|
טקסט הדף מנוקד
אֵין בָּהֶן אֶלָּא מִצְוַת פְּרוֹשׁ בִּלְבָד
יָתֵיב רַב יוֹסֵף קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא וְיָתֵיב וְקָאָמַר אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אֲכָלוֹ לָזֶה לוֹקֶה אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא מִשְּׁמֵיהּ דְרַב אֲכָלוֹ לָזֶה אֵינוֹ לוֹקֶה אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא אֲנַן אַמַּאן נִסְמוֹךְ אַהְדְּרִינְהוּ רַב יוֹסֵף לְאַפֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי קוּשְׁיָא כִּי אֲמַרִי אֲנָא בְּמִיתָה דְּעוֹשָׂה נִיפּוּל כִּי אֲמַר אִיהוּ בִּשְׁחִיטָה דְּאֵינָהּ עוֹשָׂה נִיפּוּל אָמַר רָבָא מְנָא הָא מִלְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן מִיתָה עוֹשָׂה נִיפּוּל שְׁחִיטָה אֵינָהּ עוֹשָׂה נִיפּוּל דִּכְתִיב וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא לְמַעוֹטֵי מַאי אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי בְּחַיֵּיהֶם מִנִּבְלָתָם נָפְקָא אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ מִיתָה עוֹשָׂה נִיפּוּל וְאֵין שְׁחִיטָה עוֹשָׂה נִיפּוּל אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא וְהָא קְרָא בִּשְׁרָצִים כְּתִיב אֲמַר לֵיהּ אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִשְׁרָצִים דְּלָאו בְּנֵי שְׁחִיטָה נִינְהוּ תְּנֵהוּ עִנְיָן לִבְהֵמָה וְאַכַּתִּי מִבְּעֵי לֵיהּ כְּעֵין מִיתָה לַחִין מְטַמְּאִים יְבֵשִׁים אֵין מְטַמְּאִים תְּרֵי בְּמֹתָם כְּתִיבִי אָמַר רַב חִסְדָּא מַחְלוֹקֶת בְּאֵבֶר דְּעוּבָּר חַי אֲבָל בְּאֵבֶר דְּעוּבָּר מֵת דִּבְרֵי הַכֹּל שְׁחִיטָה עוֹשָׂה נִיפּוּל וְרַבָּה אָמַר כְּמַחְלוֹקֶת בָּזֶה כָּךְ מַחְלוֹקֶת בָּזֶה בֶּן שְׁמֹנֶה חַי וְהָתַנְיָא בֶּן שְׁמֹנֶה חַי יוֹכִיחַ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּמִינוֹ שְׁחִיטָה אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ אָמַר רַב כָּהֲנָא יֵשׁ בְּמִינוֹ שְׁחִיטָה אַגַּב אִמּוֹ וְתַנָּא דִּידַן מִינָא דְּאִמֵּיהּ לָא פָּרֵיךְ וּלְהַאי תַּנָּא דְּפָרֵיךְ טְרֵפָה דִּשְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא אָמַר קְרָא וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה מִקְצָת בְּהֵמָה מְטַמְּאָה וּמִקְצָת בְּהֵמָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה וְאֵיזוֹ זוֹ זוֹ טְרֵפָה שֶׁשְּׁחָטָהּ בָּעֵי רַב הוֹשַׁעְיָא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לִמְעֵי בְּהֵמָה וְשָׁחַט בֶּן תִּשְׁעָה חַי מַהוּ תִּבְּעֵי לְרַבִּי מֵאִיר וְתִבְּעֵי לְרַבָּנַן תִּבְּעֵי לְרַבִּי מֵאִיר עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר בֶּן פְּקוּעָה טָעוּן שְׁחִיטָה הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּיָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם אֲבָל בִּמְעֵי אִמּוֹ לָא שָׁרְיָא לֵיהּ שְׁחִיטָה אוֹ דִילְמָא אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן