בכורות ב ע"ב

מאי לאו [האם לא] משום העובר נאמר שאינו רשאי למוכרו? ודוחים: לא, מדובר על הבהמה, שאינו רשאי ליתנה לגוי בקבלה, ועל כך קונסים אותו. ומקשים:

והא [והרי] "קונסים אותו עד עשרה בדמיו" קתני [הוא שונה], בלשון זכר! ומשיבים, תני [שנה]: "דמיה". ומקשים: והא [והרי] "נותן כל דמיו לכהן" קתני [הוא שונה], ואי [ואם] על הבהמה מדובר, כהן מאי עבידתיה [מה מעשהו כאן]? ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון דיהיב ליה בהמה מעברתא לפטומה [שנותן לו, לגוי, בהמה מעוברת לפטם אותה], כדי להתחלק בשבחה, וגם להתחלק בוולדותיה. דמיגו דקנסינן ליה [שמתוך שאנו קונסים אותו] על הבהמה, שעשה שלא כדין, קנסינן ליה [קונסים אנו אותו] גם על העובר ליתן דמיו לכהן.

אמר רב אשי, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: ר' יהודה מתיר בשבורה למוכרה לגוי, מפני שאינה יכולה להתרפאות. ונדייק: הא [אבל] אם יכולה להתרפאות — אסר. והא [והרי] עובר נמי [גם כן], כיכול להתרפאות דמי [נחשב], שהרי בסופו של דבר יוכל לעבוד. שמע מינה [למד מכאן] שהוא אוסר למוכרו לגוי.

א ומעירים: סוגיה זו ששנינו הובאה לברר דעתו של ר' יהודה במשנה שבמסכת עבודה זרה, ואיכא דמתני לה אמתניתין [ויש ששונים אותה, סוגיה זו, על משנתנו], ששנינו בה: והמוכר לו עובר לנכרי, אף על פי שאינו רשאי. וכך שאלו: לימא מתניתין [האם נאמר שמשנתנו] שלא כשיטת ר' יהודה היא? דתנן [שהרי שנינו] במשנה שבמסכת עבודה זרה: ר' יהודה מתיר בשבורה למוכרה לגוי, לפי שאינה עושה מלאכה בשבת. והוא הדין, איפוא, לעובר, שאינו ראוי למלאכה!

ודוחים: ניתן להסביר את משנתינו אפילו תימא [תאמר] שהיא כר' יהודה; שבורה — לאו היינו אורחיה [אין זה דרכה] של בהמה, ולכן אין זה בכלל האיסור. אבל עובר — היינו אורחיה [זהו דרכו], שהוא נעשה ראוי למלאכה לכשיגדל, ואין הוא בכלל שבור.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: ר' יהודה אומר: המקבל בהמה מן הגוי וילדה — מעלין (אומדים) אותו בשויו, ונותן חצי דמיו לכהן. והנותן לו לגוי בקבלה, אף על פי שאינו רשאי לעשות כן — קונסין אותו עד עשרה בדמיו, ונותן כל דמיו לכהן. מאי לאו [האם לא] משום העובר, נאמר שאינו רשאי? ודוחים: לא, מדובר על הבהמה.

ומקשים: והא [והרי] "דמיו" קתני [שנה], בלשון זכר! ודוחים, תני [שנה]: "דמיה". ומקשים: והא [והרי] "נותן כל דמיו לכהן" קתני [הוא שונה], ואי [ואם] משום הבהמה, כהן מאי עבידתיה [מה מעשהו]? ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון דיהיב בהמה מעברתא לפטומה [שנותן לגוי בהמה מעוברת לפטם אותה], להתחלק בשבח שישביח גופה, וגם להתחלק בוולדותיה. דמיגו דקנסינן ליה [שמתוך שאנו קונסים אותו] על הבהמה, קנסינן ליה [קונסים אנו אותו] על העובר.

אמר רב אשי, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: ר' יהודה מתיר בשבורה למוכרה לגוי, מפני שאינה יכולה להתרפאות. ונדייק: הא [אבל] אם יכולה להתרפאות — אסור. והאי נמי [וזה גם כן], העובר, כיכול להתרפאות דמי [נחשב]. שמע מינה [למד מכאן] שהוא אוסר למוכרו.

