|
טקסט הדף מנוקד
לִיתְנֵי רוֹבְדֵי אִילָן וְכׇל שֶׁכֵּן מְעוֹפֶפֶת מְעוֹפֶפֶת אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ דַּאֲפִילּוּ כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ
וְהָאֲנַן תְּנַן בִּזְמַן שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן חַיָּיב לְשַׁלֵּחַ אָמַר רַב יְהוּדָה כִּי קָתָנֵי מַתְנִיתִין בְּנוֹגֵעַ מִן הַצַּד אֵין שָׁם אֶפְרוֹחַ וְכוּ' אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא אֵימָא אִיפְּכָא אֵין שָׁם אֶפְרוֹחַ אֶלָּא אֶחָד אוֹ בֵּיצָה אַחַת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ דְּבָעֵינַן אֶפְרוֹחִים אוֹ בֵיצִים וְלֵיכָּא הָיוּ שָׁם אֶפְרוֹחִים מַפְרִיחִים אוֹ בֵּיצִים מוּזָרוֹת חַיָּיב לְשַׁלֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר קַן קֵן מִכׇּל מָקוֹם אִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם מַאי וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לְאַקּוֹשֵׁי אֶפְרוֹחִים לְבֵיצִים וּבֵיצִים לְאֶפְרוֹחִים מַתְנִי' שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה אֲפִילּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים חַיָּיב שֶׁנֶּאֱמַר שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם אָמַר הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים חַיָּיב שֶׁנֶּאֱמַר שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם נָטַל אֶת הַבָּנִים וְהֶחְזִירָן לָהּ וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ גְּמָ' אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא וְאֵימָא שַׁלֵּחַ חֲדָא זִימְנָא תְּשַׁלַּח תְּרֵי זִימְנִין אֲמַר לֵיהּ שַׁלֵּחַ אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים תְּשַׁלַּח אֵין לִי אֶלָּא לִדְבַר הָרְשׁוּת לִדְבַר מִצְוָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר תְּשַׁלַּח מִכׇּל מָקוֹם אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר רָבָא לְרַב כָּהֲנָא אֶלָּא טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא תְּשַׁלַּח הָא לָאו הָכִי הָוֵה אָמֵינָא לִדְבַר מִצְוָה לָא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה הוּא וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה לָא צְרִיכָא דַּעֲבַר וְשַׁקְלַהּ לְאֵם דְּלָאו עַבְרֵיהּ עֲשֵׂה הוּא דְּאִיכָּא לֵיתֵי עֲשֵׂה וְלִידְחֵי עֲשֵׂה קָא מַשְׁמַע לַן הָנִיחָא לְמַאן דְּתָנֵי קִיְּימוֹ וְלֹא קִיְּימוֹ אֶלָּא לְמַאן דְּתָנֵי בִּטְּלוֹ וְלֹא בִּטְּלוֹ כַּמָּה דְּלָא שַׁחְטַהּ לָא עַבְרֵיהּ לְלָאו וְתוּ לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר שַׁלֵּחַ מֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע אֲפִילּוּ עֲשֵׂה נָמֵי לֵיכָּא אֶלָּא אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי כְּגוֹן שֶׁנְּטָלָהּ עַל מְנָת לְשַׁלֵּחַ דְּלָאו לֵיכָּא עֲשֵׂה הוּא דְּאִיכָּא וְלֵיתֵי עֲשֵׂה וְלִידְחֵי עֲשֵׂה מַאי אוּלְמֵיהּ דְּהַאי עֲשֵׂה מֵהַאי עֲשֵׂה סָלְקָא דַּעְתָּךְ הוֹאִיל וְאָמַר מָר גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם וְהַאי מְצוֹרָע כֵּיוָן דְּכַמָּה דְּלָא מִטַּהַר אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה דִּכְתִיב וְיָשַׁב מִחוּץ לְאׇהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים אׇהֳלוֹ זוֹ אִשְׁתּוֹ מִכָּאן שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה לֵיתֵי עֲשֵׂה דִּידֵיהּ וְלִידְחֵי עֲשֵׂה דְּשִׁלּוּחַ הַקֵּן קָא מַשְׁמַע לַן מַתְנִי' הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה זֶה הַכְּלָל כׇּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ גְּמָ' בָּעֵי רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם דְּסָבַר לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה לוֹקִין עָלָיו אוֹ דִלְמָא בְּעָלְמָא סָבַר לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שַׁלֵּחַ מֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע תָּא שְׁמַע גַּנָּב וְגַזְלָן יֶשְׁנָן בִּכְלַל מַלְקוֹת דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְהָא הָכָא דְּלָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה הוּא דְּרַחֲמָנָא אָמַר לֹא תִגְזוֹל וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה שְׁמַע מִינַּהּ טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם דְּקָסָבַר לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה לוֹקִין עָלָיו אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לָאו אָמֵינָא לְכוּ כֹּל מַתְנִיתָא דְּלָא תַּנְיָא בֵּי רש"יליתני רובדי אילן. אע''ג דדמיא לרביצה וכ''ש מעופפת: ה''ג א''כ . ליכתוב והאם רובצת עליהן: לאקושי אפרוחין לביצים. למפטר מפריחים: וביצים לאפרוחים. למפטר מוזרות ועל כרחך קן מ''מ לרבות ביצה אחת ואפרוחים וביצים אורחיה דקרא הוא למינקט רבים ברוב קנים: מתני' נטל את הביצים ואח''כ חזרה האם עליהם פטור מלשלח. דכיון דנטל את הביצים הוה ליה קן: מזומן: גמ' ואימא. תשלח לאתויי עוד פעם שניה ותו . לא: א''ל שלח לעולם משמע. ורבוי דתשלח להכי הוא דאתא: אין לי. דצריך שלוח אלא לדבר הרשות: לדבר מצוה. כגון קן יולדת וטהרת מצורע מנין ת''ל תשלח: הא לאו הכי ה''א לדבר מצוה. לא בעי שלוח והא שלוח עשה ול''ת הוא תשלח ולא תקח ואין עשה של ולקח למטהר דוחה את שניהם: לא צריכא דעבר ושקליה. ואשמועינן דחוזר ומשלח ואי לא רבי דבר מצוה ה''א דהיכא דעבר ונטלה דכבר עבר על לאו דלא תקח תו לא קאי באפיה עשה דטהרת מצורע אלא עשה דשלוח דאכתי בעמוד ושלח קאי ואימא לידחייה ולקמן פריך מאי אולמיה דעשה דמצורע מעשה דשילוח דנימא דנידחייה דאיצטריך לרבויי: דלאו עבריה. הלאו כבר עבר עליה: הניחא למאן דתני. במסכת מכות (דף טו.): קיימו ולא קיימו. כל מצות . ל''ת שיש בה קום עשה כגון זה שניתק הלאו לעשה דמשמע לא תקח ואם לקחה קיים עשה שבה כשהתרו בו לא תקח ולקחה ושלחה בתוך כדי דבור של התראה פטור ואע''פ שעבר על לא תקח דלכך נתקו לעשה לומר אם עברת על אזהרה זו עשה זה והפטר לא קיים עשה שבה תוך כדי דבור דקי''ל תכ''ד כדבור דמי כי עבר על התראה חייב אפילו שלחה אחר זמן הכא נמי איכא למימר עבריה ללאו משלקחה ולא שלחה והשתא עשה הוא דאיכא ס''ד אמינא ליתי עשה ולידחי עשה להכי איצטריך קרא: אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו. בטל עשה שבה לגמרי שאין יכול לקיימו עוד כגון ששחטה חייב לא בטל עשה שבה כל זמן שלא שחטה אע''פ שלא שלח מיד כשהתרו בו פטור וה''נ כל זמן שלא שחטה לא עבריה ללאו דבעמוד ושלח והפטר קאי ואכתי לאו ועשה הוא ולא בעי קרא כלל לדבר מצוה ואנא ידענא דאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה: ותו לרבי יהודה דאמר. במתני' לוקה ואינו משלח ואמר לקמן דהיינו טעמא דרבי יהודה דקסבר שלח מעיקרא משמע כלומר לא תקח האם אבל כשתמצאנה שלחנה ואם לקחה לא קאמר קרא דלשלחה הא תו ליכא לאוקמא כשעבר ונטלה דהא אפילו לדבר הרשות עשה ליכא ולא בעי שילוח דכיון דנטלה עבריה ללאו ועשה דלאו בעמוד ושלח קאי: על מנת לשלחה. ואפילו לרבי יהודה בעמוד ושלח קאי דהא לא עבריה ללאו ואי נמי לא משלחה תו ליכא לאו דהא כבר לקחה בהיתר ותו לא קרינא ביה לא תקח ועשה איכא וס''ד ליתי עשה דמצורע ולידחיה להכי איצטריך קרא: ומאי אולמיה דעשה. דמצורע מעשה דשלוח דתיסק אדעתיה דנדחייה: ימחה על המים. פרשת סוטה יש בה הזכרות הרבה כתובות: אסור בתשמיש המטה. כמאן דאמר במועד קטן (דף ז:) ימי ספירו וקל וחומר לימי חלוטו: אהלו זו אשתו. שובו לכם לאהליכם לנשותיכם שאסרתים לכם ואמרתי אל תגשו אל אשה (שמות יט): מתני' טעמא דרבי יהודה דלוקה מפרש בגמרא: ואינו משלח. דאיסור דעבד עבד: אין לוקין עליו. דלהכי נתקו לעשה לומר אם עבר על הלאו יעשה זאת וינצל לא תקח האם ואם לקח שלח תשלח: זה הכלל וכו' אין לוקין עליו. אלא אם כן לא קיימו תוך כדי דבור למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא משלח תוך כדי דבור ואינו לוקה ואם לא שלח לוקה וצריך לשלח אחר לקיחה משמע ולמאן דתני בטלו ולא בטלו בעי עד שישחוט אותה ואי לא לא לקי: גמ' בעלמא. כגון לא תגזול והשיב את הגזלה דהתם ליכא למימר קודם גזילה משמע דאם לא גזל מה ישיב: שלח מעיקרא משמע. הכי קאמר קרא לא תקח האם אבל מה יש עליך לעשות כשתמצא קן שלח תשלח את האם ואין כאן ניתק לעשה אלא עברת עשה ולא תעשה מפני שהעשה קדם: והשיב את הגזלה. אף על פי שכתוב אחרון בפרשה על כרחך לאו שניתק לעשה הוא שאין השבה קודם גזילה וכשגזל עבר על לא תגזול נמצא העשה נצטווה לאחר גזילה: תוספותלא צריכא דעבר ושקליה דלאו עבריה כו'. מכאן קשה לפי' ריב''א בפ' אלו עוברין (פסחים דף מז:) דאמר אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכסויי בהו דם צפור והקשה והא יום טוב עשה ולא תעשה הוא ותירץ דנהי דלא דחי מיהו אם עבר על אותו לאו אינו לוקה דהא דלא דחי היינו משום עשה אבל הלאו כמאן דליתיה דעשה דחי ליה והכא משמע דכל זמן דלא עבר ושקלה איכא עשה ולא תעשה וצריך לומר לפירושו שמא דוקא לענין דלא לקי על אותו לאו אבל לא מדחי ליה לגמרי: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|