|
טקסט הדף מנוקד
הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ מוּם קַל וְהָדִתְנַן רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז וְעֵז שֶׁיָּלְדָה מִין רָחֵל פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין חַיָּיב מוּם קָבוּעַ הָוֵי לִשְׁחוֹט עָלָיו
בִּשְׁלָמָא מוּם קַל קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַב הוּנָא וּלְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב חִסְדָּא וְרָבָא אֶלָּא מוּם קָבוּעַ מַאי קָא מַשְׁמַע לַן דְּכֵיוָן דְּאִישְׁתַּנִּי הָוֵה לֵיהּ מוּמָא תְּנֵינָא וּפִיו דּוֹמֶה כְּשֶׁל חֲזִיר הֲרֵי זֶה מוּם וְכִי תֵּימָא הָתָם נִשְׁתַּנָּה בְּדָבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה הָכָא נִשְׁתַּנָּה בְּדָבָר שֶׁבְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה הָא נָמֵי תְּנֵינָא עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה וְתַנָּא גְּדוֹלָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁל עֵגֶל וּקְטַנָּה קְטַנָּה כְּשֶׁל אַוּוֹז בִּשְׁלָמָא קְטַנָּה כְּשֶׁל אַוּוֹז אֵין בְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה אֶלָּא גְּדוֹלָה כְּשֶׁל עֵגֶל יֵשׁ בְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאִישְׁתַּנִּי הָוֵה לֵיהּ מוּמָא לָא מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ שָׂרוּעַ הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דִּתְנַן מוּמִין אֵלּוּ בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין פּוֹסְלִין יָתֵר עֲלֵיהֶן אָדָם עֵינָיו שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת גַּבֵּי אָדָם הוּא דִּכְתִיב אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן דְּבָעֵינַן אִישׁ שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן אֲבָל בְּהֵמָה שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת נָמֵי לָא הָוֵי מוּמָא אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה מַאי טַעְמָא אִי מִשּׁוּם שִׁינּוּי אֲפִילּוּ שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת נָמֵי אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ שָׂרוּעַ לָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ מִשּׁוּם שִׁינּוּי שִׁינּוּי הָוֵי מוּמָא וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ אֲפִילּוּ שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת הָתָם אִי מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא יַתִּירָא תַּרְוַויְיהוּ בָּעֵי לְמִיבְרָא אִי מֵחֲמַת כְּחִישׁוּתָא יַתִּירָא תַּרְוַויְיהוּ בָּעֵי מִיכְחַשׁ הָהִיא גִּיּוֹרְתָּא דַּהֲווֹ מָסְרִין לַהּ אַחֵי חֵיוְתָא לְפַטּוֹמַהּ אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לַהּ לֵית דְּחַשׁ לַהּ לְהָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר שׁוּתָּפוּת גּוֹי חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה רַב מָרִי בַּר רָחֵל הַוְיָא לֵיהּ הָהִיא חֵיוָתָא הֲוָה מַקְנֶה לְאוּדְנַיְיהוּ לְגוֹי וְאָסַר לְהוּ בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה וְיָהֵיב לְהוּ לְכֹהֲנִים וּכְלַאי חֵיוָתָא דְּרַב