אַרְבָּעָה סִימָנִין אַכְשַׁר בֵּיהּ רַחֲמָנָא אָמַר רַב חֲנַנְיָא תָּא שְׁמַע הֲרֵי שֶׁנּוֹלְדָה טְרֵפָה מִן הַבֶּטֶן וְאִי אִיתָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר דְּאִי בָּעֵי עַיֵּיל יְדֵיהּ וְשַׁחֲטַהּ אֲמַר לֵיהּ רָבָא תָּנֵי שֶׁנּוֹצְרָה טְרֵפָה מִן הַבֶּטֶן וּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּבַעֲלַת חָמֵשׁ רַגְלַיִם מַתְנִי' הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ בֶּן שְׁמֹנֶה חַי אוֹ מֵת אוֹ בֶּן תִּשְׁעָה מֵת קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ מָצָא בֶּן תִּשְׁעָה חַי טָעוּן שְׁחִיטָה וְחַיָּיב בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ רש"יאין בהם. איסור לאו של אבר מן החי: אלא מצות פרוש. בעלמא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אלמא אין שחיטה עושה ניפול: אכלו לזה. האבר המדולדל: אינו לוקה. דמצות פרוש בעלמא הוא: אהדרינהו. בכעס: כי אמרי אנא. דלוקה משום אבר מן החי במיתה דעושה ניפול ואשמיעך רב דלא משום נבלה מתרינן ביה אלא משום אבר מן החי: וכל אשר. בשרצים כתיב: מנבלתם נפקא. וכי יפול מנבלתם: אלא. הכי קאמר כל אשר יפול מהם במותם על ידי מיתה הויא נפילה מהם איברים המדולדלים בהם: בשרצים כתיב. דלא שייכא בהו שחיטה והיכי ממעטת שחיטה מהאי קרא: אם אינו ענין כו'. דעל כרחך במותם מיעוטא הוא דלגופיה לא איצטריך דהא במתים משתעי דנבלתם כתיב ונכתוב וכי יפול למימרא דעושים ניפול ולא בעי במותם אלא על כרחך למעוטי שחיטה: דלאו בני שחיטה נינהו. ולא איצטריך במותם דהא אפילו שחיטתם מיתה היא: כעין מיתה. כעין שעת מיתה שהיו לחים למעוטי שרץ שיבש: דעובר חי. דיש במינו שחיטה מהניא שחיטה אף לאבר היוצא לטהרו: והתניא. בתורת כהנים גבי וכי ימות מן הבהמה כו': בן ח' יוכיח שאע''פ שיש במינו שחיטה אין שחיטה מטהרתו. אם נולד ושחטו אבל אגב אמו ניתר בשחיטת אמו דברי הכל אף טריפה אע''פ שיש במינה שחיטה לא תטהרנה שחיטתה ומתני' קתני בן ח' אין במינו שחיטה: אמר רב כהנא. האי דקתני תנא דברייתא יש במינו שחיטה אגב אמו קאמר שניתר בשחיטת אמו: מינא דאמיה לא פריך. לא חשיבא ליה פירכא דהואיל ואין בבני ח' שחיטה אין במינו שחיטה קרינא ביה: ולהאי תנא. דברייתא דפריך מינא דאמיה וסבר יש במינו שחיטה קרינא ביה: טרפה דשחיטה מטהרתה מנא ליה. תיפוק ליה מבהמה טמאה דאין שחיטה מטהרתה: ושחט בה בן ט' חי. ויצא אחר שחיטתו ואמו קיימת בן ח' לא קא מיבעי ליה דהא אפילו יצא לאויר העולם ושחטו תנן במתניתין (לעיל דף עב:) אין שחיטתו מטהרתו: אבל במעי אמו לא שריא. שחיטה דיליה וכ''ש לרבנן דאמרי לא שייכא ביה שחיטה כלל אפילו יצא חי לאחר שחיטה דאין שחיטה בו אלא ביצא לאויר בחיי אמו: או דילמא אפי' לרבנן. שריא ליה שחיטתו דקסברי רבנן ד' סימנין אכשר ביה רחמנא באיזה שני הסימנים שישחטו או של אמו או שלו וכ''ש לרבי מאיר דאמר שחיטה שייכא ביה: ת''ש. דתנן במתני' הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין וקס''ד דאפילו בנטרפה שעה אחת קודם לידתה קאמר דלא היתה לה שעת הכושר לישחט ולא חל עליה