ועוד שואלים: ולדורות מנלן [מנין לנו] שהכהנים והלויים פטורים מן הבכורה? ומשיבים, אמר קרא [הכתוב] באותה פרשה: "והיו לי הלוים" (במדבר ג, יח), "והיו" — כוונתו בהווייתן יהו, כפי שהם, בקדושתם.

א בדברי רב ספרא שבעמוד הקודם נזכר כי בשעה שנבחרו הלויים במדבר, פטר שה של לוי את פטרי חמוריהם של ישראל מן הבכורה. ושואלים: וממאי [ומנין] שהיה הדבר בשה? אמר רב חסדא: נאמר כסף לדורות בפדיון בכור אדם ("תפדה בערכך כסף חמשת שקלים", במדבר יח, טז), ונאמר שה לדורות בפדיון פטר חמור ("וכל פטר חמור תפדה בשה", שמות יג, יג), ויש ללמוד מזה על זה:

מה כסף האמור לדורות — בו פדו לדורות, וגם בו פדו לאותה שעה, שהרי הבכורות העודפים על מנין הלויים צריכים היו לפדות עצמם בחמשה שקלים (ראה במדבר ג, מז), אף שה האמור לדורות — בו פדו לדורות, בו פדו באותה שעה.

ודוחים את ההוכחה: מה לכסף שפדו בו לשעה ולדורות, שהרי הוא משמש באופן כללי לפדיון, שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני, אבל לא מצאנו כן לגבי שה!

אלא מכאן יש ללמוד, שאמר קרא [הכתוב]: "אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה" (במדבר יח, טו), והכתוב מקישם זה לזה: מה בכור אדם לא חלקת בין לדורות בין לאותה שעה שהוא נפדה בכסף, אף בהמה טמאה — לא תחלוק בו בין לדורות בין לאותה שעה, שהוא נפדה בשה.

ב ועוד בפדיון פטרי החמורים שבאותה שעה, שנלקחו הלויים תחת בכורות ישראל ובהמות הלויים תחת בכורות בהמות ישראל. אמר ר' חנינא: שה אחד של בן לוי במדבר פטר כמה פטרי חמורים מישראל. אמר אביי: תדע שכן הוא, שהרי מנה הכתוב עודפים באדם, שהזכיר הכתוב שהיו בכורות ישראל יתירים על מנין הלויים מאתיים שבעים ושלושה, והוצרכו לפדיון בכסף, ולא מנה עודפין בבהמה.

ושואלים: ממאי [ממה, מניין] אתה מוכיח? דילמא לא הוי נפישי להו בהמות טובא [שמא לא היו להם לישראל בהמות הרבה], ולא היו בכורי החמורים עודפים על בהמות הלויים! ומשיבים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר כן, דכתיב [שהרי נאמר]: "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד" (במדבר לב, א).

ומקשים: דילמא אפילו הכי [שמא אפילו כך], פשוטים דלוים הוו קיימי לבהדי [בהמות פשוטות של הלויים, שאינן בכורות, היו עומדות, שוות במספרן, כנגד] בכורי בהמות ישראל! ומשיבים: מכל מקום, ראיה יש לדבר מלשון המקרא, שכן אמר קרא [הכתוב]: קח את הלויים תחת כל בכור בבני ישראל, ואת בהמת הלוים תחת בהמתם" (במדבר ג, מה) — בהמה אחת ("בהמת") תחת בהמות הרבה ("בהמות").

ומקשים: ואימא [ואמור] כי "בהמת" משמעו לשון כללית, כמו "בהמה רבה" (יונה ד, יא)! ומשיבים: אם כן, ליכתוב קרא [שיכתוב המקרא] או "בהמה תחת בהמה" או "בהמתם תחת בהמתם", מאי [מה] משמעות שינוי הלשון "בהמת תחת בהמתם"? שמע מינה [למד מכאן] כי חד פטר טובא [אחד של לויים פטר הרבה של ישראל].

אמר רבא, אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] כדברי ר' חנינא, במשנה להלן: ופודה בו, בשה אחד, פעמים הרבה, שנותנו לכהן בפדיון פטר חמור, וחוזר ולוקחו ממנו, ופודה בו פטר חמור נוסף, וכן הלאה. ולפי זה ר' חנינא לא חידוש משלו אמר, אלא טעמא דמתניתא [את טעמה של המשנה] הוא מפרש, והכי קאמר [וכך הוא אומר]: מאי טעמא [מה טעם] פודה בו פעמים הרבה? משום ששה אחד של בן לוי פוטר היה במדבר כמה פטרי חמורים של ישראל.

ג ובענין קדושת הבכורות שבמדבר, איתמר [נאמר], ר' יוחנן אמר: קדשו בכורות שנולדו במדבר (בין בכור אדם ובין בכור בהמה), וריש לקיש אמר: לא קדשו בכורות שנולדו במדבר.

ומסבירים את טעמיהם, ר' יוחנן אמר קדשו בכורות שנולדו במדבר — דרחמנא אמר [שהרי התורה אמרה] ליקדשו [שיתקדשו], כדכתיב [כמו שנאמר] קודם יציאת מצרים: "קדש לי כל בכור" (שמות יג, ב).

וריש לקיש אמר: אמנם קדשו הבכורות שבמצרים, אבל לא קדשו בכורות שנולדו במדבר. וראייתו, מדכתיב [ממה שנאמר] בענין הבכורות: "והיה כי יביאך אל ארץ הכנעני" (שמות יג, יא) וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: "והעברת כל פטר רחם לה'" (במדבר ג, יב), ומכלל הדברים אתה למד דמעיקרא [שמתחילה], במדבר, אלה שנולדו שם לא קדוש [קדשו].

