" ("וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב", , א)? ואמר לי: שטים שמה. ומעירים: אף דבר זה הוא כתנאי [כמחלוקת תנאים], ר' אליעזר אומר: שטים שמה, ר' יהושע אומר: קראו כך למקום משום שנתעסקו בדברי שטות.

ועוד נחלקו בפירוש מה שנאמר שם: "ותקראן לעם לזבחי אלהיהן" (במדבר כה ב), מהו "ותקראנה", מה עניינה של קריאה זו, שהביאה אותם לעבודה זרה. ר' אליעזר אומר: ערומות פגעו בהן, וכך קראו להן. ר' יהושע אומר: שנעשו כולן בעלי קריין, ומכאן לשון "ותקראנה", שעשו אותם בעלי קרי.

ב משנה פרה שילדה בלידתה הראשונה מין חמור, כלומר, יצור הדומה במראהו לחמור, וחמור שילדה כמין סוס — הרי זו פטורה מן הבכורה, שנאמר: "פטר חמור" (שמות יג, יג) "פטר חמור" (שמות לד, כ), שני פעמים — עד שיהא היולד חמור, והנולד חמור.

ומה הם באכילה, האם ולדות שאינם נראים כבני מין אמם מותרים באכילה? בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה — הוולד מותר באכילה, וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה — אסור באכילה, שהיוצא מן הטמא — טמא, והיוצא מן הטהור — טהור.

ג גמרא ובענין ששנינו במשנתנו מביאים, תנן התם [שנינו שם] בפרק השני של מסכת זאת: רחל (כבשה) שילדה מין עז, ועז שילדה מין רחל — הרי הולד פטור מן הבכורה, ואם יש בו מקצת סימנין של אמו — הרי הוא חייב.

ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר רב יהודה, שאמר קרא [המקרא] בענין בכור בהמה טהורה: "אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם" וכו' (במדבר יח, יז). ולא הוצרך להזכיר שמדובר בבכור, שהרי על כך מדובר שם, אלא נאמר "אך בכור שור" ללמד שאין חל עליו דין בכורה עד שיהא הוא (האם) שור ובכורו שור, ולא כמין בעל חיים אחר. וכן "בכור כשב" — שיהא הוא כשב ובכורו כשב, "בכור עז" — שיהא הוא עז ובכורו עז.

יכול אפילו יש בו מקצת סימנין של אימו גם כן יהא פטור, שהרי אינו ממש כאמו? תלמוד לומר: "אך", והיא לשון מיעוט, ובכך חלק הכתוב, והוציא מקרים שיש בו מקצת סימנים של אמו, שבכור הוא, בהם לא יחול דין זה. ושואלים: ומדוע נזקק רב יהודה לדרשה זו? והא [והרי] ה

תנא של משנתנו, את הלימוד "פטר חמור" "פטר חמור" קנסיב לה [הוא מביא], לפרה שילדה כמין חמור, ללמד שהיא פטורה מן הבכורה!

ומשיבים: הוא שאמר כדברי ר' יוסי הגלילי, ולא מעצמו. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יוסי הגלילי אומר: "אך בכור שור" — עד שיהא הוא שור ובכורו שור, "בכור כשב" — עד שיהא הוא כשב ובכורו כשב. "או בכור עז" — עד שיהא הוא עז ובכורו עז.

יכול אפילו יש בו מקצת סימנין? תלמוד לומר: "אך" — חלק.

ושואלים: במאי קמיפלגי [במה הם חלוקים], שהם למדים מכתובים שונים? ומשיבים: תנא דידן סבר [התנא שלנו סבור]: גלי רחמנא [גילתה התורה] בקדושת דמים, כלומר, בפטר חמור (שאין גופו קדוש, אלא רק צריך לתת את פדיונו לכהן), שאינו בכור עד שיהא כאמו, והוא הדין בקדושת הגוף, כלומר, בבכור בהמה טהורה (שגופו קדוש להקרבה על המזבח).

ור' יוסי סבר [סבור]: גלי רחמנא [גילתה התורה] בקדושת הגוף והוא הדין בקדושת דמים. וטעמו, שהוא גמר [לומד] באופן כללי קדושת דמים מקדושת הגוף.