ב ועוד בענין איסור מכירת בהמה גסה לגוי, איבעיא להו [נשאלה להם] שאלה לחכמים: מכר בהמה לגוי רק לענין עובריה, אבל הבהמה גופה שייכת לישראל, מאי [מהו]? האם מותר הדבר? ומסבירים: תיבעי [תישאל השאלה] לדעת ר' יהודה שהתיר למכור בהמה שבורה לגוי, וכן תיבעי לרבנן [תישאל השאלה לשיטת חכמים] החולקים עליו.

ומפרטים, תיבעי [תישאל השאלה] לדעת ר' יהודה: עד כאן לא שמענו כי קא שרי [מתיר] ר' יהודה אלא בשבורה, דלא אתיא לאיחלופי [שאינה באה, עשויה, להתחלף], שאין חשש שבעקבות היתר זה יבואו אנשים למכור לגוי בהמה שלמה, שהרי ניכר הדבר, אבל המוכר בהמה לעובריה, כשהיא עצמה שלמה, דאתיא לאיחלופי [שעשויה להתחלף] — אסר [הריהו אוסר].

או דלמא [שמא] נאמר מצד אחר: ומה שבורה דפסקה מיניה [שהיא פסוקה, חתוכה ממנו], שמוכרה מכירה גמורה לגוי, מתיר ר' יהודה, ואינו חושש להחלפה — כל שכן שהוא מתיר למכור שלמה לעובריה, דלא פסקה מיניה [שאינה חתוכה ממנו], שהרי לא מכר את גוף הפרה?

וכן תיבעי לרבנן [תישאל השאלה לדעת חכמים]: עד כאן לא שמענו כי קאסרי רבנן [אסרו חכמים] למכור אלא בשבורה, משום דפסקה מיניה [שהיא חתוכה ממנו] ועוברת לגמרי לרשות הגוי, ויבואו למכור לגוי בהמה שלמה, אבל שלמה לעובריה, דלא פסקה מיניה [שאינה פסוקה, חתוכה, ממנו], ואין חשש שיבוא להחליף ולמכור מכירה גמורה — שרו [הם מתירים].

או דלמא

[שמא] נאמר: ומה שבורה דלא אתיא לאיחלופי [שאינה עשויה להתחלף] בבהמה שלמה. אסרי [אוסרים] חכמים למוכרה — וכל שכן שהם אוסרים מכירת שלמה לעובריה, דאתיא לאיחלופי [שהיא עשויה להתחלף] במכירה גמורה של בהמה שלמה? אופן הצגת השאלה מניח שחכמים לא אסרו מכירת שבורה, אלא משום שיבואו להחליף ולמכור גם בהמה שלמה, ולכן נוצר הספק בענין מכירת בהמה לעובריה.

ועל כך תמהים: וטעמא דרבנן משום הכי הוא [וכי טעמם של חכמים משום כך הוא]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: אמרו לו חכמים לר' יהודה: ומדוע לא תאסור למכור שבורה? והלא מרביעין עליה ויולדת! אלמא [מכאן] שטעמם משום עובריה הוא, ואדרבה, מכאן עולה בבירור כי הם אוסרים למכור בהמה לעובריה!

ומשיבים: אין זה משום שכך הם עצמם סבורים, אלא הכי קאמרי ליה [כך הם אומרים לו] לר' יהודה: טעמא דידן משום דאתיא לאיחלופי [הטעם שלנו לאסור שבורה, הוא משום שהיא עשויה להתחלף] בבהמה אחרת, שלמה. אלא את [אתה], מאי טעמא שרית [מה טעם התרת] למכור שבורה? משום שאין יכולה להתרפאות, ולכן כמאן דזבנה [כמי שמוכרה] לגוי במפורש לצורך שחיטה דמי [נחשב], ודבר זה מותר.

