שכן אמרה נעמי לרות אודות בועז "הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה... עד כלותו לאכול ולשתות. ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם" (רות ג, ב—ד). הרי שלא הלך בועז לביתו אחר שזרה את גורנו, מפני שאין ראוי לתלמיד חכם לצאת יחידי בלילה.

ור' אבהו אמר כי יש להביא ראיה לדבר מהכא [מכאן, מהנאמר בעקידת יצחק]: "וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו עמו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר לו האלקים" (בראשית כב, ג), ולא הקדים ויצא למקום העקידה כבר בלילה. שכן אין זה ראוי לתלמיד חכם לצאת בלילה.

ורבנן אמרי [וחכמים אומרים] כי יש להביא ראיה לכך מהכא [מכאן, מהנאמר ביעקב השולח את יוסף לשכם]: "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר" (שם לז, יד), שלא הלך יוסף אלא בזמן שאדם יכול לראות את הנעשה אצל בני אדם ואצל הצאן, שהוא ביום ולא בלילה.

ורב אמר כי יש להביא ראיה לכך מהכא [מכאן, מהנאמר ביעקב לאחר מאבקו עם המלאך בפנואל "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל" (שם לב, לא), שלא הלך יעקב לדרכו בלילה אלא משזרחה השמש. שכן אין ראוי לתלמיד חכם לצאת בלילה.

א מתוך שהובאה דרשת הכתוב "ויזרח לו השמש", מביאים עוד בדרשת כתוב זה. אמר ר' עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע בעת שהיו באיטליז (מקום מכירת בשר) של היישוב אימאום, שהלכו חכמים אלה ליקח (לקנות) בהמה לבשרה, לצורך משתה (חתונה) של בנו של רבן גמליאל. ושאלתי היתה, כתיב [נאמר] "ויזרח לו השמש", וכי השמש לו ליעקב לבד זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה!

אמר ר' יצחק בהסבר הדברים: שמש זו הבאה (ששקעה) בעבר בעבורו של יעקב, זרחה הפעם במיוחד בעבורו, דכתיב [שכן נאמר]: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (שם כח, י), הרי שהלך לחרן והגיע לשם, ואולם בהמשך הפסוק כתיב [נאמר] "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש", והיה זה בבית אל, ולא בחרן. ומעתה כיצד יתפרשו הכתובים הסותרים? ויש לפרש שאכן הגיע יעקב לחרן, ואולם כי מטא [כאשר הגיע] לחרן אמר: אפשר עברתי בדרכי לחרן על פני המקום שבו התפללו אבותי, אברהם ויצחק, ואני לא התפללתי בו? כד יהיב דעתיה למיהדר [כאשר נתן דעתו לחזור] לשם להתפלל קפצה ליה ארעא [קפצה לו הארץ], ומיד "ויפגע במקום".

כד צלי, בעי למיהדר [כאשר סיים שם להתפלל, רצה לחזור לחרן], אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה בא לבית מלוני, ויפטר משם בלא לינה? מיד, "בא השמש" ששקעה השמש קודם זמנה. והיא השמש ששקעה ליעקב קודם זמנה, שבה וזרחה ליעקב קודם זמנה.

ב מתוך שהובאה דרשת ר' יצחק בסתירת כתובים הנאמרים ביציאת יעקב לחרן, מביאים עוד מדרשותיו בסתירה שבכתובים אלה. בתחילה כתיב [נאמר] כי לאחר ששקעה השמש "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (שם), הרי שלקח יעקב כמה אבנים לשים מראשותיו בלילה, ואולם לאחר מכן כתיב [נאמר]: "וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן", משמע שהיתה זו רק אבן אחת! אמר ר' יצחק: מלמד שאמנם לקח יעקב כמה אבנים, ואולם נתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת "עלי יניח צדיק זה את ראשו". תנא [שנה] החכם: וכולן נבלעו באבן אחד.

ג ועוד בבירור מקראות ביציאת יעקב לחרן, נאמר שם: "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" (שם, יב), תנא [שנה] החכם: כמה היה רחבו של סולם זה? שמונת אלפים פרסאות, ומסבירים : דכתיב [שכן נאמר] בתיאור הסולם: "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו", ונדייק: "עולים" — הרי זה מורה כי שנים מלאכים הם העולים בסולם, וכן נאמר "ויורדים" — הרי זה מורה כי עוד שנים מלאכים הם היורדים בו. ומעתה כי פגעו בהדי הדדי [כאשר הם נפגשים יחד] הוו להו [הריהם]

ארבעה הנמצאים בסולם כאחד. וכתיב ביה [ונאמר בו] במלאך "וגויתו כתרשיש" (דניאל י, ו), וגמירי [ומסור בידינו] שמידתו של הים הנקרא תרשיש תרי אלפי פרסי הוו [אלפיים פרסה הם], ואם יש ארבעה מלאכים הנמצאים כאחד בסולם הרי שרוחבו של הסולם הוא שמונת אלפים פרסה.

