ומשיבים: מתניתין [משנתנו] היא שלא כשיטת ר' אלעאי, שלשיטתו גם בראשית הגז הריהו חייב בנתינה לכהן.

ועוד שב ושאל: אי [אם] כדבריך שר' אלעאי גוזר גזירה שווה בין ראשית הגז לתרומה, מעתה יש מקום לומר: מה תרומה, יבול הבא מצמח של מין זה על יבול הבא מצמח שאינו מינו — לא יתן. מעתה אף בראשית הגז נאמר כי צמר הבא ממין זה של צאן על צמר הבא מצאן שאינו מינו — לא יתן!

וגבי [ואצל] תרומה מנלן [מנין לנו] שכך הדין? דתניא [שכן שנויה ברייתא] בדינו של מי שהיו לו שני מיני תאנים, שחורות ולבנות, וכן מי שהיו לו שני מיני חטין — אין תורמים ומעשרים מזה על זה. ר' יצחק אומר משום [בשם] ר' אלעאי: בית שמאי אומרים כי אין תורמין מתאנה או מחיטה זו על התאנה או על החיטה האחרת, ואילו בית הלל אומרים שתורמין מתאנה זו על התאנה האחרת, וכן מחיטה זו על החיטה האחרת, שלדעתם כל אלה מין אחד הן. ואולם הכל מודים שאין תורמים ומעשרים ממין זה על מין אחר. ואם כן אף בראשית הגז שנאמר שצמר הבא ממין צאן זה על צמר שבא מצאן שאינו מינו — לא יתן!

ומשיבים: אין [כן] הוא באמת, והתנן [וכך שנינו במשנתנו]: היו לו שני מינים של צאן, שחופות (לא שחורות ולא לבנות) ולבנות, מכר לו לחבירו את השחופות אבל לא את הלבנות, שהשאירן המוכר לעצמו — זה המוכר נותן מגיזתו מהצאן ששייר לעצמו, וזה הלוקח נותן מגיזת הצאן שקיבל לעצמו. והרי שאין נותנים מצמר של מין זה על צמר של מין אחר.

ותוהים על כך: אלא מעתה, סיפא דקתני [סוף המשנה ששנינו בה], שאם מכר זכרים אבל לא נקבות — זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו, הכי נמי [כך גם כן] תאמר שנותנים מזה ומזה משום דתרי מיני נינהו [ששני מינים הם]?!

אלא הטעם הוא שעצה טובה קא משמע לן [הוא התנא משמיע לנו], שמאחר וגיזת הנקבות רכה בעוד שגיזת הזכרים היא קשה, לכך טוב למוכר שלא יתן לכהן מן הגיזה הרכה שאצלו הן על הנקבות שאצלו והן על הזכרים שמכר, אלא מוטב לו שיקנה מהקונה גיזת זכרים כשיעור שצריך לתת לכהן על הזכרים, ובאופן זה יצא דליתיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשון [שיתן לו לכהן במתנתו מזה שהוא רך, כגיזת הנקבות, וממה שקשה, כגיזת הזכרים], הכא נמי [כך גם כן] לענין שחופות ולבנות, אין זו אלא עצה טובה קא משמע לן [הוא התנא משמיע לנו], שמוטב למוכר שלא יתן כל מתנתו לכהן מן הלבנות שתחת ידו, ואף על השחופות, אלא יקנה מהקונה מגיזת השחופות בשיעור הנתינה לכהן, ובאופן זה דליתיב להו מתרוייהו [שיתן לו לכהן משניהם]! ואולם לדעת המשנה מפרישים מגיזת צאן ממין זה על מין אחר, ומעתה חוזרת השאלה לשיטת ר' אלעאי הגוזר גזירה שווה מתרומה, מדוע לא נאמר אף בראשית הגז שאין מפרישים ממין על שאינו מינו!

ומשיבים: אכן לדעת ר' אילעאי אין מפרישים מגיזת מין על גיזת מין אחר, ואין להקשות עליו ממשנתנו, שכן הא אוקימנא למתניתין [הרי כבר העמדנו את משנתנו] שלא כדעת ר' אלעאי.