ושואלים: ותנא דידן [והתנא שלנו], האי [זה, הייתור] של "בכור" "בכור", בשור בכבש ובעז, ממנו לומד ר' יוסי הגלילי דין זה, מאי עביד ליה [מה הוא עושה בו]? ומשיבים: מיבעי ליה [צריך הוא אותו] ללמד על הקטרת אימוריהם (חלקיהם הפנימיים) על גבי המזבח, הנזכרת בפסוק זה ("ואת חלבם תקטיר"). כמו שדרש ר' יוסי בר' חנינא, ש

אמר ר' יוסי בר' חנינא: למה נאמרו אימורין בבכור שור, אימורין בבכור כשב, אימורין בבכור עז בפסוק זה?

צריכא [צריך הדבר להיאמר], דאי כתב רחמנא [שאילו היתה כותבת התורה] רק בבכור שור — הייתי אומר: דווקא את חלבו צריך להקטיר, שכן קרבן שור נתרבה בנסכים, שכמות הנסכים שצריך להביא עמו, יתירה על זו של כבשים ועזים, ואם כן יש בו צד חמור.

וכן אילו היה נאמר רק בכשב — הייתי אומר דווקא את חלבו מקטירים, שכן נתרבה בהקטרת האליה (הזנב) על המזבח, וכיוצא בזה

בעז — הייתי אומר שדווקא את חלבו מקטירים, שכן נתרבה אצל עבודה זרה ביחיד, שהשוגג באיסור עבודה זרה צריך להביא דווקא עז לחטאת, שלא כשאר שגגות, שרשאי להביא גם כשבה.

ולגופם של דברים אלה, שואלים: חדא מחדא לא אתיא [אחת מאחת אינה באה, נלמדת], ואולם תיתי חדא מתרתי [תבוא, תילמד אחת משתים]!

ומשיבים: בהי לא ליכתוב [באיזה מהם לא יכתוב] וילמד מן השניים האחרים? אם תאמר: לא ליכתוב רחמנא [תכתוב התורה] הקטרת אימורים בבכור שור, ותיתי מהנך [ותבוא, תילמד מאלה, מכבש ועז] — יש לדחות: מה להנך [לאלה] שכן נתרבו לענין הקרבה אצל פסחים, שכבש ועז (זכר) כשרים לקרבן הפסח, ושור אינו כשר לפסח!

ואם תאמר: לא לכתוב [תכתוב התורה] בכשב, ותיתי מהנך [ותבוא, תילמד מאלה], שור ועז — יש לדחות: מה להנך [לאלה] שכן נתרבו אצל שגגת עבודה זרה בציבור, שציבור ששגג באיסור עבודה זרה, מביא פר לחטאת, ויחיד ששגג בעבודה זרה מביא דווקא עז, ולא כבשה!

אלא תאמר: לא ניכתוב רחמנא [תכתוב התורה] בעז, ותיתי מהנך [ותבוא, ותילמד, מאלה], משור וכבש — יש לדחות: מה להנך [לאלה] שכן יש בהן צד רבוי אצל מזבח, שנסכי הפר מרובים יותר משל עז, ואליית הכבש מוקטרת על המזבח, מה שאין כן בעז! הילכך צריכי [על כן צריכים הם] שלושתם.

ושואלים: ור' יוסי הגלילי, כיצד הוא דורש פסוק זה ("אך בכור שור" וכו') לענין שיהא הבכור ממין אמו? והרי פסוק זה נצרך לענין הקטרת האימורים! ומשיבים: אם כן, רק כדי ללמד דבר זה, ליכתוב קרא [שיכתוב המקרא] "אך בכור שור כשב ועז", "בכור כשב" "בכור עז" למה לי? אלא לאו שמע מינה [האם לא נשמע מכאן]: עד שיהא הוא שור ובכורו שור.

ושואלים: ור' יוסי הגלילי, האי [זה] "פטר חמור" "פטר חמור", ממנו למד התנא במשנתנו, שאינו בכור עד שיהא ממין אמו, מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]?

ומשיבים: מיבעי ליה לכדתניא [צריך הוא אותו לכמו ששנויה ברייתא], ר' יוסי הגלילי אומר: מתוך שנאמר "אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה" (במדבר יח, טו), שומע אני אפילו פטרי סוסים וגמלים יש לפדות? שהרי גם הם בכלל בכור הבהמה הטמאה! תלמוד לומר: "פטר חמור תפדה בשה" (שמות יג, יג) — פטר חמור אמרתי לך, ולא פטרי סוסים וגמלים.

ועדיין אני אומר: פטרי חמור פודים בשה, פטרי סוסים וגמלים פודים בכל דבר!