ד ועוד תנא [שנה] החכם בענין הכתוב "עולים ויורדים בו" וסמיכותו לאמור לאחר מכן "והנה ה' נצב עליו" (בראשית שם, יג): היו המלאכים עולין המלאכים ומסתכלין בדיוקנו של יעקב של מעלה (פרצוף אדם שבארבע חיות, כנאמר בחזון המרכבה בספר יחזקאל פרק א, שהוא בדמותו של יעקב), ויורדין המלאכים ומסתכלין בדיוקנו יעקב של מטה. בעו לסכוניה [רצו לסכן אותו, את יעקב] מפני הקנאה. מיד, "והנה ה' נצב עליו", לשומרו. ובכתוב זה אמר ר' שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא זה כתוב, אי אפשר לאמרו מדעתנו, כאדם שמניף על בנו שמנפנף לו במניפה לעשות לו נחת, כך היה ה' ניצב עליו לשומרו מפני המלאכים.

ה עוד בדרשות הכתובים בפרשה זו, נאמר בהתגלות ה' ליעקב "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך" (בראשית שם), ושואלים: מאי רבותיה [מה גדולתה] של הבטחה זו, שהרי מקום שכיבתו של אדם הריהו פיסת ארץ קטנה מאד! אמר ר' יצחק: מלמד שקפלה הקדוש ברוך הוא לכל ארץ ישראל כולה והניחה למשכב תחת יעקב אבינו, ונמצא שכל ארץ ישראל הובטחה ליעקב ולזרעו. וכל כך למה? כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו.

ו ושבים לדרשות הכתובים בענין מאבקו של יעקב עם המלאך. "ויאמר שלחני כי עלה השחר" (שם לב, כו), אמר לו יעקב למלאך: וכי גנב אתה, או קוביוסטוס (משקר, מרמה בקוביות) אתה, שמתיירא מן השחר פן תתגלה לאור היום ותיתפס, ולכן אתה צריך לצאת מיד עם עלות השחר? אמר לו: אין אני מכלל בני אדם, אלא מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע עדיין זמני לומר שירה עד עכשיו, ועכשיו צריך אנו לעלות ולומר שירה.

ואומרים: מסייע ליה [לו] הדבר לדעת רב חננאל אמר רב, שכן אמר רב חננאל אמר רב: שלש כתות חדשות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת מהן אומרת "קדוש", ואחת מהן אומרת "קדוש", ואחת מהן אומרת "קדוש ה' צבאות".

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו כי חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת. שכן ישראל אומרים שירה בכל שעה שרוצים, ואילו מלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה [ויש אומרים] שאומרים המלאכים פעם אחת בשבת (בשבוע) בלבד, ואמרי לה [ויש אומרים] שאינם אומרים אלא פעם אחת בחודש, ואמרי לה [ויש אומרים] כי שירתם של המלאכים היא פעם אחת בשנה, ואמרי לה [ויש אומרים] כי היא רק פעם אחת בשבוע (בשבע שנים), ואמרי לה [ויש אומרים] כי היא אינה אלא פעם אחת ביובל (חמישים שנה), ואמרי לה [ויש אומרים] שאין היא אלא פעם אחת בעולם בכל ימי חייהם.

ועוד מחיבתן של ישראל היתירה על מלאכי השרת, שישראל מזכירין את השם מיד לאחר שתי תיבות שאומרים, שכן נאמר: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (דברים ו, ד), ואילו מלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר שלש תיבות, כדכתיב [כמו שנאמר] במלאכים "וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו, ג).

ולא עוד אלא שאין מלאכי השרת אומרים שירה בעולמות שלמעלה, עד שלפני כן יאמרו ישראל שירה בעולם שלמטה, בעולם הזה. שכן נאמר: "ברן יחד כוכבי בקר" (איוב לח, ז), הם בני ישראל המשולים לכוכבים, ורק אחר כך הדר [חזר] הכתוב לומר "ויריעו כל בני אלהים", הם מלאכי השרת. ואם כן, למדנו שאין המלאכים מזכירים את שם ה' אלא לאחר שלוש תיבות ("קדוש קדוש קדוש"), ושלא כדברי רב חננאל בשם רב שהכת השלישית של מלאכי השרת מזכירה את שם ה' לאחר תיבה אחת ("קדוש")!

אלא צריך לומר כך בדברי רב חננאל בשם רב: כת אחת אומרת "קדוש", וכת אחת אומרת "קדוש קדוש", וכת אחת אומרת "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות". ושואלים: והאיכא [והרי יש] גם אמירת מלאכים שיש בה הזכרת שם ה' לאחר שתי תיבות, שכן נאמר בנבואת יחזקאל "ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו. וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לעומתם וקול רעש גדול" (יחזקאל ג, יב—יג). הרי שמזכירים שאף המלאכים מזכירים את שם ה' לאחר שתי תיבות בלבד ("ברוך כבוד")!