איתיביה [הקשה לו] ר' יוחנן לריש לקיש ממה ששנינו במשנה: עד שלא הוקם המשכן במדבר היו במות מותרות, כלומר, מותר היה לכל אחד לבנות מזבח ולהקריב עליו קרבן, ועבודה של הקרבת הקרבנות היתה בבכורות. הרי שהיו הבכורות קדושים במדבר! אמר ליה [לו] ריש לקיש: מדובר שם באותן בכורות שיצאו ממצרים, ולא אלו שנולדו במדבר.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר], שהבכורות שיצאו ממצרים הם שהקריבו קודם שהוקם המשכן, דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך], וכי בן שנה בר מיעבד [בן עשיית] עבודה הוא? והרי שנה לאחר שיצאו ממצרים כבר הוקם המשכן.

ושואלים: ודקארי לה מאי קארי לה [ומי שמקשה אותה, ר' יוחנן שמביא ראיה זו כנגד ריש לקיש, מהו מקשה אותה]? הרי ברור שהבכורות שנולדו במצרים הם שהקריבו באותה שעה!

ומשיבים: הכי קא קשיא ליה [כך קשה לו]: אי אמרת בשלמא דלא פסיק קדושתייהו [נניח אם אתה אומר שלא פסקה קדושתם] של בכורות, משעה שנאמר במצרים "קדש לי כל בכור", וגם אלו שנולדו במדבר היו קדושים — הנך דמעיקרא נמי לא פקעא קדושתייהו [אלה שמתחילה, הבכורות שנולדו במצרים, גם כן לא פקעה קדושתם], ולכן הקריבו קודם שהוקם המשכן. אלא אי אמרת דפסק קדושתייהו [אם אתה אומר שפסקה קדושתם] של בכורות, ולא קדשו בכורות במדבר — הנך דמעיקרא נמי פקעא ליה קדושתייהו [אלה שמתחילה גם כן פקעה קדושתם]!

ואידך [והאחר, ריש לקיש] משיב: אין מכאן ראיה, אלא דקדוש — קדוש [מי שקדש במצרים — קדש] ושוב לא פקעה קדושה ממנו, מי דלא קדוש — לא קדוש [שלא קדש במצרים — לא קדש במדבר].

איתיביה [הקשה לו] ר' יוחנן לריש לקיש, ממה ששנינו בברייתא: אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם בישראל כל סוגי הקרבנות, נדרים ונדבות, חטאות ואשמות, בכורות בהמה טהורה ומעשרות (מעשר בהמה). הרי שהיו בכורות בהמה קדושים במדבר! השיב לו: הכי נמי [כך גם כן] מדובר באותן בכורות שיצאו ממצרים ונתקדשו כבר שם. ומעירים: ומינה [וממנה, מברייתא זו עצמה] יש לדייק כדברי ריש לקיש: אותו היום הוא דקרוב [שקרבו] בכורות, מיכן ואילך לא קרוב [קרבו]!

ומעירים: הדיון בברייתא זו איכא דאמרי [יש אומרים] אותו בלשון זו: איתיביה [הקשה לו] ריש לקיש לר' יוחנן ממה ששנינו בה: אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם ישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות. ונדייק מכאן: אותו היום — אין [כן], מיכן ואילך — לא. הרי שלא קדשו בכורות במדבר! ודוחים: אימא [אמור]: מאותו היום ואילך קרבו כל אותם קרבנות.

ושואלים: ומאי קמשמע לן [ומה הוא משמיע לנו] בכך? ומשיבים: מאותו היום ואילך — אין [כן], הקריבו אותם קרבנות, אבל מעיקרא [מתחילה], קודם שהוקם המשכן — לא. אלמא [מכאן] שחובות, כלומר, קרבנות חובה, כגון אלו, בבמה לא קרוב [קרבו], אלא דווקא קרבנות נדבה.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת לשיטת ר' יוחנן, ממה ששנינו בברייתא: נמצאת אתה אומר: בשלשה מקומות קדשו בכורות לישראל: במצרים, ובמדבר, ובכניסתן של ישראל לארץ. במצרים מהו אומר? "קדש לי כל בכור" (שמות יג, ב), במדבר הוא אומר: "כי לי כל בכור בבני ישראל" (במדבר ח, יז), בכניסתם לארץ הוא אומר: "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני וכו' והעברת כל פטר רחם לה' "(שמות יג, יא). הרי שבכורות קדשו במדבר!

אמר רב נחמן בר יצחק: כוונת הברייתא היא שבשלשה מקומות הוזהרו (נצטוו) ישראל על הבכורות ליקדש, ואולם לא קדשו בפועל. ומקשים: ולפי זה, במצרים נמי לא קדוש [גם כן לא קדשו]? הא קאמרינן דקדוש [הרי אמרנו שקדשו] לדעת הכל! ומשיבים: הכי קאמר [כך אומר] התנא: בשלשה מקומות הוזהרו, מהן קדשו (במצרים ובארץ) ומהן לא קדשו (במדבר).

מתקיף לה [מקשה על כך] רב פפא: והאם במדבר לא קדשו? והכתיב [והרי נאמר] בשעה שנבחרו הלויים תחת בכורות ישראל: "פקד כל בכר זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה" (במדבר ג, מ), ואלו בוודאי נולדו במדבר, שהרי מניין זה היה בשנה השנית לצאתם ממצרים! אלא, אי איתמר הכי איתמר [אם נאמר שנחלקו ר' יוחנן וריש לקיש בענין זה, כך נאמר], ר' יוחנן אמר: קדשו בכורות במדבר ולא פסקו מקדושתם, וריש לקיש אמר: קדשו בכורות במדבר עד אותה שעה,