מכללו, שהרי החלב מותר בחיה, אבל איסור אבר מן החי שלא הותר מכללו, שנוהג אף בחיה — לא חל איסור נבילה וטריפה.

א ועוד בענין איסור אכילת אבר מן החי. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר לחכמים שבעא מיניה [שאל אותו] ר' שמעון בן לקיש מר' יוחנן: אם נטל אדם אבר מן החי שיש בו שיעור כזית וחלקו לשני חלקים עוד בהיותו מבחוץ לפיו, לפני שנתן את האבר בפיו לאוכלו, ואכל בתחילה חלק אחד ולאחר מכן את החלק האחר, מהו דינו להתחייב על כך. האם מצטרפים שני חצאי הזית לחייבו, כבשאר איסורי אכילה שמצטרפים חלקי האכילה לחייבו (אם נאכלו שניהם בפרק זמן "כדי אכילת פרס"). או שמא מאחר ואיסור אבר מן החי חידוש דין הוא, שהרי בשאר איסורי אכילה אין מחייבים על אכילת גידים ועצמות, ובאיסור זה מחייבים על כך. שמא אין לך בו אלא חידושו, ואין מתחייבים אלא על אכילת אבר הנעשית בבת אחת, ולא כשנעשתה בזה אחר זה? אמר ליה [לו] ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש: הריהו פטור על אכילה זו.

חזר ושאל ר' שמעון בן לקיש: אם נתן כזית שלם לתוך פיו, ואולם חילקו מבפנים (בתוך פיו), ומשבאו שני החלקים סמוך לבית בליעתו בלע אותם בזה אחר זה, מאי [מה דינו]? אמר ליה [לו] ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש: חייב.

וכיוצא בזה נמסר שכי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל אמר: חלקו מבחוץ — פטור לדעת הכל. חילקו מבפנים — ר' יוחנן אמר שהריהו חייב, ואילו ריש לקיש אמר שאף באופן זה פטור.

ומסבירים את שיטותיהם: ר' יוחנן אמר שזה שחילק בתוך פיו הריהו חייב — שהרי נהנה גרונו בסך הכל בכזית. וריש לקיש שאמר שזה שחילק את הכזית בתוך פיו הריהו פטור על כך — אכילה במעיו שיש בה שיעור כזית בעינן [צריכים אנו] כדי לחייב על כך, ובמקרה זה שלפנינו ליכא [אין כאן] אכילת מעיים שיש בה בבת אחת שיעור כזית. ושואלים: לשיטת ר' יוחנן ברור הדבר מדוע אדם מתחייב על אכילת אבר מן החי, אף שבשעה שהאבר נמצא בפיו הריהו נחלק לחלקים.

אלא לשיטת ר' שמעון בן לקיש הפוטר בכל מקרה בו הדבר הנאכל נחלק בתוך פיו של האוכל, מעתה היכי משכחת לה דמחייב [כיצד אתה מוצא אותה אפשרות שהוא מתחייב], באכילתו, שהרי תמיד נחלק המאכל בזמן אכילתו? אמר רב כהנא: בגרומיתא זעירתא [בעצם זעירה] שהוא יכול לבלוע אותה בשלימות, בלא שתיחלק. למעלה למדנו כי מוסכם על ר' יוחנן וריש לקיש שזה שחילק את האבר מן החי מחוץ לפיו, ולאחר מכן אכל את החלקים בזה אחר זה, הריהו פטור.

ובענין זה מביאים כי ר' אלעזר אמר כי אפילו זה שחלקו מבחוץ נמי [גם כן] הריהו חייב על כך, וטעם הדבר — שלדעתו כל דבר שהריהו מחוסר קריבה (שחלקיו השונים אינם קרובים זה לזה, כדוגמת שני חלקי כזית האבר מן החי הללו, שחילקם מחוץ לפיו ונאכלו בזה אחר זה) לאו [לא] כמחוסר מעשה דמי [נחשב] הדבר, שאין זה נחשב כאילו אכל רק חצי זית, ולאחר מכן שוב אכל חצי זית, אלא כאילו אכל כזית שלם בבת אחת.

ב מתוך שנידונה למעלה מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש באכילת אבר מן החי, מביאים עוד ממחלוקתם בענין דרך האכילה המחייבת באיסורי אכילה. אמר ר' שמעון בן לקיש: שיעור כזית שאמרו חכמים בכל אכילות של איסור שמתחייב בו האוכל, הכוונה לשיעור הנבלע שהוא כזית, חוץ (מלבד) משל האיסור שנותר לאחר הלעיסה בין השינים, שמה שנשאר בין השיניים אינו נחשב להצטרף לשיעור המחייב. ואילו ר' יוחנן אמר: אף עם של בין השינים.