תורת שחיטה: ואם איתא. דשחיטה במעי אמו שחיטה היא הרי היתה לטרפה זו שעת הכושר לשחיטה קודם שנטרפה: בבעלת ה' רגלים. דהאי טרפות ודאי הוה בה משנוצרה וכגון שיתור זה ברגלים האחרונים דאמר בבכורות (דף מ.) דבעלת ה' רגלים הרי זה מום ואמרי' התם לא שנו אלא שחסר או יתר ביד אבל ברגל אפילו טרפה נמי הוי דכל יתר כנטול דמי: מתני' קורעו. שאין צריך שחיטה ומודי ר''מ בהו דאיתרבו מכל בבהמה תאכלו דלאו חדשים איכא ולאו אוירא איכא הילכך לאו בהמה הוא: ומוציא את דמו. דחלבו הוא דמותר כדקתני לקמן (דף עה.) מה חלב ושתי הכליות האמורין באשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל אבל דמו לא גרע מדם האברים דקי''ל בכריתות (דף כא:) דם האברים עובר בלא תעשה: טעון שחיטה. דחדשים גרמי לשוייה בהמה באנפי נפשיה ולא איתרבאי מכל בבהמה תאכלו ולרבנן חדשים ולידה גרמי דרבנן מרבו ליה להיתרא מכל בבהמה תאכלו: וחייב באותו ואת בנו. שלא ישחטנו ביום ששחטו אמו: תוספותאין בהם אלא מצות פרוש בלבד. וקרא דברייתא אינו אלא אסמכתא בעלמא וא''ת וכיון דמדאורייתא שרי באכילה אמאי נקט בברייתא דלעיל (דף עג.) לא אם טיהרה שחיטת טרפה אותה ואת האבר המדולדל בה מה שייך שם להזכיר אבר מדולדל דשרי אף באכילה וי''ל דה''ק אבר המדולדל בה גזרו ביה רבנן איסור אכילה ולא גזרו שלא תהא שחיטה מטהרתו כמו עובר דבר שאינו גופה: תרי במותם כתיבי. וא''ת הא אכתי צריכי לכדדרשינן בהעור והרוטב (לקמן דף קכח:) יכול בשר הפורש מן השרצים יהא טמא תלמוד לומר במותם מה מיתה שאינה עושה חליפין כו' וי''ל דכעין מותם וההיא דרשה מחד במותם נפקא אי נמי דרשה דהתם מנבלתם נפקא מה נבלה שאין עושה חליפין ונקט במותם לפי שהיא דרשה פשוטה: מחלוקת באבר דעובר חי. ובבן ח' דאילו בן ט' כשאר בהמה הוא לר''מ וטעון שחיטה: ולהאי תנא דקפריך טרפה דשחיטה מטהרתה מנא לן. קצת תימה דכולא חדא ברייתא היא בת''כ וידע רישא ולא ידע סיפא: נפקא ליה מדרב יהודה כו'. וא''ת דתניא בס''פ רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלו.) לאכלה להביא בן ח' שאין שחיטתו מטהרתו ורבי יוסי ור''א ברבי שמעון אומרים שחיטתו מטהרתו והשתא כולהו לא מתוקם כתנא דמתני' דאפילו ת''ק דהתם משמע דאי לאו לאכלה ה''א דשחיטה מטהרתו ולתנא דמתני' בן ח' כיון דאין במינו שחיטה ידעינן ליה מבהמה טמאה דאין שחיטה מטהרתה אבל כתנא דברייתא דהכא מיתוקמא שפיר ת''ק דהתם דכיון דיש במינו שחיטה אגב אמו מיקרי שפיר יש במינו שחיטה ולא מצי למילף מבהמה טמאה ולהכי צריך התם לאכלה למימר דאין שחיטה מטהרתו ומיהו סוגיא דהתם לא אתיא כתנא קמא דברייתא דהכא דרבא מפרש התם טעמא דרבי יוסי ורבי אליעזר דסברי בטרפה אע''ג דמתה היא דשחיטה מטהרתה הכא נמי לא שנא ורבנן לא דמי לטרפה אפילו מן הבטן דיש במינו שחיטה הכא אין במינו שחיטה ושמא תנא דמתניתין משום קרא דלאכלה חשיב בן ח' אין במינו שחיטה אי נמי קרא דלאכלה דדריש ת''ק התם הוי אסמכתא בעלמא דהא לאביי דמוקי התם פלוגתייהו דפליגי מר סבר חי הוא ומר סבר מת הוא צריך לומר דאסמכתא היא דכיון דחשיב ליה כמת בלאו קרא אין שחיטתו מטהרתו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|