מָרִי בַּר רָחֵל וְכִי מֵאַחַר דְּאָסַר לְהוּ בְּגִיזָה וַעֲבוֹדָה וְיָהֵיב לְהוּ לְכֹהֲנִים אַמַּאי מַקְנֶה לְהוּ לְאוּדְנַיְיהוּ לְגוֹי דִּלְמָא אָתֵי בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה אִי הָכִי מַאי טַעְמָא כְּלוֹ חֵיוָתָא דְּרַב מָרִי מִשּׁוּם דְּמַפְקַע לְהוּ מִקְּדוּשְׁתַּיְיהוּ וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה מוּתָּר לָאָדָם לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר קוֹדֶם שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם הָתָם מִקְּדוּשַּׁת מִזְבֵּחַ קָא מַפְקַע לֵיהּ מִקְּדוּשַּׁת כֹּהֵן לָא מַפְקַע לֵיהּ הָכָא אֲפִילּוּ מִקְּדוּשַּׁת כֹּהֵן קָא מַפְקַע לֵיהּ וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַב מָרִי בַּר רָחֵל יָדַע לְאַקְנוֹיֵי קִנְיַן גָּמוּר וְחָזֵי לֵיהּ אִינִישׁ אַחֲרִינָא וְאָזֵיל וְעָבֵיד וְסָבַר רַב מָרִי מִילְּתָא הוּא דַּעֲבַד וְאָתֵי בָּהּ לִידֵי תַקָּלָה מַתְנִי' כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִין מִקַּל וָחוֹמֶר אִם פָּטְרוּ אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר דִּין הוּא שֶׁיִּפְטְרוּ אֶת שֶׁל עַצְמָן רש"יהכי אמר רבי יוחנן. בי מדרשא דהאי חייב דקתני חייב ליתנו לכהן קאמר אבל למזבח לא קרב דהאי דאישתני הוי מום קבוע לשחוט עליו בחוץ כבכור בעל מום ששוחטו כהן ואוכלו: כדרב הונא. דאמר אפי' אזנו: תנינא. לקמן בפ' על אלו מומין שוחטין את הבכור (דף מ.): הכא נשתנה כו'. ולהכי איצטריך לר' יוחנן לאשמועינן דמום הוא: או אחת גדולה. כשל עגל או אחת קטנה כשל אווז: יש במינו קדוש בבכורה. ואפי' הכי הוי מומא ואמאי איצטריך לרבי יוחנן למימר: לא משום דהוה ליה שרוע. דשרוע האמור בתורה זו היא שאברו אחד גדול מחבירו אבל שינוי אחר כגון שבצמרו דומה לעז לא שמעינן דמום הוא הלכך איצטריך לרבי יוחנן לאשמועינן: מומין אלו. שפירשו חכמים בבכור: בין עוברין בין קבועין פוסלין. באדם בכהן כל זמן שמום בו לא יעבוד: שוה בזרעו. שדומה לבני אדם: לעולם אימא לך כו'. ומהכא לא תסתבר משום שרוע: תרוייהו בעו. והא ודאי משונה הוא ואי קשיא אמאי איצטריך לר' יוחנן למימר הא אוקימנא דשינוי הוי מומא תריץ כיון דאיכא למימר נמי דלאו משום שינוי הוא אלא משום שרוע איצטריך לר' יוחנן למימר: אחי. עובדי כוכבים הוו: אתאי לקמיה דרבא. למיבעי אי מיחייבא בבכורה: מקנה לאודנייהו לעובד כוכבים. לאפקועינהו מבכורה: ואסר להו. לבכורות בגיזה ועבודה כבכורים גמורים ויהיב להו לכהנים: וכלאי חיותא. מתה מקנהו: לידי תקלה. שלא יגוז ויעבוד בהן: אי הכי. דלטובה נתכוון אמאי כלאי חיותיה: קודם שיצא. ועדיין לא נתקדש דבכור ברחם תליא קדושתיה דכתיב כל הבכור אשר יולד ולא הוי כמטיל מום בקדשים: מקדושת כהן לא מפקע ליה. דהוי כבכור בעל מום הניתן לכהן וחייב כהן לנהוג בו קדושה שלא יגוז ויעבוד בו וכשהוא שוחטו אינו שוחטו באיטליז ואינו נמכר באיטליז ואינו נשקל בליטרא כדלקמן (דף לא.): הכא. מכי מקני לה לעובד כוכבים דלא חיילא עליה שם קדושה ואע''ג שהוא נוהג בו קדושה הוי כנוהג קדושה בחולין גמורין: קנין גמור. ליטול מעות מן העובד כוכבים דעובד כוכבים לא קני אלא בכסף כדאמרי' לקמן בפרק שני (דף יג.): מילתא הוא דעבד. מילתא בעלמא בדיבור ואינו נוטל דמיו: מתני' כהנים ולוים פטורין. קא