והלא מרביעין עליה ויולדת, וכיון שמרביעין עליה ויולדת משהא לה [משהה אותה], ויבואו אנשים לטעות ולהתיר מכירת בהמה רגילה!

ואמר להו [להם] ר' יהודה: לכשתלד בהמה שבורה אחשוש לכך שישהה אותה אצלו. ואולם, בהמה כזו שנשברו רגליה לא מקבלת עליה זכר. ואין מכאן, איפוא, ראיה לדעת חכמים בדין המוכר פרה לעובריה.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממשנתנו, ששנינו: והנותן לו לגוי בהמה בקבלה, כלומר, להתחלק בוולדות תמורת טיפול בבהמה. והרי זה ממש מוכר בהמה לעובריה, ולא קתני [ואינו שונה] "אף על פי שאינו רשאי"!

ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], שאתה מוכיח באופן זה, מה ששנינו במשנה: המשתתף לו, דלא קתני [שגם כן אינו שונה] אף על פי שאינו רשאי, הכי נמי [כך גם כן] אתה רוצה לדייק שהוא רשאי לעשות כן? והא [והרי] אמר אבוה [אביו] של שמואל: אסור לאדם שיעשה שותפות עם הגוי, שמא מתוך דין ודברים שביניהם יתחייב לו הגוי שבועה בבית המשפט, ונשבע לו בשם עבודה זרה שלו, והתורה אמרה: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על פיך" (שמות כג, יג), שאסור לאדם לגרום שיישמע שם עבודה זרה על ידו!

אלא, תנא [שנה במשנה] מכירה, שאינו רשאי למכור לגוי, והוא הדין לשותפות עמו. הכי נמי [כך גם כן] אמור בענייננו: תנא [שנה] מכירה והוא הדין לקבלנות, שאינו רשאי לתת לו בהמה לוולדותיה. ושואלים: ומאי שנא [ובמה שונה] מכירה, שדווקא בדוגמא זו נקט [הוא תופס]? ומשיבים: משום שעיקר האיסור בענין זה מכירה היא.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדין המוכר בהמה לעובריה ממה ששנינו בברייתא, ר' יהודה אומר: המקבל בהמה מן הגוי להתחלק בוולדות, וילדה בכור — מעלין אותו את הוולד בשוויו, כלומר, מעריכים את דמיו, ונותן הישראל חצי דמיו לכהן, שהוא חלקו בוולד זה. והנותן לגוי בהמה בקבלה, אף על פי שאינו רשאי לעשות כן — קונסין אותו לקנות את חלקו של הגוי עד עשרה בדמיו, ונותן כל דמיו לכהן.

וחכמים אומרים: כל זמן שיד הגוי באמצע, שיש לו בעלות מסויימת באם או בבכור — פטורה מן הבכורה.

What, is it not referring to the fetus when the baraita states that he is not permitted to sell it? The Gemara responds: No, it is referring to the animal itself that he may not sell to the gentile, and that is why he is penalized.

The Gemara asks: But doesn’t the baraita teach: The Sages penalize him up to ten times its value [damav], in masculine form, indicating that it is referring to the fetus and not the mother? The Gemara responds: Teach the following wording in the baraita: The Sages penalize him up to ten times its value [dameha], in feminine form. The Gemara asks: But doesn’t it teach: He gives all of its value to the priest? And if it is referring to the animal and not the firstborn, what is the relevance of the priest? The Gemara answers: Here we are dealing with a case where the Jew gave the gentile a pregnant animal to fatten it in order to divide the profits as well as the offspring. Since we penalize him for selling the animal in a prohibited manner, we penalize him with regard to the fetus as well.

Rav Ashi says: Come and hear a resolution from a baraita: Rabbi Yehuda deems the sale to a gentile of a damaged animal permitted, because it is incapable of being cured. This statement indicates that if it is capable of being cured, Rabbi Yehuda deems its sale prohibited. And a fetus is also similar to one who is able to be cured, as it ultimately will be capable of working. Learn from it that Rabbi Yehuda deems the sale of a fetus to a gentile prohibited.