ועוד שבים ושואלים באופן דומה: אי [אם] כדבריך שר' אלעאי גוזר גזירה שווה מתרומה לראשית הגז, מעתה יש מקום לומר כי מה תרומה, בעינן [צריכים אנו] שתהיה התרומה נתינה ראשית, שניתנת היא באופן ששיריה (שמה שנשאר ביבול, לאחר שהופרשה ממנו התרומה) ניכרין (ולכך העושה את כל גורנו תרומה — אין זו תרומה), אף בראשית הגז נאמר שצריכה זו להיות נתינה ששיריה ניכרין! ומשיבים: אין [כן], כך הוא דין ראשית הגז,

והתנן [וכן שנינו]: האומר "כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה" — לא אמר כלום, הא [הרי] נדייק מכאן, שדווקא באלה אין הפרשתו נחשבת, ואולם זה שאומר "כל גזיי ראשית" — דבריו קיימין. ואולם תניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת] האומרת שהמפריש כל גיזת צאנו — לא אמר כלום.

אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] כי הא [משנה זו] האומרת שאין זו הפרשה ראויה, הריהי כשיטת ר' אלעאי הגוזר גזירה שווה לראשית הגז מן התרומה. ואילו הא [ברייתא זו] ששנינו בה שהיא הפרשה ראויה, הריהי כרבנן [חכמים] שאינם גוזרים גזירה שווה מתרומה לראשית הגז. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.

א אמר רב נחמן בר יצחק: האידנא נהוג עלמא כהני תלת סבי [בימינו הכל נוהגים כדעת שלושה זקנים, חכמים אלה] להקל. נוהגים כדעת ר' אלעאי בראשית הגז, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: ר' אלעאי אומר כי ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. וכן הכל נוהגים

כדעת ר' יהודה בן בתירה לענין דברי תורה, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: ר' יהודה בן בתירה אומר כי אין דברי תורה מקבלין טומאה, ולכן גם זה שהוא נטמא כבעל קרי ולא טבל, מותר בלימוד תורה.

וכן הכל נוהגים כדעת ר' יאשיה בכלאים, דתניא [שכן שנויה ברייתא], ר' יאשיה אומר כי לעולם אין חייב משום איסור כלאי הכרם אלא עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן (גרעין הענב) במפולת יד (בתנועה אחת של זריעה).

ב שנינו במשנה כי יש צד חומר (חומרה) במצות נתינת זרוע לחיים וקיבה ממצות נתינת ראשית הגז, שכן מתנות הכהונה נוהגות הן בבקר והן בצאן, ואילו ראשית הגז נוהגת רק ברחלות. וכן שמתנות כהונה נוהגות הן במספר מרובה של בהמות שנשחטו והן במספר מועט ואפילו בבהמה אחת שנשחטה, ואילו ראשית הגז נוהגת רק ברחלות מרובות שנגזזו. ושואלים: וליתני [ושישנה] התנא צד חומר שיש בראשית הגז ואין במתנות כהונה, שראשית הגז נוהג אף ברחלות שהן טרפות (העומדות למות בשל פגיעה או מחלה), מה שאין כן במתנות כהונה שאינן ניתנות מבהמת טריפה שנשחטה!

אמר רבינא בתשובה: הא מני [משנתנו זו, כשיטת מי היא]? כשיטת ר' שמעון היא, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: ר' שמעון פוטר את הרחלות הטרפות מראשית הגז. מאי טעמא [מה הטעם] של ר' שמעון? שכן יליף [לומד] הוא גזירה שווה של המלים "נתינה" האמורה בראשית הגז ("וראשית גז צאנך תתן לו". דברים יח, ד) ו"נתינה" מהנאמר במתנות ("ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה". שם, ג). מה במתנות כהונה, בהמה טרפה — לא חייבת בנתינה, שכן אמר הכתוב "ונתן לכהן" שמשמע הדברים לתת לכהן עצמו, שהוא יאכלם, ואילו הטריפה אסורה באכילה. אף ראשית הגז נמי [גם כן] הרחלה הטרפה — לא חייבים בנתינת גיזתה.

ושואלים: ואי יליף [ואם למד] ר' שמעון גזירה שווה זו של "נתינה" "נתינה" ממתנות לראשית הגז, מעתה לילף [שילמד] גם גזירה שווה של המלים "נתינה" האמורה בראשית הגז, ו"נתינה" מהנאמר בתרומה ("ראשית דגנך ותירושך ויצהרך... תתן לו". שם, ד), ומעתה נאמר: מה תרומה, תבואה שבארץ — אין [כן] היא חייבת בהפרשת תרומה, ואולם תבואה שבחוצה לארץ — לא חייבת בהפרשה. אף ראשית הגז נמי [גם כן], גיזת צמר שבארץ — אין [כן] חיייבת בראשית הגז, ואילו גיזת צמר שבחוצה לארץ — לא חייבת בראשית הגז. אלמה תנן [מפני מה שנינו במשנתנו] כי ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ?