אמר רב פפא בהסבר מחלוקתם: בחלק המאכל של בין השינים — דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חולקים], ואף ר' יוחנן מודה שאינו מצטרף לשיעור כזית המחייב, כי פליגי [כאשר ר' יוחנן וריש לקיש חולקים] הרי זה ביחס לחלק האוכל שנמצא בין החניכיים, שהרי הגרון נהנה ממנו, ואולם אין המעיים נהנות ממנו. ובכך נחלקו: מר סבר [חכם זה, ר' יוחנן, סבור] שמצטרף חלק זה לשיעור כזית, שהרי נהנה גרונו בכזית. ואילו מר סבר [חכם זה, ריש לקיש, סבור] שאין חלק זה מצטרף לשיעור המחייב, שכן אכילה במעיו של שיעור כזית בעינן [צריכים אנו], וחלק זה שבחניכיים לא נכנס למעיו.

ג למעלה למדנו כי לדעת ר' יוחנן אדם חייב באכילת איסור על הנאת גרונו שיש בה שיעור כזית, ועוד בענין זה אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: אכל דבר איסור ששיעורו חצי זית, והקיאו, וחזר ואכל חצי זית אחר — הריהו חייב על כך, אף שבסופו של דבר לא בא למעיו כזית איסור שלם. מאי טעמא [מה טעם הדבר]?

— סוף סוף הרי נהנה גרונו בכזית. בעא [שאל] ר' אלעזר מר' אסי: אם אכל דבר איסור בשיעור חצי זית, והקיאו, וחזר ואכלו לאותו חצי זית של איסור, מהו הדין? ותוהים על שאלת ר' אלעזר: מאי קא מיבעיא ליה [מה היא השאלה שנשאלה לו]? אי הוי [אם חצי זית זה שנאכל ולאחר מכן הוקא נחשב] כעיכול, אם כן שוב אינו נחשב דבר אוכל אלא כפרש ואין לחייב על האכילה השניה, אי לא הוי [או אין הוא נחשב] עיכול, יש לחייבו אף על האכילה השניה. ואולם אם זו היא בעייתו, תיבעי ליה [תישאל לו שאלתו] בכזית שלם שאכלו והקיאו וחזר ואכלו, אם חייב הוא על כך סדרה אחת של מלקות או שתי סדרות מלקות!

אלא השאלה היתה: אי בתר [אם אחר] הנאת גרונו אזלינן [הולכים אנו], והרי זה שאכל והקיא וחזר ואכל, בסופו של דבר נהנה גרונו בשיעור כזית, ויתחייב על אכילתו זו. אי בתר [או אחר] הנאת מעיו אזלינן [הולכים אנו], והרי לא נהנו מעיו מכזית שלם. ושואלים: ותפשוט ליה [ותפתור לו] את הבעיה הזו ממה שאמר ר' אסי עצמו שהולכים אנו אחר הנאת גרונו!

ומשיבים: ר' אלעזר כשלעצמו לא הוצרך לשאול שאלות אלה, שכן פשוט לו דינן. ואולם שמע ר' אלעזר את ר' אסי שגמריה [לימודו] בענין זה ששמע מפי ר' יוחנן, איעקר ליה [נעקר, נשכח לו לר' אסי], ואתא [ובא] ר' אלעזר לאדכוריה [להזכיר לו], ומשום כבודו של ר' אסי לא אמר לו במפורש אלא בדרך שאלה, והכי קאמר ליה [וכך אמר לו]: למה לי לומר שאכל חצי זית אחר, לימא מר בדידיה [יאמר אדוני בעצמו] באותו חצי זית, דאיכא למשמע מינה תרתי [שאפשר לשמוע מכאן שנים]: שמעינן מינה דלא הוי [שומעים אנו ממנה שאינו נחשב] עיכול, ושמעינן מינה [ושומעים אנו ממנה] שהרי נהנה גרונו בכזית!

אישתיק [שתק] ר' אסי ולא אמר ליה [לו] ולא מידי [דבר], אמר ליה [לו] ר' אלעזר לר' אסי, בדרך של כבוד, מופת הדור, האם לא זימנין סגיאין [פעמים רבות] אמרת קמיה [לפני] ר' יוחנן שאף באותו חצי זית הריהו חייב, ואמר לך ר' יוחנן כדבריך, שהרי נהנה גרונו בכזית, ואין זה נחשב עיכול.

א משנה כל סוגי הבשר הכשר לאכילה (של בהמה חיה ועוף) אסור לבשל אותם בכל חלב הבא מן בעל החיים הכשר לאכילה. חוץ מבשר דגים וחגבים, שאין בשרם של אלו נחשב כבשר לענין איסור בשר בחלב. ובדומה לכך גזרו חכמים כי אסור להעלות כל בשר ממיני הבשרים עם דבר מאכל הבא מן החלב, כגון גבינה, על אותו השלחן, שמא יבואו לאוכלם ביחד, כאשר הם נוגעים ובולעים זה מזה. חוץ מבשר דגים וחגבים שמותר להעלות את בשרם על השולחן בו נאכלת גבינה.