סלקא דעתך אפטר חמור קאי: אם פטרו. לוים בכורי ישראל במדבר: דין הוא כו'. ומשמע דגוף הלוים פטרי חמורי ישראל: גמ' תוספותאלא לאו משום דהוה ליה שרוע. ושינוי לא הוי מומא וא''ת אם כן קשה טפי לר' יוחנן דאמר לעיל כיון דאישתני הוי מומא דהכא דייקינן שתיהן גדולות הוי שינוי ולא חשיב מומא ויש לומר ההיא דלעיל שינוי חמור טפי משתיהן גדולות או שתיהן קטנות: דקא מפקע להו מקדושתייהו. מה שאין נזהרין עכשיו ואע''פ שנענש רב מרי פר''ת רב מרי נענש לפי שהיה מקנה אזנו של עובר ואיכא הפקעה בגוף העובר אבל הקנאה באם שריא ואע''ג דאית ספרים דגרסי לאזנה לשון נקבה היינו משום דקאי אחיותא והכי נמי אסר לה בגיזה ועבודה וא''ת לקמן פ''ט (דף נג.) דפריך גבי מעשר בהמה ואינו נוהג בזמן הזה דלא ליתי לידי תקלה אי הכי בכור נמי לא לנהוג בזמן הזה משום תקלה ומשני אפשר כדרב יהודה אמאי לא משכחת תקנה באמהות כדפרישית י''ל התם כיון דאיכא חשש תקלה ויש להם לתקן בלא הפקעה מכהן שיעשה כרב יהודה לא רצו לתקן שיעשה לעולם כך ע''י הפקעה ומיהו אי עבד עבד אי נמי בימי רב מרי היו בקיאין להטיל מום בבכור קודם שיצא לעולם אסור לעשות ע''י הפקעה אבל אנו דלא בקיאין בכך מוטב להקנות לעובד כוכבים קודם שיבא לידי תקלה כדמשמע פ' בתרא (לקמן דף נג.) דאי לאו משום דאפשר כרב יהודה היה לנו לתקן להקנות לעובדי כוכבים ואנן דלא בקיאינן הוי כלא אפשר (ואפי' בהא דרב יהודה בפרק אין מערימין) דאסור מן הדין גזירה דלמא מפיק את ראשו קודם שיטיל בו מום אי לאו משום דרב יהודה עדיפא להטיל בו מום קודם שיצא לעולם כי היה צריך להשהותו עד שיפול מום מעצמו ונראה דבהקנאת אזן לחוד שרי דקי''ל כרב הונא מדקאי ר' יוחנן כוותיה ואמר אפי' מום קל ורב מרי נמי דמקנה אזנייהו לא נענש אלא משום הפקעה ולקמן פ' בתרא (ג''ז שם) פריך לקנינהו להו לאודנייהו לעובד כוכבים ולכל היותר מותר ע''י הקנאה בדבר שעושה אותה טריפה או נבילה ולאידך לישנא מפרש שנענש רב מרי משום דידע לאקנויי וכ''ע לא ידעי וסברי רב מרי מילתא בעלמא הוא דעבד ואתי לידי תקלה יש לפרש נמי רב מרי שהיה בקי בדרב יהודה לית ליה למיעבד בקנין דאתי למיטעי אבל לדידן לא אפשר בענין אחר עוד פר''ת רב מרי שהיה מקנה אזן עובר לעובד כוכבים הוי דבר שלא בא לעולם אלא היה מקנה בהמה לאזני עובר כמו דקל לפירותיו וטעה אינש ואמר אזני עובר היה מקנה כמו פירות דקל ואתי לידי תקלה אבל כי מקנה אזני הבהמות שרי דלא אתי למיטעי ולפי' הקונטרס לא יתכן לפרש כן שפירש רב מרי היה יודע להקנות קנין גמור ליטול מעות מן העובד כוכבים דעובד כוכבים לא קני אלא בכסף כדאמר לקמן פ''ב (יג.) וסברי מילתא בעלמא הוא דעבד ואינו נוטל דמים ומיהו לפי דבריו לא היה לו להזכיר ראיה [מלקמן] דאדרבה לר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות דריש לה לקמן (דף יג:) מיד עמיתך בכסף הא לעובד כוכבים במשיכה וכרבי יוחנן [קי''ל]: כהנים ולוים פטרו עצמן מק''ו. וא''ת בלא ק''ו תיפוק ליה מתוך קונטרוקוס השר דמשני (לקמן ה:) אותם ג' מאות בכורים היו ואין בכור מפקיע בכור משום דדיו שיפקיע של עצמו ש''מ דשל עצמו מיהא מפקיע י''ל אי לאו ק''ו מצינו לשנויי אותן ג' מאות בכורות היו והוצרכו פדיון וכי תימא א''כ למנינהו בהדי שלשה ושבעים ומאתים העודפים מצי למימר לא הוחזק הכתוב למנות אלא דישראל לחודייהו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|