א משנה בהמה שמת עוברה בתוך מעיה, והושיט הרועה את ידו ונגע בו, בין שהיה זה בבהמה טמאה, בין בבהמה טהורה — הרועה טהור, שאין העובר מטמא כנבילה. ר' יוסי הגלילי אומר: בבהמה טמאה — טמא, ובטהורה — טהור.

ב גמרא ושואלים: מאי טעמא דתנא קמא [מה הטעם של התנא הראשון] שמטהר עובר מת במעי בהמה? אמר רב חסדא, קל וחומר הוא: אם הועילה שחיטת אמו להתירו באכילה, אם נמצא מת במעיה, לא תועיל לו כשהיא חיה לטהוריה [לטהר אותו] מידי טומאת נבלה כשהוא במעיה?

ושואלים: אשכחן [מצאנו] טעם לדין זה בבהמה טהורה, בבהמה טמאה מנלן [מנין לנו]? ומשיבים, אמר קרא [הכתוב]: "וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאוכלה הנוגע בנבלתה יטמא" (ויקרא יא, לט), "וכי ימות מן הבהמה" — זו בהמה טמאה, "אשר היא לכם לאכלה" — זו בהמה טהורה, ובכך איתקש [הוקשה, הושוותה] בכתוב דין נבלת בהמה טמאה לדין נבלת בהמה טהורה, מה בהמה טהורה — עוברה שמת במעיה טהור, כפי שלמדנו לעיל מקל וחומר, אף בהמה טמאה — עוברה שמת במעיה טהור.

ושואלים: ור' יוסי הגלילי, האומר שעובר מת שנמצא בבהמה טמאה טמא, מאי טעמא [מה לדעתו טעם הדבר]? אמר ר' יצחק: דאמר קרא [שאמר הכתוב] בדין החיות הטמאות: "וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע טמאים הם לכם, כל הנוגע בנבלתם יטמא" (שם כז), וכך דורשים את הכתוב — מהלכי כפים (שאין להם פרסה שסועה כשל בהמה טהורה) שבתוך גופה של בהמה חיה טמאתי לך.

ושואלים: אלא מעתה, לפי הסבר זה, עובר קלוט, שפרסותיו אינן שסועות אלא שלימות, שנמצא במעי פרה — ליטמא [שיטמא] במותו אף שהוא ממין טהור, שהרי בכלל מהלכי כפים שנמצא בבהמה חיה הוא! ומשיבים: הכתוב מטמא מהלכי כפים שנמצאים במהלכי ארבע ("וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע"), והאי [וזה] הקלוט שבמעי פרה — מהלכי ארבע שנמצאים במהלכי שמנה הוא, שלקלוט יש ארבע פרסות, וכיון שפרסותיה של הפרה שסועות לשתים, נמצא כאילו יש לה שמונה פרסות.

ומקשים: אם באופן זה אתה מפרש, שרק מהלכי כפיים (בעלי פרסה אחת) שנמצאים במהלכי ארבע מטמאים, עובר שפרסותיו שסועות כשל פרה, שנמצא במעי גמל, שהוא בהמה טמאה שפרסתה אינה שסועה — לא תטמא במותה, שהרי מהלכי שמנה במהלכי ארבע הוא! ומשיבים: יכול היה הכתוב לומר: "הולך" ונאמר: "וכל הולך" — לרבות פרה במעי גמל, שהיא מטמאת במותה.

ושואלים: עובר קלוט טהור במעי טהורה קלוטה ליטמא [שיטמא], שהרי מהלכי ארבע בתוך מהלכי ארבע הוא! ומשיבים: להכי אהני [לזה הועיל] הקל וחומר של רב חסדא, לטהר כל עובר מת במעי כל בהמה טהורה, שאם הועילה לו אמו להתירו באכילה — קל וחומר שתועיל לטהרו מידי טומאת נבילה.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אחדבוי בר אמי: חזיר שנמצא במעי חזירתא [חזירה] — לא ליטמא [שלא יטמא] במותו, לפי הסבר זה, שכיון שהוא שוסע פרסה — מהלכי שמנה במהלכי שמנה הוא!

אלא אמר רב נחמן בר יצחק, מהכא [מכאן] המקור לשיטת ר' יוסי הגלילי, ממה שנאמר בקרבן עולה ויורד, שמביא מי שנטמא ונעלם ממנו שהוא טמא, ואכל קודש או נכנס למקדש: "נפש כי תגע בכל טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא והוא טמא ואשם" (שם ה, ב), ויש לתמוה: מדוע לא הזכיר כאן מי שנוגע בנבלת בהמה טהורה?

וכי נבלת בהמה טמאה מטמאה, ובטהורה נבלתה לא מטמאה? אלא איזה זה שיש בו הבדל בין זו לזו? זה עובר, שבמעי בהמה טמאה הוא טמא, ובמעי טהורה הוא טהור.

ושואלים: ומאחר דנפקא ליה [שיוצאת לו] הלכה זו מדברי רב נחמן בר יצחק, הראיה של ר' יצחק, מן הכתוב "וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע" (ויקרא יא, כז) למה לי? ומשיבים: אי לאו [אם לא] הראיה של ר' יצחק, הוה אמינא [הייתי אומר]: כוליה לכדרבי הוא דאתא [הפסוק כולו שממנו דורש רב נחמן בר יצחק, למה שדרש רבי מפסוק זה הוא שבא], כמבואר להלן, ומדבריו של ר' יצחק קא משמע לן [משמיע לנו לא], שדורשים מפסוק זה גם דרשה זו.

ג תניא [שנויה ברייתא], שבה נזכרה הדרשה שהביא ר' יצחק לעיל מ"כל הולך על כפיו בכל החיה". אמר ר' יונתן, שהיה מתלמידיו של ר' ישמעאל: נמתי (אמרתי) לו לבן עזאי, למדנו מן הכתוב על נבלת בהמה טהורה שהיא מטמאה, ועל נבלת בהמה טמאה שהיא מטמאה, וכן על נבלת חיה טמאה שהיא מטמאה, ואילו

נבלת חיה טהורה לא למדנו מנין שהיא מטמאה! נם (אמר) לי: הדבר נלמד ממה שנאמר "כל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע טמאים הם לכם הנוגע בנבלתם יטמא" (ויקרא יא, כז), ש"בכל החיה" מרבה גם חיה טהורה.

נמתי לו: וכי נאמר "וכל חיה"? והלא לא נאמר אלא: "בכל החיה", וכפי שהסברנו לעיל, לטמא מהלכי כפים הנמצאים בגופה של בהמה חיה הוא דאתא [שבא], כלומר, לעובר מת שבמעי בהמה או חיה טמאה! נם לי: ומה ישמעאל (ר' ישמעאל) אומר בדבר הזה?

נמתי לו בשם ר' ישמעאל: דבר זה נלמד ממה שנאמר "וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה יטמא" (ויקרא יא, לט), מה שנאמר: "וכי ימות מן הבהמה" — זו בהמה טמאה, "אשר היא לכם לאכלה" — זו בהמה טהורה, וכיון שלמדנו מן הכתובים (ראה להלן) שחיה בכלל בהמה, שכאשר הכתוב מזכיר בהמה — גם חיה בכלל זה, וכן שבהמה בכלל חיה — יש ללמוד גם לענייננו, שכשטימא הכתוב נבלת בהמה טהורה — טימא גם נבלת חיה טהורה.

וכן לעניינים אחרים, חיה טהורה בכלל בהמה טהורה, חיה טמאה בכלל בהמה טמאה,