אלא, כך צריך לומר: היינו טעמא [זהו הטעם] של ר' שמעון: דיליף [שלומד] הוא גזירה שווה של המלים "צאן" האמור בראשית הגז ("וראשית גז צאנך") ו"צאן" מהנאמר במצות מעשר בהמה (שנאמר בה "וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' ". ויקרא כז, לב). מה מעשר בהמה, זו שהיא טרפה — לא חייבת במעשר בהמה, אף ראשית הגז, זו שהיא טרפה — לא חייבת בנתינת גיזתה.

ושואלים: והתם [ושם] במעשר בהמה מנלן [מנין לנו] שאינו נוהג בטריפה? ומשיבים: דכתיב [שכן נאמר] "כל אשר יעבור תחת השבט" — דווקא הבהמה הבריאה, שיכולה לעבור בעצמה, פרט לטרפה שאינה עוברת בעצמה תחת השבט, משום שהיא חולה מדי. ושואלים עוד: ולילף [ושילמד] ר' שמעון גזירה שווה מן המלים "צאן" האמורה בראשית הגז ("וראשית גז צאנך") ו"צאן" מהנאמר בקדושת בכור ("כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך". דברים טו, יט). מה קדושת בכור — נוהגת אפילו בבהמה טרפה, אף ראשית הגז — נוהגת אפילו בבהמה טרפה!

ומשיבים: מסתברא [מסתבר] שראשית הגז מגזירה שווה ממעשר הוה ליה למילף [היה לו ללמוד], ולא מדין בכור. שכן דומה דין ראשית הגז לדין מעשר בהמה בדברים רבים, כמפורט: ששניהם נוהגים לא רק בבהמות זכרים אלא גם בנקבות (ואילו הבכור נוהג רק בבהמה ממין זכר); ושניהם אינם נוהגים בבהמות

טמאין (ואילו הבכור נוהג גם בבהמה טמאה, וכגון פטר חמור); ושניהם נוהגים דווקא בבהמות מרובין (מעשר בהמה — בעשר בהמות לפחות, וראשית הגז — בחמש רחלות לפחות (ואילו הבכור נוהג בבהמה יחידה); ושניהם אינם קדושים מרחם (ואילו הבכור קדוש מרחם אמו); ושניהם נוהגים רק בבהמה ולא באדם (ואילו קדושת בכור יש גם בבן הבכור באדם, הקדוש ונצרך לפדותו); ועוד

ששניהם נוהגים גם בבעל חיים הפשוט שאינו בכור (ואילו הבכור נוהג רק בבעל חיים הבכור); ושניהם לא נהגו לפני הדבור, לפני מתן תורה (ואילו קדושת הבכור נהגה עוד במצרים לפני מתן תורה).

ודוחים: אדרבה [להיפך], מבכור הוה ליה למילף [היה לו לר' שמעון ללמוד] גזירה שווה לענין ראשית הגז, ולא ממעשר בהמה, ומפני הצדדים המשותפים שבין ראשית הגז ובכור: שכן שניהם נוהגים אף בבעל חיים היתום, שמתה אמו קודם לידתו (ואילו מעשר בהמה אינו נוהג בבעל חיים שכזה); וכן שניהם נוהגים בבעל חיים שלקחו (שנקנה, ואילו מעשר בהמה אינו נוהג בבהמה שנקנתה); וכן שניהם נוהגים

בבהמה של שותפות (ואילו מעשר בהמה אינו נוהג בבהמת השותפים); וכן נוהגים שניהם בבעל חיים שנתנו בעליו במתנה לחבירו (ואילו מעשר בהמה אינו נוהג בבהמה שניתנה במתנה); וכן שניהם נוהגים גם שלא בפני הבית, בזמן שאין בית המקדש קיים (ואילו מעשר בהמה אינו נוהג אלא בזמן בית המקדש); וכן שניהם מתנות הניתנות לכהן (ואילו מעשר בהמה אינו ניתן לכהן, אלא נאכל לבעליו);