And there are those who teach this discussion as referring to the statement in the mishna: With regard to one who sells the fetus of his donkey to a gentile, although he is not permitted to sell a large animal to a gentile, it is exempt from the obligations of firstborn status. The discussion then proceeded as follows: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as we learned in a mishna (Avoda Zara 14b): Rabbi Yehuda deems the sale of a damaged animal permitted because it is incapable of performing labor. The halakha is presumably the same with regard to a fetus, which is also not capable of performing labor.

The Gemara responds: You may even say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is permitted to sell a damaged animal because that is not its natural state; it is defective and is therefore not included in the prohibition against selling large livestock. But with regard to a fetus, since it is in its natural state, and will become capable of working after growing up, perhaps it is not considered damaged, as it is not defective.

The Gemara suggests: Come and hear another proof from a baraita: Rabbi Yehuda says that in the case of one who receives an animal from a gentile to care for and receives a portion of the offspring in exchange for his work, and it gave birth to a firstborn, they assess its value, and the Jew gives half of its value to the priest to redeem his portion, which is sanctified by the firstborn status. And in the case of one who gives the gentile an animal in receivership even though he is not permitted to do so, the Sages penalize him by requiring that he purchase the gentile’s portion of the animal for up to ten times its value, and he gives all of its value to the priest. What, is it not referring to the fetus when the baraita states that he is not permitted to sell it? The Gemara responds: No, it is referring to the animal itself that he may not sell to the gentile, and that is why he is penalized.

The Gemara asks: But doesn’t the baraita teach: The Sages penalize him up to ten times its value [damav], in masculine form, indicating that it is referring to the fetus and not the mother? The Gemara responds: Teach the following wording in the baraita: The Sages penalize him up to ten times its value [dameha], in feminine form. The Gemara asks: But doesn’t it teach: He gives all of its value to the priest? And if it is referring to the animal and not the firstborn, what is the relevance of the priest? The Gemara answers: Here we are dealing with a case where the Jew gave the gentile a pregnant animal to fatten it in order to divide the profits as well as the offspring. Since we penalize him for selling the animal in a prohibited manner, we penalize him with regard to the fetus as well.

Rav Ashi says: Come and hear a resolution from a baraita: Rabbi Yehuda deems the sale to a gentile of a damaged animal permitted, because it is incapable of being cured. This statement indicates that if it is capable of being cured, Rabbi Yehuda deems its sale prohibited. And this fetus is also similar to one who is able to be cured, as it ultimately will be capable of working. Learn from it that Rabbi Yehuda deems the sale of a fetus to a gentile prohibited.

§ A dilemma was raised before the Sages concerning the prohibition against selling large livestock to a gentile: In the case of a Jew who sold an animal to a gentile only with regard to rights to its fetuses, but retained ownership of the animal itself, what is the halakha concerning the permissibility of the sale? The Gemara clarifies: Let the dilemma be raised according to the opinion of Rabbi Yehuda, who permits the sale of a damaged animal, and let the dilemma be raised according to the opinion of the Rabbis, who dispute that ruling.

The Gemara elaborates: Let the dilemma be raised according to the opinion of Rabbi Yehuda, as follows: Perhaps Rabbi Yehuda permits only the sale of a damaged animal, as people will not come to confuse this animal with a healthy animal, which is prohibited for sale to a gentile, as they are visibly different. But in the case of one who sells an unblemished animal with regard to the rights to its fetuses, which people may come to confuse with the case of selling the animal entirely and consider that sale permitted as well, Rabbi Yehuda deems the sale prohibited.

Or perhaps Rabbi Yehuda would claim that in the case of a damaged animal, which is separated from him in its entirety in the sale, the sale is permitted, and all the more so with regard to the sale of an unblemished animal with regard to the rights to its fetuses, where the animal is not entirely separated from him, as he did not sell the actual animal, the sale is permitted.

Likewise, the dilemma can be raised according to the opinion of the Rabbis: Perhaps the Rabbis deemed the sale prohibited only in a case of a damaged animal, as the animal is separated from him. But in the case of an unblemished animal that is sold only with regard to the fetuses, where it is not separated from him, and there is no concern that people will mistakenly sell the entire animal to a gentile, they deem the sale permitted.

Or perhaps the Rabbis would claim that in the case of a damaged animal, which people will not come to confuse with the case of an unblemished animal, the Rabbis deem the sale prohibited, and all the more so they would prohibit selling an unblemished animal with regard to the rights to its fetuses, which people may come to confuse with the case of selling an unblemished animal in its entirety.

The Gemara asks: And is the reason of the opinion of the Rabbis due to that concern that people may confuse the sale of a damaged animal with the sale of an unblemished animal in its entirety? But isn’t it taught in a baraita that the Rabbis said to Rabbi Yehuda: But why do you hold that is it permitted to sell a damaged animal? Don’t they breed it with another animal, and it gives birth to offspring, which will then be owned by a gentile? Apparently, the reason the Rabbis prohibit the sale is due to the animal’s fetuses. If so, they should prohibit selling large livestock to a gentile with regard to the fetuses as well.

The Gemara answers: This is not truly the Rabbis’ opinion. Rather, this is what they were saying to Rabbi Yehuda: Our reason for prohibiting the sale of a damaged animal is because people might come to confuse this case with the sale of an unblemished animal. But you, what is the reason that you permit selling a damaged animal? It is because the animal is incapable of being cured, and you therefore consider it similar to one who sold an animal explicitly for slaughter, which is permitted.

But actually it is not similar to that case, as don’t they breed a damaged animal with another animal, and it gives birth? And since they breed it and it gives birth, the gentile will delay its slaughter. Others may then mistakenly believe that selling large livestock for purposes other than slaughter is permitted.

And Rabbi Yehuda said to the Rabbis in response: When a damaged animal actually gives birth, I will concern myself with this possibility. Practically, this concern may be disregarded, as such an animal cannot breed with a male. In any event, no proof may be brought from this baraita concerning the opinion of the Rabbis concerning selling an animal with regard to the rights to its fetuses.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna, where it states: And in the case of one who gives his donkey to a gentile in receivership, meaning that he divides the offspring with him in exchange for caring for the animal, the donkey is exempt from the obligations of firstborn status. This case is identical to that of selling an animal with regard to the rights to its fetuses, and the mishna does not teach: Although he is not permitted to do so. Apparently such a sale is permitted.

The Gemara responds: But according to your reasoning, with regard to that which the mishna states: One who enters into a partnership with a gentile, where it also does not teach: Although he is not permitted to do so, so too, should it be derived that it is permitted to enter into such a partnership? But doesn’t Shmuel’s father say: It is prohibited for a person to enter into a partnership with a gentile lest their joint ventures lead them to quarrel and his gentile partner will be obligated to take an oath to him and he will take an oath in the name of his object of idol worship; and the Torah states: “Neither let it be heard out of your mouth” (Exodus 23:13), which includes causing a gentile to take an oath in the name of an idol.

Rather, the tanna taught that a sale to a gentile is not permitted, and the same is true for the case of a partnership. So too, the tanna taught that a sale to a gentile is prohibited, and the same is true for a case of receivership. The Gemara asks: And what is different about the case of selling that the tanna cited the prohibition specifically in that case? The Gemara answers that the primary prohibition is that of selling the animal to a gentile.

The Gemara suggests: Come and hear a resolution to the dilemma of whether selling an animal to a gentile with regard to the rights to its fetuses is permitted from a baraita: Rabbi Yehuda says that in the case of one who receives an animal from a gentile to care for and receives a portion of the offspring in exchange for his work, and it gave birth to a firstborn, they assess its value, and the Jew gives half of its value to the priest to redeem his portion, which is considered to have the sanctity of a firstborn. And in the case of one who gives the gentile an animal in receivership even though he is not permitted to do so, the Sages penalize him by requiring that he purchase the gentile’s portion of the animal for up to ten times its value, and he gives all of its value to the priest.

And the Rabbis say: As long as the ownership of the gentile is involved, in that he possesses at least partial ownership of the mother or the fetus, the animal is exempt from its offspring being counted a firstborn.